| נשלח ב-23/4/2008 19:35 |
 |
| |
זריחת_עץ:
וידויו של חוזר בתשובה
עידו הרטוגזון, ישראלי צעיר שגר בגרמניה, חוזר לארץ ומתקרב לדת.
חברים שלו, המומים משינוי הכיוון שתפסו חייו, מתעמתים איתו בשיחה מעמיקה ומרתקת על החברה החרדית, על דת ועל זהות יהודית.
http://mann.journal.lab.co.il/story_18
_________________
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2008 11:51 |
|
| |
בהמשך להפניה האחרונה הרי תמה אני עד כמה אפשר לכנות בשם כלשהו את תופעת היציאה מן הדת בחברה הדתית. הנחת המוצא בגשתנו לדון ביוצאים בשאלה מהמחנה החרדי היא שהחרדים הקשו כל כך על היציאה מתוכם שאם מישהו כבר הצליח איכשהו להימלט הרי מן הסתם יהיה מעניין לראות מה קרה. אך בניגוד לכך, החברה הדתית-לאומית הפכה את היציאה בשאלה לבנאלית, לקלה באופן בלתי-נסבל.
היוצא בשאלה מהמחנה הדתי לא נדרש לשלם שום מחיר ולכן גם לא מעניין אף אחד. ללמוד מדעי הרוח ולא כלכלה ומחשבים זוהי כבר החלטה משמעותית יותר מאשר לצאת בשאלה
אשמח לשמוע באם טועה אנוכי. וכמובן שיש להבחין בין זרמים שונים. ומקרה "חנוך דאום" יוכיח דמכנה עצמו "יוצא בשאלה" ועדיין בחברה הדתית הוא, ומכאן כי יכול אדם לחזור בשאלה בתוך המחנה הדתי ממחנה למחנה, ומרפסין איגרא
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2008 11:53 |
|
| |
שמרן
ההגדרה נשארת. אולי היחס שונה וגם זה לא תמיד פשוט.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2008 14:39 |
|
| |
ספרן
האם החומות לא הוגבהו בזמן? השומר נרדם בשמירה?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2008 14:47 |
|
| |
מה היית מייעץ לעשות שעדיין לא נעשה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2008 14:50 |
|
| |
אני לא יודע
תשאל את חכמי הפורום הסמוך, גם שם הנושא עלה לדיון.
שאלתי נוסחה בציניות, אולי הגבהת החומות היא לא העיקר אלא כיוון אחר שצריך חשיבה יצירתית כדי להגיע אליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2008 23:41 |
|
| |
שמרן,
איני יודעת מה אתה יודע על מחירים של יציאה בשאלה מן העולם הדת"ל, אבל סביר שלו לא היו כאלה בנמצא, כולם היו יוצאים (מי מאיתנו לא אוהב מתנות חינם?). כל שינוי דורש מחיר, ומה שנראה לך קל וזול לאחרים עולה בבריאות הנפש, בשלמות המשפחה, באושר הפנימי וכו'.
[יש משהו מעט מביך בהכרזה המעט "פולנית" המובלעת בדבריך - "אני סבלתי/סובל/אסבול יותר"...]
זכותך לחשוב כרצונך, אבל עובדה היא שאנשים (בכתבה) מגדירים את היציאה מן העולם הדת"ל כבעיה והיא מציקה להם. אני לא בטוחה שהטענה שלחרדים היא מציקה יותר (גם לו היתה טענה זו נכונה) מועילה במשהו למישהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 01:48 |
|
| |
אמשלום
אדרבה עלעלי בספרו של שמעון לב "שיודע לשאול" ותראי כי הסיפורים של יוצאי השמאל הדתי משעממים מרוב בנאליות. לעומת זאת, סיפורי היוצאים מהמחנה החרד"לי מטבע הדברים מעניינים יותר. כמו כן, ברור הוא כי יש כאן בעיה סוציולוגית בסיסית: זרמים מסויימים בציונות הדתית אינם מציבים שום מחיר חברתי בפני נוטשיהם.
אבל תעזבי, יותר מעניין אותי מה את חושבת על הלינק שהביא הרב הספרן?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 07:06 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 07:27 |
|
| |
שמרן,
מה לעשות ולפעמים גם אתה טועה? אני חשבתי שספרו של שמעון לב הוא מרתק. הדמיון שיש לעתים בין הסיפורים אינו מעיד על בנאליות (יש גם דמיון לא מועט בין סיפורי יוצאים מן העולם החרדי...), אלא על כך שיש הרבה מן המשותף ביניהם, וראוי לשים אליו לב ולבחון אותו (בין מתוך עניין אינטלקטואלי גרידא, ובין אם יש לקוראים "אינטרס" בדבר).
אחזור שוב - תמיד יש מחיר. לכל בחירה בחיים יש מחיר, במיוחד לבחירה בשינוי המהלך האינרטי.
יש שני סוגים של דרכים לשמור על אנשים "בפנים". הסוג האחד הוא "חומה" המקיפה אותם מבחוץ (אי אפשר לצאת, אלא במחיר שבירה). הסוג השני הוא "מדורה" המושכת אותם פנימה (אפשר לצאת, אבל ממש לא כדאי, אם רוצים להשאר באור ובחום). כל משפחה/קהילה/קבוצה בוחרת בסוג שמקובל עליה - מבחינה אידיאולוגית, רציונלית ו/או רגשית. לכל אחת מן הדרכים הרווחים והמחירים שלה ואף אחת מהן אינה יעילה במאת האחוזים.
[הלינק היה לי מעניין. למה?]
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 09:15 |
|
| |
אמשלום
אכן החרדים מגדלים מדורה וחומה גם יחד בעוד הפתיחות של השמאל הדתי באה ישירות על חשבון החומה וחותר בעקיפין תחת האינטימיות הדרושה לצורך המדורה. בכל מקרה, כל הכבוד על מונחי המדורה והחומה.
ולעצם העניין, מה את אומרת על ההגדרה העצמית של כותב המאמר (שהובא בלינק של הרב הספרן) "חסיד וויז'ניץ-חילוני"? האם יכול להיות שאכן הכותב מרגיש כך? האם אין גבולות ליכולת ההגדרה העצמית של האדם? לשון אחר: האם המציאות החברתית נתונה כחומר ביד האותנטיות הנעלמה של האדם? ולמה שלא אגדיר עצמי ברוח האופנה: חסיד ספינקא-ניאו נאצי?
והאיך כתב עת מכובד של הקיבוץ הדתי ונאמני תורה ועבודה מאפשר לכותב להגדיר עצמו כך מעל גביו?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 09:28 |
|
| |
שמרן,
א. אתה טוען שלמדורה אין תועלת בלא חומה. אני טוענת שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה. אפשר כמובן גם להשתמש בשתיהן, אבל אז יש לזכור שאולי ה"רווח" מוכפל, אבל כך גם ה"מחיר"...
ב. אני חושבת שלכל אדם מותר להגדיר את עצמו. ההגדרה העצמית אינה עומדת בפני עצמה אלא בתוך עולם מושגים חברתי-כללי. אני אמורה לבחון את ההגדרה העצמית של אדם מול מה שאני מכירה ו"יודעת" ולעמוד על הפער (אם קיים) בין זה לזה. הרושם שנוצר מן ה"פער" הזה, הוא הדרך בה אני אגדיר את האדם. ולמרות כל זה, לאדם עצמו זכות מלאה להגדיר את זהותו כרצונו.
להזכירך, הגדרות "ממוקפות" רבות נראות בתחילה מוזרות ואפילו מגוחכות. עובדה היא שחלקן הופכות לחלק מה"מיינסטרים" המחשבתי שלנו ("ציוני-דתי" למשל...), בין אם אנו חשים שייכים אליהן ובין אם לאו. לכן, איני נוהגת לפסול מראש הגדרות זהות כאלה ומנסה לבחון מה (אם בכלל) מטריד אותי בהן ומדוע.
|
|
|
|
|
