התאוריה שלך מובנת אבל צריכה בדיקה בשטח וגם ברור שתלוי במי מדובר.
בכל אופן, הצבעתי על המיתוס המגרה ועל כל העסק המלאכותי הנעשה סביב המין שהם בהחלט לא משפרים את הגישה הבריאה.
נשלח ב-5/9/2004 20:37
מו"ל יקירי,
מדבריך נוכחתי כי שוב נכשלתי בהסברת עמדתי. אנסה לתקן:
1.אינני סולד "ממגע כלשהו עם הנושא" להיפך. אך על דעתי אעמודה כי לגבי רובנו "היצר הדוחף לשימוש בפורנוגרפיה, והיצר הדוחף לעיין ו/או להגיב באשכול זה - הם שני ניקים של "אותו אחד", והורגלתי מנעורי שלא לטמון ראשי בחול.
זו הסיבה שנמנעתי להגיב בימיו הראשונים של האשכול, וזו הסיבה לאיחולי לגוויעתו. (לגבי דעתי על התועלת שבו - ראה להלן.)
2. אין לי ספק שקיים הפסד בריאותי, רוחני, חברתי ואפילו כלכלי למכורים לפורנוגרפיה, למרות נסיונות של אידיאולוגים מתירניים לטשטשו. ע"פ ידיעותי התורניות והמקצועיות גם יחד, מדובר בפגיעה משולבת, הן באיכות החיים והן בתוחלת החיים.
למרות זאת, אינני מאמין שעצם הצגת ההפסדים הללו תצליח להתגבר על יצר של זכר מיוחם.
לעומת זאת, איסור חד משמעי למי שהורגל לשעבד עצמו להלכה, במיוחד עם הוא ממשיך להקפיד על עמל בתורה (גם אחרי פרישה פורמלית מבית המדרש), איסור חד משמעי כזה ללא פתחי היתר, יכול לאפשר לו לעמוד בגבורה במאבק הפנימי שלו, במלחמת היצר.
העיקרון המאפשר זאת הוא העיקרון המובא בפי' האבן עזרא על התורה בפרשת יתרו על הדיבר: "לא תחמוד" במשל על בת המלך והכפרי.
הרעיון הוא פשוט. מי שחונך שמה שאסרה תורה איננו בא כלל בחשבון, והרגשה זו הוטמעה בו - הוא יוכל לעמוד בפני הדחף.
אחרת, לרוב ניתן לומר כי "חבל על הזמן" במשמעותו המקורית.
3. לכן, לגבי העלאת הדיון כאן, אין לי ספק כי "כונתך רצויה. אבל . . ."
לעומת זאת לספר שברצונך להוציא לאור, בהחלט יש מקום לענ"ד, שכן בתנאים מסויימים האינפורמציה שבו תוכל לסייע למחנכים, מדריכים חברים ואחרים.
אקוה שהבהרתי מעט את דעתי, ושאין בלבך עלי.
ר"מ
נשלח ב-5/9/2004 21:31
ההתקשרות של בני אנוש לנושאים מסוג הזה, היא כה שונה מאדם לאדם בדרגה וגם בצורה (כמו מה 'מדליק' אותו) שזה מגוחך ביותר שכל 'מייבין' יקבע כללים לכל העולם.
נשלח ב-6/9/2004 13:15
רמ-במזל,
תודה על התייחסותך
בוגי ואחרים,
אינני מטיף בשער. כלל וכלל לא.
אני רוצה לפנות לשני סוגים של אנשים.
א. אלו שלא מודעים לגודל ולחומרת הבעיה.
ב. אלו שמודעים לאיסור, ועדיין אין להם כוחות, משום שהם חושבים שאינם מסוגלים לעמוד בו וכו' וכו'.
לענ"ד, הסברים על בעיות נפשיות, פסיכולוגיות, חברתיות, בריאותיות, וכל כיוצ"ב, יכולים בהחלט לעזור, ולא רק האיסור, שהרי אמרו כבר חז"ל חמירא סכנתא מאיסורא, ואיש (כמעט) אינו שותה אקונומיקה גם אם ישיג בדרך זו עירפול חושים, ואיש (כמעט) איננו נוטל סמים קשים לא בגלל איסור תורה אלא בגלל הסכנתא.
אשמח אם תכוונו אותי למקורות נוספים, רצוי בעברית, שכן באמת בכוונתי להו"ל ספר בנידון. ממה שאני הכרתי בעולמנו, המצב חמור מאד.
נשלח ב-6/9/2004 15:39
פרונוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה.
אמר מי שאמר לפני שנולדה הרשת. כיום הפרונוגרפיה חוצה כל גבול ומגיעה לכל פינה חשוכה או מוארת שבקצה יש מחשב והיא מחוברת לקו טלפון.
כשאני חושב על פרונוגרפיה עולות אצלי שתי מחשבות או תחושות בו זמנית אחת התעוררות מינית כי אני מייד מדמיין לעצמי את חלומותי בצורה תמונתית כאילו הפרונוגרפיה המצויה היא מראה מדוייקת של חלומותי. במקביל עולי בי תחושת גועל הנובעת מהידע שצברתי על תעשייה עתירת ממון זאת, על הניצול, העבדות, האלימות והשליטה המובילות את התעשייה. המילה תעשייה היא אולי המדוייקת ביותר כי פה בדיוק כמו בייצור נעליים יש חומר ממנו יוצרים כסף רק כאן למרבה הצער החומר הוא בני אדם או ברוב המקרים בנות אדם הנסחרות כמו נעליים.
אך כדי לדון דיון מהותי בבפרונוגרפיה אני נאלץ לנטרל את שני המרכיבים. מצד אחד לא לתת לתשוקותי וחלומותי יד ורגל בעניין מצד שני לדמיין כאילו כל העוסקות והעוסקים בתחום עושים זאת מרצונם הטוב ללא כל ניצול ותוך כדי כבוד הדדי.
ואכן למדתי שבשולי אותה תעשייה ישנם מקומות ששמו לעצמם מטרה לייצר פרונוגרפיה הנעשית על פי כללים אלו.
כדי למרכז את עצמי בשתי הנקודות בחרתי בנטוריזים כמכוון. ידוע הוא שהנטוריסטים (פעם קראו להם נודיסטים) אינו ירא מחשיפת הגוף מצד אחד ואף דוגל בה ומצד שני אינו עוסק במיניות. שאלתי הראשונה היא: האם תמונה מאתר נטוריסטי זה או אחר היא פרונוגרפיה. המצולמים אינם מנוצלים הם ערומים מרצונם החופשי ואינם עוסקים בפעילות מינית (היא אסורה בציבור באתרים נטוריסטים). או חידוד של השאלה האם אני יכול להרשות לעצמי כאדם המנסה לחיות במסגרת המוסר היהודי לראות תמונה כזאת? וכמובן שאלתי את עצמי מה תיתן לי הצפיה בתמונה כזאת? לא מצאתי שום בעיה מוסרית בצפייה באנשים ערומים שאינם ערומים או חצי ערומים על מנת ליצור גירוי. כלומר יש לי בעיה עם אותה בחורה חצי ערומה המרוחה על קירות העיר בשם חופש הפרסום אבל אין לי בעיה (מוסרית) עם צפייה בצילומים שנעשו בהסכמת המצולמים מאתרים נטוריסטים. ומה תיתן לי הצפייה? גירוי מיני זה כנראה לא העניין כי אני לא צריך דבר מלבד דמיוני ובת זוגתי ליצירתו. ככל שחשבתי וחקרתי הגעתי למסקנה שהסקרנות היא זאת תהיה מפוצה בצפייה בתמונה כזאת. כמו שאני חולק מחשבות כך אני יכול לחלוק את גופי אחרים או ליתר דיוק כמו שאני קורא מאמר שמישהו חולק עימי את דעותיו כך אני יכול לראות תמונה של מישהו שחולק איתי את גופו או תמונת גופו.
כלומר הגעתי למסקנה שמה שמפריע לי לי בפרונוגרפיה ומונע ממני להיות צרכן שלה הוא לא עצם הצפייה באנשים ערומים אלא הידע שיש יסוד סביר להניח שאנשים אלו מנוצלים על ידי אחרים.
נגיד שאיש או אישה היו רוצים לצלם את חבריהם במקווה במצבם הטבעי במקווה. ההיה בכך דבר פסול? מה ההבדל בין מה שראו במקווה אם יומצח בתמונה? וכמובן התשובה היא שיש חשש שהתמונה תגיע לידי המין השני. כלומר לא היתה בעיה אם איש היה מרה תמונה שלו ושל חבריו בערום רק לגברים או אישה לנשים. אך עצם החשש שתמונה כזאת תגיע לידי המין השני היא בעיה.
כמובן שהיא נובעת באותו רגע המסופר בבראשית בו אכלו אדם וחוה מעץ הדעת "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות" והם היו לבדם בגן.
עד כאן כמה מחשבות אולי לא כל כך מסודרות על נושא הפרונוגרפיה.
נשלח ב-6/9/2004 17:31
הנה מאמר שהתפרסם אתמול באתר YNET, נראה לי שהוא יכול לתרום לדיון.
מעמד האשה המתפשטת
החזרת הבושה הטבעית לארון ההלבשה הנשי עשויה לקדם רבות את מעמד האשה האמיתי
שלמה אנגל
חז"ל בלשונם החדה אמרו כי " נשים דעתן קלה". אמירה זאת נתפסת בציבור הרחב כזלזול ועלבון לנשים, למרות שחז"ל ייחסו את קלות הדעת של הנשים רק לאי-יכולתן לעמוד בעינויים קשים, ולא למכלול אישיותן ויכולתן האינטלקטואלית. על אף זאת, כשמביטים על האופן שבו הנשים בחרו למצב את עצמן דווקא לאחר הצלחת המהפכה הפמיניסטית, ובייחוד בשנים האחרונות – קשה שלא להיעלב עבור הנשים ולדעתן הקלה.
ההצלחה הגדולה של המהפכה הפמיניסטית ניכרת לעין. אין היום תחום שבו אשה אינה יכולה להשתלב - החל במחקר המדעי, המשך בשירות הביטחון וכלה בתפקידי מפתח במשפט ובממשל. בחברות המפותחות חילצו הנשים את עצמן בתקופה קצרה יחסית מניוון ונחשלות כפויה, באמצעות רכישת השכלה שנמנעה מהן מאות ואלפים בשנים. על אף אופקים אין-סופיים אלה שנפתחו בפני הנשים, הן בחרו ובוחרות, וכנראה גם יבחרו, למצב את עצמן במקומן המסורתי בעולם הישן: ככלי שעשוע של הגברים במקרה הרע, וכעזר כנגדו במקרה הטוב.
קשה שלא לעמוד נדהם לנוכח תופעת ההתערטלות הקולקטיבית שאחזה בנשים דווקא בשנים האחרונות. נשים מכל סוג - צעירות כמבוגרות, רזות כשמנות, משכילות כבורות ויפות כמכוערות - החליטו כי גופן ואבריהן המוצנעים חייבים להיחשף לעין כל. הופעה חשופה, שהייתה עד לפני שנים מעטות ביטוי של חוסר כבוד, זלזול וזנות, הפכה כמעט בן לילה לבון-טון נשי.
לא ניתן לתלות תופעה זאת בחום ובלחות הים-תיכונית, הגברים ממשיכים להתלבש על-פי אמות המידה הישנות. גברים בגופייה הם מחזה נדיר ברחובותינו ובוודאי במקומות עבודה. ההסבר הפשוט והלא מחמיא לתופעה הזאת הוא החזרה למערה ולג'ונגל הקמאי. האשה המודרנית והמשוחררת של המאה העשרים ואחת מתחרה בכל כוחה על תשומת לבו של הזכר הנקרה בדרכה. ממש כמו לפני אלפי שנים, הנשים בימנו מתנהגות ומתלבשות (ואולי מוטב לומר לא מתלבשות) באופן המיועד להבליט את מיניותן, ובכך למשוך את עין הגברים.
כל איבר נשי חשוף אינו נמדד באמות מידה אסתטיות של יפה או לא יפה, אלא באמות מידה מיניות של מושך או לא מושך. נשמע נורא ופרימיטיבי ואכן זה נורא ופרימיטיבי, אבל לכאן הובילה הבחירה החופשית הנשית.
אבל לא מדובר כאן בתהליך רציונלי של בחירה חופשית, אלא בהילך רוח תרבותי, המעמיד את מיניות האשה במרכז, ועל-פי מיניות זאת שופט אותה. ככל הילך רוח תרבותי, אין תופעה זאת נכונה לכלל הנשים, ונשים רבות מסרבות להעמיד את עצמן במשבצת מעליבה זאת. למרות זאת, קשה לטייח את התופעה בנימוקים מתחסדים של אינדיבידואליזם, בחירה חופשית וכדומה, משום שמדובר בתופעה נרחבת. ברור כי על כל גליה מאור או דליה דורנר אחת יש מאות ואלפים של נערות ונשים החולמות להיות "פצצות" ו"סקסיות", ומתלבשות בהתאם.
התייחסות זאת של הנשים לעצמן מעמידה אותן בעמדה נחותה ביותר. בעולם המסורתי הקדום שמרו על כבוד האשה על-מנת שלא תהפוך לאובייקט מיני, ובו בזמן מנעו ממנה את זכויותיה היסודיות. בתקופתנו, ויתרו נשים רבות מרצון על זכויותיהן והחלו להסתכל דרך מראת מיניותן השופעת. כאשר נשים וגברים כאחד מעדיפים לראות את האשה כנקבה ולא כבן אדם – מעמד האשה נמוך, משפיל ומעליב.
המפתח לפרדוקס הזה מצוי בדרך שבה יבחרו הנשים להתייחס לעצמן. החזרת הבושה הטבעית לארון ההלבשה הנשי עשויה לקדם רבות את מעמד האשה האמיתי, ולא רק את זה הפורמלי. ברגע שבו התרבות הנשית תשתחרר מחיבוק הדוב הגברי שאימצה לעצמה – באותו רגע שחרור האשה יושלם, והשוויון בין המינים יהיה בפועל ולא בתיאוריה. מסופקני אם זה יקרה בימי או אפילו בימי ניני.
שלמה אנגל, מוסמך לרבנות ואיש היי-טק
(05.09.04, 08:50)
נשלח ב-9/9/2004 23:48
יש פורנוגרפיה אחרת לאחרונה והיא פורנוגרפית האלימות. ישנם אתרים שמראים את עריפות הראש של פערל וברג, תאונות קטלניות ועוד מהסוג הזה. ראיה חד פעמית אולי מפכחת, אבל נראה שישנם שנגררים לדברים אלה כמו לפורנו הערותי וזה כנראה גרוע יותר!
נשלח ב-9/9/2004 23:52
זו נבלה, וזו טריפה!
נשלח ב-10/9/2004 00:26
א. מייציץ,
למרות שאני מסכים עם עיקרי דבריך באשכול זה (כבאשכולות עברו, ב'מחשובה') אני סבור שהפחד מעיסוק במין הגיוני ביותר. ההסתברות שתראה אדם חרדי במסעדה לא כשירה או במכוניתו בעיצומה של שבת קודש שואפת לאפס. מאידך, גדולים וטובים נכשלים בעבירות הקשורות במין.
ב. יהדות וריסון היצר -
משום מה מתקבל הזיהוי של היהדות עם ריסון היצר (ומאידך החילוניות עם ההפקרות) כמובן מאליו.
ואולם, האמנם בהכרח כך הוא? אדם יכול להיות שטוף תאווה בכל רגע מחייו ועדיין להיות יהודי כשר. האם ניתן לדבר על הגבלת יצר המין במערכת החוקים בתורה או בהלכה עד לחדר"ג? האם לא עבר על היהדות תהליך פוריטניזציה החל מ'כל שאדם רוצה לעשות לאשתו - עושה' כפי שהדבר מודגם ארוכות בסוגיא בנדרים ועד ההלכות הקפדניות הנהוגות כיום? האם זו הרוח המנשבת במקורות הקדומים? בטקסטים הקבליים?
לענ"ד, הזיהוי של ההלכה עם תיאוריה של ריסון מיני היא תוצאה של הפילוסופיה היהודית הימי בינייימית שקראה את התורה כמדריך לפילוסוף המתחיל, בבחינת 'חוש המישוש חרפה הוא לנו'.
ואולם, היריעה הרבה יותר רחבה.
אגב, היסטוריון יהודי בשם דיויד ביאל כתב ספר בעניין המין והיהדות ובו סקירה היסטורית רחבה של התפיסות השונות. איני זוכר את שם הספר ואולם הוא יצא לפני כעשור בהוצ' 'עם עובד' (ואין הכוונה לספרו של בויארין על מיניות בתלמוד).
נשלח ב-10/9/2004 01:08
א. לא חלקתי על כך.
ב. לגבי הפוריטניזציה ביחס לימי חז"ל , אני לא יודע אם זה באמת כפי שתיארת. אני מניח שלא רבים מקיימים את העניין של 'מגלה טפח ומכסה טפחיים' לפי כל ארבעת הפירושים המובאים בשו"ע. כל ההבדל(אם קיים) מצטמצם לסוגיית הו"ז בשלא כדרכה ויל"ע ואכ"מ.
נשלח ב-10/9/2004 01:36
מייציץ,
זכור שבאותה תקופה יכל גבר יהודי לשאת מספר נשים, שלא לדבר על עניין הפילגש שאף בו דנו בעבר. למעשה אדם יכל לחיות חיי מין ללא הפסקה כבר מגיל צעיר, כאשר ההגבלות על חיים אלו הן קנייניות בלבד ולא 'קדושתיות' (ולא לחינם דברי הרמב"ן בריש פ' קדושים בעניין נבל ברשות התורה, ויל"ע אי בכלל נבל הוא מלכתחילה או רק מיה"ב).
המודל העכשווי של נישואין כתא מקודש, אפשרי רק בהוויה המודרנית של נישואין לאשה אחת שמחייבים למעשה תקופות של פרישות בתוך הנישואין.
נשלח ב-10/9/2004 07:23
ממללא,
דוד ביאל, ארוס והיהודים, עם-עובד 1994.
נשלח ב-12/9/2004 20:45
I read David Biale's ''Eros and the Jews'' several years back. He provides an interesting overview on the subject of erotica and sexuality amongst Jews through the ages. Some of his points were more insightful than anthers. An especially interesting subject to me, was how sexuality was approached by the various Chasidic schools of thought (The Kotzker's approach of ''snipping'' the ''base urges'' in the bud at a very early age, by separating young newlyweds for an extended period of time, was especially insightful).
However, it appears from his cumulative research that there is some truth to the often-voiced opinion (usually voiced by anti-Semites) that Jews are either hyper-sexual or sexually repressed. This view is possibly a result of no ''single'' Jewish approach to Eros (as opposed to Catholic doctrine), which gives the impression of sexual ''confusion'' on the part of Jews. Perhaps, just as in the area of אמונות ודעות (or perhaps the subject of אמונות טפילות as it is quite obvious in some of the clusters here), where there is no traditional Jewish ''consensus,'' so is the area of sexuality.
נשלח ב-14/9/2004 13:21
אם היינו צריכים אישור לדברים שנאמרו באשכול זה, הרי שבאה המציאות ומראה שלעתים המציאות מופלגת מן הדמיון:
מתוך האתר של ynet:
ויקי כנפו, גיבורת המחאה מהדרום, האשה שצעדה מאתיים קילומטרים ממצפה רמון לירושלים והרעידה לבבות של ישראלים שאננים – יוצאת למערכה חסרת תקדים. כתב "ידיעות אחרונות", אורון מאירי, פרסם הבוקר (יום ג') כי כנפו הצטלמה בעירום כשעל גופה חרותות כתובות מחאה.
14 חודשים אחרי שהתפוגג מאבקה ההרואי של החד-הוריות המפורסמת ביותר במדינה, עושה עתה ויקי כנפו מהלך נועז, יש שיאמרו נואש, כדי להעיר לחיים את מה שנרמס ונמס ונשכח – המלחמה הקיומית המרה של האמהות החד-הוריות.
כנפו, וזה לא פספוסים של יגאל שילון, מתפשטת כדי להעיר את הישראלים מאדישותם, מתרדמת הקיץ שלהם, מחדוות הנסיעות שלהם לחו"ל, מהשכחה ומהדחקה. קשה להאמין, כנפו בת 44, גרושה פעמיים ואם לשלושה ילדים, בני 8,18 ו-23, מסירה את בגדיה ומצטלמת בעירום מלא ל"פרפר 1", אתר פורנו ישראלי.
כתוב בעור
זה נראה יותר כמו "וידיאו ארט", יצירת אמנות בווידיאו, כמו מיצג של מחאה המשלב תקריבי עירום של גיבורת המאבק החברתי עם מסרים נוקבים הכתובים על בשרה החשוף. "מה שאנשים לא רצו לשמוע", אומרת כנפו, "הם יראו חרות על העור שלי". מיצג העירום נעשה כנראה בהשראת הסרט "כתוב בעור", שם הועברו מסרים על עורם של אנשים עירומים.
באתר הפורנו, שם עלה הבוקר הסרט המהפכני של כנפו (30 שקל לצפיה), מקבלת את פני הגולשים הכתובית "למבוגרים בלבד". כנפו מספרת תחילה את סיפור חייה הנפתל כשהיא לבושה כרגיל, על ספסל בגינה ציבורית. "החיים שלי זה טלנובלה", היא אומרת ומספרת על הוריה שהתגרשו כשהיתה בת שנתיים, על אם חורגת מתעללת ואב חורג שהציק לה, על כך שנישאה כדי לבנות לעצמה בית, ושגתה בבחירת שני בעליה ובעצם מעולם לא מצאה את פיסת השקט שלה.
צילומי העירום של כנפו מתרחשים בחוף הים. היא נראית מתוחה, מהורהרת, עייפה ושמוטת כתפיים. אשה בודדה על סלע, וכך היא אומרת: "זו פעם ראשונה בחיים שלי. מאז שבאתי לעולם עירומה, איש לא ראה אותי בעירום, חוץ מהבעלים שלי, וגם הם, רק בחושך".
ואז היא מתפשטת, קלוז אפ על הישבן, על הגב מהעורף ועד הישבן כתוב: "הממסד דפק אותי". תקריב חזה ועליו כתוב: "חלבתם אותי". וכך בעירום, מדברת כנפו על חינוך, על יום לימודים ארוך ועל הזנת תלמידים. ומשם גולשת המצלמה לתקריב מפשעה, וממנה לבטן, שם כתוב: "המאבק נולד מכאן". "הרוח עוד לא מתה", אומרת כנפו בסרט, "והמאבק חי".
"שאנשים יתעוררו"
כנפו יודעת שיצירת הווידיאו שלה באתר הפורנו תעורר סערה ומחלוקת. לא אכפת לה. אין לה כבר מה להפסיד. ממעמקי הייאוש שלה, חיפשה משהו מרטיט ומקומם אחרי שמאבקה ותנופתו התפוררו לפתיתי אבק.
"זה הביא אותי למצב של ייאוש", אמרה אתמול כנפו ל"ידיעות אחרונות". "ידעתי שאני אדם מת מהלך ואין לי מה לאכול וחשבתי שמה שנשאר לי לעשות זה להתאבד. או למען ילדי להילחם. הציעו לי לקשור את עצמי בשלשלאות כדי לזעזע את העולם אבל חשבתי שזה לא יעזור".
"לפני חודש פנו אלי מאתר 'פרפר1' והציעו לי להצטלם בעירום. ידעתי שאותם לא ישתיקו ומה שאני עושה שם אי אפשר לעשות בערוצים הרגילים של הטלוויזיה, ורק שם יבינו את המחאה שלי. אני רוצה שאנשים יתעוררו, אני רוצה להיכנס למעיים של האנשים שירגישו את הכאב שלי ושל נשים כמוני, שלא מצליחות להתקיים בכבוד. אני רוצה להביא לשינוי חברתי".
כנפו אמרה כי אמהות חד-הוריות תמכו בהחלטה ואמרו כי יהיו מוכנות ללכת בעקבותיה ולעשות כמותה. "בהתחלה הייתי מאוד נבוכה", סיפרה כנפו, "אני, שבחיים לא הלכתי עם ביקיני פתאום מתפשטת מול המצלמה. זה היה קשה, אבל הייתי שלמה עם עצמי ורציתי להציג את הכאב שלי דרך העירום בסרט אמנותי.
"אני מרגישה שלא נותר לי דבר חוץ מהגוף שלי ואיתו אעביר את המסרים שחשובים לי. אני מוכנה לעשות הכל כדי שלילדים שלי יהיה עתיד טוב יותר. אני לא מתביישת במה שאני עושה ואני לא חוששת שיצביעו על הילדים שלי ברחוב. אני מאמינה שמה שעשיתי יביא לשינוי במדינה".
בעלי האתר טוענים שבמקרה של כנפו הם לא פועלים מתוך ציניות. "ראינו את הכתבה של רינו צרור איתה לפני שלושה חודשים, וזכרנו אותה, היא נגעה ללבנו. רצינו סלב לאתר וחשבנו – ויקי כנפו. אמרנו 'לא נציע לה פורנו, אלא דרך להראות את המחאה שלה.
"תוך שלוש שעות שכנענו אותה. היה לה מאוד קשה בצילומים, אבל היא שמחה בתוצאה. היא אמרה שהמסר עובר ולא העירום. רצינו סרט חכם שלא יציג אותה בצורה נמוכה. זאת אמנות והיא משתמשת בגוף שלה ככלי ביטוי.
"אנחנו בהחלט לא מרגישים שאנחנו מנצלים אותה. התקשורת בנתה אותה, לעסה אותה וירקה אותה. ובכל זאת, צריך לראות את הלהט בעיניים שלה. חשבנו שהמדינה שברה אותה – ועדיין היא ממשיכה. היא גיבורה בעינינו ואמרנו לה את זה".
