ששת ימים תשתה תה וביום השביעי תשתה תה

לשם שינוי

ברוכה הבאה אל הפורום.

בחרת נושא מעניין מאד להתייחס אליו. אם כי בצער עלי לציין שכתבת דברים חריפים. כמדומה שאפשר להציג עמדה גם ביתר מתינות.

אני סבור שנושא שמעוררת התגובה שלך למוציא לאור - וכן ביחס לכל דבר שאני או אחרים עשויים להגיב לדבריך - היא בשאלה כיצד יש להבין דבריו של אדם. אדם מבקש להעביר רעיון, והוא עושה זאת בסגנון מסויים, מתוך הנחות יסוד מסויימות, בצורה רצינית או מצחיקה, מכבדת או מעליבה, וכיוצא בזה.

לדעתי, חשוב מאד להסתכל מבעד למילים. לפעמים יש ניסוחים שיכולים להיות מאד מקוממים, אבל צריך לדון לכף זכות, ולהסתכל על הטענות שנשקפות אלינו מבעד לביטויים המסויימים שנאמרו.

לפעמים, כמובן, הכעס או הצער גדולים כל כך עד שקשה להתאפק. ובכל זאת, אני סבור שמן הראוי להשתדל לפנות תמיד אל הצד החיובי.

למשל, כאשר מוציא לאור השווה בין ביקורתו של אלי מאיר על השבת לביקורתו של ילד באולם קונצרטים, בוודאי שכוונתו לא היתה לומר שאלי מאיר הוא ילדותי. נוסף לכך שזה מעליב ולא מדוייק, לא היתה בזה שום תועלת מצד הטיעון שלו. כוונתו היתה לומר לו, כך נראה לי, משהו כזה. ילד עלול לא להבין מה קורה באולם קונצרטים. אבל מבוגר אמור להבין מה קורה. והלא אתה מבוגר - באולם הקונצרטים של השבת. כלומר, איני מגלה לך את אמריקה. אתה כבר יודע הכל.

החלק השני שבדבריך, אם הבנתי אותך, מתייחס לכך שגם לאדם שמבין את השבת אחרת, שאינו שומר שבת לפי ההלכה, יש ערך וטעם בשבת. מסתבר שזה כך. אבל כמדומה שמוציא לאור לא בא לבקר את התפיסות השונות של השבת שקיימות בעם היהודי או בכלל - אם כי זה נושא חשוב, וכדאי לדון בו. הוא בא להצדיק ולחזק את תפיסת השבת המקובלת בציבור הדתי-חרדי.

והוא עשה זאת מתוך ההנחה הבלתי מפורשת והמובנת מאליה כי לו ולאלי מאיר יש מכנה משותף. שניהם באים מרקע חרדי, והם מכירים את המושגים וגם את המשלים - אותם משלים שנראו לך מוטעים או מתנשאים.

למשל, הביטוי "להתחבר אל הטבע" לא בא לציין מה שזה עשוי לציין אצל מי שרגיל לצאת לחיק הטבע ממש. הכוונה היא, עד כמה שאני מבין, לזכור שאנו חלק משרשרת ההוויה. חלק מתובנה זו הוא להתרחק משגרת החיים של יום יום. ואלו שתי נקודות חשובות מאד בתוכן השבת.

לפיכך, אני סבור שיש לחלק את הדיון בדברי מוציא לאור לשני חלקים. ניתן לדון אם התפיסה שהוא מציג לגבי השבת היא התפיסה הראויה או הקיימת בציבור החרדי (אלי מאיר טען שלא, ואף הצביע על שכבות שבהן זה לא קיים, לכאורה). ושנית ניתן לעמת בין תפיסות שונות של השבת, כפי שאכן החלת לעשות בדבריך.

על כל פנים, מן הראוי שהדברים ייעשו בנחת ולא בלשון חריפה. ואני בטוח שתסכימי לזה.

אני ממתין אם כן להמשך הדיון בתפיסות שונות של השבת. ותודה מראש.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אתה יודע, מיימוני, רק בסיפורים ילדים מאוהבים בסבא הזקן שלהם והולכים בשמחה ומרצונם החופשי לבקר אותו. בדרך כלל ילד יעדיף לשחק עם חברים וכל הליכה לסבא היא בגדר עול ונטל.
אלא מה? בספרות החרדית הסבתא היא אשת סוד של הנכדה, היחסים הבין דוריים הללו מתוארים באידליה והסיבה מובנת. אבל כל מי שקורא את הדברים מגחך בלבו. אותו דבר לגבי שבת.
שבת, מעבר להיותה תפארת הבריאה, היא איך לומר? קצת מעיקה. מי שרגיל לשתות קפה אחרי כל ארוחה מקלל בלבו את סעודת שבת הבשרית, מי שמכור לפורום בסוף יום מרגיש דגדוג באצבעות, והמעשנים...
אבל כלפי חוץ אף אחד לא אומר דברים כאלו, את השבת משבחים, ומהללים את זכרה, במיוחד אם יש חילונים בסביבה.
מוציא לאור הטביע אותנו בבריכה רדודה של מילים אוטומטיות, מתיפיפות, מוקפצות, שבלוניות ומוכרות. כולם מדברים ככה, רובם חושבים אחרת, אז לְמה?

תוקן על ידי - לשמשינוי - 30/08/2004 20:07:30

מיימוני, תודה על שנחלצת להגנתי...
דבריך נפלאים, מדוייקים, חדים וקולעים, ממש כרגיל.
קלעת בדיוק לכל מה שהתכוונתי להגיד וניסחת זאת טוב יותר ממני. כמעט ואין לי מה להוסיף.

לשמשינוי,
אני שמח על האמוציות שעוררתי בך, גם אם זה גורם לך להגיב כלפיי במבול של האשמות, כמו בדו שיח של חרשים.

אכן לא באתי להטיף לחילוני או לכל אדם אחר מהי שבת ואיך צריך לקיים אותה וכו' וכו'. הגבתי רק לטענה החריפה של אלימאיר שלפיה קיום השבת על פי ההלכה היהודית, הפך היום לגרוטסקה, ואי אפשר לחוש הנאה אמיתית תוך קיום שבת כהלכתו. (לרבות העקיצות שהוא שיגר כלפי ציבור האברכים, שאין לי הכבוד להימנות עימו אך יש לי הרבה כבוד כלפיו).

לדעתי הטענה הנ"ל, שחוזרת בדברייך גם כן, פשוט לא הכרחית. לפחות לא אצל חלק מהאנשים. ואני מדבר מהמצב בשטח, לא מתיאוריות. אם זה היה אפשרי הייתי מזמין אותו, וגם אותך, לראות אנשים שמקיימים את השבת כהלכתה ובכל זאת חווים תחושות נעימות ונהדרות. נסי לאפשר לעצמך להאמין לי.

יתכן שיש אנשים חילונים שמתנהגים אחרת בשבת, מצדי שיעשו מה שהם רוצים, ויתכן שזה גורם להם לחדוה נפשית ולאושר אין קץ. שייהנו. לא באתי כאן להטיף.

אבל אני באופן אישי יודע, שאדם שמאמין בתורה ומקיים את השבת כהלכתה, יכול בהחלט לנווט זאת באופן שיגרום לו הנאה. אני מאמין שאדם יכול לחוות עונג נפשי גם אם אינו מאזין לטייפ בשבת. ולשמחתי אני מצליח בכך בחיי האישיים.

הגלישה בנט, למשל, מסיבה לי עונג, היה לי קשה להתנזר ממנה כל הימים, אבל כשאני מתנזר יום אחד - האמיני לי שטוב לי. האמיני לי שכשיוצאת שבת אינני מרגיש שמחה אלא עצב וגעגוע ותקוה שלא ייגמר לעולם.
ברור שהדברים היו אחרת, אילו היתה השבת מתמשכת מעבר ליום אחד, אבל הלא זאת בדיוק היתה כוונתו של הא-ל בכך שהורה לנו על ששת ימי המעשה ויום אחד שבת.

לגופו של ענין, כתבתי את מה שאני מרגיש וחי וחווה.
אני לא מחזיר בתשובה ולא מסיונר מכל סוג, לא כותב קלישאות, פשוט מנסה לתרום לשיח הכללי.

את כותבת ואני מצטט:
"יותר ויותר אנשים מאמינים שישיבה ליד שולחן שבת ואכילת חמין היא לא בדיוק הדרך הנכונה לתאר דבר מעודן ואיכותי".

את צודקת. הבעיה היא שאותם אנשים רואים רק את החמין. אצלינו משתמשים בשולחן שבת כדי להעמיק את תחושת הביחד של המשפחה, ועושים את זה מצויין. זה כייף משפחתי. אני לא מספר לך סיפור דמיוני. הייתי מוכן להזמין אותך לראות.
יש משפחות שאצלם הישיבה המשותפת גורמת רק לעצבנות, לריבים, לצעקות, וכו', בסגנון השיגרתי של העולם המערבי.

אצלינו זה לא כך. קלישאות? אלו הם חיי.

גם אצל שני אחיי, ועוד רבים מחבריי, כולל משפחה של - שימי לב - למעלה מ-15 ילדים - זה לא כך. ממש לא. (דרך אגב, במשפחה ברוכת-הילדים הנ"ל לא מכריחים את הילדים לאכול חמין. כל ילד אמור לבחור לו את המאכלים שהוא הכי אוהב, ואותם הוא מקבל בשבת).

מילים שבלוניות ורדודות? מה לעשות וזו האמת.

אכן, כשכתבתי "התמזגות עם הטבע", התכוונתי לחויה פנימית-נפשית, ולא בהכרח יציאה לחיק הטבע, בדיוק כמו שניסח זאת מיימוני. למרות שאצלינו, האמת היא שגם אין שבת בלי לצאת בפועל לאיזה פארק או גינה, ולשבת על ספסלים, ולהירגע קצת, ולהתחבר לעולם שמסביבנו שאנו כה מנותקים ממנו בעידן הנט, ולפעמים גם לצאת לטיילת להשקיף על הים ולהאזין לנהמת הגלים. זה יוצא לי לפחות פעם-פעמיים בחודש.

אני מודע ומודה שכיום יותר ויותר אנשים מתקשים למצוא טעם בשבת המסורתית, הן שומרי דת והן חילונים שבעבר ידעו להנות מהשבת המשפחתית שכיום נעקרה כמעט מכל תוכן ייחודי.

זה לא סוד שבכלל, האווירה המשפחתית וההווי המשפחתי שבעבר הלא רחוק במיוחד היו נותנים שמחה ואושר, הפכו היום למועקה גדולה. אנשים לא מסתדרים עם המשפחה שלהם ומחפשים לצאת, לברוח, להתבדר, מעדיפים לראות סרט במקום לדבר.

כן, קלישאות רדודות ונבובות, את תגידי. מבחינתך זה נכון.

אבל אני, לשמחתי, איני כזה.

למרות עבודתי, עדיין ההנאה הגדולה ביותר שלי היא לשבת עם הילדים המתוקים שלי, ולשמחתי יש לי סבלנות אליהם ותענוג להקשיב להם, וכייף לי לשחק איתם, ללמד אותם דברים ומשחקים חדשים, וכך הלאה. כן, כן, כנראה שלא התבגרתי לגמרי, לפחות בעינייך, אבל טוב לי עם זה.

הרביצה המשפחתית המשותפת נותנת לי את ההנאה הגדולה ביותר של החיים, יותר מקריירה מוצלחת, יותר מפרוייקט רב-מכר. היא החיים עצמם. האם אני עדיין נורמלי בעינייך? בעיניי כן. (אולי לא במקרה אני מזל שור).

לטעמי, גם לקיחת הילדים לפארק שעשועים, או לגן חיות, היא אחד ההנאות הגדולות בחיי. זה לא מעיק עלי. אני לא צורח עליהם, אני לא מתוסכל אם ילד איבד משהו או ליכלך משהו, אני לא מחכה שייגמר ויילכו לישון ואוכל לרבוץ מול הטלויזיה (למזלי לא הכנסתי אותה בבית). גם רחיצת הילדים עושה לי טוב, ואפילו לשיר להם שיר ערש ולראות אותם נרדמים עושה לי כייף.
מטורף לגמרי, הלא כן?

לשמחתי, דרך החיים שלי מעניקה לי הרבה מאד אושר. טוב לי בחיי, טובה לי שבתי, טוב לי הקשר שיש לי עם הבורא שאני מאמין בו ומקיים עימו יחסי גומלין פה ושם.

ואם כל חיי הם קלישאות-נבובות, הידד לקלישאות.

שלך בידידות כנה

מו"ל

'זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. זימנין דחביבא עליה ריפתא - מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא - מקדש אחמרא' (פסחים קו ב).
וכך נפסק להלכה ברמב"ם הלכות שבת פ"כט ה"ט: 'היה מתאווה לפת יותר מן היין הרי זה מקדש על הפת', ובחביבות תלוי הדבר.

וראה בכסף משנה שם שאל יקדש על דבר שאיננו חביב עליו והכל כפי שאמרתי.

אלי

אתה ודאי צודק. וכך נוהגים עד היום (למשל אני, ועוד אנשים שאני מכיר).

אך גם אלו שמעדיפים לקדש תמיד על היין, עושים זאת מתוך המטרה הנעלה לקדש בצורה היפה ביותר.

יתכן שחלקם עושים זאת מכוח ההרגל, אך אם נעצור אותם ונשאל אותם לסיבה, אני מניח שהם יסכימו שמה שכתבתי כאן נכון לגביהם.

ומה באשר אלינו? אלי ואליך? נרצה, נקדש על היין. נרצה, נקדש על הלחם (כמובן רק בלילה, כי ביום אין מקדשים על הלחם אם כי רשאי אדם לקדש על חמר מדינה=משקה חשוב באותו הזמן והמקום, כדוגמת ליקר ובירה אבל לא קוקה קולה). העיקר שנקדש...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בירה וכד' יתקבלו בדיעבד כתחליף רק לזקן מסכן או חולה נעבאך. תנסה להגיד בקידוש שאתה לא רוצה לשתות את היין כי אתה לא אוהב יין, יסתכלו עליך בעיניים קמות ובחמת רצח. מה זה לא אוהב? חייבים! וזה העניין, שקנאותם העיוורת לא רק שהיא לא ההלכה אלא היפך ההלכה.

כמה וכמה (רוב הציבור, ודאי הצעירים), תסתכל על הפרצוף שלהם כשהם מתאמצים לשתות רוב כוס מהיין, בולעים אותו כמו שצריך לבלוע מרור.
הנה הלכה מפורשת שאם קידשת על דבר שלא חביב עליך
לא עשית קידוש בכלל. ק"ו דבר שמאוס עליך שקיימת 'צער שבת' במקום עונג שבת. עוברים כל שבת על מצוות עשה מדאורייתא של קידוש השבת וגם הברכה לבטלה ועוד צועקים עליך כשאתה הוא זה שרוצה לקיים את המצוה כהלכתה.

אלי מאיר

אתה חוזר שוב על אותם דברים. שיש שאינם יודעים הלכות וטועים בהן.

נכון מאד.

כמאמר הילדים: גילית את אמריקה.

אז מה יעזור שנחזור על זה עוד פעם ועוד פעם. מוטב לצאת וללמד שיעורים בהלכות שבת ולהסביר מה מותר ומה אסור.

ועד שנעשה זאת, אני ממליץ לעצמי להתרגל לדון לכף זכות, ולראות אותם אנשים באור חיובי: עד כמה שהם משתדלים במצוות. וגם אם הם שוגגים, הלא על זה נאמר "דגלו עלי אהבה" (שיר השירים) ודרשו בגמרא "אל תקרי דגלו אלא דילוגו" ופירש המהר"ל שמי שטועה מחמת אי ידיעתו וזה מה שנקרא כאן דילוג, אף על פי כן הקב"ה אוהבו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הם אינם רוצים ללמוד הלכות אלו. הם מעוניינים להישאר בקבעונם בכל מחיר. יש לצאת ולחנך לפתיחות ואינטלגנציה, אך הם בקצה ההפוך מכך.
הראיתי למי שנחשב ת"ח את הגמ' בפסחים (קח ב): 'וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין', אך סירבו לקבל וכמצופה שללו ונצמדו לדברי הרשב"ם ההופך את דברי רבי יהודה, ומפרש ההיפך מפשטם, ש'מה תועלת' שהרי הם פטורים ממצוות.
הלוואי שיהיה זה דבר שידוע לכולם, ואני מוותר על הקרדיט של גילוי אמריקה, אלא שרוצים להמשיך לטמון ראשם בחול.

אלימאיר: אולי תתחבר יותר לדיון בעניין הגדרת מצוות השבת בפורום שלי:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=599444

כתב מיימוני,

"שומה עלינו להתבונן בראוי ולא במצוי. אם יש קבוצה של אנשים שמבזבזים זמן בכולל, אינם לומדים ולמעשה מעבירים ימיהם בבטלה - ומה בכך? חבל עליהם. חבל על זמנם. אבל מסתבר שגם אילו היו במקום אחר לא היו מצטיינים במאומה. יש טיפוסים שונים, ביניהם בטלנים ונצלנים, ומסתבר שיש כאלו גם בעולמה של תורה. מדוע להתבונן דווקא בתחתית הפעמון של גאוס?"

ההנחה הסמויה כאן היא שמי שאינו מוצא את מקומו בכולל הוא לא יוצלח וגם במקום אחר הוא יהיה ב"תחתית הפעמון". יתר על כן, משתמעת מדברים אלה הנחה נוספת - לימוד התורה וההצלחה בו הוא המדד לכל העיסוקים האחרים.

לא צריך יותר מדי עיון ולימוד כדי להווכח שאין ממש בהנחות אלה. יש רבים שמוכשרים לכל מיני עיסוקים שאינם מצליחים בלימוד התורה או שאינם מוצאים בו עניין. אנחנו מוצאים בין אחינו בני ישראל (וגם בין הגויים) אנשי מעשה שעושים חייל בתחומים רבים וגם חוקרים במקצועות שונים שלא חשקה נפשם בתורה. יתר על כן, במציאות אך מעטים מתאימים מבחינת נטייתם וכשרונם לחיים של חקירה ודרישה, ולכן הרעיון של חברת הלומדים - קבוצה גדולה באוכלוסיה שעוסקת בתורה לשמה - הוא כושל כל כך. רובם הגדול של אותם "בטלנים ונצלנים", שכל חטאם הוא שלימוד ש"ס ופוסקים אינו מתאים להם, יוכלו למצוא טעם, סיפוק והצלחה בעבודה כמו יהודים וגויים בכל הדורות. אחרי הכל, רבותינו ציוו עלינו לאהוב את המלאכה ולשנוא את הרבנות, וזה מה שעושים רבים מיושבי הכוללים.

הערה נוספת: בראש הפעמון של גאוס נמצאים הממוצעים באוכלוסיה, ובתחתיתו החריגים, כולל אלה שחריגים לטובה.

לגופו של עניין:

לא ראיתי עד היום האשכול.

לעצם הדברים.
השבת אות ליצירת הבורא, ועל כן אנו מפסיקים ליצור ביום שפסק הוא מיצירתו - יום השביעי, כך אנו קובעים את היות יצירתנו ברשות אלוקים ולא בעלת רשות עצמאית.

הקשר בין שבת למנוחה קלוש, הוא מוזכר רק ביחס לעבד ואמה וכו', אך עיקר השבת "להפסיק לברוא" ושוב ממילא אין מקום לבחון זאת יחסית לעמל.

על סגנון הדברים והבעתם - יישר כוח.