|
|
| נשלח ב-22/8/2008 11:32 |
 |
| |
[ממללא,
א. אני מסכימה מאוד לדבריך העקרוניים (אם כי לאחרונה, במסגרת עבודתי, נתקלתי באישה שהגדירה עצמה בטופס רשמי, המבקש משום מה הגדרה דתית, כ"דתיה לייט". בעיני, אגב היא "דוסית" במובן הדוסי של המילה).
ב. תיקון טעות - ד"ר רוחמה וייס אינה רבה, רב או רבנית ולמיטב ידיעתי היא אינה מזהה עצמה עם התנועה הרפורמית או הקונסרבטיבית. בנוסף, למיטב ידיעתי היא אינה אוכלת בעלי חיים מכל סוג.]
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 11:42 |
|
| |
אמשלום
אין זה פלא שמצאת טעם בדבריה של רוחמה מפני שלדעתי מה שמתואר כאן היא רפורמיות פר אקסלנס.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 13:49 |
|
| |
[צענערענע,
והנה לך המורכבות שדיברתי עליה קודם - ד"ר וייס אינה מגדירה עצמה רפורמית (ולא מפני שהיא אינה מכירה את ההגדרה או מסתייגת ממנה ברמה העקרונית). לכן אפשר, כשמרן ואחרים, להגדיר אותה כך בעל כורכה (כי "אנחנו" חושבים שהיא בעצם כזו), או להקשיב לבחירה שלה שלא להגדיר את עצמה כך ולהתחשב גם בזה כשדנים בזהותה...
אגב, מצאתי טעם בדבריה כי הם מתאימים לדיון כאן ולא בהכרח בגלל שאני מסכימה להם או מזדהה איתם. מה לעשות, החיים מורכבים ולא את הכל ניתן לצייר בקוים ברורים בין שחור ולבן... ]
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 15:09 |
|
| |
חמשת הדברות הראשונים הם מצוות שבין אדם למקום, וחמשת האחרונים הם מצוות שבין אדם לחברו.
שני הדיברות הראשונים כתובים בגוף ראשון מכאן ואילך בגוף שני, דבר שגרם לפרשנים לומר שרק שני הדיברות הראשונים נאמרו לציבור.
"א. אמונה בלבדית באל אחד, שהוציא את ישראל ממצרים. - הפרשנים דנו רבות מדוע לא מדובר בפסוק באלוהי העולם בורא שמים וארץ אלא באלוהי ישראל המוציאם ממצרים. ריה"ל ראה בזה התייחדות לאומית של ישראל כעם בחירה, פרשנים אחרים ראו את המחויבות המיוחדת של עם ישראל בשל העובדה שאלוהים שיחררם מבית עבדים."
עד כאן ציטוט מויקיפדיה
- לפי דבריה של ד"ר וויס אין מצווה להאמין בה'. האם אין הדיבר הראשון מעשרת הדיברות מצווה על אמונה בה'?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 15:35 |
|
| |
צענע,
אכן גם את עיניי תפסה הקביעה הקטגורית הזו בדבריה. אמנם נכון שרבים השיגו על הרמב"ם, באומרם שאין לצוות על אדם להאמין, אבל שיטת הרמב"ם ודעימיה היא שיש מצווה כזו, והיא אף עומדת בראש ספר המצוות. יתר על כן, גם אלו החולקים עליו, אינם אומרים שאין מצווה כזו או שאין בזה ערך, אלא שאין אפשרות לצוות על כך (כי זהו תנאי להיותך מצווה).
אמנם מהפסוק 'אנוכי' עצמו אין להסיק דבר, שכן זו יכולה להיות פתיחה להופעת ה' ולא ציווי ממש. אך חז"ל ראו את 'אנוכי' ו'לא יהיה לך' כציוויים, וזו גופא ראיית הרמב"ם.
לכן יש כאן טעות פשוטה של ווייס. ולגבי תפיסת האהבה שלה, אני גם לא מסכים. אבל הדברים כבר נדונו כאן בעבר בכמה מקומות, ואכ"מ.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2008 00:32 |
|
| |
ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל העם אמן!
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 11:15 |
|
| |
לפני כמה שנים יצאת בשאלה?
את היוצאים בשאלה הטריים אפשר לזהות לפי המבט ההמום, את הוותיקים יותר לפי התפכחותם מהעולם החילוני. שבתאי קור נותן בהם סימנים
פעמים רבות נשאל היוצא בשאלה אודות "אותו הרגע", רגע ההחלטה. "מה היה הרגע שבו החלטת לצאת בשאלה?" ובכן באותו הרגע, עמדתי בפאתי אולם גדוש ביוצאים בשאלה, כולם חילוניים ורק אני מתקשה להיפרד מהכיפה. 'אם כולם הצליחו לצאת בשאלה, גם אני אצליח', אמרתי בלבי.
כמדי שנה, במוצאי השבת האחרונה התכנסנו היוצאים בשאלה החברים בה.ל.ל, ותיקים כחדשים, לחגוג יחד את ליל הסדר האלטרנטיבי. אולם האירועים "עדן" שבקיבוץ ניר אליהו, המה אדם. יש כאן בוודאי מישהו שכרגע מחליט, חלפה המחשבה בראשי. חיפשתי אותו (הוא אמור להיראות המום), מצאתי כמה המומים וסימנתי אותם כחשודים.
חשוב להיראות שמח, ידעתי. המתלבטים כמו גם היוצאים החדשים סקרנים לדעת מה עולה בגורל הוותיקים, מפה ומשם הם שומעים שאנחנו מתבוססים בבוץ הדיכאון.
התהליך מוכר, שנה ועוד שנה חולפות והמציאות מתקלפת. יציאה בשאלה היא תחילתו של הליך למידה שנמשך שנים, חמש ואפילו שש שנים לוקח לחזור למצב שבו מפסיקים ללמוד את המציאות החדשה ומתחילים לחיות אותה. הלמידה מטשטשת את המציאות ויוצרת אשליה של דחיסות, הכל נראה מעניין.
לכן השאלה המקוממת ביותר את היוצאים בשאלה היא זו הנשאלת הכי הרבה פעמים באולם "לפני כמה שנים יצאת בשאלה?" השאלה מקוממת משום שהתשובה ממקמת את המשיב במקום מוגדר, לוכדת אותו ומבהירה כמעט במדויק את מקומו למול העולם. כולם יודעים לדקלם סיסמאות משחררות דוגמת "כל אחד חווה את זה אחרת", ובד בבד מבינים עד כמה אנחנו דומים וכמה כולנו גיבורים של אותו סיפור שחוק.
*--global_section**--<<>>***--header*
כולם שקופים
את אירועי ההתכנסות מארגנת עמותת ה.ל.ל, ומזה שנתיים לא השתתפתי באירוע מסוג זה. במוצאי השבת האחרונה חוויתי חוויה כמעט מיסטית. ההימצאות בסביבת אנשים שאני מבין למה הם מתכוונים כשהם מדברים יוצרת תחושת כוח, הוא מדבר ואני מנחש, "שלש שנים" - וקולע בול, ושוב קולע ושוב. יש כאן תחושה של התמצאות שכה חסרה לי, אני יודע הכל, חוויתי את הסרט מתחילתו עד סופו ודי לי במילות מפתח בכדי לקטלג.
שני יוצאים מתווכחים, אחד מדבר בגנות העולם החילוני ומבליט את הזיוף שבו והאחר מדבר בשבחו ומבליט את תחושת החופש. אני משתתף בוויכוח: 'אתה מדבר על העולם החילוני כפי שהוא נחווה בשנה הראשונה ואתה מדבר על העולם החילוני כפי שהוא נחווה בשנה הרביעית, נכון?' והצחוק מתגלגל.
ההתנהגות נועדה להסתיר את המניע, ככל שהיא יותר משוכללת, כך הוא יותר מורכב. היוצא בשאלה נאלץ ללמוד שהוא לא קובע את סיפור המסגרת של חייו, ושלעולם החילוני תורה משלו עם חוקים בלתי הגיוניים משלו ועם כפייה משלו.
היוצא בשאלה אמור למצוא עצמו מאוכזב לאחר שנים, כאשר הוא מגלה שבמהותן לא שונות הן החברה החרדית מהחילונית ושאף אחת מהן לא מציעה חיי חופש מוחלטים. אלא שבדרך הוא מסתחרר, את האחד תפסה המוסיקה והסיחה את דעתו, את האחר הספרות, המספרים, החיידקים, ההתנדבות, איש איש והבור מסמא העיניים שלו.
רק איש זקן אחד לחש באוזניי, באותו הערב, "תראה את כולם, שקופים. ומה הם רוצים כולם? להיות מיוחדים". הוא לא באמת זקן, רק נחווה ככזה משום שיצא בשאלה שנתיים לפני וכנראה הבין את המניע שלי. "אני מיוחד?" שאלתי אותו בתום לב, "אם אתה רוצה להיות מיוחד אז לא", השיב. "ואתה מיוחד?" שאלתי אני, "גם לא" השיב, והשאיר אותי עם תחושה שפגשתי אדם מיוחד.
תגובות
מסכנים
מנחם, 20/04/09 10:56
מכיר כמה מהם אישית. מסכנים, אבודים בעולם לא להם, תקועים בינם לבין עצמם, לא לבלוע ולא להקיא
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/880/674.html
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 14:16 |
|
| |
קזחסטן,
מי שיוצא בשאלה כי הוא חושב ששם יהיה לו טוב, מחפש משהו שאינו בנמצא. העולם החילוני לא חופשי. לכל חברה אנושית יש כללים. או כללים מסוג כזה, או כללים מסוג אחר. אין חברה ללא כללים.
מי שלא טוב לו לוקח את עצמו לכל מקום שאליו הוא הולך. קראתי משל יפה פעם באיזה מקום... כמו אישה שתקפוה הצירים והיא רצה ממקום למקום ברצותה לאבד את ציריה...
האדם צריך למצוא את האושר שלו, את הרוגע שלו, מתחת לפנס... בתוך עצמו, היכן שהוא נמצא. האושר לא נמצא אף פעם 'שם'.
המסכנים האלו שניתקלת בהם, הם היו מסכנים גם אילו נשארו בעולם החרדי. כי הם לא מחפשים מתחת לפנס...
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2009 07:19 |
|
| |
ללנקק לכתבה הצהובה,המבולבלת,השטחית והזולה באשכול על מניעי היוצאים בשאלה שווה ללינקוק כתבה על אליאור חן באשכול על גדולי רבני ישראל.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2009 09:29 |
|
| |
נאךאמלנישט:
מה לך כי נזעקת? הכתבה אכן שטחית ומבולבלת, אבל האם אתה מכחיש שאלו הם פניהם של הרבה מהיוצאים בשאלה? האם אתה טוען שאין אלו יוצאים בשאלה? האם בנים ובנות אלו לא נעזרו במקרים רבים על ידי הל"ל? יציאה בשאלה מלווה בהכרח בהתדרדרות מוסרית, הכתבה בהארץ מתארת אלו מהיוצאים שהתדרדרותם מוקצנת. עוד לא הכרתי יוצא בשאלה שהפך לצדיק ובעל מדות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2009 09:33 |
|
| |
שוטנג
הא גופא קשיא האם כשיורדים יורדים עד עפר?
מעניין איך שהגלגל מסתובב, ראשוני המשכילים האשימו את היהדות המסורתית בחוסר מוסריות, ונלענ"ד שיהודים חשובים כמו רי"ס והרב קוק הודו במידה מסויימת לטענות וניסו לתקן את המצב.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 01/06/2009 10:00:50
|
|
|
|
|
