החוזרים בשאלה ומניעיהם

מרגלית צנעני

מילים: רחל שפירא
לחן: מרגלית צנעני

חומות חימר סוגרות עלייך
אחות קטנה חבל עלייך
חומות חימר עונות בצורת
אחות קטנה את לא נזהרת.

טליה דחויה חרפת העדר
את לא שפויה את לא בסדר
לא נכנעת את משוגעת
מה את יודעת על חומות חימר.

עיני קוצים רודפות אחרייך
חיצים רצים בעקבותייך
אחת כמוך היא אש אוייבת
מקוננות נשות השבט.

אחות קטנה נפשך הצילי
חומות חימר את לא תפילי
לא נכנעת את משוגעת
מה את יודעת על חומות חימר

אַל תִּשְׁמַע, בְּנִי, אֶל מוּסַר אָב

וּלְתוֹרַת אֵם אַל אֹזֶן תַּט,

כִּי מוּסַר אָב הוּא: "קַו לָקָו..."

וְתוֹרַת אֵם: "לְאַט, לְאַט..."

וְסוּפַת-אָבִיב דּוֹבְרָה כֵן:

"הַקְשִׁיבָה, אִישׁ, לְשִׁיר הַבֵּן!

לְשִׁיר הַבֵּן וּלְשִׁיר הַנִּין,

הַבָּא בְּעַד עֲרָפֶל עָב...

וּדְרֹס לְךָ שְׁבִיל, וְסוּרָה מִן

הַדֶּרֶךְ, הָלַךְ בָּהּ הָאָב,

כִּי לָמָּה תֶּחֱטָא אֶל הַדּוֹר,

דּוֹר עָתִיד רָחוֹק מוּצַף-אוֹר?"

בְּלַיְלָה קַר, בְּלֵיל אֲדָר,

בִּישׁוֹן הָאֵם, בִּישׁוֹן הָאָב,

הֲתִשְׁמַע, אֵיךְ הָרוּחַ שָׁר

אֶת שִׁיר הַבֵּן, שִׁיר גִּיל וּקְרָב?

בְּלַיְלָה קַר, בְּלֵיל אֲדָר,

מִקְדַּשׁ אֵל נְעוּרַי, בֵּית-מִדְרָשִׁי הַיָּשָׁן!

סִפְּךָ אֲשֶׁר רָקַב שֵׁנִית עָלַי נִקְרָה,

אֶרְאֶה שֵׁנִית כְּתָלֶיךָ הַנִּמְלָחִים כֶּעָשָׁן,

אֶת-סְחִי קַרְקָעֲךָ, אֶת-פִּיחַ הַתִּקְרָה.

מִשְׁנֶה חָרְבָּה חָרַבְתָּ מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד,

עָלָה חָצִיר בִּמְסִלָּתְךָ וּשְׁבִילֶיךָ דָשָׁאוּ,

אֶרֶג הָעַכָּבִישׁ עַל-סִפּוּנְךָ רוֹעֵד,

עַל-גַּגְּךָ הַנִּקְרָע בְּנֵי-עֹרְבִים יִקְרָאוּ;

אֶבֶן אֶבֶן תִּשָּׁמֵט וְתֻכֶּה רְסִיסִים,

עַמּוּדֶיךָ יִתְפַּלָּצוּן, כֻּלְּךָ עֹמֵד בְּנִסִּים

וְשֵׁנִית, בֵּית-מִדְרָשִׁי, כְּפוּף רֹאשׁ כֶּעָנִי

וּמַשְׁמִים כָּמוֹךָ עַל סִפְּךָ אֶעֱמֹדָה;

הַאֵבְךְּ לְחֻרְבָּנְךָ, אִם-אֵבְךְּ לְחֻרְבָּנִי,

וְאִם לִשְׁנֵיהֶם יַחְדָּו אֵבְךְּ וְאֶסְפֹּדָה?

הָהּ!  קִנְּךָ מְשֻׁלָּח, גּוֹזָלֶיךָ נָעוּ נָצוּ,

נָגֹזּוּ כַצֵּל כֻּלָּם בֵּין הָעֵצִים הַגְּבֹהִים.

רַבִּים אֶל-רָאשֵׁי הַצּוּרִים נֻפָּצוּ

וּבְשָׂדוֹת אֲחֵרִים עוֹד רַבִּים תּוֹעִים;

הֲיָמוּתוּ מוֹת יְשָׁרִים?  אוֹ יִמְצְאוּ מְנוּחָה

בְּחַיֵּי נְבָלִים וְלָעַד יִשְׁכָּחוּךָ?

לֹא אָרִיתִי יַעְרוֹת דְּבַשׁ עַל-דַּרְכִּי הַמְסוֹרָר,

מֵאָז הִפְרִידַתְנוּ הָרוּחַ הָרָעָה;

אָבַד נִצְחִי מֵיְיָ, כָּל עוֹלָמִי הִתְפּוֹרָר,

בָּאוּ מַיִם עַד-נָפֶשׁ – אַךְ הִיא בָם לֹא-בָאָה...

לֹא רֵיקָם שִׁלַּחְתַּנִי מִצִּלְּךָ הַשַּׁאֲנָן –

מַלְאָכֶיךָ הַטּוֹבִים שִׁלְּחוּנִי בַדֶּרֶךְ:

מַחֳשָׁבָה פֹרִיָּה, הִגָּיוֹן רַעֲנָן,

לֵב שָׁלֵם וּבֹטֵחַ עֵת תִּכְשַׁל הַבֶּרֶךְ;

אָמְנָם יָכֹל לִי אוֹיְבִי, כְּלִי רִיק הִצִּיגָנִי –

אַךְ הִצַּלְתִּי אֱלֹהָי – וֵאלֹהִים הִצִּילָנִי!

לֹא תָמוּט, אֹהֶל שֵׁם!  עוֹד אֶבְנְךָ וְנִבְנֵיתָ,

מֵעֲרֵמוֹת עֲפָרְךָ אֲחַיֶּה הַכְּתָלִים;

עוֹד תְּבַלֶּה הֵיכָלוֹת, כַּאֲשֶׁר בִּלִּיתָ

בְּיוֹם הֶרֶס רָב, בִּנְפֹל מִגְדָּלִים.

וּבְרַפְּאִי אֶת-מִקְדַּשׁ יְיָ הֶהָרוּס –

אַרְחִיבָה יְרִיעוֹתָיו וְאֶקְרַע לוֹ חַלּוֹנָי,

וְהָדַף הָאוֹר חֶשְׁכַת צִלּוֹ הַפָּרוּשׂ,

וּבֵעָלוֹת הֶעָנָן יֵרֵד כְּבוֹד אֲדֹנָי;

וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם,

כִּי יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ – וַייָ לְעוֹלָם!


[השיר הובא בדילוגים]

הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה?

הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה.

הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה

וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.

הֲכִי עָמַד הַזְּמָן וּכְנָפָיו רָפוּ

מִיּוֹם אֶל כַּנְפֵי הָאָרֶץ יָצָאתָ,

אוֹ שָׁנִים אֲלָפִים לֹא תָּמוּ סָפוּ

מִיּוֹם תַּם חֻפְשְׁךָ וּבְאֶרֶץ נוֹד בָּאתָ?

מֵאָז עַד עַתָּה דּוֹרוֹת רַבִּים סָפוּ,

יַמִּים וַאֲרָצוֹת מִשָּׁם יַפְרִידוּנוּ,

וַחֲלִיפוֹת מַאֲלִיפוֹת בָּאוּ חָלָפוּ,

אַף קֹרוֹת אֲחֵרוֹת עַתָּה עִוְּדֻנוּ.

הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה?

הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה,

הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה

וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.

הָאָרֶץ בָּהּ עַתָּה נִחְיֶה נִוָּלֶד

לִגְלִילוֹת אֵירֹפָּה הֲלֹא נֶחְשָׁבָה --

אֵירֹפָּה הַקְּטַנָּה מֵחֶלְקֵי חָלֶד

וּבְחִקְרֵי חָכְמָה מִכֻּלָּם נִשְׂגָּבָה.

אֶרֶץ עֵדֶן זֹאת הֵן לָךְ תִּפָּתֵחַ,

בָּנֶיהָ "אָחִינוּ" לָךְ יִקְרְאוּן עָתָּה.

עַד מָתַי תִּהְיֶה קִרְבָּם כָּאוֹרֵחַ,

לָמָּה מִנֶּגֶּד לָהֶם תֵּלֶך אָתָּה?

וּכְבָר גַּם יָסִירוּ שִׁכְמְךָ מִסֵּבֶל,

וּמֵעַל צַוָּארְךָ עֻלְּךָ יָרִימוּ,

יִמְחוּ מִלִּבָּם שִׂנְאַת שָׁוְא וָהֶבֶל,

יִתְּנוּ לָךְ יָדָם, לָךְ שָׁלוֹם יָשִׂימוּ.

הָרִימָה נָּא רֹאשְׁךָ, הַיְשַׁר גַּבֶּךָ,

וּבְעֵינֵי אַהֲבָה אֵלֵימוֹ הַשְׁגִיחָה,

וּתְנָה לַחָכְמָה וָדַעַת לִבֶּךָ

וֶהְיֵה עַם מַשְׂכִּיל וּבִלְשׁוֹנָם שִׂיחָה.

כָּל בַּעֲלֵי בִינָה בָּךְ חָכְמָה יִלְמָדוּ,

פֹּעֲלִים וָאֳמָנִים כָּל מַעֲשֵׁה חֲרֹשֶׁת,

אַמִּיצֵי הַלֵּב בַּצָּבָא יַעֲבֹדוּ,

אִכָּרִים יִקְנוּ שָׂדוֹת וּמַחֲרֶשֶת.

אֶל אוֹצַר הַמְּדִינָה הָבֵא חֵילֶךָ

וּבִנְכָסֶיהָ קַח חֵלֶק וָזֶבֶד.

הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ,

אָח לִבְנֵי אַרְצֶךָ וּלְמַלְכְּךָ עָבֶד.

הָקִיצָה עַמִּי, עַד מָתַי תִּישָׁנָה?

הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה;

הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה

וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.

 יל"ג (תרכ"ג)
מי מחוץ ליתד נאמן זוכר היום את אבי התרבות היהודית-חילונית?

צרפרף100: לא השתכנעתי שיש הבדל בינך לבין שמרן, מעבר למישור הוירטואלי, אבל בהחלט ניכר שאתה, בשלל מופעיך, תוצר של החברה החרדית. הביקורת שלך על סרטו של מני פיליפ, נשענת על פיגום אחד רעוע, שבקריסתו לא נותר ממנה דבר – התפיסה הדתית שיש בדברים ערך "כשלעצמם". אתה טוען שאינך מבין למה כדאי לראות סרט על מני פיליפ, כאילו שהערך הפואטי של היצירה נגזר מהגדרת תחום העלילה שלה. וכי אפשר להצביע על ערך הכרחי כלשהו בתיאור חיי היום יום של שלושה חברים היוצאים למסע שיט בנהר? בציור של אישה היושבת מול הצייר? במתרחש בין גדרות לול תרנגולות? יצירה אמנותית נמדדת באינטראקציה שלה עם הצופה ואצלך, במקרה, הסרט המדובר לא נגע. הבעיה היא שכמו רוב מנין ובנין החברה שממנה אתה בא, מקננת בך אמונה שהמבנה הרגשי שלך מייצג את אמת המידה הערכית של היקום, כך שמה שלא הצליח לגעת בך, הוא קליפה נבובה העוטפת הבל מעופש.