|
|
| נשלח ב-13/8/2007 13:51 |
|
| |
אמשלום, אני עדיין מחזיק בדעתי.. אבל אני מסכים שלא כדאי לפרט ולהיות יותר ספציפי לכן אמנע את עצמי מלהכנס לוויכוח איתך ומהשך דיון בנושא.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2007 14:15 |
|
| |
dfl,
ייש"כ על דבריך הנאים והשקולים
עם זאת שתי הערות הראשונה ניסוחית יותר והשניה עניינית יותר, הנובעות מאותו עיקרון. [אין כאן סטיה מנושא האשכול אלא מהנושא שהסיט את האשכול.]
כתבת בפסקה האחרונה:
.. גם במשפחה שלי יש מנהגים. למשל, מקובלנו מאבינו ז"ל לא לנסוע לגרמניה ולא לקנות מכוניות גרמניות. אבא מעולם לא הציג את החרם הזה כבטוי הכרחי של צדק מוחלט, ולא טען שיש לו השלכה אופרטיבית כלשהי. אני לא מחפש לאיסור הזה צידוק רציונלי אלא מכבד אותו מטעמים רגשיים.
ברגע שהכרעת לכבד את המנהג מטעמים רגשיים, הרי נאחזת בכך שזהו הצידוק הרציונלי המבטא את הצידוק המוחלט למנהג בנסיבות קיומו. [נכון שאפשר להסתפק בכל הכרעה אם היא הראויה והנכונה ואולי הפכה הוא הצדק המוחלט, אך גם נקיטת צד אחד מצדדי ספק היא נקיטה שיותר צודק לנקוט צד זה מאשר צד אחר.] כך שזהות מקור ההתנהגות, שוטר חלומי עם כנפיים או אב מכובד וגמיש, רלוונטית אך ורק לרמת ההתקוממות הטבעית נגד המקור.
ובפסקה שלפני האחרונה:
.. החברה הדתית היא זו שהשרישה אצל בניה את רעיון העוועים, שיש איזו קונסטרוקציה רוחנית שממנה נגזרים גרביוני 60 דנייר והמתנה של 6 שעות בין קבב לבין יוגורט.
בהתאם להערה הקודמת, כל השלכה מעשית נובעת מרעיון מסוים כך שלא תיתכן דרישה לעובי גרביים או להמתנה בין בשר החי וחלבו שלא תנבענה מקונסטרוקציה אידיאולוגית. ההתמודדות עם מוסרות אידיאולוגיות מבדילה את האדם בצלם אלוקים מן זה שבצלם הבהמה החי ללא מוסרות ורק עם ה"בא לי". לכן הבעיה עליה הנך מצביע אינה נעוצה בקונסטרוקציה האידיאולוגית, אלא בעיוותיה עם "סיפורי אלף לילה ולילה".
בקיצור; עיוותים אידיאולוגיים הדורשים תיקון אינם סיבה לשפיכתם עם שפיכת צורך האדם במוסרות המבוססות אידיאולוגית.
תוקן על ידי עצכח ב- 07/09/2007 4:18:14
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2007 22:32 |
|
| |
ווטו,
לגבי "דברי השקולים", המחמאה אינה מגיעה לי, שכן מדובר בשגגה שנפלה בתום לב. מאחר שטעיתי לחשוב שמחבר "המדריך
ליוצא בשאלה" הוא הרב ספרן ירום הודו, הקפדתי להזהר בכבודו ולהשיב
בנימוס ובענייניות. אילו הבנתי מלכתחילה שהכותב הוא קנאי מעלה קצף מן השורה, הייתי
מגיב בתשפוכת השגרתית של עלבונות ולעג, המנהלים היו שולפים את המספריים ועולם היה
נוהג כמנהגו.
מקביעתך שההכרעה הרגשית שלי
היא צידוק רציונלי, עולים הדים מטרידים לויכוח הישן על ההגיון הבריא והפשוט. הטענה
שגם הכרעה רציונלית נשענת בסופו של דבר "תחושה" שכך נכון, אינה מועילה. המציאות
מראה הבדל ברור בין מסקנות שמגובות בחשיבה
רציונלית, לבין החלטות שמתקבלות על סמך "תחושות בטן". גם אם הפילוסוף
יטען שכל שרשרת סיבתית מסתיימת בתעלומה, הרי שלאורכה של השרשרת יש משמעות בחיי
היום יום; המשמעות הזו יוצרת את האבחנה המעשית בין חשיבה רציונלית לבין פעולה
אימפולסיבית. כשאני מחליט לקבל את הבקשה של אבי, מתוך רגש חיבה והוקרה כלפיו, זוהי
החלטה שההנמקה שלה אינה מבוססת על קשר כלשהו בין הפעולה שבחרתי לעשות, לבין מטרות
שלי בעולם. באותה מידה היה אבי יכול לבקש ממני לנסוע לגרמניה, לעודד את נבחרת
גרמניה במונדיאל או לרכוש את הדומיין ihatekrauts.org – הייתי מציית (גם) בגלל שהוא לא ניסה לתת
הנמקה הזויה ורציונלית לכאורה לבקשה. יתרה מזאת, לא היו לי שום טיעונים כנים להציע
לאדם, שאותו הייתי מנסה לשדל לעשות כמוני. אין הדבר דומה לבקשה להמנע מרכיבה על
אופנוע, שאותה אפשר לבטא כמסקנה של שרשרת סיבתית שמוסכמת על אנשים רבים.
לעומת זאת, אני מקבל את הביקורת
שלך על המשפט "רעיון עוועים שיש קונסטרוקציה" וגו'. הניסוח מרושל וכוללני
מדי. בניגוד למה שכתבתי, לא מן הנמנע שיש קונסטרוקציה כזו, שתיצור קשר בין תפיסת
עולם לבין מעשים טריוויאלים של יום יום. כוונתי הייתה, שבמקרה של החברה החרדית, יש
נוהג מגונה של הלבשת כסות רוחנית כמעט על כל תופעה פולקלוריסטית.
לגבי "צורך האדם במוסרות מבוססות אידיאולוגיה", אין לי אלא לחלום על היום שבו אהיה אדם ואזכה לחוש את הצורך הזה.
תוקן על ידי dfl ב- 13/08/2007 22:30:44
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2007 01:46 |
|
| |
דפ"ל,
ל"דברים השקולים"
איני טוען שכל שרשרת סיבתית מסתיימת בתעלומה, אלא שהיא מסתיימת במה שמזוהה כמתאים יותר מכל קומבינציה אלטרנטיבית, בין אם יש לצופה יכולת נימוק רציונלי המסביר את כל השרשרת או שמסתמך בחלקה של השרשרת או בכולה על תחושת בטן-אינטואיציה. לכן בסופו של יום קנה המידה הוא אחד "מתאים [לי]" ולא משנה אם ההתאמה מזוהה בעצם המניעה מדריכתך על אדמת גרמניה או בכיבוד רצון אב גם אם רצונו זה אינו רצונך המקורי. אשר על כן טבעי הוא שליוצא ממערכת כזו המכירה בחשיבות הביסוס האידיאולוגי/התאמתי לכל פעולה, תחושה של חובת הוכחה אידיאולוגית ליציאתו. [זה לא מוציא מכלל אפשרות אמירה כמו: "אני מאמין בצדקתן האידיאולוגית של תחושות בטני גם ללא הנמקה מנותחת ולכן די לי בכך גם אם ערכי העליון הוא תפיסת בלונדיניות".]
אי תחושתך את "צורך האדם במוסרות מבוססות אידיאולוגית", היתה יכולה לנבוע מרמה גבוהה של משמעת עצמית אליה הגעת, כך שלך אין צורך במוסרות. אך מהיכורתי הוירטואלית איתך לא נראה שטבע האדם כ"עיר פרא יולד" וממילא צרכו במוסרות, זר לך. חוץ מזה, מעט בני אדם כאלה שהכרתי שמוסרותיהם בשליטתם העצמית ללא כניעה למערכת חיצונית דתית/חינוכית, הינם או גבורים פיקטיביים של איין ראנד או גיבורים באמת מבחינת השליטה העצמית, אבל אוטיסטים בכל מה שנוגע ללהט התשוקה ולעמל המחשבה הדרושים לאידיאליזם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2007 20:53 |
|
| |
מורי ורבותי
בעוונותי הרבים אינני יוצא בשאלה, כך שמן הסתם אין לי זכות דיבור. אך חבר טוב שלי, חסיד בעלזא לשעבר שיצא בשאלה, כתב לי את הדברים להלן בהתכתבות אישית.
המושג 'יוצא בשאלה' סובל ממצוקה, אנומליה בלע"ז, עקב מעברה של החברה המערבית מהעידן האידיאולוגי לעידן הלא-אדיאולוגי. היוקרה של המושג הנ"ל נקנתה לו מהעובדה שיוצאי הישיבות הם אבותיהם הרוחניים של התרבות היהודית המודרנית. כפי שכתב מישהו, אכן יוצאי הישיבות הגיעו לאוניברסיטאות בסוף המאה ה18, אך נראה היה שהם התכוננו לכך אלפיים שנות גלות.
היינו גם החרדים הסובלים עד היום מ'טראומת הסחף', נטישת הדת על ידי הטובים ביותר, וגם החילונים כמובן, נושאים בלבם איזשהו ציפייה מיוצא הישיבה להיות העילוי שנוכח בצדקת המודרניות ולכן מפנים אותה ויוצר בתוכה. גם מצדיק את סלידתנו מהדת וגם מחייה התרבות המודרנית בהביאו איליה את שרידי הניצוצות שעוד השתמרו בחרדיות.
דא עקא, שהיום בתרבות הפוסט אידיאולוגית היוצא מוצא את עצמו חסר כל הקשר תרבותי המעודד את היצירה. ליתר דיוק חסר כל היררכיה ערכית-אינטלקטואלית שאותה הוא אמור להפנים בכדי להפוך למשהו.
קח לדוגמה את אגודת הלל, המתנדבים המבוגרים שם מתוסכלים מכך שיותר מ60% מהיוצאים הצעירים לא מתגייסים לצה"ל. השאר מתגייסים כג'ובניקים ונופלים באמצע (כדוגמת שבתאי קור). כדי להתמודד עם הבעיה מעדיפים מתנדבי הלל לתאר את העמותה בצבעים הומניטריים גרידא ללא הזדקקות לגוונים אידיאולוגיים.
אך יש כאן סתירה זועקת, כי יש המון יוצאים שהיה עדיף להם להישאר, מנקודת מבט פסיכולוגית נייטרלית, בחברה החרדית. לא כל אחד יכול לעמוד בתהליך הקשה. אולם מתנדבי הלל ממריצים אותם לצאת ומאפשרים לכל מתוסכל רגעי לברוח במקום להתמודד עם מצבו הפסיכולוגי. זאת ועוד, כשמגיע לגיוס תרומות ולפרסום שוכחים מתנדבי הלל את התירוץ ההומני ומרימים על נס את דגל החירות האידיאולוגית. כך שכיום אחוזי ההשתמטות מהצבא בהלל הם אחד מהסודות הכמוסים ביותר שם.
הסרט של פיליפ הוא גילום מזוקק של האנומליה הנ"ל. האיך יתכן לעשות סרט על יוצאים בשאלה בלי שום הומאז' להיסטוריה הספרותית של המושג, למן שלמה מימון ועד דור ביאליק? איפה 'לפני ארון הספרים'? אייכה 'אל תשמע בני אל מוסר אב ואל תורת אם אל אוזן תט'?
וכך חרדי הצופה בסרט מקווה למישהו שיציג את עצמו כביאליק מודרני כדי שהוא יוכל להפעיל נגדו את פטנט 'הנגיעות', אך מוצא חבורת פרחחים מנבלי פה, בעלי תסרוקות מוזרות, מטורפים למחצה לשליש ולרביע. פרחחים ללא שום יומרה כדי שיוכל להפעיל נגדם את 'הנגיעות'. ומה יעשה החרדי ולא ימצא כאן הצדקה לשיטתו על עליונותה המוסרית של החרדיות ועל כך שהיוצאים מתוכה הם כלומניקים מבחינת כל קנה מידה אנושי אוניברסלי שהוא
ובאשר לחילוני, רחמנות ממש, אין מה לקנא. הגיע לסרט לצפות במשהו שיאשר לו את שלילת החברה החרדית, ויעש באושים, נתקל בסרט נרקיסיסטי חסר כל משמעות אינטלקטואלית.
אך רגע לפני שהחילוני האומלל מקלל ודורש את הכסף בחזרה, מזכירים לו המבקרים שכל שבחו של הסרט הוא בכך שהוא 'אנושי' אנושי מדי. אבל במחילה מהמבקרים, סרטים אנושיים יש כמו זבל, החילוני המסכן הגיע לצפות בסרט על יוצאים בשאלה.
באשר למני פיליפ, נו הבחור מבולבל. ממה נפשך? אם זה סרט 'אנושי' עליך ותו לא, היינו נרקסיסטי, כי אז בשל מה כל הסערה? למה שיעניין אותי סרט על מני פיליפ? אני לא עד כדי כך משועמם. ואם התכוונת ליצור אמירה משמעותית על החברה החרדית, כי אז הסרט הוא הסרט הגרוע ביותר עלי אדמות.
ובאשר לאגודת הלל והסרט, נו עליהם ממש רחמנות. החבר'ה יושבים שם ימים ולילות ועוד לא החליטו האם הסרט משרת אותם או לא. יש שם ויכוחים עזים האם להשתמש בסרט כדי לגייס תרומות. מצד אחד, החרדים שנואי נפשם יוצאים בסרט כחבורת חוטפי ילדים, אכזרים ללא תקנה, מניפי מעדרים על תינוקות של בית רבן. מצד שני הגזמה דמונית זו מצליחה להכתים גם משפחת פיליפ שמתוארים בסרט כחבורת מטורפים שלא ברור למה חילוני הגון ירצה בכלל לתרום להם ולו אגורה שחוקה.
תוקן על ידי עצכח ב- 15/08/2007 2:36:37
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2007 21:31 |
|
| |
תגיד לחברך שהוא חי לו בתוך בועה של רומנטיזציה של החזרה בשאלה,כמו כל הבועות שהוא חי בהן - האסכולות המשונות שיש בקושי אדם אחד שמחזיק בהן וגם זה לצורכי פרנסה.. רוב החוזרים, גם אז כמו היום, לא היו אידאליסטים וחרושי מצח כמיוסרים שייסרו עצמם למות בשאלות דת ואמונה והגיעו למסקנה שאלו הבל ורעות רוח.
כמו אז גם היום המניע העיקרי היה החרות.החופש מדת וכבלי החברה הדתית. אז אולי היו כמה שהם המפורסמים שחלמו על אידיאלים כי אלו היו מצויים בשפע בשוק הארופי של אז, וזה גם הרגיע לפעמים את מצפונם. גם היום יש אידאליסטים ברמה כזו או אחרת. אני משוכנע שנשמע מהם בעוד שנים רבות.אולי נשמע על ירון ידען שמסר עצמו למען הדמוקרטיה הישראלית ונגד תרבות החושך החרדית שאיימה להשתלט על המדינה. אילו רק היה לוקח חברך את העולם בפורפורציה מתאימה ומבין שהחוט המקשר בין ה"יושבים" בבעלז ליושבים בטישים של הלל לא כל כך רחוק למרות התהום האמוני האידאולוגי.
היופי בחזרה בשאלה היום שלאט לאט השתחררו היוצאים ממסע ההצדקה המזוייף של היציאה.היום כבר לא חייבים להכריז על הפרכות של תורת ישראל ולא על יסורי נפש אקזיטנסציאליים. די בהסבר הפשוט והכה פוסט מודרני: זה לא מתאים לי ולכן עזבתי. אני לא אומר שאין שיירים של אותה נפיחות מחשבתית ואפולוגטית אבל הכיוון ברור. והסרט של מני פיליפ הוא המייצג הנפלא של התופעה המבורכת הזו. הסרט אנושי וזו מטרתו העיקרית.והוא, אגב, לא ממש סרט על חזרה בשאלה אלא על המאבק המשפחתי כתוצאה מתהליך זה.הסרט הזה יכול היה להעשות באירלנד או ביזמבבואה בשינויים נדרשים.
נוח מאד לבטל את אנשי משפחת פיליפ כמטורללים זה חוסך התמודדות עם מורכבות אנושית,ומאפשר כתיבת הודעות מושכות עין..אבל זו לא האמת.ועל מורכבותם ועל הסרט כבר נאמרו כאן מספיק ולא אשוב על כך.
רק אקנח בשיר שהביא הניק "לחופש נולד" בפורום הסגור "חרדים לחופש" על האחות (לאה) לבית פיליפ,אולי זה יחדור לך.
חומות חימר סוגרות עלייך
אחות קטנה חבל עלייך
חומות חימר עונות בצורת
אחות קטנה את לא נזהרת.
טליה דחויה חרפת העדר
את לא שפויה את לא בסדר
לא נכנעת את משוגעת
מה את יודעת על חומות חימר.
עיני קוצים רודפות אחרייך
חיצים רצים בעקבותייך
אחת כמוך היא אש אוייבת
מקוננות נשות השבט.
אחות קטנה נפשך הצילי
חומות חימר את לא תפילי
לא נכנעת את משוגעת
מה את יודעת על חומות חימר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2007 23:16 |
|
| |
אל תשמע בני
דוד שמעוני (1940)
אַל תִּשְׁמַע, בְּנִי, אֶל מוּסַר אָב
וּלְתוֹרַת אֵם אַל אֹזֶן תַּט,
כִּי מוּסַר אָב הוּא: "קַו לָקָו..."
וְתוֹרַת אֵם: "לְאַט, לְאַט..."
וְסוּפַת-אָבִיב דּוֹבְרָה כֵן:
"הַקְשִׁיבָה, אִישׁ, לְשִׁיר הַבֵּן!
לְשִׁיר הַבֵּן וּלְשִׁיר הַנִּין,
הַבָּא בְּעַד עֲרָפֶל עָב...
וּדְרֹס לְךָ שְׁבִיל, וְסוּרָה מִן
הַדֶּרֶךְ, הָלַךְ בָּהּ הָאָב,
כִּי לָמָּה תֶּחֱטָא אֶל הַדּוֹר,
דּוֹר עָתִיד רָחוֹק מוּצַף-אוֹר?"
בְּלַיְלָה קַר, בְּלֵיל אֲדָר,
בִּישׁוֹן הָאֵם, בִּישׁוֹן הָאָב,
הֲתִשְׁמַע, אֵיךְ הָרוּחַ שָׁר
אֶת שִׁיר הַבֵּן, שִׁיר גִּיל וּקְרָב?
בְּלַיְלָה קַר, בְּלֵיל אֲדָר,
הַקְשִׁיבָה אֵיךְ הָאָבִיב שָׁר...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 00:10 |
|
| |
כשאני קורא בפורום חדרי חרדים אני תמיד מתרשם מרגשי הנחיתות אל מול החברה החילונית. עבור הכותבים שם מרכז העולם נמצא אי שם בתל אביב - החטאים, הכסף, האוניברסיטאות, בתי המשפט, העיתונים, ההיי טק, הפאבים וכל שאר מרכיבי העוצמה החילונית. אתה יכול לצאת נגד כל אלה במילים חריפות אבל אינך יכול אלא להתרשם מהעולם הזה שאליו אתה עורג ואותו אתה מתעב.
והנה יצאו בני פיליפ אל אותו עולם, והסרט מראה שהם לא הגיעו אל הארץ המובטחת. הם נראים כחילונים לכל דבר אבל מרכז חייהם נמצא באותו בית בבני ברק. בצד השני של קו הטלפון ההורים המתנכרים מבני ברק. בסדר פסח מושרים שירי בני ברק, חסרים הילדים שנמצאים בבני ברק, ושניים מהאחים עוזבים את הארץ, אולי כדי לצאת מתחום כוח המשיכה של בני ברק. ההתגנבות אל הבית ממחישה את המצב הזה - לא רק של מני פיליפ אלא גם של האחים האחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 00:21 |
|
| |
עַל סַף בֵּית-הַמִּדְרָשׁ
מִקְדַּשׁ אֵל נְעוּרַי, בֵּית-מִדְרָשִׁי הַיָּשָׁן!
סִפְּךָ אֲשֶׁר רָקַב שֵׁנִית עָלַי נִקְרָה,
אֶרְאֶה שֵׁנִית כְּתָלֶיךָ הַנִּמְלָחִים כֶּעָשָׁן,
אֶת-סְחִי קַרְקָעֲךָ, אֶת-פִּיחַ הַתִּקְרָה.
מִשְׁנֶה חָרְבָּה חָרַבְתָּ מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד,
עָלָה חָצִיר בִּמְסִלָּתְךָ וּשְׁבִילֶיךָ דָשָׁאוּ,
אֶרֶג הָעַכָּבִישׁ עַל-סִפּוּנְךָ רוֹעֵד,
עַל-גַּגְּךָ הַנִּקְרָע בְּנֵי-עֹרְבִים יִקְרָאוּ;
אֶבֶן אֶבֶן תִּשָּׁמֵט וְתֻכֶּה רְסִיסִים,
עַמּוּדֶיךָ יִתְפַּלָּצוּן, כֻּלְּךָ עֹמֵד בְּנִסִּים
וְשֵׁנִית, בֵּית-מִדְרָשִׁי, כְּפוּף רֹאשׁ כֶּעָנִי
וּמַשְׁמִים כָּמוֹךָ עַל סִפְּךָ אֶעֱמֹדָה;
הַאֵבְךְּ לְחֻרְבָּנְךָ, אִם-אֵבְךְּ לְחֻרְבָּנִי,
וְאִם לִשְׁנֵיהֶם יַחְדָּו אֵבְךְּ וְאֶסְפֹּדָה?
הָהּ! קִנְּךָ מְשֻׁלָּח, גּוֹזָלֶיךָ נָעוּ נָצוּ,
נָגֹזּוּ כַצֵּל כֻּלָּם בֵּין הָעֵצִים הַגְּבֹהִים.
רַבִּים אֶל-רָאשֵׁי הַצּוּרִים נֻפָּצוּ
וּבְשָׂדוֹת אֲחֵרִים עוֹד רַבִּים תּוֹעִים;
הֲיָמוּתוּ מוֹת יְשָׁרִים? אוֹ יִמְצְאוּ מְנוּחָה
בְּחַיֵּי נְבָלִים וְלָעַד יִשְׁכָּחוּךָ?
לֹא אָרִיתִי יַעְרוֹת דְּבַשׁ עַל-דַּרְכִּי הַמְסוֹרָר,
מֵאָז הִפְרִידַתְנוּ הָרוּחַ הָרָעָה;
אָבַד נִצְחִי מֵיְיָ, כָּל עוֹלָמִי הִתְפּוֹרָר,
בָּאוּ מַיִם עַד-נָפֶשׁ – אַךְ הִיא בָם לֹא-בָאָה...
לֹא רֵיקָם שִׁלַּחְתַּנִי מִצִּלְּךָ הַשַּׁאֲנָן –
מַלְאָכֶיךָ הַטּוֹבִים שִׁלְּחוּנִי בַדֶּרֶךְ:
מַחֳשָׁבָה פֹרִיָּה, הִגָּיוֹן רַעֲנָן,
לֵב שָׁלֵם וּבֹטֵחַ עֵת תִּכְשַׁל הַבֶּרֶךְ;
אָמְנָם יָכֹל לִי אוֹיְבִי, כְּלִי רִיק הִצִּיגָנִי –
אַךְ הִצַּלְתִּי אֱלֹהָי – וֵאלֹהִים הִצִּילָנִי!
לֹא תָמוּט, אֹהֶל שֵׁם! עוֹד אֶבְנְךָ וְנִבְנֵיתָ,
מֵעֲרֵמוֹת עֲפָרְךָ אֲחַיֶּה הַכְּתָלִים;
עוֹד תְּבַלֶּה הֵיכָלוֹת, כַּאֲשֶׁר בִּלִּיתָ
בְּיוֹם הֶרֶס רָב, בִּנְפֹל מִגְדָּלִים.
וּבְרַפְּאִי אֶת-מִקְדַּשׁ יְיָ הֶהָרוּס –
אַרְחִיבָה יְרִיעוֹתָיו וְאֶקְרַע לוֹ חַלּוֹנָי,
וְהָדַף הָאוֹר חֶשְׁכַת צִלּוֹ הַפָּרוּשׂ,
וּבֵעָלוֹת הֶעָנָן יֵרֵד כְּבוֹד אֲדֹנָי;
וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם,
כִּי יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ – וַייָ לְעוֹלָם!
[השיר הובא בדילוגים]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 00:29 |
|
| |
הָקִיצָה עַמִּי
הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה?
הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה.
הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה
וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.
הֲכִי עָמַד הַזְּמָן וּכְנָפָיו רָפוּ
מִיּוֹם אֶל כַּנְפֵי הָאָרֶץ יָצָאתָ,
אוֹ שָׁנִים אֲלָפִים לֹא תָּמוּ סָפוּ
מִיּוֹם תַּם חֻפְשְׁךָ וּבְאֶרֶץ נוֹד בָּאתָ?
מֵאָז עַד עַתָּה דּוֹרוֹת רַבִּים סָפוּ,
יַמִּים וַאֲרָצוֹת מִשָּׁם יַפְרִידוּנוּ,
וַחֲלִיפוֹת מַאֲלִיפוֹת בָּאוּ חָלָפוּ,
אַף קֹרוֹת אֲחֵרוֹת עַתָּה עִוְּדֻנוּ.
הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה?
הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה,
הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה
וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.
הָאָרֶץ בָּהּ עַתָּה נִחְיֶה נִוָּלֶד
לִגְלִילוֹת אֵירֹפָּה הֲלֹא נֶחְשָׁבָה --
אֵירֹפָּה הַקְּטַנָּה מֵחֶלְקֵי חָלֶד
וּבְחִקְרֵי חָכְמָה מִכֻּלָּם נִשְׂגָּבָה.
אֶרֶץ עֵדֶן זֹאת הֵן לָךְ תִּפָּתֵחַ,
בָּנֶיהָ "אָחִינוּ" לָךְ יִקְרְאוּן עָתָּה.
עַד מָתַי תִּהְיֶה קִרְבָּם כָּאוֹרֵחַ,
לָמָּה מִנֶּגֶּד לָהֶם תֵּלֶך אָתָּה?
וּכְבָר גַּם יָסִירוּ שִׁכְמְךָ מִסֵּבֶל,
וּמֵעַל צַוָּארְךָ עֻלְּךָ יָרִימוּ,
יִמְחוּ מִלִּבָּם שִׂנְאַת שָׁוְא וָהֶבֶל,
יִתְּנוּ לָךְ יָדָם, לָךְ שָׁלוֹם יָשִׂימוּ.
הָרִימָה נָּא רֹאשְׁךָ, הַיְשַׁר גַּבֶּךָ,
וּבְעֵינֵי אַהֲבָה אֵלֵימוֹ הַשְׁגִיחָה,
וּתְנָה לַחָכְמָה וָדַעַת לִבֶּךָ
וֶהְיֵה עַם מַשְׂכִּיל וּבִלְשׁוֹנָם שִׂיחָה.
כָּל בַּעֲלֵי בִינָה בָּךְ חָכְמָה יִלְמָדוּ,
פֹּעֲלִים וָאֳמָנִים כָּל מַעֲשֵׁה חֲרֹשֶׁת,
אַמִּיצֵי הַלֵּב בַּצָּבָא יַעֲבֹדוּ,
אִכָּרִים יִקְנוּ שָׂדוֹת וּמַחֲרֶשֶת.
אֶל אוֹצַר הַמְּדִינָה הָבֵא חֵילֶךָ
וּבִנְכָסֶיהָ קַח חֵלֶק וָזֶבֶד.
הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ,
אָח לִבְנֵי אַרְצֶךָ וּלְמַלְכְּךָ עָבֶד.
הָקִיצָה עַמִּי, עַד מָתַי תִּישָׁנָה?
הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה;
הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה
וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.
יל"ג (תרכ"ג)
מי מחוץ ליתד נאמן זוכר היום את אבי התרבות היהודית-חילונית?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 01:35 |
|
| |
קבלתי באישי טענה ואמרתי להגיב עליה כאן כי היא קשורה לדברי קליפע ולמשתמע כראייתו את פני הדברים.
ז"ל: "יש לך בעיה עם הסרט כי טיפחת תדמית שיציאה צריכה להיות בעלת אידאולוגיה". על כך אומר לבעל הטענה: האדם יראה לעיניים וחזלינו מלמדים אותנו לדון כל אדם לכף זכות ולא ליחס עיוותים [כדרך העיתונאים לפוליטיקאים] ללא ידיעה מפורשת, לכן מן היושר היהודי החזלי לא ליחס "טיפוח תדמית" אלא אמונה תמימה ואז לדון אם זו מוטעית, כפי שאשתדל להלן בתגובה לקליפע. [גם לו היה זה "טיפוח תדמית" הרי הניסוח הממקד על כך אינו רלוונטי לדיון ויש בו רק זריית חול הנובעת מחוסר טוב.]
קליפע,
כתבת,
היופי בחזרה בשאלה היום שלאט לאט השתחררו היוצאים ממסע ההצדקה המזוייף של היציאה. היום כבר לא חייבים להכריז על הפרכות של תורת ישראל ולא על יסורי נפש אקזיטנסציאליים. די בהסבר הפשוט והכה פוסט מודרני: זה לא מתאים לי ולכן עזבתי.
אם ב"יופי" שבחזרה בשאלה כוונתך שניתן היום להיות כנה ולהודות בכך שפועלים אימפולסיבית וללא העמקה מחשבתית, בלי לזייף העמקה שכזו, הרי ה"יופי" מובן היטב. אך אם כוונתך ב"יופי" הוא שיציאה כזו יפה כי נעלם הצורך בהעמקה אמיתית ובלתי מזויפת, נראה שיש לערער על היופי הזה משני פנים.
א. אני מניח כי אנו מסכימים בין בכך שהאדם הנעלה הוא הבהמי פחות ובין בכך שהאידיאל להגיע לדרגתו מעוגן בדת. מעתה על אדם נעלה החפץ באידיאל אך לא בהשתייכות לדרך בה מובילה הדת לאידיאל, לוודא שאינו מפסיד מדרגתו.
ב. כל שלאדם יש את מצפון היושר של האידיאל האמור גם אם יכריז בראש כל חוצות "אני פוסט מודרני, לא מתאים לי ולכן עזבתי", לא תעזוב אותו התחושה שאולי הפסיד. ממנה תנבע ההתמרמרות [הכה שכיחה אצל הקוראים לעצמם נישולי צואה] והצורך לחבק כל סיפור בסגנון הפיליפים.
לכן אני מאמין באמונה שלימה שבלעדי בנית בסיס אידיאולוגי איתן עבורם, לא תיפתר בעיתם בעומקה. [כמובן, שכ"ז מנוסח לטעמם של היוצאים אך לטעמי שיפור הבנת התורה מבפנים הוא הפיתרון שימנע ושמנע כבר הרבה יציאות ואכמ"ל.]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 02:22 |
|
| |
| ווטו1 כתב: |  | איני טוען שכל שרשרת סיבתית מסתיימת בתעלומה, אלא שהיא מסתיימת במה שמזוהה כמתאים יותר מכל קומבינציה אלטרנטיבית, בין אם יש לצופה יכולת נימוק רציונלי המסביר את כל השרשרת או שמסתמך בחלקה של השרשרת או בכולה על תחושת בטן-אינטואיציה. לכן בסופו של יום קנה המידה הוא אחד "מתאים [לי]"
|
|
ווטו, אתה טוען בדיוק שכל שרשרת סיבתית מסתיימת בתעלומה ואתה חוזר בדיוק על התיזה של מיכי מאותו אשכול, שכל הכרעה אנושית נמסרת בסופו של דבר לתחושה לא מוסברת (היא גופא התעלומה) של "נכון" או "לא נכון". מיכי גזר מכך איזו עליונות של התחושה הגולמית על פני עיבודים מחשבתיים מודעים (כמובן, רק בתחומים שבהם התחושה הגולמית הזו חפפה את שלו, שאם לא כן היא התקלקלה על ידי השפעות מטעות). אתה לא מרחיק לכת עד כדי כך, אבל עדיין מצמצם כל שרשרת של חשיבה רציונלית עד לשלב המפתח שלה ויוצר בכך שקילות, לכאורה, בין כל סוגי ההנמקה האנושית. אני חוזר על טענתי מקודם, שזהו צמצום בלתי מועיל, משום שאחרי שהסכמנו שההבדל בין נימוק "רציונלי" לבין "תחושת בטן" הוא רק כמותי, מותר ואף רצוי להתחיל לתת סימנים בכמויות. אם בחיים שלנו יש הבדל סטטיסטי מובהק בין תוצאות "שים קילו מלט כי כך חלמתי הלילה", לבין "שים קילו מלט כי זה מה שיצא לי במבחן חוזק חומרים", אזי כדאי לתת שם אחד לסוג ההנמקה הראשון ושם אחר לשני.
לגבי הסיפא של דבריך, שבניגוד לדווח שלי אתה סבור שאני דווקא כן חש צורך במוסרות, יש בכך חידוש גדול (לפחות עבורי). עד היום, נחשפתי למשפחת הטענות "עמוק בפנים אתה מרגיש אחרת", רק מצידן של בנות זוג. עכשיו נראה שהוירוס הזה, שמשמיד כל טענה שנקרית בדרכו על ידי תיוגה כבלתי כנה, פרץ את גבולות תחום מערכות היחסים וקנה לו שבת גם בויכוחים אינטלקטואלים. מפחיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 02:48 |
|
| |
דפ"ל,
איני זוכר את "התיזה של מיכי" אך בכל אופן לא הייתי קורא למוחלטות הראשונית שאינה צריכה הנמקה כי היא "הווה הווה" בשם "תעלומה". אכן "רציונלי" ו"תחושת בטן" הם שמות שונים לשני סוגי הנמקה, אבל שלב המפתח של שניהם הוא רחב יותר וכאמור אינו תעלומה. [אך הבה נניח את הדיון בנושא באשכול אחר, אולי בזה שהזכרת עם מיכי אם תואיל לציינו.]
האם הבנתי נכונה את פסקתך האחרונה שאינך מכיר בטבע האדם ובבני האדם בכלל זקיקות למוסרות? [אם כן אצטרך לברר אם על דמות וירטואלית גם מברכים את ברכות ההתפעלויות ואם גם זה כן אצטרך לברך עליך.]
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 03:00 |
|
| |
ועוד יש להעיר, ווטו, שלאור
העמדת כל שיטות הנימוק על קודקוד תחושת ה"מתאים" הראשונית, אתה שומט את
הקרקע מההבחנה שעשית בתשובתך לקליפע, בין פוסט מודרניות לבין המושג (חסר הפשר, אבל
השכיח והחביב עליך) "בסיס אידיאולוגי איתן". זכותך, כמובן, לקרוא
להחלטות של האידיאליסט "זיהוי" ולהחלטות של הניהיליסט "בהמיות",
אבל, לפחות לעיניים בהמיות כמו שלי, שני המונחים זהים.
צרפרף100: לא השתכנעתי שיש
הבדל בינך לבין שמרן, מעבר למישור הוירטואלי, אבל בהחלט ניכר שאתה, בשלל מופעיך,
תוצר של החברה החרדית. הביקורת שלך על סרטו של מני פיליפ, נשענת על פיגום אחד
רעוע, שבקריסתו לא נותר ממנה דבר – התפיסה הדתית שיש בדברים ערך "כשלעצמם".
אתה טוען שאינך מבין למה כדאי לראות סרט על מני פיליפ, כאילו שהערך הפואטי של
היצירה נגזר מהגדרת תחום העלילה שלה. וכי אפשר להצביע על ערך הכרחי כלשהו בתיאור
חיי היום יום של שלושה חברים היוצאים למסע שיט בנהר? בציור של אישה היושבת מול
הצייר? במתרחש בין גדרות לול תרנגולות? יצירה אמנותית נמדדת באינטראקציה שלה עם
הצופה ואצלך, במקרה, הסרט המדובר לא נגע. הבעיה היא שכמו רוב מנין ובנין החברה שממנה אתה בא, מקננת בך אמונה שהמבנה הרגשי שלך מייצג את אמת המידה הערכית של
היקום, כך שמה שלא הצליח לגעת בך, הוא קליפה נבובה העוטפת הבל מעופש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 04:09 |
|
| |
דפ"ל,
לא הודעת איה אשכול מיכי ולכן אקצר כאן כדי לא לסטות למה שאינו נוגע ישירות ליציאה.
כן לא ענית אם הנך מזהה צורך אדם במוסרות. לכן אני יכול להבין את טענתך כמניחה שכל בני האדם שווים בערכיהם ואין יותר ופחות ובהמי! [אבל עדיין לא סביר ונראה יותר שהויכוח סמנטי.]
|
|
|
|
|