דורש אמת, אתה מציג את הדברים בצורה קצת פשטנית. בוא נסדר קודם כל את העובדות המוצקות, לפני שנגלוש לפרשנות אישית:
היוצאים בשאלה לא עושים זאת בגלל יצר הרע. להיפך, רק ההידבקות באחדות ההויה היא שמוליכה אותם בדרך שהם בחרו. כדי להבין את התהליך, צריך לשים לב למשמעות הפנימית של הביטוי "לצאת בשאלה" שהיא שונה מאד מהצורה החיצונית שלו.
המפתח להבנת הסתירה לכאורה, הוא במצב ההתחלתי של האדם, האם זה "תשובה" או "שאלה". לפי החיצוניות, בוודאי שהשאלה קודמת לתשובה, אבל כשמסתכלים לעומק הדברים מבינים שמי ששואל שאלה, כבר יודע על המושג של תשובה אחרת הוא לא היה מגדיר את מה שהוא עושה כשאלה, אלא רק כאמירה. זה נוגע באופן עמוק מאד ברעיון שהחושך נברא אחרי האור, כי אם לא היה רעיון של אור אז ממילא החושך לא הוגדר כך. עולה שאדם שנמצא במצב של תשובה הוא בדרגת התפתחות נמוכה מזה שיצא לשאלה ובעצם השאלה היא זו שפותחת את הצוהר שדרכו מאיר האור הפנימי את התשובה. המצב שבו נברא האדם הוא של תשובה מוחלטת ורק דרך היציאה בשאלה הוא יכול להשלים את התהליך של האחדת כל הידע בעולם, ידע שנמצא ברסיסים שמתקבצים לתודעה אחת נעלה עם כל נשמה שמשילה מעצמה את החיצוניות של התשובה. אשליית התשובה היא זו שמסתירה באופן חלקי את האור, אבל ההסתר הזה הוא מכוון, משום שללא תנודת המטוטלת של הסתר וגילוי, לא ייתכן התהליך של הגברת הטוב בעולם. עצם הצורך בתהליך רוחני מחייב שיווצר מתח בין שאלה לתשובה, משום שעבודה אינה יכולה להעשות ללא השקעת אנרגיה, שזה דבר שהמדע מגלה רק עכשיו אבל בפנימיות התורה זה יסוד עתיק מאד. בכל אופן, אי אפשר להכחיש שיציאה בשאלה היא הצעד הטבעי שאדם מאמין אמור לעשות בתהליך השחרור של הנשמה שלו מכבלי ההסתר של התשובה.
 |
|
|
