ששת ימים תשתה תה וביום השביעי תשתה תה

מה זה שבת? ההגדרה המדוייקת היא כפשוטה: שביתה ממלאכה - לא פחות ולא יותר. לנוח - לא לשגע את המוח איך לרפד את האסלה.

אצל העברי המקורי שהיה קם בבוקר לחרישה ולזריעה ולחליבה, לטחינת הקמח ולדריכת הענבים בגת, היה זה הבדל עצום, להניח הכל, את השור והחמור, ולנוח מעמל יומו.

מאיזה מלאכה בדיוק שובתים אנ"ש 'שומרי השבת' געצל ושמערל שעמלו כל השבוע בפטפוטי פוליטיקה נינוחים, רגל על רגל עם כוס תה ביד, באפס מעשה בהמתנה בטילה ל'מילגה'?
כיצד אם כן יקיימו את השבת?

ע"י עוד תה ועוד לשון הרע?

ע"י שישימו שועל על הראש ויתהדרו בכובע של קוזאקים, או פיסת בד שמקורה באינדיאנים (עניבה), ואילו שלא הולכים עם עניבה, במה מתבטאת אצלם השבת? בזה שמרפדים את האסלה שלא תשמיע קול?

ע"י זה שאין כולל? דוקא בשבת צריך להיות הכי הרבה כולל, זהו היום שצריך להיות מוקדש ללימוד יותר מכל השבוע.

ובכן כך: כל השבוע מדליקים בנוחיות את המיזוג בנגיעת כפתור קלה על השלט.
בשבת - איזה צרה. צריך להתפתל ולתמרן עם שעוני שבת, ומי שיש לו גנרטור אז בכלל, ואם קורה שנכבה אז נאנחים ונאנקים ומזיעים מהחום הכבד ומתי כבר תעבור השבת הזאת ונפסיק לסבול.

כל השבוע מדליקים סיגריה ומעשנים להנאתם מרלבורו, קנט ארוך, פרלמנט, וכו', ממש עונג שבת, סליחה עונג השבוע. מגיעה שבת - עינוי! סופרים את הדקות ורצים אחרי הבדלה להדליק סיגריה. וכי מזה הזהירה התורה, לא ליהנות מסיגריה? לא לנגוע בכפתור השלט?

כל השבוע משייטים ברכב הממוזג כשהם שקועים בריפוד הרך.
מגיעה שבת - א ברוך! צריך ללכת ברגל, להזיע, להירטב בגשם, בדיוק ההיפך ממה שצריך להיות שבת.

לפני שנכנסו הגנרטורים היה אצלנו מצבר שהיה מדליק נורה קטנטונת. ליל שבת היה אצלי תשעה באב. פשוט דיכאון. אי אפשר לקרוא. אי אפשר כלום, וכששבת היתה בחמש, ולפעמים המצבר לא עבד והיה רק נרות, חיכיתי שכבר יהיה מוצאי שבת, וזה היום שהאדם אמור לחכות לו כל השבוע.
סיוט ושמו שבת.

מפלפלים ומפלפלים טונות על טונות של פלפולים חסרי שחר אינסופיים וחסרי תכלית שרק עושים כאב ראש. אנשים בונים קריירות ממילוי ספרים עבי-כרס על איך צריך לשמור את השבת 'כהלכתה'. איך? תשאל את צוריאל בן עמישדי ואלישמע בן עמינדב איך משה רבינו אמר לשבות.

שותים יין כביכול לקיים את דברי חז"ל שתיקנו משקה חשוב בזמנם שהיה רק מים ויין ורק עשירים היו שותים יין באמצע השבוע.
היום גומעים כל השבוע RC, פפסי, קוקה-קולה, ספרייט, נקטר גויאבות, תות-בננה, מיץ תפוזים עם חתיכות הפרי, מנגו, מנגו-אשכוליות, מיץ תפוחים טבעי, שוקו, החתול קרלו, מגיעה שבת - חייבים לשתות יין - איכס. בלית ברירה ובפנים חמוצות בולעים רוב כוס וחוזרים לקולה.

ותפנוקי מעדנים - יקשה לפרט את מבחר המעדנים שזוללים כל השבוע, הנקניקיות, הבורקסים, הממולאים, הקפואים, הארטיקים והגלידות והחטיפים שבחורינו האמיצים מעמיסים בזול-פה בעגלות מלאות עד להתפקע. בשבת נאלצים לאכול גפילטע-פיש עם גזר ואיי-מיט-ציבל. לא נורא, איך שיוצאת השבת חוזרים לפיצה נאפולי ול'מה בבאגט'.

העיקר שעושים בדיוק בדיוק כמו שהתורה אמרה.

אלי מאיר היקר

אתה מעלה נקודות חשובות ואמיתיות, אלא שכתבת זאת בצורה חריפה מאד. אני סבור שניתן לכתוב בצורה מתונה יותר.

ביסוד הדברים, דומה שניתן לזהות כאן שתי שאלות:

א. מה משמעותה של השבת? מה משמעותה המקורית, אם לא שביתה ממלאכה קשה, ולפיכך מה משמעותה בדורנו, שבו המלאכות בדרך כלל אינן קשות?

ב. האם במצב שבו יש שפע של מעדנים, השבת שאמורה להיות יום תענוגים סובלת ממחסור. בין במעדנים, בין בחובה לאכול אוכל פחות טוב, כגון יין שאינו לטעמך, או מהעדר אור בגלל החומרה לא להשתמש בחשמל של חברת החשמל?

מתוך דבריך נשמעת גם ביקורת על שכבה מסויימת של תלמידים בכוללים שעבורם הלימוד הוא בילוי זמן.

אשתדל לענות, אם גם לא לפי הסדר.

א. שומה עלינו להתבונן בראוי ולא במצוי. אם יש קבוצה של אנשים שמבזבזים זמן בכולל, אינם לומדים ולמעשה מעבירים ימיהם בבטלה - ומה בכך? חבל עליהם. חבל על זמנם. אבל מסתבר שגם אילו היו במקום אחר לא היו מצטיינים במאומה. יש טיפוסים שונים, ביניהם בטלנים ונצלנים, ומסתבר שיש כאלו גם בעולמה של תורה. מדוע להתבונן דווקא בתחתית הפעמון של גאוס? (=החברה מתחלקת לרמות שונות, שלובשות מבחינה גרפית-סטטיסטית צורת פעמון, וזה נקרא על שם המתמטיקאי גאוס).

ב. השבת באה ללמד לא רק חובה של מנוחה ממלאכה כבידה, אלא גם שביתה מכל מלאכה שיש בה חידוש ויצירה. כך אנו מבטאים את הרעיון שה' ברא את העולם ושבת ממלאכה ביום השביעי. לפיכך, מה שלימד משה את דור המדבר, לפי המסורת בידינו, הוא הרעיון הזה של שביתה ממלאכת חידוש ולא רק מנוחת הגוף.

ג. כמדומה שהנקודה של המעדנים והחשמל אינה המרכזית בשבת. עם זאת, אם חסר לך יין טוב ומעדנים אחרים, אפשר שעליך פשוט להחליף את התפריט. יש סוגים שונים של יינות, ואם קשה לך, אתה יכול לעשות קידוש על הלחם בליל שבת ועל בירה או ברנדי כלשהו בבוקר שבת ובמוצאי שבת. ומדוע לא תקנה לשבת את המעדנים שנמצאים בשפע כל השבוע, לדבריך? אדרבה, יש כאלו שהקפידו לשמור את המעדנים המיוחדים ביותר לשבת. ואם יש כאלו שאינם זוכרים זאת, הבה נלמד מן הטובים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בדבריי היו כמה נקודות שהן אחת:

אי קיום המצוה כפי שהתכוון המשורר (התורה או חז"ל), ולא עוד אלא עשיית ההיפך מממנה תוך הרגשת מי ידצה ומי ישווה לי כמה 'מחמיר' אני.

חז"ל תיקנו לשתות יין כי זה היה אצלם הפפסי.
צריך לראות את הדברים כהווייתם כפי שהיו בזמן התקנה.
כשהם שתו יין הדבר היווה עונג ופינוק לעומת מים.
אצלמו זה מקביל לשתיית פחית קולה מול מים, בעוד ששתיית יין אינה משוש חייו של אף אחד. עובדה, ראית פעם מישהו שותה יין להנאתו סתם ביום חול, אם לא בשבע-ברכות או כש'צריך'? בזמנם כן. אז למה להתכחש למציאות?

אני שואף לקיים את השבת בצורה התואמת ביותר את השבת של התורה ולא מנוגדת לה, משום מה אני חש שיש כאן תרמית ושיבוש.

לשבת כזאת מתאים יותר 'ועיניתם את נפשותיכם' מאשר 'וקראת לשבת עונג'. שבת של פקעת-עצבים, שמי שמגרד קצת את האצבע צועקים עליו שזה 'תוילש' וכו'. ושהחגורה לא מספיק מהודקת אז זה 'טילטול', וצריך להוריד את השעון, ומרוב איסורים לא רואים את השבת. נראה לך בכנות שבזה התעסקו וחיטטו בשבת בזמן התנ"ך? לבי אומר לי שלא.

האם אחד שמעשן סיגריה להנאתו עושה מלאכה פיזית או מלאכת מחשבת?
חז"ל התירו העברה מאש לאש ביו"ט. הם בחיים לא היו מתירים את ההבערה עצמה, ונראה שידעו שלא לפרסום שהתורה דיברה על המלאכה של ההבערה עם אבנים וכו'
סיפק להם חוברת אחת עם ההסבר שחשמל זה 'בונה' ובזה סגרו את העניין.

אלי היקר

אתה רואה כאן נקודה אחת, ואני רואה כמה וכמה נקודות.

א. היין לא היה סתם פפסי. אני משער שלמדת ולכן אתה יודע שיין משמש לא רק לשתיה מרווה ונעימה, אלא גם לחשיבות. שהרי היין קרב גם לנסכים במקדש. חשיבותו של היין הפכה אותו לאמצעי שבו משתמשים לציין את השבת.

ויש ביין מה שאין בפפסי קולה.

אמנם, לאחר שאתה עושה קידוש על היין, שתה פפסי כאוות נפשך (אך שים לב שזה לא כל כך בריא...).

ב. יתכן שיש כאלו שעבורם השבת היא ענין מפחיד, כפי שכל התורה וההלכה הן ענין מפחיד. אלו הם אנשים שהתחנכו ליראת שמים, אך הפסיכולוגיה האישית שלהם הופכת את מעשה המצווה לנושא של חרדה ובהלה. הם פוחדים מאפשרות של עבירה ולכן הם מגיבים בצורה קשה.

שוב, מדוע להסתכל במצוי, ועוד בתחתית הסולם? אנו איננו כאלו, אשרינו מה טוב חלקנו. הלוואי ותהיה בידינו אותה יראת שמים שיש לאנשים האלו שאמנם מקבלים את המצוות באופן כל כך מטיל אימה.

ג. אני סבור שחז"ל למדו את המקרא כפי שאנו לומדים אותו, ולא שהיתה להם הבנה אחרת שאותה הסתירו מהמון העם. יש כאלו שטוענים שהאיסור להדליק אש נובע מהמאמץ של ההדלקה, אך, כפי שציינת, ניתן להעביר מאש לאש, ובכל זאת הדבר נאסר בשבת. וכבר ציינתי לך מה הסברה שיש לנו בזה.

ד. כמדומה שאתה מצייר לעצמך את השבת בתור יום תענוגים, ודווקא תענוגים של אכילה ושתיה. אני מקבל רושם שיצא לך להכיר את היהדות רק בחלק העממי והפרימיטיבי שלה. שתדע - היהדות מכילה הרבה יותר.

סיפור חסידי אומר כי אדמו"ר אחד באר את מה שהגמרא אומרת, שהקב"ה אמר למשה על השבת: מתנה טובה בבית גנזי יש לי ושבת שמה. לך והודע זאת לישראל. אמר האדמו"ר: הודע לישראל ששבת זה דבר טוב. שלא ימכרו זאת בקצת צ'ולנט...


אף אני אומר לך כדבר הזה. שבת אינה רק לאכילה ושתיה. האכילה והשתיה באו לכבד את השבת ולהנעים אותה, אך אין הם התוכן היחיד שיש בה, חלילה וחס. צא ולמד וראה תראה במו עיניך בעז"ה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אני רואה שאתם בקיאים בכל שמות האפיקורסים על בוריים כראוי ל'אקדמאים', אותי לא לימדו את זה בחיידר.
מי זה גייגר? קשור למונה גייגר?

תשובות אני לא אקבל פה, וסתם להרגיז אנשים (ולקלקל להם את הטעם של הגלידה) אין לי עניין. ע"כ אספר לכם שב"ה בחיפושיי זכיתי להשיג מהי שבת עילאית, ולמדתי על תקופתו של רבי שלמה אלקבץ מחבר 'לכה דודי' מחבורת האר"י הקדוש שהיו יוצאים לשדה, חקל תפוחין קדישין, לקבל פני שבת המלכה, ולמדתי ניגונים עתיקים של 'קה אכסוף נועם שבת', ושמעתי את פינצ'יק שר 'רזא דשבת', ובעקבות כך התחלתי לשים לב למילים הנאמרות (בנוסח ספרד) לפני תפילת ערבית, שם מבואר הסוד של השבת:
כד עייל שבתא איהי אתיחדת ואתפרשת מסטרא אחרא, וכל דינין מתעברין מינה, ואיהי אשתארת ביחודא דנהירו קדישא, ואתעטרת בכמה עטרין לגבי מלכא קדישא, וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כלהו ערקין ואתעברו מינה, ולית שולטנו אחרא בכלהו עלמין. ואנפהא נהירין בנהירו עלאה, ואתעטרת לתתא בעמא קדישא, וכלהו מתעטרן בנשמתין חדתין, כדין שירותא דצלותא לברכא לה בחדוה בנהירו דאנפין.
ואמרתי שלכן נקראת השבת 'מעין עולם הבא' שבו לא שולטים רוגזין ומארי דדינא והסיטרא אחרא.
ואוסיף מדברי הגאון מוילנה הנוגע גם לראש השנה, שהנה מזונותיו של אדם קצובין, אך הוצאות שבת לא נכנסים בחשבון שאם הוסיף מוסיפין לו, וכך גם בעניין של סייעתא דשמיא בעבודת השם, אף זה קצוב מר"ה לכמה סייעתא דשמיא יזכה האדם, אך שבת היא מחוץ לחשבון ובה יכול האדם להתעלות למדרגות גבוהות ביותר.

ולסיים בנימה מרגיעה אתן ווארט קטן

אולי באמת תספר לנו על הביוגרפיה שלך?

אני משער שניתן ללמוד דברים רבים ומעניינים ממנה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

קודם כל סחתן על הכישרון.
גם היום כשאנשים יוצאים למסעדת גורמה הם לא מזמינים פפסי, הם מזמינים יין !
אצלנו בעבודה –חילונים למהדרין- בערבי חגים מרימים כוסית יין ! לא קולה.
עדיין היין נחשב ומסמל את המשקה היותר חשוב, וטעים .

אצלנו בבית אוכלים בשבת את האוכל הכי טעים מכל השבוע.
אצלנו, וברוב בתי ישראל.
( אם אתה לא סובל גיפילטעפיש, חפש בגוגל מתכונים לסלמון.)

בנוגע לחומרות המיותרות שאנשים ממציאים לעצמם\ריפוד אסלה וכ"ו,
זה מתחלק לשניים – לפחות – יש אנשים שסובלים מהפרעות עצבים. אם הם לא היו דתיים, הם היו טבעונים עצבנים שלובשים מסננת
אבל יש – והם רבים- שאכן רואים את העולם הזה כשביל איסוף הקופונים, ככל שהקופונים קשים יותר להשגה כך בעולם הבא הם יתוגמלו בהתאם.
כך שכל איסור וסבל בעצם מעלה להם את הריבית על החיסכון.

בנוגע לאיסורים שלפעמים יוצאים אבסורדים : כמו מזגן וכ"ו, השאלה היא האם אתה מקבל את העיקרון,
אם כן, אז נכון שלפעמים זה גולש לאבסורד אבל גם נכון שאם תתחיל לפרק לא יישאר כלום.
( אם תביא מהבית דוגלי לגן חיות לא יתנו לך להאכיל : לא מאכילים את החיות נקודה. אתה תביא דוגלי החבר שלך יביא נסורת, בסוף לא יישארו חיות )

קצת חבל שמרוב חומרות הרגו לך את השבת, אבל אני באמת כל השבוע מחכה לשבת.

מזמינים בקבוק יין בשביל האוונטה, שיראו שהם 'מבינים'.

אתה אומר 'אצלינו בעבודה', ולכן אתה מחכה לשבת, אך תסכים איתי שזה חריג בעולמינו.
ואם יש למישהו איזה געשעפט. תראה אותו ברכב נותן הוראות בפלאפון. מקסימום אתה יושב בכורסה מול המחשב. עמל כפיים ודאי אין. העבודה היא להחתים כרטיס בכולל, ולכן אין 'עבודה' בשבת.

נקודת המוצא היתה שחלק גדול מקהל החרדים דהיום מרופד היטב ומחובר לעטינים עד שהשומן יוצא להם מהאוזניים ומקיימים 'שבת וינפש' כל השבוע ויום ארוך שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים ומסופקני אם להם כיוון נותן המתנה ששמה שבת, לאותם שההבעה המדושנת לא יורדת מפרצופם, שכולם רדיפה אחרי הכייף באופן שלא מבייש את הרומאים, להם ניתנה השבת שיהיה להם עוד סיבה לצאת לסופשבוע? לצאת מלובשים במחצלאות פאריז לרבי עקיבא לראות ולהיראות?

פשוט קשה לי לראות את המעבר מבטלה דשינה לבטלה דשינה כאותה שבת יקרה.
איפה חכמינו שהיו מוצאים בהמה יפה ושומרים אותה לשבת, איפה יוסף מוקיר שבת?
מה עשית שאתה מתלבש בפראק? חרשת? זרעת? או שחזרת מנופשון.
שבת הוא יום המנוחה. ואני שואל, מנוחה ממה?

גם אצל השבאב יש 'שבת'. מתגנדרים, מסרקים את הצ'ופ, שמים בושם ויוצאים לפצח גרעינים ולהתחיל עם בחורות.
ויש שלא יוצאים כל חייהם מה'מוסדות' - מלון חמישה כוכבים ממוזג עשוי שיש ואלומיניום, שאצלם השבת זה שיודעים שיקבלו אז קיגל טוב ואין לימודים.

המבדיל בין קודש לחול
חטאותינו הוא ימחול

מספר המלצות ליין טוב: (כל אחד שיחליט על הכשרות)
יינות רמת הגולן (כמעט אי אפשר ליפול שם)
יקבי הרי הגליל (כנ"ל)
יקבי ליב, חברון (לפרטים אצלי באישי, לחובבי מתנחלים בלבד).

ועוד, ועוד.

אלימאיר, היקר, והאהוב,
עצוב לקרוא אותך.

אתה מבטא דעות של הרבה מאד אנשים, שלצערנו גדלו באווירה מסויימת וזו התוצאה, וחבל.

עצוב לי שאין לך הבנה אודות סיפוק מהשבת, אבל זה לא מוכיח כפי שאתה חושב, על הצורך לשנות את התורה ולהתאימה לזמננו, אלא על הצורך בשינוי שיטת החיים שאתה חי, אם ברצונך להפוך את השבת למוקד רוחני ולמנוף בחייך.

זה שאצלך השבת נתפשת כעינוי, חבל מאד, חבל עליך, חבל על החינוך שקיבלת, ועל ההבנה המסולפת שהשתלטה עליך. אצלינו ב"ה מקיימים את השבת בהידור ונהנים מכל רגע.

שבת היא נועם הנשמות ועונג הרוחות, בשבת משתדלים להידבק יותר בקב"ה, לשיר זמירות לכבוד אלוקים, להמליך אותו עלינו ביתר ריכוז משאר ימי החול שבהם אנו טרודים במירוץ החיים והפרנסה, לאכול מטעמים ומעדנים לכבוד השבת, לשתות במידה יין משובח שנותן אווירה רוחנית ופותח את הלב, להתפלל קצת יותר כמו שצריך, לישון קצת יותר, להסיר דאגות ששת ימי המעשה, ועוד ועוד.

בשבת לא נוסעים ברכב, אבל מתמזגים עם הטבע, נהנים לחיות בעולם הטבעי כפי שברא אותו ה', ואם יש לך איזשהו קשר עם הטבע, היית מבין אותי, אבל אולי אין לך.

אף אחד אצלינו לא מחכה לצאת השבת כדי שיהיה כייף בהדלקת הטייפ, כי מי שחי נכון יודע לעשות סטופ ולהנות משירה בפה, איכותית, ברגש, מהישיבה יחד כל המשפחה לשולחן שבת, מההזדמנות לשוחח בלב פתוח ונקי, לתת זמן לדברים שלא היה להם זמן במשך השבוע, להכיר יותר את בן הזוג ואת הילדים, וכך הלאה, ועוד לא מניתי אפילו עשירית מהמעלות של שבת קודש.

שבת זה יום נהדר שפותר כ"כ הרבה מהלחץ והבעיות שחווים כל השבוע, אם רק יודעים להשתמש בו נכון, כמובן.

אתה מדבר כמו ילד שנאלץ לשבת באולם שיש בו מוזיקה קלאסית הכי משובחת בעולם, ובמקום לתת לעצמו הזדמנות פעם אחת להנות ממשהו איכותי, הוא צורח ומיילל ורוצה את הדובי שלו.

אתה מערבב בעליל מין בשאינו מינו, ולא פעם אחת. אתה מתחיל בשאלה הבסיסית של מהות השבת בזמנים שהעבודה איננה מלאכה קשה, שאלה עיונית חשובה, ותוך כדי דיבור אתה עובר פתאום להשמצת אברכים שיושבים בכולל ושותים תה ומדברים לשון הרע. נו, באמת, זה רציני זה? ככה אתה רוצה לשמוע?

לכן לא הקשבת לדברי מיימוני שנתן לך כלים מצויינים לפתור את הבעיה, אבל אולי נוח לך בבעיה כדי להתריס, ואתה אינך רוצה באמת למצוא את האמת.

מיימנוי נתן לך כלי מצויין, בהסבירו שהשביתה בשבת איננה רק שביתה מעבודה קשה. אולי ידוע לך שמותר לסחוב שולחנות וספסלים בשבת ולעמול ולהזיע. השביתה היא שביתה ממלאכת יצירה. להראות שהקב"ה הוא בורא עולם ואנו יציריו. והאריכו בזה.
בנוסף, השביתה מביאה אותנו בדר"כ לא לעבוד בעבודה שיש עימה השתכרות, מה שמביא את האדם להפסיק את המירדף אחרי הכסף.

אתה שואל, מה יעשו תלמידי חכמים שיושבים ולומדים כל השבוע. ת"ח היו גם היו אז כהיום, והגמרא עצמה נותנת תשובה, ואומרת שעמי הארץ צריכים ללמוד בשבת, ואילו ת"ח צריכים לנוח ולהתענג בשבת, ולהרגיש את קירבת ה' ולהתענג עליו יותר משאר השבוע.

זה שיש אנשים עם כיפות שעושים כל ימיהם כחגים ומתענגים, וזה שאתה טורף ולועט ובולע בכל השבוע את כל המעדנים מכל הסוגים, זה באמת לא בסדר, כך לא צריך להיות, אכילת תענוג היא בהמית והיא אבי אבות הטומאה (החזו"א על פי ירושלמי). אצלך אולי החיים הם מירדף ומירבץ תענוגות הגוף, חבל עליך, יש הרבה מאד אנשים שלא כך אצלם, וכמה שתשמיץ זה לא ישנה את האמת.

אתה נותן תמונה הזויה ומעוותת כאילו אברכי הכוללים חוגגים כל ימיהם בטירוף של זלילה ואביסה, זה ממש לא נכון, זה שקר מכוער ומרושע וגס, שהוחל בו עוד בימי המשכילים והסופרים פורצי הדת.

בוודאי שהכסף מהכולל לא מספיק לחגיגות מהסוג שאתה מתאר (נדמה שאינך מכיר את האברכים מקרוב, אולי מהתקשורת, ונדמה לך שהצינור פתוח עד לבלי די, וכך גם נדמה לך שהם חוגגים כל ימיהם, כמו שמתואר בתקשורת), ורוב האברכים שאני מכיר חיים בצימצום ולכן יש להם שינוי גדול מאד בשבת. האברכים לא מתאבסים ואפילו לא מכירים את כל המשקאות שאתה מתאר בצבעוניות חושנית. יש כאלה שאפילו מיץ פטל לא עולה על השולחן כל השבוע אלא בשבת (זה גם בריא יותר). אני מכיר המון משפחות כאלו ואל תספר לי סיפורים. אני רואה את המרכז, את אלו שלומדים בכולל ליד ביתי, ובכוללים של קרובי משפחתי, ועמלים בתורה, ואתה רואה את השוליים, את אלו שנאלצים לסחוב בכולל ומקטרים על זה, ובורחים בכל הזדמנות לעשות חיים כביכול. זה בערך כמו שאאשים את כל החילונים שכולם מעשני סמים אנסים וגנבים.

אבל אתה מתריס, שלא לומר בגסות רוח, לא רוצה לשמוע ולהבין, מערב אלף ואחת טענות ועקיצות, יותר תשובות מאשר שאלות, לפתע דוחף זילזול מכוער בלבוש החסידי המקודש שיש בו משום מתן כבוד לגדולי האדמורי"ם הקדושים בכך שהולכים בדרכיהם, כולל כבוד לכל ניספי השואה הי"ד, במילים בוטות וגועליות.

בכל הסגנון שלך אין כבוד גדול עבורך, ידידי, אתה מתבטא כאילו היית אטום וחסר רצון לשמוע, בדיוק כמו רבים רבים אחרים.

אל תתהדר כל כך בחוכמתך כי איזהו חכם הלומד מכל אדם, נסה להיות מוכן ללמוד ולהקשיב ולא רק רוצה להתריס את שלך. נסה לדמיין את עצמך תייר בארץ אחרת (הודו, למשל), ואז היית מבין שלפני שמשמיצים צריכים באמת להכיר, באמת, ולא לשפוך קש וגבבא של עלבונות והטחות נוסח טומי לפיד ושות'.

אין לי אשליות שזה ישכנע אותך. ובכל זאת, אולי יזוז אצלך משהו, שם בפנים. אולי אי פעם תבין גם אם לא תודה בזה.

שלך באהבה כנה ובכאב

מו"ל