|
|
| נשלח ב-20/9/2004 21:08 |
 |
| |
רמ במזל
לו יהי כדבריך, אשמח מאוד אם הצדק עימך.
אבהו
רציתי להוסיף מספר נקודות, המקשות על מעורבותם של פוסקים חרדיים, בפתרון בעיות עפ"י ההלכה.
א. במצב הקיים כיום בישיבות, התכלית האידיאלית ביותר עבור טובי הבחורים, היא משרה תורנית בישיבה. תפקיד זה איננו דורש כל כך ידע הלכתי ובקיאות רבה, אלא בעיקר הבנה עמוקה ולמדנות. גם הלימוד בישיבות, איננו בדרך של לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. כך נמצא שהפונים ללימוד הלכה הם בדרך כלל הפחות טובים. לאור זאת גם מעמדם של ראשי הישיבות, חזק יותר בציבור החרדי הליטאי, ממעמדם של הרבנים. בכמה מקומות [גם במקום מגורי] נבחרו לקהילות של בני תורה, רבנים שעיקר כוחם בלמדנות, ולא בפסיקה הלכתית.
ב. הנטיה ל"חומרה", ולצאת ידי חובת כל הדעות, פוטרת למעשה את הרבנים מקבלת הכרעות. אם רק ניקח לדוגמא את תקיעת שופר בר"ה, כשבישיבות ובתי כנסת רבים תוקעים את כל סוגי התקיעות האפשריות. או את חג הסוכות, בו קונים בדמים מרובים ד' מינים, עם כל ההידורים והחומרות, שחלקם הגדול לא נקבע להלכה. כך אנו מוצאים ספרי הלכה רבים, המביאים את כל הדעות ללא שום הכרעה. הכללים של "כוחא דהיתרא עדיף", "ספיקא דרבנן לקולא" וכדו', נחשבים כגנאי בציבור הליטאי. כך זלזלו בפסקי הגרש"ז אויערבאך והגרי"י פישר, ומאותו טעם פסלו את הספר "שמירת שבת כהלכתה".
ג. חוסר ההתמצאות בהוויות העולם, גורם לחוסר ההבנה בצורך במציאת פיתרון יצירתי, כדוגמת "היתר עיסקא". מבלי להיכנס לסוגיית "היתר מכירה" רוב הציבור החרדי איננו מודע כלל בבעיית שמירת השמיטה בימינו.כך גם בעניין איסורי ריבית, שמעתי פסקים האוסרים שימוש בכרטיסי אשראי בבנקים וכדו', ללא הבנה בהכרח בגיבוש פתרונות. גם בעניין טומאת כהנים, עניין הנוגע לי באופן אישי, נתקלתי ברבנים הפוסקים לאסור כניסה לכל בתי החולים, ללא הבנת מורכבות הבעיה. חוששני, שגם "היתר עגונות", אלמלא שהיה מקובל בכל הדורות היה נתקל כיום בתגובה "שלא תתחתן".
בנוגע לנקודות האחרונות שהזכרת, בקושי לפנות לרבנים בשאלות הנוגעות לתיכנות. אינני סבור שאמנם אנשים העמלים לפרנסתם, אינם פונים כל כך בשאלות הלכתיות. אולם אין בכך די, על מנת להביא את הרבנים להכרת המצב בכללותו. בדרך כלל, דיינים העוסקים בדיני ממונות, מכירים יותר את הנעשה בתחום העיסקי. כמו הרב יהודה סילמן מבית הדין של הגר"נ קרליץ, והרב יעקב בלוי חבר הבד"ץ של העדה החרדית, שעבד בעצמו כפקיד בנק. בנוגע לטענה, שאי אפשר ליצור עם הרבנים קשר דרך האינטרנט. אמנם מסתבר שמספרם של הרבנים המחוברים לאינטרנט מועט. לעת עתה ידוע לי רק על הרב דוד מורגנשטרן מרמת שלמה המחובר לרשת [הוא גם מצטיין בהבנתו במדעים, וכפי השמועה למד בעבר רפואה]. כך גם ידיעתם של רבנים חרדיים בשפה האנגלית היא מועטת. אולם עצם העבודה בתיכנות, מוכרת בציבור החרדי כדבר כשר, שכן נשים חרדיות רבות מתפרנסות מעבודה בתיכנות.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
תוקן על ידי - בןציוןכהנא - 20/09/2004 21:42:54
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2004 21:51 |
|
| |
למיטב זכרוני, הגרא"מ שך והסטייפלר התנגדו באופן עקרוני, לנסיון לפתור בעיות הלכתיות בעידן הטכנולוגי עפ"י המצאות שונות. ההתנגדות היא השקפתית ולא הלכתית. מטעם זה שללו בציבור החרדי את ה"מעלית שבת", ואת המכון המדעי טכנולוגי להלכה בראשות הרב לוי יצחק הלפרין. בבית המדרש "בית דוד" בבני ברק, של הרב יוסף רוט [מחשובי הפוסקים בבני ברק], תלוי במסגרת מכתב חריף כנגד מגמה זו של פתרון "בעיות" הלכתיות, שכן ההלכה איננה בעיה שצריך לפותרה. בעבר נכתבו ב"יתד נאמן" כמה מאמרים ברוח זו, כנגד הרב ישראל רוזן ראש מכון "צומת".
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2004 22:14 |
|
| |
בן ציון,
לא הצלחתי להסביר את עצמי בעניין האינטרנט. לא מפריע לי שאי אפשר לפנות לרבנים דרך הרשת. בירור פנים אל פנים בכל מקרה עדיף.
נודע לי שיש רבנים חרדים שאוסרים את השימוש באינטרנט. רב שפוסק כך לא יזכה באמונם של של אנשי תוכנה כי עבור איש תוכנה (כמו עבור סוחר בבורסה, סוכן נסיעות והרבה אחרים) גישה לאינטרנט היא חלק מעבודתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2004 22:37 |
|
| |
אבהו
לפני מספר שנים, יצאה קריאה משותפת לכל בתי הדין בציבור החרדי, עם איסור גורף על השימוש באינטרנט, ועל הקמת בית דין מיוחד לעניין זה. בבית דין זה נמצאים הרב יצחק זילברשטיין והרב שריאל רוזנברג.
בהוראות שהוציא בית הדין, ניתן כמדומני היתר ברור להשתמש באינטרנט לצורך העבודה. תוך הדגשה על הזהירות הנדרשת, כמו הימנעות ככל האפשר משימוש בבית, ובוודאי מניעת גישה אפשרית של ילדים או בחורים.
בכל אופן, כפי שכבר הזכרתי, פניה לרב זילברשטיין נראית לי הטובה ביותר במצב הקיים. אם כי הייתי מצפה להצטרפותם של רבנים חשובים יותר, לעיסוק בבעיות הנזכרות.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2004 00:21 |
|
| |
הרב בן ציון כהנא,
פרסמת נתון שגוי. כתבת:
"למיטב זכרוני, הגרא"מ שך והסטייפלר התנגדו באופן עקרוני, לנסיון לפתור בעיות הלכתיות בעידן הטכנולוגי עפ"י המצאות שונות. ההתנגדות היא השקפתית ולא הלכתית. מטעם זה שללו בציבור החרדי את ה"מעלית שבת", ואת המכון המדעי טכנולוגי להלכה בראשות הרב לוי יצחק הלפרין."
ציטוט זה, לפחות לגבי הרב שך, (ולמיטב זיכרוני גם לגבי הסטיפלר) הוא שגוי לחלוטין.
הייתי מעורב בשעתו בבירור עם הגרש"ז אויערבך זצ"ל אחרי שבעיתון המודיע (!) סמוך לתשעה באב, התפרסם מכתבו של הגרא"מ שך זצ"ל נגד מיחם השבת לבתי חולים של המכון המדעי-טכנולוגי. [ביתד נאמן הספיקו למנוע את הדפסת מכתב הרב שך אחרי שהתברר שהוצא ממנו במירמה]
העובדות שהתבררו לי אז טרם פורסמו, כדי לשמור על כבודם של כמה שכבר אינם עימנו היום, ולכן אין פלא כתבת את הדברים השגויים שציטטתי ממך למעלה.
להלן העובדות:
שוחחתי ארוכות, כמה וכמה שעות, עם מו"ר הגרשז"א זצ"ל סמוך לפרסום המודעה בשם הרב שך.
העובדות שהתבררו לי אז מפי הגרש"ז היו:
שני העסקנים שפנו אז לרב שך בבקשה שיציל את הציבור מ"מתקלתו" של המכון הטכנולוגי, נשאלו על ידי הרב שך את השאלה הבאה:
מה אומרים על כך רבני ירושלים? (כשהכוונה היתה לגרש"ז אויערבך ולגרי"ש אלישיב).
העסקנים הנדונים רימו, לא רק הטעו אלא רימו, את הרב שך בכך שאמרו לו שרבני ירושלים מתנגדים לפעולות הרב לוי יצחק הילפרין במכון המדעי-טכנולוגי, והמודעה נגד המכון היא על דעתם.
הגרש"ז אמר לי אז חד משמעית שלהד"ם. להפך, העיקרון של מיחם השבת לבתי חולים הוא על דעתו, ושמעולם לא הסכים לפירסום המודעה נגד המכון, והמסר שהעבירו כביכול משמו לרב שך הוא שקר.
כמו כן הוא סיפר לי שהגרי"ש אלישיב כעס גם הוא על אחד העסקנים הנ"ל ואף כינה אותו בפניו כ"זיפן". וכך בערב תשעה באב דאז, בכינו שנינו, הגרש"ז ותלמידו, בכינו יחד שעות, על העוולות שמעוללים קנאים וזיפנים.
מסיבות שונות, הגרש"ז אויערבך נמנע מללבות את האש ולצאת כנגד הנעשה, אך הוא אמר לי שהרב שך עצמו הצטער מאד כשנודע לו שהוכשל בנושא.
את דעתו האמיתית של הגרש"ז אויערבך על פעילות המכון ניתן ללמוד מעדותי זו, שאני נותן לה פומבי לראשונה, ומעדויות נוספות הנמצאות להערכתי במכון המדעי-טכנולוגי.
לגבי המשך דבריך, אינני יודע מה תלוי בבית המדרש "בית דוד" בבני ברק, של הרב יוסף רוט, ועל מה הדברים מתבססים.
כמו כן אסור לבלבל בין המאמרים שנכתבו ב"יתד נאמן" כנגד הרב ישראל רוזן ראש מכון "צומת", לבין הגישה החיובית של הגרש"ז אויערבך לפתרונות של המכון המדעי-טכנולוגי. הפתרונות של שני המכונים לא תמיד הם זהים, וגם האישים העומדים בראשם אינם זהים.
בברכת גמר חתימה טובה
מרדכי הלפרין
ואין לי אלא לקבל את חתימתך:
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2004 09:23 |
|
| |
הרב ד"ר מרדכי הלפרין
הפרטים שציינת חשובים מאוד, ופירסומם ברבים נחוץ ביותר. עם זאת, הרושם המתקבל בדבריך הוא, שאין חילוקי דעות משמעותיים בעניין זה בין גדולי ישראל. ולא היא, גישתו של הגרש"ז אויערבאך ותמיכתו במכון ידועה, אולם ברור שגישתם של הגרא"מ שך והסטייפלר היתה שונה לגמרי. הגרש"ז אויערבאך עצמו, נתקל בתגובות חריפות ביותר, לאחר שהציע את ההמצאה, בנוגע לנידה שדמה יצא דרך צינור שיחובר לרחם. גם כאן ההתנגדות נבעה ממניעים השקפתיים ולא הלכתיים. כידוע היחס לגרש"ז בקרב תלמידי החזו"א היה ביקורתי ביותר, בין היתר בגלל הנקודה הנזכרת.
בנוגע להבדלים, בין הגישות של המכון של הרב לוי יצחק הלפרין, למכון צומת של הרב ישראל רוזן. אשמח מאוד אם תרחיב את הדברים, היות וכמדומני שיש לכך קשר ישיר לדיון זה.
בנוגע להמנעותם של פוסקים חרדיים, מהתמודדות עם שאלות כבדות משקל כפי שהציג אבהו. יש להוסיף נקודה נוספת, והיא "ירידת הדורות". רבני זמנינו אינם רואים את עצמם ברי סמכא לקבוע תקנות חדשות וגדרים חדשים. לדוגמא, בעניין "זכויות יוצרים" נשתברו קולמוסים, כשהדברים מבוססים ברובם על דיוקים בהסכמות שנתנו גדולי ישראל בעבר לספרים. לפני כשנתיים הוציא אחד הדיינים בבית הדין של הגר"נ קרליץ, ספר עב כרס בעניין, עם הצעה מעשית לנוסח מורכב ומפותל של מכירה על תנאי ולזמן וכו'. מדוע לא יכלו הרבנים לתקן ולגזור איסור בעניין, בדיוק כשם שעשו גדולי הדורות הקודמים? התקנה היחידה שעל פי הידוע לי נתקבלה בעשרות השנים האחרונות, היא הארכת הגיל בו מחוייב האב במזונות בניו, עפ"י המצב הקיים.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
תוקן על ידי - בןציוןכהנא - 21/09/2004 9:46:53
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2004 10:07 |
|
| |
הרב בן ציון כהנא,
למדתי שנים בפוניבז' והרב שך קרבני לעבודתו.
הוא היה איש הלכה במובן המלא והיחידי של המילה.
מעולם לא פסק משהו "על פי השקפה". המושג הזה היה זר לו לחלוטין.
נכון, היו לו שיקולים ציבוריים שמקורם בחישוב מראש של תוצאות ותקלות אפשריות מהוראה כזו או אחרת, (ראה מסילת ישרים בפרק על משקל החסידות), אך שיקולים אלו היו הלכתיים נטו.
הוא גם לא התבייש לומר בפנינו שהוא חוזר בו או מתחרט על דברים שהורה, אם וכאשר התברר לו שהוטעה. בזה הוא דמה מאד לגרש"ז אויערבך, שהיה חוזר בו בלא להסס, בכל פעם שטעה לדעתו.
לגבי דקדוק לשון ההוראה של גדולי הפוסקים: הגרשז"א הקפיד מאד בלשונו, ובמקום שכתב על דבר שלא ראוי לעשותו, או שאין זו דרך התורה, כוונתו היתה (בד"כ) שלמרות שאין בדבר איסור מן הדין, בכל זאת בהוראה פומבית לא נכוןלהתירו.
דוגמאות לכך הובאו במאמרי: "קוים אחדים לדרכו של הגרש"ז אויערבך בהלכות רפואה ופיקוח נפש, ספר אסיא ט, עמ' 195-239.
לגבי היתר השפופרת בהלכות נדה, מדובר "בעבר הרחוק", לפני יותר מ 40 שנה, כשנות דור לפני שהגרשז"א הוכר כפוסק הדור. מאמרו בנושא פורסם באחד הכרכים הראשונים של סדרת "נועם", ואינו לפני כרגע. לכן אין להביא מכך ראיה.
בנוסף, אף שהרעיון נכון ללא כל ספק מבחינה הלכתית, וכך סבר הגרשז"א עד פטירתו, מבחינה טכנית-רפואית, הוא בעייתי.
בברכת גמר חתימה טובה
מרדכי הלפרין
ואין לי אלא לקבל את חתימתך:
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 08:37 |
|
| |
לא ציפיתי שפוסקים חרדים ימלאו תפקיד, ולו תיאורטי, בדיון כזה. מכל מקום, המסקנה של המתדיינים כאן היא שישועה לא תבוא מהם. דומה שכולם מסכימים שתזוזה כלשהי, לא תבוא במהרה.
אני מתחיל לחשוש שהסיבה היא, במקרה זה, מהותית. כלומר שחיים לפי דיני השבת כפי שהם אינם אפשריים כיום בחברה שכולה, או רובה הגדול, יהודית. וכך אמר ליבוביץ לפני כ 50 שנה
"שבת זו, כפי שהתגבשה בהלכה הפסוקה שהגיעה לידינו וכפי שנתגלמה באורח-החיים המסורתי שנתקדש קדושת-הדורות, היא שבתו של אדם שתפקידי אזרח-מדינה וחובותיו אינם כלולים במסגרת תכנית-חייו, שבתו של ציבור הפטור מבעיות הגנה, ביטחון חיצוני ופנימי, מנגנון פקידות, מדיניות-חוץ, החזקת צבא ומשטרה, ייצור עצמאי לשם סיפוק צרכיו, סחר-חוץ במסגרת תנאים הנקבעים ע"י גורמים בינלאומיים. צורה זו של שבת התגבשה על רקע ההנחה של מציאות היסטורית מסויימת - העדר עצמאות מדינית ופונקציות מדיניות לעם-ישראל והעדר חובות אזרחיות לאדם מישראל בהווה הריאלי ; והנחה זו נעשתה תנאי הכרחי לעצם אפשרות קיומה של שבת זו. עם ביטול הנחה זו ועם הכללת בעיות המדינה והחברה ותפקידיהן במסגרה החיים אשר הציבור והיחיד אחראים להם, נמצאו הלכות-שבת הפסוקות לקויות גם ביתר וגם בחסר : מצד אחד אין ציווייהן ואיסוריהן מניחים מקום לאדם לעשות חובותיו כחייל, כשוטר, כמלח, כפקיד - כאזרח הנושא באחריות המדינה בהתאם לצרכים ולתפקידים של שעה זו ; מצד שני אין הם מתווים קו ואינם נותנים הוראה לעבודה בשירותי המדינה והחברה בזמן הזה"
ליבוביץ' אינו מקובל כלל במקום שממנו אני בא, ולעומת זאת אני מוצא שהוא חשוב מאד לכמה מהמשתתפים כאן. הייתי שמח לדעת מה אומרים כאן על דבריו אלה, ועל המלצתו בהמשך לשנות את ההלכה כך שתתאים למציאות כפי שהוא מתאר אותה.
חשוב לי להדגיש שהתחלתי את הדיון הזה עם בעיה של עובדים בעסק שאין לו דבר וחצי דבר עם ענייני המדינה שהם (אם כי לא רק הם) נקודת המוצא של ליבוביץ'. טענתי, בלי להביא ראיות מוצקות, שאין אפשרות לקיים את כלכלת ישראל ללא עסקים כגון זה.
לינק למאמרו של ליבוביץ'
http://users.tapuz.co.il/leibowitz/leibarticles.asp?id=3
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 08:44 |
|
| |
מפליא, אבל הקטע הזה של לייבוביץ' מדבר אלי.
אולם חשוב לציין שבשנים הראשונות של המדינה היו פוסקים שניסו להתמודד עם שאלות אלו, דוגמא לכך הם הלכות מלחמה של הרב גורן. שמעתי שהרב ישראלי היה נוהג לומר על כל שאלה של חייל פרטי או שוטר פרטי, שצריך לענות לא רק על השאלה הפרטית אלא מה עלינו לעשות אם המפתחות ימסרו לידינו. גישת פסיקה זו כמעט ואינה קיימת היום מהסבות שפורטו לעיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 09:15 |
|
| |
אבהו,
כמקצוען הי-טק אני תמה על הלוגיקה שלך.
למה אתה מתחיל לחשוש שאין פתרון?
הרי כבר הוסבר כמה פעמים, שהעובדה שהרבנים הגדולים לא מפרסמים פסקי הלכה על דרכי הפעלת המדינה על פי ההלכה, נובעת אך ורק משום שאינם נשאלים, ומשום חששות מבוססים אחרים שהזמן גרמן.
ארשה לעצמי לקבוע כאן באחריות מלאה, שיש פתרון הלכתי לכל סוגי הבעיות המתעוררות בהלכות מדינה. רובם מוכרים לי אישית כבר היום.
התנאי לאפשרות מימוש פיתרון כזה הוא ההסכמה כי המדינה תתנהל ע"פ דין.
ביום בו תיקבע הסכמה זו - תופתע מעוצמת הפתרונות.
אך הנושא הזה חורג מנושא אשכולך, הדן בבעיות פרטיות בסביבה חילונית.
ר"מ
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 18:10 |
|
| |
ר"מ במזל,
המציאות כפי שאני רואה אותה היא שההסכמה כי המדינה תתנהל ע"פ דין תגיע בימות המשיח, או אולי מעט לפני כן.
במאמרו מכיר ליבוביץ' במציאותם של מחללי שבת, והוא אף מתאר מצבים שענייני המדינה מתנהלים כסדרם בזכות נכונותם לחלל שבת. לזה הוא קורא, בחריפות שהיא מוגזמת לטעמי, "פרזיטיות דתית". עוד מזכיר ליבוביץ' שההלכה התפתחה עבור "שבתו של ציבור הפטור מ...ייצור עצמאי לשם סיפוק צרכיו, סחר-חוץ במסגרת תנאים הנקבעים ע"י גורמים בינלאומיים", והרי הבעיה שעליה כתבתי קשורה להתפתחות זו.
מאז שעמדתי על דעתי אני חוזר ושומע שההלכה אמורה להדריך את חיי במציאות של היום. אין לי הרקע הדרוש לקבוע בעצמי אם יש ממש באבחנתו של ליבוביץ' שההלכה אינה מתאימה למציאות החיים בזמננו, ואם קריאתו לחוקק הלכות שבת חדשות היא במסגרת מה שראוי ורצוי. אלה שאלות שאני מפנה לתלמידי החכמים שבכאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 18:31 |
|
| |
ועוד משהו, ר"מ במזל,
נניח שהמדינה מתנהלת על פי דין. הרי האירוע שעליו כתבתי קרה בחו"ל, במקום שחוקי מדינת ישראל העתידית הזו אינם תקפים. אני מניח שהמצב שתיארתי אפשרי גם בעתיד שאתה מתאר - מיעוט של שומרי שבת שעובד בין יהודים חילונים בחו"ל עבור לקוח שאינו מחוייב לשבת.
לדעתי המצב הזה פחות דמיוני מהאפשרות של פגישה עם עמלקי שנידונה כאן לאחרונה ברצינות גמורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 20:45 |
|
| |
אבהו,
1. ליבוביץ צדק בכך שספרי "סיכומי ההלכות" כמו הטור והשולחן-ערוך, נועדו להדרכת הפרט כשהעם נמצא תחת שלטון זר, ואין בהם הפירוט הנדרש להלכות מדינה.
2. הוא לא צדק (ואינני יודע אם הוא בכלל התכווין לכך) שלהלכה אין פתרון לבעיות ממלכתיות.
הרב גורן, בהסכמת גדולי ישראל (בנושא זה!) הדגים במערכת הצבאית כיצד ניתן לפעול על פי ההלכה באופן מלא, והכרעותיו עוגנו גם בהוראות הפיקוד העליון וגם בפקודות המטכ"ל.
עם הזמן חלה שחיקה מסויימת בכתובים הללו, אך עדין ניתן לחיות בצה"ל על פי ההלכה.
3. לגבי נושאים פרטיים - ברור שניתן לחיות על פי ההלכה, כאשר לפעמים ההלכה מחייבת גם להפסיד.
למשל, בשהרווח מותנה בפגיעה בזולת. וזה הרבה יותר שכיח מאשר הציווי להפסיד בגלל שבת.
כזכור, הדגמתי לך בשנה שעברה אפילו פתרונות יחודיים לבעייתך.
גמר טוב
ר"מ
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2004 23:27 |
|
| |
ר"מ במזל,
מפעלו של הרב גורן בצבא היה אפשרי כי בצבא אפשר לכפות מה שאי אפשר לכפות על אזרחים. עוד כדאי לציין שגורן לא התחשב בדעתם של רבנים חרדים. אלה, קרוב לוודאי, היו מטרפדים את כל העסק אם רק היתה להם הזדמנות. כפי שבוודאי ידוע לך כל ההלכות וחוקי הצבא בענייני שבת וכשרות פורסמו ברבים ואיש לא העלה על דעתו לראות אותם כמקרים פרטיים. ומה כבר ההבדל? עבור הרבה אנשים הצבא אינו אלא מקום עבודה.
אני באמת מוקיר את נכונותך להתייחס בצורה כל כך רצינית ויצירתית לבעייה שהעליתי. עם זאת, יש אצלי חוסר נחת מהמצב. בצבא חייל דתי הוא חייל לכל דבר. כשומר מצוות אין לו זכויות יתר (אם נתעלם מהתעמלות הבוקר). באותה חברה פרטית יש לי זכויות יתר - אני פטור מעבודה בשבת. אני שומר שבת אבל לעסק שבו אני עובד אין קיום בלי עבודתם של יהודים בשבת. במובן הזה אני "פרזיט" לפי מושגיו של ליבוביץ'. השאלה היא האם לזה התכוונה התורה.
כיוצא בזה נשאלת השאלה אם התורה התכוונה לכך שליהודי שחי בין יהודים יותר קשה להיות שומר שבת מאשר ליהודי שחי בין הגויים.
אודה לכל מי שיתייחס לשאלות אלה.
תוקן על ידי - אבהו - 30/09/2004 23:37:32
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2004 14:08 |
|
| |
אבהו,
הרב גורן התחשב, ועוד איך התחשב, גם בפוסקים חרדים, ועוד יותר הוא התחשב באותם מקורות הלכתיים ששגדולי הפוסקים החרדיים מתחשבים בהם.
אני אישית שאלתי את גדולי הפוסקים (ביניהם את הגרש"ז אויערבך) את דעתם על פסיקות לא טריביאליות של הרב גורן, ונעניתי על ידם שפסיקתו נכונה לחלוטין.
לכן, אך לא רק לכן, קביעתך כי " רבנים חרדים אלה, קרוב לוודאי, היו מטרפדים את כל העסק אם רק היתה להם הזדמנות"
- היא מצוצה מן האצבע, ואיננה מעידה על רוחב דעת.
הרב גורן ראה את העיגון בפקודות הצבא של כללים מרכזיים בהלכה (כשרות, פסח אישות ועוד) בתור הכנת מודל מוקטן לפתרון בעיות של מדינה והלכה במובן הרחב, והוא חשב שיוכל להשפיע בכיוון בתפקידו כרב ראשי לישראל.
בנקודה זו הוא טעה, ובגדול, כידוע.
אך הסיבות לכך נובעות מההבדל בכוחות שפעלו אז בשתי המערכות.
וכשם שיתכן שינוי לרעה, יתכן גם שינוי קונסטלציוני לטובה,
ולכן אין הצדקה ליאושך התהומי.
ר"מ במזל:
צדקת בקביעה 'הרב גורן, בהסכמת גדולי ישראל (בנושא זה!) הדגים במערכת הצבאית כיצד ניתן לפעול על פי ההלכה באופן מלא'.
אך אבהו צדק לא פחות, בשאלתו החזקה: 'האם התורה התכוונה לכך שליהודי שחי בין יהודים יותר קשה להיות שומר שבת מאשר ליהודי שחי בין הגויים.'
מתי תגיע תשובה?
תוקן על ידי - דר_הלפרין - 01/10/2004 14:20:49
|
|
|
|
|
|
