|
|
| נשלח ב-24/8/2004 14:06 |
 |
| |
איפה ברמב"ם?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2004 14:17 |
|
| |
מורה נבוכים.
ברמב"ם קאפח במפתחות מלא מזה [את שלי בדיוק השאלתי].
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2004 00:40 |
|
| |
אידך
העלית כמה שאלות. ואני חושש שיש כאן אי הבנה. ואנסה להסביר. אמנם הדברים הם ארוכים, אך מה אעשה. העלית נושאים רבים, ועלי לדון בכל אחד מהם. אני מקווה שאתה, ואחרים עמך, תקדישו את הזמן הדרוש, ותודה רבה מראש.
בפתיחת האשכול, העליתי כמה נושאים, שאמנם קשורים ביניהם:
א. האם יש מלאכים. במובן של פמליה של מעלה העומדת לפני כסא הכבוד ומנעימה זמירות.
ב. האם יש חובה או רצוי לומר את הפיוט על המלאכים בתפילת שחרית של חול ושל שבת (כלומר, בברכה הראשונה שלפני קריאת שמע).
ג. האם תורת המלאכים שמופיעה בספר דניאל היא אותנטית, כלומר מתארת מציאות. ואם לא, האם זה אומר שהספר מביע דעות לא אמיתיות, למרות שאושר בידי חז"ל כחלק מהתנ"ך.
ואלו הדברים שאמרתי, להבדיל ממה שלא אמרתי, אך אולי כך הבינו אותי?
א. אני מאמין שלא. אני סבור שיתכן – אולי יותר מזה: שזה באמת כך - שה' שולח מלאכים לבצע נסים, שהרי זה מסופר במקרא, ולכאורה הדברים כפשוטם. אולם אשר למלאכים שמופיעים בחזיונות הנבואה, כמו במראות של יחזקאל, אני סבור שאלו היו המראות של יחזקאל ולא המציאות שהשתקפה לו כהווייתה. ואולי אדון בזה באשכול מיוחד. היחס למלאכים כפי שהוא מופיע בספרויות מאוחרות שנחשבות לחלק מהמקורות האותנטיים הוא נושא שיש לעיין בו, כפי שיש לעיין בנושא הקבלה בכלל, לדעתי. מה שיש ביטויים כאלו במדרש נראים לי כמליצות שאמרו חז"ל כדי לחזק רעיון מסויים, אם כי יתכן גם שהיו בהם שהאמינו בכך. אבל המטפיזיקה והמתודולוגיה שלנו שונות, וכמדומה שבדבר זה צדק רב צעיר באמרו שדברי אגדה אינם מחייבים.
ב. אני סבור שאין חובה לומר את הקטע הזה מן התפילה. והסיבה היא שהוא לא תוקן בידי חז"ל. לפיכך אין הוא אלא מנהג, ומנהג הוא ענין קהילתי. לשון אחר, הוא יכול לחייב רק את מי שסבור שמנהג יכול לחייב. בזמננו, פני הדברים ודאי שונים. וגם לזה ראוי אשכול נפרד.
ג. אני סבור שתפיסת המלאכים שמופיעה בספר דניאל היא שגויה. אמנם איני יכול להביא ראיה, כי לא הייתי בשמים ולא עמדתי בסוד של מעלה. אבל בהסתמך על מה שהגמרא עצמה אומרת אודות שמות של מלאכים, ובהתחשב בכך שמגולמת כאן תפיסה חדשה בטקסטים שבידינו לגבי מה שמלאכים עושים, יש מקום לחשוב שהתפיסה הזו היא טעות.
האם זה אומר שחז"ל שגו כאשר כללו את הספר הזה בתנ"ך? איני יודע. נאמנים עלי דברי חז"ל, ולכן אני סבור שיש לעשות מאמץ להבין או לפרש את הספר. הרי יתכן שכמו שיחזקאל ראה מראות שהתאימו לעולמו הפנימי, כך גם דניאל.
אמנם, לעצם הביקורת על ספר מן התנ"ך כבר מצאנו שחשבו לגנוז את יחזקאל, למשל. עם זאת, הביטוי "לגנוז" מעיד לכאורה שלא שללו את קדושת הספר, אלא רק את הטעם בפירסומו לעומת הסתרתו. ויש לעיין עוד בדבר.
ועוד כמה הבהרות.
ד. אם יש לי ביקורת על הספר, הרי זה לא מטעמיה של ביקורת המקרא, ומדוע ייחסת לי דעה זו? אמנם, איני יודע מה הם נימוקי המבקרים. אך אני מכיר אחד מהם. כל נבואה שהתממשה, סימן שנכתבה רק לאחר מעשה... ובעיני זו טעות עקרונית. מדוע שלא נניח שבני אדם מסוגלים לראות את העתיד? זו אפילו לא שאלה תיאולוגית...
ה. כתבת שאדם צריך להתחבר – "להשתעבד" כלשונך - לאמונות המקובלות בעם ישראל בשעת התפילה. ובכן, אני תמה על מה שכתבת. וכי שלא בשעת התפילה אינך מחובר אליהן? ומצד שני, האם כל מה שמקובל – מחייב? האם לא יכלו להיקלט טעויות לתוך אמונות עם ישראל?
כמדומה שהגישה שמצטיירת מתוך דבריך היא שאתה מחלק את החיים לשנים, החלק האקדמי שבו אתה מוכן לקבל אפילו את ביקורת המקרא, והחלק הדתי שבו אתה מתנער ממה שאתה מאמין בו בשאר הזמן ואז אתה מתעטף באמונות המקובלות.
זה פסול בעיני משתי סיבות. ראשית, מפני שגם בזמן האקדמי אדם צריך לבחון בזהירות את דעותיו. אמנם, אם השתכנעת שמבקרי המקרא צודקים, אזי אני מניח שאתה כותב מתוך יושר אינטלקטואלי. ויש כמה בפורום שסבורים כמוך, אם זה מה שאתה חושב. אני איני מסכים עמהם. וזה נושא ישן.
שנית, מפני שזמן התפילה אינו זמן לחזור לאמונות של הילדות. תום הילדות שנדרש בתפילה אינו מחייב היצמדות גם לאמונות שאתה יודע או לפחות מאמין שהן שקר.
כתבתי כאן ביקורת חריפה – אך היא מיועדת לא נגדך אלא נגד הדגם שהצטייר לי מדבריך. ושמא לא הבנתיך כשורה, ואני זקוק להסבר נוסף.
ו. אני בהחלט סבור כמוך, שאל לו לאדם להכניס שינויים בנוסחאות התפילה שלא יצאו מידי חכמים. אדרבה, זו בדיוק הסיבה שאני מבקש להשמיט את הפיוט הזה, שצורף לקריאת שמע בדורות שלאחר חתימת התלמוד. וכמדומה שהגר"א אכן נהג לא לאומרו, משום הפסק.
לעומת זאת, ביחס לשינויים שמבקשים להכניס לפי אמונות המתחדשות לפי הזמן, זה נושא אחר. ועקרונית, אני נוטה לשלול אותו. ניחא לי במה שתיקנו חז"ל. לא פחות – ולא יותר.
ז. זו אולי הנקודה החשובה ביותר. אני סבור שהפרזתי על המידה. חשדנותי היתרה בכל מה שריח של מיסטיקה במובן הרע של המילה נודף ממנו הביאה אותי לשלול את הספר כולו (וכבר כתב מסתברא שאני נוטה לפקפק בדברים כאלו יותר מדי). איני אומר שאין עלינו להפסיק לחשוב ולבדוק, אבל לא צריך למהר למסקנות. לפיכך, אני חוזר בי מחשד שהטלתי במוצא מאוחר של הספר. לתשומת לב!
ח. לגבי קטעי התפילה, לא הבנתי כיצד השאלות קשורות לענייננו. כאשר אני אומר "רופא כל בשר" כוונתי לשני דברים לפחות. האחד שה' ברא את האדם כך שגופו הבריא יכול להחזיק מעמד, וזה פלא גדול (כדברי איינשטיין, שהסדר בעולם הוא בלתי ניתן להבנה ללא אמונה באלקים, ואני יודע שזה לא בדיוק הניסוח שלו, אבל כוונתי לתחושה המתגלמת מתוך דבריו, ובכוונה, בגלל ההקשר, לקחתי מדברי מדען חילוני, כדי להראות שאפילו אדם שאינו רוצה להתחייב לאמונה דתית מודה בפלא שבכך). שנית, זה ודאי לא בא לומר שה' ישלח בוודאי רפואה לכל החולים. הרי עינינו הרואות שלמרבה הצער אין זה כך. הכוונה היא שבידו לעשות זאת, והוא עושה זאת, לפי חכמתו שנסתרת מאיתנו – וכה קשה להשלים עם הסתרה זו (זה חלק מבעית הרע, כידוע היטב).
בסופו של דבר, אני מתייחס לציטוט הראשון בדבריך. איני יכול לקבל אחריות על "חבר'ה". הפורום פתוח לכל מי שרוצה להביע דעה מנומקת. אמנם אני משתדל לקבל אחריות על עצמי, ואף להודות כשטעיתי, או הפרזתי, כפי שבאתי לעשות בפעם הזאת.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2004 08:54 |
|
| |
ווטו ,
הרמב"ם אינו קושיא , לפי שבזמנו שאלת ההגשמה וכו' היתה שאלה מרכזית באמונה , ולכן העיסוק בה הוא בירור .
בימינו לענ"ד המצב די שונה .
בברכה .
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2004 10:49 |
|
| |
על מקורה של תפילת "יוצר", ראו במאמרו של אהרן מירסקי שבספר היובל לרבי חנוך אלבק, מוסד הרב קוק, תשכג/
תוקן על ידי - נישטאיך - 25/08/2004 10:52:03
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2004 10:53 |
|
| |
איש ציפ
היום שאלת ההגשמה היא לא שאלה מרכזית באמונה?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2004 11:50 |
|
| |
אריק,
לגבי הנדון בדבר שאלת תלמוד תורה לנשים, הרמב"ם הוא בר סמכא עבור שנינו.
לגבי הנדון בהגשמה הוא אינו בר סמכא?והיהדות היא לא רק הרמב"ם?
"ואם יעלה בדעתך שיש ללמד זכות על מאמיני הגשמות בשל היותו חונך כך או מחמת סכלותו וקוצר השגתו, כך ראוי לך להיות בדעה בעובד עבודה זרה, מפני שאינו עובד אלא מחמת סכלות או חינוך, מנהג אבותיהם בידיהם. ואם תאמר כח פשטי הכתובים הפילום בשיבושים אלו, כך תדע שעובד עבודה זרה לא הביאוהו לעבדה כי אם דמיונות ומושגים גרועים(38). נמצא שאין התנצלות למי שאינו סומך על בעלי העיון האמיתיים אם היה קצר יכולת עיונית, ואיני חושב לכופר מי שלא הוכח לו שלילת הגשמות, אך חושב אני לכופר מי שאינו קובע בדעתו שלילתה, ובפרט עם מציאות תרגום אונקלוס ותרגום יונתן בן עוזיאל עליהם השלום אשר הרחיקו את הגשמות תכלית ההרחקה.."
(מו"נ חלק ראשון פרק לז)
(38)הרב קאפח – נראה כי שתי התנצלויות שוא הללו אשר דחה רבנו כאן שהאחת חינוך והרגל והשניה הבנה מוטעית בפשטי הכתובים לא נכתבו אלא כתשובה להשגת הראב"ד בהלכות תשובה פ"ג לכ' ו: א"א ולמה קרא לזה מין(האומר שהוא גוף ובעל תמונה) וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2004 12:14 |
|
| |
אם נחזור לנושא האשכול,
מה ההבדל העקרוני בין קדושת יוצר לקדושה בחזרת הש"ץ?
נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום
נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש
כתר יתנו לך ה' אלוקינו מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה
האם הבעיה היא התיאור המפורט או חוסר הקשר ליצירת המאורות?
ר' צדקיה בר אברהם הרופא כתב בספרו "שבלי הלקט" על ר"א הקליר בזה הלשון:
"שמעתי מא"מ ששמע מרבותיו גאוני לותי"ר, שכשפייט ר' אלעזר "וחיות אשר הנה מרובעות" (קדושה למוסף של ר"ה) ליהטה אש סביביו" -
מצוטט מתוך http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/maamarim/reshit8-2.htm
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2004 13:12 |
|
| |
מימוני
לדעתי עיקר כוחה של ההלכה באה מתוקף היותה נורמה שמחייבת את כלל הציבור. ברגע ש"איש הישר בעיניו יעשה" אזי ההלכה מאבדת לחלוטין את משמעותה.
אם אתה תמחוק את המלאכים מסידור התפילה, אדם אחר ימחוק את הברכה "שלא עשני גוי", שהרי לפי תפיסתו ההומניסטית אין להבדיל בין יהודי לגוי, ואדם אחר ימחוק את הברכה "שלא עשני אישה", שהרי לפי תפיסתו הפמיניסטית אסור לומר כך, ואדם אחר ימחוק את הברכה "מכניע זדים" שהרי לפי תפיסתו הפציפיסטית אסור לקוות למותם של הרשעים וכו' וכו'
האם נוכל להתפלל כך בציבור, כאשר לכל אחד מאתנו יהיה נוסח אחר לחלוטין ?
אני שוב חוזר ומציין שאינני חלוק עליך בנוגע לעצם קיומם של מלאכים, ואני גם מסכים איתך שכדי להגיע לאמונת יחוד טהורה יותר עדיף שלא להאמין בהם וב"יישויות רוחניות" שונות ומשונות.
אולם, וזוהי הנקודה החשובה, אני טוען שאין פסול אמיתי באמונה בהם (כמובן כל עוד שלא פונים אליהם בתפילה), ולמעשה בדיעבד אחרי שהם נהיו חלק מהשפה הדתית של עם ישראל מותר לנו להשתמש בהם בתפילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2004 13:14 |
|
| |
רב"צ,
למיימוני קריטריון ברור. כל שבא אחר חתימת התלמוד כמנהג או כתורת ר' משה די ליאון וכד' [והדברים ארוכים וערוכים בכל מרחבי הפורום וסווגו באשכול סיווג האסכולות].
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2004 14:17 |
|
| |
וטו
רב צעיר
לא עלה כלל בדעתי לתת תפילת כל איש בידו. יש לזה מקום בתפילת היחיד, אך לא בתפילה שאמורה להיות משותפת. (אם כי יש כאן מקום עיון).
כוונתי היתה שתפקידם של תלמידי החכמים לעמוד על משמר ההלכה, למנוע (!) התפתחויות כאלו, ואז החלטה כזו שוב אינה החלטת הפרט אלא החלטת הגוף הראוי והמוסמך להחלטות כאלו - חכמי ישראל.
גם כאשר פניתי אליך בשאלה זו, לא התכוונתי אליך, הפרט המתכנה רב צעיר, אלא אותו תלמיד חכם מצניע לכת המסתתר מאחורי הניק. אם אתה סבור כמוני שאמונת המלאכים המתבטאת כאן אינה נכונה, מדוע לא תצטרף להחלטה להחזיר את הסידור לקדמותו?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2004 14:28 |
|
| |
מיימוני,
אולי הצניעות מחייבת שאם נוסח זה נכנס לכל הסדורים, אזי האמונה בכל זאת נכונה?
|
|
|
|
|
(יהודי שדילג יותר מדי, או יהודי ששקע יותר מדי בשפה הדתית? - 
)
.
