|
|
| נשלח ב-3/10/2006 01:57 |
|
| |
מיימוני, מילא לא אקספלורר (הרוב תמיד טועה כנראה), אבל למה לא פיירפוקס (עדיין תהיה במיעוט)? קשה לקרוא ככה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 07:27 |
|
| |
[מיימוני,
לולא משפט אחד בדבריך - "אילו הייתי חבר בהל"ל, מן הסתם הייתי מציע לאותו נער
חילוני מן הדוגמא שלך שיבוא אלי, ואני אשתדל לענות לו על שאלותיו, ואסביר לו מדוע באמת זו
טעות לחזור בתשובה..." - הייתי מאמינה לך, שהיית מנסה לחנוך את הנער על פי דרכו (כלומר - גם ע"פ הדרך בה גדל ובאמצעות הכבוד למשפחתו). המשפט האחד הזה, שיש בו לא רק בורות, אלא גם שנאת חינם כפשוטה ("הלל" אינו ארגון למלחמה בדת או למאבק בחזרה בתשובה, אלא לעזרה ותמיכה נפשית וכלכלית במי שבחרו - ורק אחרי שבחרו - לעזוב את העולם החרדי), מעיב בצל כבד על שאר דבריך.]
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 08:36 |
|
| |
אמשלום ויבוסי,
איני מכיר את ארגון הל"ל, ויתכן שכולו גמילות חסדים ומעשים טובים.
בכל אופן, לא חסרים ארגונים חילוניים שמטיפים לחזרה בשאלה ו/או למניעת חזרה בתשובה, כמו ארגונו של ירון ידען או של הזוג מלר. שלא לדבר על מוקדי כוח שמעודדים עזיבת אורח חיים דתי בכלים אגרסיביים, החל מגזיזת פאות ורישום ילדים לבתי ספר חילוניים (שזו טכניקה שהמחזירים בתשובה למדו ממפא"י ההיסטורית) וכלה במנגנון שטיפת מוח תקשורתי (עד לפני חמש-שבע שנים הדתיים היחידים שהיו משובצים בסרטי קולנוע ישראליים או בסדרות טלויזיה היו כאלו שזוממים להחריב את מסגד אל אקצה, או דמויות מופת כמו האח של דריקס, קונילמל והילד הדתי של ריצ'רץ').
אותם אלו שישבו ושתקו אל מול התופעות שתיארתי, יכולים להלין רק על עצמם אחרי שהציבור החרדי התפכח ולמד לעבוד בשיטות שלהם.
חוצמזה, לכל אדם שחי ומאמין בסל ערכים מסויים יש רצון מסויים לסחוב אחרים איתו. בשנה שעברה שמעתי ברדיו תשדיר שקורא לעם ישראל, על רקע 'אדון הסליחות', אחד מניגוני הסליחות הפופולאריים בבתי הכנסת הספרדיים, לבוא ולהתפלל את תפילות החג במסגרת בתי הכנסת של התנועה ליהדות מתקדמת, שם תמצאו תפילה שויונית וכו' וכו'.
ההבדל בין הראיה החרדית של מיימוני לבין חלק מהציבור החילוני (וגם הדתי, אגב) הוא שמיימוני רואה בדת ערך מוחלט. מי שמעדיף בחירה חופשית ופלורליזם על-פני מאמץ לחנך לשמירת מצוות רואה בפלורליזם ערך מוחלט חזק יותר מהדת.
בסופו של דבר, אין פה גישה פתוחה יותר או פחות אלא סולם ערכים שונה ולכן הויכוח הזה הוא סוג של 'טענו בחטים והודה לו בשעורים' (כנ"ל בויכוח על הומוסכסואליות, כאשר ברור שכל צד יוצא מבסיס ערכי שונה אבל מנסה לכפות אותו על דעת האחר או להתאכזב מכך שהוא לא מאמץ את דעת האחר במלואה. נו באמת).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 08:53 |
|
| |
ממללא,
א. לענ"ד, עוול וטפשות לא מתקנים בעוול וטפשות.
ב. יש הבדל בין ניסיון לשכנע אנשים בוגרים, לבין קריעה מכוונת של אדם ממשפחתו. אם יבוא נער חילוני למיימוני ויבקש להפוך לדתי, איני חושבת שמיימוני צריך לדחותו ולהרחיקו, אלא ללמדו לכבד את המקום ממנו בא, גם אם אינו מסכים איתו ואפילו אם יבחר לעזבו ולשנות דרכיו. לכך כיוונתי בדברי, ובעיני הדברים נכונים לכל אדם מכל מגזר. אני מאמינה גם, שאדם הבוחר להטות את מסלול חייו מזה שמתווה לו משפחתו, אם יעשה זאת ע"י ניתוק ויריקה לבאר ממנה בא, לא יגיע רחוק. אם מדובר באדם צעיר (בנפש ולאו דוקא בגיל), נדמה לי שהיריקה לבאר היא האינסטינקט היסודי, ועל הבוגר והמחנך לנסות ולרכך זאת, אם לא למנוע זאת לגמרי. וגם זה נכון לכל אדם מכל מגזר.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 09:02 |
|
| |
אמשלום(שח)
יש לי קושי מיוחד להסביר את עצמי בדיון איתך, ואיני יודע מהו (שח).
אבל אנסה בכל זאת (שח).
א. את מציגה את הל"ל באור חיובי. יתכן שזה באמת כך. לפי מה ששמעתי מיודעי דבר, זה לא כפי
שאת כותבת. ובוודאי לא היה כך בעבר. אבל אפשר שאני טועה. אם הם צדיקים שאינם מתערבים
בהחלטותיו של אדם ורק מסייעים לו לקיים מה שהחליט, בוודאי שהם מקיימים את רוח הליברליות.
איני יודע דרך אגב מה תעשי בדיווח כמו בספר "לפרוץ מאה שערים" שמציג תמונה שונה לדעתי.
אבל זה ספר גרוע גם מבחינות אחרות. סמיילי (ש"ח).
ב. היכן כתבתי שאני תומך בחינוך הילד או הנער "לירוק לבאר" שממנה שתה הוא והוריו? אולי
הבעיה היא עם הביטוי הזה, שיכול להציג דברים שונים ולכן כדי להבהיר מה את חושבת שאעשה או
לא אעשה כדאי לברר זאת. כנ"ל לגבי "חנוך לפי דרכו". (ש"ח).
ג. אנסה לחזור על מה שהייתי עושה. הייתי מציע לנער לימוד ותמיכה, והייתי מלמד אותו כיצד לשמור
מצוות בתוך מסגרת עוינת ותוך כבוד להוריו. האם זה גרוע? אולי כן, באמת לא הבנתי.
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 09:03 |
|
| |
ממללא
נראה לי שיש לי מה להוסיף או לשנות בדבריך על שיטתי. אנסה לעשות זאת מאוחר יותר בעז"ה.
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 09:18 |
|
| |
מיימוני,
אשמח להסברך. מכל מקום, כרכתי אותך עם התפיסה החרדית מתוך שיגרת לשון. ברור לי שיש פער גדול ביניכם.
אמשלום,
בעיניך להפוך נער חילוני לחרדי בטקטיקה כזו או אחרת, זה עוול וטפשות. בעיני החרדי הוא מציל את הנער מכלייה ומזכה אותו לנחול חיי עולם. שוב אנחנו מגיעים למחלוקת הערכית/אמונית שהניסיון לדון במה כביכול באובייקטיביות חסר פשר.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 11:59 |
|
| |
מיימוני,
אמרתי, שלולא המשפט הזה, הייתי מסכימה לכל מה שאמרת. המשפט הזה, מבחינתי, העמיד בספק את כנותם של דבריך ועל כך ביקורתי (לא על הדרך שהתווית, שנראית לי נכונה).
ממללא,
משום מה, נעלמו מעיניך דברי על החלות של אמירתי לגבי כל מי שמשנה דרכו מדרכי הוריו, מכל מגזר שהוא. אני חושבת שמחנך טוב זוכר ומזכיר לעצמו תמיד, שמי שעומד לפניו לא "נולד מן הים" בזה הרגע, אלא צמח וגדל בשדה שלחין, שהושקע בו טיפול רב (בניגוד ל"שדה בעל" שגדל "מעצמו"). אפשר לא לאהוב את דרכי ההורים/משפחה/קהילה, אפשר אפילו להתנגד להם בעוצמה, אבל אני מאמינה, שכל חינוך ליריקה לבאר יצמיח עשבים שוטים.
תוקן על ידי - אמשלום - 03/10/2006 11:59:22
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2006 00:04 |
|
| |
אמשלום,
שווי בנפשך נער שגדל במשפחה של כת הכריסטיאנס סיאנס הנוצרית (שדוגלת בהימנעות מחסדי המדע והרפואה המודרניים) ולקה במחלה קשה שקיימת דרך רפואית להירפא ממנה. רופא חיצוני מתוודע לעניין ומעוניין להציל את חיי הנער ועושה כל אשר לאל ידו על מנת להצילו, לרבות ניתוקו מהוריו ומהסביבה בה גדל ואף הסתה נגדם - בכדי לנתק אותו לגמרי מהסביבה ולגרום לו לבחור ולהתמיד בטיפול.
מנקודת המבט החרדית, ההורים דנן הם כל מי שלא חרדי, הרופא הוא כל מי שחרדי, והתרופה שמצילה את הנער מהגהנם לגן עדן היא החרדיות. במצב כזה, הגיוני שהחרדי יעשה כל אשר לאל ידו על מנת לסחוב אחריו את הנער.
מנקודות מבט חילונית (או אף דתית מתונה יותר למשל) אין סיפור כזה אלא לכל היותר אמונה בבחירות ערכיות תוך מודעות לכל שתיתכנה בחירות ערכיות ראויות אחרות.
מה שאני רוצה להגיד, הוא שנקודת המוצא החרדית והלא-חרדית שונה בתכלית וזה מקעקע אפשרות לדיון סביר. ברור לי שלו אני ואת היינו תופסים את עצמנו כרופא דלעיל בסיטואציה כזו או אחרת, גם אנחנו היינו משתדלים להציל את הנער בלי לחשוב על ההורים (או לפחות מן הראוי היה שננהג כך).
הדיון האפשרי הוא רק על עצם היות החרדיות תרופה או החרדי רופא. אך מעת שהחרדי משוכנע בכך, ולי ברור שרוב החרדים אכן מאמינים בתמימות שהם הרופא והתרופה, אין משמעות לדיאלוג או לחוות דעת איך מחנך ראוי צריך להתנהג.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2006 06:41 |
|
| |
ממללא,
ייתכן שאתה צודק ברמה העקרונית. ממרבית הכותבים בפורום הזה, לא התרשמתי שזו עמדתם כלפי העולם (בודאי לא באופן כ"כ חריף), אבל בהחלט ייתכן שהתרשמותי מוטעית מן היסוד. זו לא הפעם הראשונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2006 12:41 |
|
| |
הבעיה שברוב הציבור החרדי אינם מעניקים לו את הכלים שיוכל להסתדר אם יעזב מעצמו לאחר שיגדל
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2006 18:22 |
|
| |
תיתכן גישה אוטונומית סבירה למדי בעיניי, כלומר, שהאדם הוא שמחליט על עצמו במנותק לגמרי מיכולת ההכרעה שלו או מרמת הסבירות של הכרעתו הספציפית, הסמכות לקבל החלטות על עצמו נתונה לאדם ללא קשר עם תוכנה, ולפי גישה זו אין סיבה בעולם שאני לא אוכל להשפיע על מישהו רק בגלל שהחברה שלו מחנכת אותו כך או אחרת,
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2006 07:41 |
|
| |
"לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא"
עד כמה שזכור לי, חז"ל פירשו שהאיסור לשנוא הוא רק לפני שמוכיחים (כמו שאכן נראה מהפסוק). אבל
אם מוכיחים מישהו על עבירות שבידו, והוא לא חוזר בו - מותר לשנוא אותו.
אמנם, לדעתי, מאד לא רצוי לשנוא מישהו, גם אם הוא לא מקבל תוכחה, וגם אם הוא רשע. אני אמרתי
שצריך לשנוא, רק רשע מסוג מאד מסויים - רשע ששונא את ה' (כמו מספר מצומצם של פוליטיקאים
ועיתונאים). וזה לא בגלל שהוא "לא הולך בדרך לפי הציפיות שלנ" כמו שטען ירוחםשמ,
אלא בגלל שהוא הביא אל עצמו את השנאה, ולכן ראוי לשנוא אותו, מידה כנגד מידה.
(ירוחםשמ: אני לא מכיר את הגמרא בפסחים, אני הבאתי פסוק מתהלים. אבל אתה כמובן יכול להביא את
הגמרא ולענות עליה).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2006 14:14 |
|
| |
דת השנאה!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2006 15:21 |
|
| |
אראל. מידה כנגד מידה- אני מאד נהנה ועושה שימוש באתר שלך, אז הנה אני מביא לך גמרא שעוסקת בשיטה שלך.-- לאחר עיון דיון.
פסחים דף קיג:
שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן, המדבר אחד בפה ואחד בלב, והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו, והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי. כי הא דטוביה חטא ואתא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא. נגדיה לזיגוד. אמר ליה: טוביה חטא וזיגוד מינגד? אמר ליה: אין, דכתיב +דברים יט+ לא יקום עד אחד באיש ואת לחודך אסהדת ביה - שם רע בעלמא קא מפקת ביה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק אמר רב: מותר לשנאתו. שנאמר +שמות כג+ כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו מאי שונא? אילימא שונא נכרי - והא תניא: שונא שאמרו - שונא ישראל, ולא שונא נכרי. אלא פשיטא - שונא ישראל. ומי שריא למסניה? והכתיב +ויקרא יט+ לא תשנא את אחיך בלבבך - אלא: דאיכא סהדי דעביד איסורא - כולי עלמא נמי מיסני סני ליה, מאי שנא האי? אלא לאו כי האי גוונא, דחזיא ביה איהו דבר ערוה. רב נחמן בר יצחק אמר: מצוה לשנאתו, שנאמר +משלי ח+ יראת ה' (שונאי) +מסורת הש"ס: [שנאת]+ רע. אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מהו למימרא ליה
מודה ועוזב
|
|
|
|
|