|
|
| נשלח ב-28/10/2009 18:25 |
|
| |
בוגי,
שיקולים של טובת המשפחה משחקים גם בכיוון החזרה מפני שהברית בין בני הזוג בטכס הקידושין וההתחייבות שלהם אחד כלפי השני היא גם בניהם לבין אותו האל שמסכים שימחק שמו ובלבד שיהיה שלום ביניהם..."גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם אין מידת הדין פוגעת בהם..אבל משנחלקו ואין שלום אפילו כשהם מקיימים את התורה מידת הדין פוגעת בהם ( דב"ר י, ב.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2009 18:42 |
|
| |
יתכן מאד שזה פועל גם בכיוון ההפוך. אם כי ברור שככל שמקדימים את גיל הנישואין כך האפשרות לחשוב אחרת מהמשפחה, ואולי לשנות את הדרך, מצטמצמת מאד. בציבור החילוני יש מגמה הפוכה, וגיל הנישואין מתאחר. בין השאר משום שלאף אחד אין עניין להכתיב לילדים בדיוק איך לחיות ולקבע את מצב העניניים כך שלא יתאפשר שינוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2009 19:31 |
|
| |
אמבר,
לא שאין עניין, אין יכולת וסמכות, וגם אין את מוסד השידוכים.
וברור שמוסד זה והנישואים המוקדמים משרתים את חוסנה של החברה החרדית.
בציבור הדתי לאומי ניתן לראות כמה רווקות מאוחרת מגדילה את הסיכוי ליציאה בשאלה או לפחות
פריקת עול חלקית.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2009 19:34 |
|
| |
" בין השאר משום שלאף אחד אין עניין להכתיב לילדים בדיוק איך לחיות ולקבע את מצב העניניים כך שלא יתאפשר שינוי."
אני לא בטוחה שאין עניין להכתיב, לעניות דעתי, עקב איבוד הסמכות ההורית בציבור החילוני, עניין ההכתבה הפך לבלתי רלוונטי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2009 22:20 |
|
| |
נתקלתי בבלוג פרובוקטיבי של בחור ישיבה,האם לדעתכם ניתן לראות בו תסמינים של חוזר בשאלה,או שמא אלו תגובות אופייניות לבחור בגילו?
תוקן על ידי הדבררן ב- 11/11/2009 22:30:58
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 00:12 |
|
| |
תרשו לי להחזיר אתכם שניה לנושא האשכול "החוזרים בשאלה ומניעיהם"
אגיב על כך בסיפור, וסליחה ששמות משתתפיו אינם זוכרים לי.
ניגש פעם תלמיד שחזר בשאלה, לרבו, והציע לפניו את אמתחת שאלותיו וספקותיו בנושאי אמונה, שאלו רבו, "אמור נא לי, האם כל קושיותיך אלו צצו לפניך לפני שחזרת בשאלה, או אחרי"?
ענה התלמיד לשעבר, "אחרי שחזרתי בשאלה"
"אם כן" - הפטיר הרב - "קושיותיך אינן קושיות, כי אם תירוצים. תירוצים למעשיך"
ועוד דבר, השתתפתי בהרבה ויכוחים עם יוצאים בשאלה, וגם כאשר הגיע למבוי סתום ולא היה להם מה לענות, הם לא חבשו את הכיפה, הפלא ופלא...
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 00:21 |
|
| |
אני בטוח שבמקרה שאתה הגעת (או תגיע) למבוי סתום מיד תוריד את הכיפה....
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 00:41 |
|
| |
חשבתי שמישהו כאן יעלה את השאלה הזאת, וחבל שלא התייחסתי אליה מקודם,
ההבדל בינינו הוא, חביבי, שאני עובד קשה מאוד בגלל האמונה ותפיסת החיים, אני מוותר על כל מנעמי החיים, אני צועד לפעמים בשבת בחום ולא נוסע ברכב ממוזג, במקרה הרע אם כן בו מישהו יוכיח לי שאני טועה, ולא אוריד את כיפתי, אמשיך לעבוד קשה ללא סיבה? תקרא לי תמהוני? או תטען שאני מקיים את המצוות, מצות אנשים מלומדה, כי כך עשיתי עד היום?
לעומת זאת החוזר בשאלה, או החילוני הממוצע. לא יחבוש את הכיפה על כל המטלות הכרוכות בה, כי זה פשוט נחמד ונעים לעשות מה שבא לך בחיים בלי דין וחשבון, אז מה אם הוכיחו לך שאתה טועה, אבל "ככה בא לי"
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 00:52 |
|
| |
כלפי לייא?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 10:08 |
|
| |
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 10:55 |
|
| |
לארתחששתא
"אז מה אם הוכיחו לך שאתה טועה, אבל "ככה בא לי"
כך כתבת.
האם תוכל להוכיח לו שהוא טועה? אשמח לשמוע את הוכחותיך.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 19:51 |
|
| |
השבת הזדמנה לי הזדמנות להתווכח עם חילוני כבן 50, היה זה בהפגנה נגד אינטל בהר חוצבים, האדם התווכח איתי על כל מה שזז, וידו היתה על התחתונה, על הכל!
תוך כדי שאלתי אותו האם הלילה הוא חוזר בתשובה ושם כיפה אם יישאר ללא מענה בסוף, התשובה היתה כמובן, לא.
היצר הזה, היצר הוא חזק מכל התשובות.
רק אלה המסוגלים לגבור על יצרם, ולקום לעשות מה שצריך לעשות, אלו יכולים ללכת באמת עם כל הלב שלהם ולומר אנחנו עושים מה שצריך לעשות, זאת הרגשה שונה לחלוטין, כשאתה יודע שאתה לא מרמה את עצמך יותר, הכל מתוקן סביבך ואתה מתחיל להיות רגוע.
אני אשמח להתווכח איתך ולהוכיח לך, ברגע שאדע שאתה לא עוד בזבוז זמן של ויכוח לשם הויכוח
|
|
|
|
|