|
|
| נשלח ב-18/10/2009 09:44 |
 |
| |
"יתרון החכמה מן הכסילות כיתרון האור מן החושך".
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 09:44 |
|
| |
ויקטור פרנקל היה דתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 10:03 |
|
| |
בע"ב,
["יחסו לדת ואמונה
בספרו 'האל הלא מודע' טוען פראנקל כי בכל אדם ישנה דתיות חבויה, לא מודעת, שקשורה למצפון האנושי המבקשת לפרוץ החוצה. בהקשר של התת מודע, הוא טען כי בנוסף לדחפים ויצרים יש בו גם תכנים רוחניים [8]. אחת ממטרות הפסיכואנליטיקאי, לשיטתו, היא להוציא עניינים אלו מן ה'תת מודע' אל ה'מודע' של המטופל.
בניגוד לפרויד שראה בדת "נוירוזה קולקטיבית", יחסו לאמונה באלוהים היה חיובי. אף שפראנקל התחמק משאלה זו כאשר נשאל, וטען שאמונתו האישית לא רלוונטית לשיטה הטיפולית שלו, שאמורה להיות מדעית ונייטרלית ופונה לכל אדם למאמין כלאתאיסט, ניכר בכמה מקומות שהוא רואה באמונה את המשמעות העמוקה ביותר שהאדם יכול להגיע אליה או בלשונו על-משמעות. [9]
עם זאת הייתה לו ביקורת עזה על הפרשנות שהדתות הממוסדות נותנות למושג אלוהים. וראה בהן צרות מוחין וקוצר ראיה. הוא טען שאיננו יכול לתאר לעצמו אלוהים כה קטנוני שעיקר עניינו לעורר מספר גדול ככל האפשר של אנשים להאמין בו ודווקא לפי ההנחיות המדויקות של דת כזו או אחרת. הציווי על אמונה הוא אבסורדי בעיניו, מכיוון שפעולה של אמונה היא פעולה ספונטנית כמו אהבה וצחוק. אי אפשר לתמרן, לכפות או לפקוד על אדם לצחוק או לאהוב. יש להצחיק אותו או לגרום לו לאהוב[10]. את מושג האמונה הוא מבקש לפרש כהבנה כי יש לחיים משמעות עליונה טוטאלית ומקיפה שלא ניתן לחמוק ממנה, וכי הדתי הוא זה ששואל בהשתוקקות את השאלה על משמעות קיומנו כפי שביטאו זאת באופן דומה אלברט איינשטיין, פאול טיליך ולודוויג ויטגנשטיין" [11]. - ויקיפדיה]
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 10:07 |
|
| |
לא, וכנ"ל ניטשה, וולטיר, קאנט ושפינוזה. זה לא שאין אפשרות להעמיק במשמעות החיים או המוסר כשאינך דתי. אבל אם אתה מודע לעובדה שאין באמת משהו 'גדול מהחיים' והחיים הם אקראיים, אז כל העיסוק במשמעות הזה הוא וולנטרי וסוג של שעשוע אינטלקטואלי - אין לו משמעות אינהרנטית. אם אתה מאמין שאין עוה"ב ולא תתוגמל על מאמציך בשום צורה מלבד הסיפוק הרגעי שאתה חש - אז אין סיבה ממשית להעדיף התפלפלות במשמעות החיים על פני אכילת גלידה. נכון, אנשים מייחסים חשיבות עצומה לקידום ותרומה לאנושות, אבל אם תעמיק בזה היטב - אין שום הבדל בין תרומה לאנושות לבין תרומה לרווחת הנמלים או המקקים, זה הכל תועלתני.
נשמע נורא, נכון? אבל אם האופציה השניה היא לשכנע את עצמך באגדות...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 10:10 |
|
| |
סנשו
משפט יפהפה אבל לא תמיד נכון. מה עם 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב'?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 10:32 |
|
| |
אמבר
את באמת רוצה לאשר את המשפט שהמשגיחים אוהבים לנפנף בו שלא נתאוו ישראל וכו'?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 10:37 |
|
| |
| אמבר25 כתב: |  | סנשו
משפט יפהפה אבל לא תמיד נכון. מה עם 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב'?
|
|
מי ששנה זה שנה זה, כלומר למרות ש"יוסיף דעת יוסיף מכאוב" בכל זאת "יתרון החכמה מן הכסילות כיתרון האור מן החושך".
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 10:48 |
|
| |
בעל
לא, למען האמת אני טוענת להיפך - הרבה יותר נעים להאמין שיש משמעות עמוקה למעשיך, ושנשמתך תזכה לחיי נצח. ההתפכחות היא קשה וכואבת.
סנשו
'יתרון' יכול להיות יתרון מעשי (החכמה עוזרת לך לכלכל את ענייניך בשום שכל) או יתרון רוחני (אם מאמינים שיש עוה"ב). אישית, אני לא חושבת שזה נותן יתרון במישור היומיומי, כלומר - חכמה אינה עומדת ביחס ישר לתחושת אושר. אני גם סבורה שלא תמיד יש בחירה בעניין, אם יש לך אישיות סקרנית ותאבת דעת, אתה לא יכול להימנע מלרצות להרחיב את הידע שלך ככל האפשר למרות שזה מוסיף המון מכאוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 16:59 |
|
| |
כתבה מעניינת על חרדת החרדים מתסמונת היציאה (בהקשר אינפלד):
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3791549,00.html
אמבר
כתבת: <העומק והמשמעות קיימים בעיקר אם אתה מאמין שקיימת ישות עליונה שכל מעשה ומחשבה שלך חשוב לה או לעם ישראל.>
בכלל לא! הישות העליונה היא באה רק להמחיש ולמקד את האדם בצורך המובנה בו להיות משמעותי ועמוק. מתוך כך כל מעשה ומחשבה שלו חשוב בראש ובראשונה לו. הישות ה'עליונה' ועם ישראל אינם אלא אביזרים תומכים שלצערנו הצמיחו הרבה ריקבון. בינתיים (אולי להוציא בפורום הזה) לא נעשה ניסיון לסלק את הריקבון אלא נבחר או להתחפר באביזרים ולקדשם בצורה קיצונית או לשפוך את התינוק עם המים. נכון, זה קל יותר ואני לא שופט לרעה את מי שלא יכול אבל טוען לעומתו שלא ישמיט את הסולם ממי שמנסה לשמר את ה'תוך' של האביזרים ולהשליך את רקבונם.
לגופה של השוואת צורך האדם לגלידה ולהיותו משמעותי, אצל כל בני אנוש שהכרתי ועמם שוחחתי על הנושא בהיקף וברצינות (ואני משער שכן יהיה גם אם אשוחח איתך) גיליתי שישנן רמות של סיפוק שכל כמות של סיפוק של הרמה הנמוכה לא תשתווה לרמה העליונה ממנה אלא אם האדם השתבש בצורה רצינית באיזה שלב שהוא בחייו. האם יש כמות גלידה שתחפצי בה ותתני בעבורה את חיי ילדך? (זו הדוגמה שעברה לי כרגע אבל אם רצונך לשקול רצינית את הדברים תימצאנה עוד דוגמאות למכביר.)
תוקן על ידי בוגיעלון ב- 18/10/2009 17:06:43
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 17:11 |
|
| |
בוגי
טיעון טוב ויפה, אולם אם נסתכל מנקודת מבט אבולוציונית האם ניתן לדבר על משמעות גבוהה ונמוכה יותר? אנחנו מתוכנתים להגן את ילדינו במחיר גלידה ולא להיפך, אולם האם זה בהכרח אומר שיש יתרון לפעילות רוחנית כלשהי?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2009 09:38 |
|
| |
בוגיעלון
עיינתי בדברים אלו ונוכחתי שללא ה'אביזרים', כפי שאתה מכנה אותם, לא נשאר כלום. אולי ממבו ג'מבו ניו אייג'י נוסח 'תתעמק בעצמך ויהיה לך טוב ותגיע לשלוות נפש' אבל לא שום דבר בעל משמעות אמיתית. ישנן הרבה דרכים כדי שיהיה לך טוב ותגיע לשלוות נפש - תפילה (כשאתה יודע שאין שם אף אחד שבאמת מקשיב) היא מהפחות טובות. נענוע ארבע מינים (כשאתה יודע שזו הצגה חיצונית ואביזר שאין מאחוריו יותר ממסורת חקלאית/אלילית) גם לא משהו. באופן אישי האזנה למוסיקה/ קריאה בספר טוב/ שיחה טובה עם חברה תורמים לי לנפש הרבה יותר מקיום ריטואלים דתיים או הגות פילוסופית מכל סוג שהוא.
ניתן להשוות זאת למוסיקה (אני מדברת מעולם המושגים שקרוב לליבי, אפשר לתרגם זאת להרבה תחומים). בהאזנה לנוקטורן של שופן ניתן לחוות תחושת עידון, אצילות והתעלות אמיתית. זה מצריך התמדה והאזנה מושכלת וסוג של אינטלגנציה כדי להגיע לכך. ולעיתים אני חולפת ליד חנות ובוקעים ממנה כמה צלילים של שיר פופולרי, ורצף אקורדים מסויים גורם לי לצביטת ערגה וגעגוע שאינה פחותה מזו שנגרמת על ידי המוסיקה המורכבת והמעודנת ביותר.
בעולם שלנו (אם נצא מנקודת הנחה שהוא היחיד שקיים) בני האדם הם חיות מורכבות עם אפשרות לחוות מגוון של תחושות ולהגיע לתחושת סיפוק נפשי במגוון של דרכים. האקסטזה הדתית, ההגות הפילוסופית, מוסיקה, אמנות, מדיטציה, התרועעות עם אנשים אחרים, שהייה בחיק הטבע, הורות, זוגיות, מעשים אלטרואיסטים ואפילו אוכל - כל אלו הם דרכים שגורמים לנו בני האדם לחוש תחושת עונג, רווחה נפשית ותחושת סיפוק ועניין בחיים. אני לא מוצאת שיש להמליץ חד משמעית על דרך אחת או אפילו להציג דרך אחת כנעלה על רעותה, בדיוק כמו שאני מתנגדת להצגת חובבי מוסיקה קלאסית כנעלים על חובבי מוסיקת פופ. כל הדרכים לאושר לגיטימיות, כי אין שום דבר מעבר לעולם הנוכחי ואין מטרה ברורה ומוגדרת לשהייתנו פה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2009 22:24 |
|
| |
מעניין כמה חרדים מחזיקים בתפיסות של בוגי יעלון ונשארים בזרם בגלל נוחות, לדעתי הרבה.
אבל שכחתם עוד כמה סיבות חוץ מחינוך הילדים והקהילתיות:
א. לא חייבים להתגייס לצבא.
ב. חיים כפרזיטים.
אלה סיבות מספיקות בהחלט, ובתפיסה כזאת, אין פלא שגם התורה הופכת לכלי מועיל לסיפוק צרכים.
_________________
תוקן על ידי ובני_קורח ב- 19/10/2009 22:27:21
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2009 23:32 |
|
| |
"תנו רבנן: 'שלשה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן: עובדי כוכבים, ורוח רעה, ודקדוקי עניות."
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2009 00:37 |
|
| |
יאללה תגיד לחילונים שכדאי להם להיות חרדים בשביל שיוכלו להשתמט
מה יש ואם אני נשאר חרדי רק כדי לא להשתמט אז מה אבל בינתיים אני גם מוכן לעשות מצוות
|
|
|
|
|
