בית פורומים עצור כאן חושבים

החוזרים בשאלה ומניעיהם

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-9/12/2009 03:58 לינק ישיר 

לחופש לדעת:

ברצוני להמחיש לך, מול מה חכמינו זצ"ל היו צריכים להתמודד, ברשותך, (וסליחה מכולם )
שני סיפורים, אחד עסיסי, והשני עצוב מאוד,

הרמ"א: בצעירותו התקבל כרב בעיירה, (הכל יחסי, כי הוא נפטר בגיל 33  והיה גם פילוסוף,)
אחרי תפילת מעריב, הוא רואה דבר מוזר:
הגבאי אומר מזל טוב לכמה אנשים,
לשאלתו עונה הגבאי, שהמנהג כאן, שהגבאי אומר מזל טוב למי שאשתו הלכה למקווה,
כמובן הוא ביטל את המנהג מיד,
למחרת במעריב: ניגש יהודי לגבאי, ושואל למה אתה לא אומר לי מזל טוב ?
הגבאי עונה לו:  א, הרב ביטל את המנהג  ב, לא מגיע לך מזל טוב, והבן
כמובן הגבאי סיפר לרמ"א את מה שקרה,
והרמ"א החזיר מיד את המנהג,

מאז, הרמ"א קידש את המנהגים בכל ספריו,

זה לדעתי נקרא אחריות של מנהיג שמאוד רצה לשנות, אבל המציאות טפחה על פניו,

עוד סיפור שאולי יזכיר לך איזה יהדות אתה מכיר ? ואיזה אני מכיר ?

סיפור שלפני כמעט אלף שנה

כבוא הראב"ע לעיר אחת מערי אדום, לא קבלוהו אנשי המקום בכבוד,
אך איש אחד ספרדי ושמו אליקים הטה אליו חסד, 
ובעיר הזאת ישב אז על במתי הצלחה איש זד ובן בליעל שבא מארץ יון ושמו שמעי
ואמר על עצמו לפני המון העם שהוא מלא דעים בים התלמוד,
וחרף את חכמי ספרד ויקרא אותם מינים,
והתחפש באיש קדוש, ובסתר חלל כל קדש:
אבל רבים מן המון העם נהו אחריו בכל נפשם,
גם נתן להם תמרוקים וסמי רפואות, ויהי בעיניהם כאיש מופת,  (מוכר לך ? זה לא היהדות שאתה מכיר ? )
 
והראב"ע היה ירא לצאת נגדו,
כי אנשי המקום היו עם עמקי שפה וחסרי דעת,
וחכמת המסכן היתה בזויה בעיניהם:
ויהי היום נתן בעל המופת הזה, שמעי,
תמרוקים וסמי רפואות לעלם אחד בנימין שמו  צעיר לימים, כבן שמונה או עשר שנים,
שכמעט הגיע למקרא ופרקים,
והעלם הזה מת פתאום,
אז לבש הראב"ע קנאות, ויצא בשירו זה (בהמשך) לגלות את חרפת שמעי בקהל,
 
 
נְדוֹד הֵסִיר אוֹנִי 
                                            א

                                    נְדוֹד הֵסִיר אוֹנִי

                                    וְהִבְהִיל רַעְיוֹנִי

                                    וְשָׁם פִּי וּלְשוֹנִי

                                    אֲסוּרִים בַזִּקִּים

 

              ב                                                                   ד

    לְפָנִים בַּנְּעוּרִים                                           שְׂפָתַי אִם אָשִׂים 

   הֲכִינוֹתִי שִׁירִים                                           בְּהָרִים וּרְכָסִים

   בְּצַוַאר הָעִבְרִים                                           יְעוּפוּן בָּם סוּסִים

  נְתַתִּים כַּענָקִים.                                         יְרוּצוּן כַּבְּרָקִים.

 

              ג                                                                   ה

  בְּכָל מָקוֹם גַּרְתִּי                                          וְעַתָּה נָפַלְתִּי

   סְפָרִים חִבַּרְתִּי                                            לְעָפָר שָפַלְתִּי

   וְסוֹדוֹת בֵּאַרְתִּי                                            וְתַחֲנוּן הִפַּלְתִי

   וְכִרְאִי מוּצָקִים.                                          לְאֵל מִמַעֲמַקִּים.  

 

            ו                                                                 ט

   אֲכָלוּנִי עוֹפוֹת                                             יְקָר רָאֲתָה עֵינָם

   עֲדֵי הַקִּיפוֹפוֹת                                           וְאִם גֵרִים הִנָּם

   וְעַל רֹאש אַשְפּוֹת                                       מְזָוֵיהֶם חִנָּם

   בְּנֵי עַוְלָה זוֹרְקִים.                                      מְלֵאִים וּמְפִיקִים.

 

            ז                                                                  י

   וּבִרְבוֹת טוֹבָתָם                                          וְאָנֹכִי מוּסָר  

   יְכַחֲשוּ בַאֲבוֹתָם                                         לְעֵינֵי כָּל בָּשָׂר

   וְעַל זַך חַרְבוֹתָם                                         כְּבוֹד הוֹדִי סָר

   מְנִיפִים וּמְרִיקִים.                                     וְשֵן עָלַי חוֹרְקִים.

 

            ח                                                                יא

 וְאַנְשֵי לֵב מָטוּ                                            וְגָבַר מַחֲשָבִי

 וְהַיֹום נִמְעָטוּ                                               לְאָרְכִּי וּלְרָחְבִּי

 אֲבָל שָׁמְנוּ בָעֲטוּ                                          וּפֹה לֹא אֶפְתַּח פִּי

 אֲשֶר צִיָּה עוֹרְקִים                                       שְׁדֵי דַּעַת צוֹמְקִים.

 

        יב                                                                  טז

וְחַיָּתִי סָפָה                                                   אֱמֶת רֵעַ אֵין לוֹ

בְּעַם עִמְקֵי שָׂפָה                                           בְּדַעְתּוֹ וּבְשִׂכְלוֹ

וְנַפְשִׁי נִכְסָפָה                                               וּמַחֲמַדִּים כֻּלּוֹ

לְרַבִּי אֶלְיָקִים                                               וְחִכּוֹ מַמְתַקִּים.

 

          יג                                                                יז

גְּבִיר בְּמִשְׁפָחוֹת                                             שְׁמָעֵנִי אָחִי

גְּבִיר דֹבֵר צַחוֹת                                             שְׁמַע נָא אֶל שִׂיחִי

גְּבִיר מֵשִׁיב רוּחוֹת                                         אֲהֵבָתְךָ רוּחִי

תְּעוּדָתוֹ מֵקִים.                                              וְעֵדִי שְׁחָקִים.

 

            יד                                                               יח

וְעַל פִּיו נִשְׁמָעוֹת                                           וְלָמָּה נִתְעַבֵּר

צְפוּנוֹת כָּל דֵּעוֹת                                            בְּזֵד כִּי הִתְגַּבֵּר

בְּדַת אֵל,וִירִיעוֹת                                           וּמָה נוּכַל דַּבֵּר

תְּעוּדָתוֹ מֵקִים                                               בְּאֶרֶץ מֶרְחַקִּים.

 

           טו                                                                יט    

שְׂפָתָיו ספִּירִים                                            אֲנַחְנוּ עַם דַּלּוּת

אֲמָרָיו יַקִּירִים                                             וקַלּוּת עִם סִכְלוּת

וּמִפַּחְדּוֹ שָׂרִים                                              בְּגָלוּת תּוֹך גָלוּת

יְבֹאוּן בִּנְקִיקִים.                                          בְּכָל עֵת מַעְתִּיקִים.

 

            כ                                                                 כד      

בְּיַד אֵל לוּ מַתְנוּ                                           הֲלֹא הַמִּתְהוֹלּל

בְּעֵת שֶׁיָשַבְנוּ                                               בְּרִית קֹדֶש חִלֵּל

בְּמֶרְחָב, כִּי שִׁבְנוּ                                         עֲזֹב לוֹ וַיְקַלֵּל

לְחוּצִים וּדְחוּקִים.                                       אֲנָשִׁים צַדִּיקִים.

 

         כא                                                                 כה 

וּבְאֱדוֹם אֵין הָדָר                                        כְּמוֹ שִׁמְעִי, כִּשְׁמוֹ

לְכָל חָכָם הוּא דָּר                                       וְהַיַּחַשׂ עִמּוֹ 

בְּאַדְמַת בֶּן קֵדָר                                          וְחֶשְׁבּוֹן עִם טַעֲמוֹ

וְעָלֵינוּ שׁוֹרְקִים                                          דְּבָרִים עַתִּיקִים

 

        כב                                                             כו

וְאִלּוּ בָּא חָגָב                                             יְוָנִי בָּהֶם שִׂים

יְוָנִי בָּם שֻׂגַּב                                             יְהִי שִׁקּוּץ מַעֲשִׂים

וְרָכַב עַל כָּל גַּב                                          אֲשׂוֹחַח בִּיחָשִׂים

וְנֶחְשָׁב כַּעֲנָקִים                                        בְּהֵא הַדִּקְדּוּקִים

 

         כג                                                             כז

וְחֶרְפָּה וָבֹשֶׁת                                           וְעֵינוֹ עָנְתָה בוֹ

לְנֶפֶשׁ נִקְדֶּשֶׁת                                          עֲלֵי רֹעַ לִבּוֹ

אֲשֶׁר לֵבָב תָּשֵׁת                                       בְּקִרְבּוֹ שָׂם אָרְבּוֹ

לְאַחַד הָרֵקִים                                          וַעֲשֵׂה תַּמְרוּקִים.

 

         כח                                                        לב

בְּהִשְׁתַחֲוָיָתוֹ                                            וְרַבֵּנוֹ יִצְחָק

לְכָל רֹאֶה אוֹתוֹ                                        יְבֹרַךְ מִשַׁחַק

מְלֹא כָל קֹמָתוֹ                                        אֲמָרִים אֵלָיו חַק

וּמַשְׁפִּיל חַמוּקִּים.                                   וְהַיּוֹם נִמְחָקִים.

 

         כט                                                         לג

וְחֵרֵף בֶּן תּוֹרָה                                         וְאָמַר לַתּוֹעִים

וְכָל יוֹדְעֵי מִקְרָא                                     אֲנִי מָלֵא דֵּעִים

לְזֹאת אַנְשֵי מוֹרָא                                   בְּמוֹעֵד וּזְרָעִים

מְכֻסִים בְּשַׂקִּים.                                     וְנָשִׁים וּנְזִיקִים.

 

            ל                                                         לד

וְאֵיךְ יִקְרָא מִינִים                                  וְצַעֲקוֹתָיו רַבּוֹת

לְבָנִים נֶאֱמָנִים                                       וְנָגְעוּ עַד עָבוֹת

חֲסִידִים וּגְאוֹנִים                                    וְלֹא יֵדַע אָבוֹת

וְכָל שֹׁמְעָיו שֹׁתְקִים                               וּבַמֶּה מַדְלִיקִים.

 

           לא                                                        לה

וְאַיֵּה קִנְאַת רָב                                       כְּלִמַּת הַמַמְרֶה

שְׁלֹמֹה נֵר מַעֲרָב                                    צְעִיר יָמִים יוֹרֶה

וְלָמָּה זֶה לֹא רָב                                     בְּטָהֳרוֹת הוּא קוֹרֵא

לַמֵּתִים וְלַעֲשׁוּקִים                                וְטֹעֶה בַּפְסוּקִים. 

 

           לו                                                        מ

וְרֵאשִית פָּרָשָׁה                                     אֲהָהּ עַל זִכְרֶךָ 

עֲלֵי פִיהוּ קָשָׁה                                     הֲכִי מַאֲמָרֶיךָ

אֲשֶׁר הִיא נִדְרָשָׁה                                 בְּלִבּוֹת הוֹרֶיךָ

בְּפִי הַתִּינוֹקִים.                                    שְׁלָטִים נִמְרָקִים.

 

           לז

חֲשַבְנוּהוּ אָרוֹן                                      תְּהִלּוֹת הִשְמַעְתָּ

וְהוּא אַף גַּם חָרוֹן                                  וְתוֹרָה יָדַעְתָּ

וּבַבַּיִת חֶסְרוֹן                                        מְהֵרָה נָגַעְתָּ

וְעוֹד בּוֹ מַחֲזִיקִים.                                לְמִקְרָא וּפְרָקִים.

 

            לח                                                     מב

לְמֵבִין נִסְתָּרִים                                      הֲיָמִים שָׂבַעְתָּ

שְׁתֵי עֵינַיִם אָרִים                                  וּמָה זֶה פָשַׁעְתָּ

לְמַלֵּט נוֹתָרִים                                       וְלָמָּה גָּוַעְתָּ

חֲמוּדִים וַחֲשוּקִים.                               כְּמוֹ הַנֶחֱנָקִים.

 

           לט                                                     מג

וּבִנְיָמִין צָעִיר                                        בְּבֵיתְךָ שָׂטָן בָּא

קְנָאוֹת בִי הֵעִיר                                    וְרָעָתְךָ רַבָּה

וְכָאֵש שֶׁהִבְעִיר                                     לְזֹאת נֵרְךָ נִכְבָּה

קְרָבַי נִשָּׂקִים.                                      וְנַדְתָּ לִמְצוּקִים.

 

          מד                                                      מח

וְאָב מָלֵא רַחֲמִים                                 נְדִיבֵי עָם  עוּשוּ

יְשַלֵּם נִחוּמִים                                     וְאַל נָא תַחֲרִישוּ

לְאָבוֹת נִדְהָמִים                                   פְּנוּ פֶּן תֵעָנְשוּ

שְׁנֵי הַוָתִיקִים.                                    וְתִהְיוּ כַּף סוֹפְקִים.

         מה                                                    מט

וּמַשְׁחִית וּמְחַבֵּל                                הֲסָרָה צִדְקַתְכֶם

יְנֻדֶּה מִתֵּבֵל                                       הֲסָרָה חָכְמַתְכֶם

וּמִנַּחֲלַת חֶבֶל                                     וְזָר יִמְשֹׁל בָּכֶם

יְסוּרוּן מַזִּיקִים.                                וְשַבְתֶּם נֶחֱלָקִים.

 

          מו                                                  נ

וּפֹה תַמּוּ שִׁירִים                              תְּנוּ לֵב לַתְּלָאָה

עֲלֵי פִי נִדְבָּרִים                                בְּמַלְכוּת חַטָּאָה

וְאֵלֶּה הָאֲחֵרִים                                אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם יִרְאָה

לְבָנִים וּשְׁרוּקִים.                            וּבָשָׂר לֹא בֹּדְקִים.

 

          מז                                                  נא

אֲני לֹא חִבַּרְתֶם                           וְאֵיךְ יִזְבַּח בָּשָׂר

בְיַד חָכָם שַׁרְתֶּם                             יְוָנִי כֹּל חָסֵר

וְעִם שִׁירַי שַׂמְתִּים                         וּמִדֶּרֶךְ אֵל סָר

 וְהָיוּ נִדְבָּקִים.                                וּמַשְׁלִיך חַלֻּקִים.

 

        נב                                                נו

יְהוּדָה הֶעָנָיו                                  בְּיָדוֹ יִפְּלוּ

לְעֵת בִּרְאוֹת עֵינָיו                          מְתִים שֶׁהִסְכִּילוּ

חֲזִיר בֵינוֹת שִׁנָיו                           אֲחֵרִים יַכְשִׁילוּ

וְאֹכְלוֹ בִּשְׁוָקִים.                            וְלָשׁוֹן מַחֲלִיקִים.

 

         נג                                              נז

נְאֹם זֶה אֶלְעָזָר                             מְרֵעָיו בּוֹ שִׂמְחוּ

וּמֹשֶׁה הַנֶעֱזָר                                וְיֶדְכֶם לוֹ פִתְחוּ

וּמוֹטוֹת כֹּהֵן זָר                             וּמַתָּנוֹת שִׁלְחוּ

עֲדֶנָּה נִתָּקִים                                וּמַלְּאוּ מִזְרָקִים.

 

           נד                                                נח

בְּבֵית לֵוִי תּוֹשָׁב                            וְאִם בּוֹ תַאֲמִינוּ

וּכֶעָרֵל נֶחְשָׁב                                 נְדִיבוֹתָיו בִּינוּ

וּמִי יֵדַע אִם שָׁב                            וּמִטָּה הָכִינוּ

וְאִם אֵין מַסְפִּיקִים                       וּמַלְבוּשִׁים נְקִיִם.

 

            נה                                              נט

בְּנֵי אֵל עִזְבוּהוּ                              תְּנוּ לוֹ שֵם יַלְדָּה

הֲכִי אֵין כָּמֹהוּ                              לְאִשָּׁה בַּת חֶמְדָּה

וּבַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא                          בְּנוּ לוֹ בֵּית מִדָּה

בְּמִי אַתֶּם עוֹסְקִים                       עֲשׂוּ שָׁם אַתִּיקִים.

 

           ס                                                סג

וּמַאֲכָל גַּם מַשְׁקֶה                       לְהַצְהִיל הפָּנִים

תְּנוּ אֶל רַב שָקֵה                        תְּנוּ עוֹד עַרְמוֹנִים

אֲשֶר לוֹ יִנָּקֶה                             אֱגוֹזִים בִּתְאֵנִים

כְּמוֹ שַׂר הַמַשְׁקִים.                    שְׁבוּרִים וּמְנֻקִּים.

 

             סא                                        סד

וְטוֹב הוּא שֶׁיִלְחַם                         וּבֶאֱלוֹהַּ שָמֵן

בְּכָל יֹום לֶחֶם חַם                      לְבַבְכֶם יֵאָמֵן

 בְּמֶלֶךְ אוֹ פֶחָם                             אֲבָל עַם אֵל אָמָּן

כְּמוֹ בֶּן תַפְנוּקִים.                         בְּפָנָיו הֵם יוֹרְקִים.

 

        סב                                              סה

עֲשׁוּ עוֹף רִאשוֹנָה                         בְּצִלּוֹ תֶחֱסָיוּ

וְדָג בָּאַחֲרוֹנָה                               מְשַרְתָיו אָז תִּחְיוּ

צְלוּ עוֹד בֶּן יוֹנָה                            עֲדֵי עַד אִם תִּהְיוּ

קְנוּ לוֹ צִמּוּקִים.                           עֲפַר רַגְלָיו נוֹשְׁקִים.

 

                                  סו

                             וְעִבְדוּ זֶה הָאֵל

                             וְלָתֵת חֵן יוֹאֵל

                             וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל

                             שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים.

  



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/12/2009 07:24 לינק ישיר 

כאילו שמדברים כאן בשתי שפות...
האם אתה בא להוכיח שהיו דברים חמודים ביהדות? (הסיפור עם הרמ"א, אם הצלחתי להבינו, מלמדת על גנותו ולא על מעלתו: איזה אדם שפוי היה מחזיר מנהג בו ידוע לכל מתי האיש שוכב עם אשתו?)

בכל מקום יש דברים חמודים, לא זה העניין.

השאלה היא האם הגיוני  שמישהו לא יאמין עוד בעסק הזה, למרות שהוא נולד לתוך עדת מאמינים אדוקה? 

זה כל העניין, לדעתי: מניעי יוצאי השאלה, בהרבה מקרים, הוא פשוט חדלות אמונה (לא בטוב ליבם של אי אלו רבנים או בחוכמתם אלא) ביסודות היהדות. 

_________________




תוקן על ידי החופש_לדעת ב- 09/12/2009 07:28:54

כשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוויתו מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו?!




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/12/2009 09:57 לינק ישיר 

החופש_לדעת כתב:
כאילו שמדברים כאן בשתי שפות...אני ממש ממש מצטער, שכך אתה רואה את זה, 
האם אתה בא להוכיח שהיו דברים חמודים ביהדות? את זה רציתי להוכיח ?
הרי דברנו האם הדור שלנו המציא את הספקנות ? או זה היה מאז ומתמיד ? 
דברנו על האימון כלפי חכמי ישראל, 
על האחריות שלהם להסתיר את חכמתם, ולמה ?
ועל הקושי של חכמינו לשנות ?
ושרוב התקנות והגדרים זה בגלל אנשים רעים, וכו' והסכמת שזה לא מגיע מי רוע וכו'
ובתגובות האחרונות התייחסתי האם מותר ללמוד חכמה ?  והוכחתי שכן,
והתגובה שלך הייתה: שאתה ואני לא מכירים יהדות זהה,
לפיכך רציתי להמחיש לך בסיפורים, 
הסיפור על הרמ"א,
התכוונתי לומר הנה הרמ"א כן היה משכיל ופילוסוף ורצה לשנות,
אבל הבנות נצלו את זה לרעה, והפסיקו ללכת למקווה,
וזה היה סיבת המנהג בעיירה הזאת,   

(הסיפור עם הרמ"א, אם הצלחתי להבינו, מלמדת על גנותו ולא על מעלתו: איזה אדם שפוי היה מחזיר מנהג בו ידוע לכל מתי האיש שוכב עם אשתו?) נראה לי שרק הגבאי ידע מזה, וכנראה אמר לבעל בצינעה, (צריך לבדוק את הסיפור) 

בכל מקום יש דברים חמודים, לא זה העניין. את הסיפור של האבן עזרא : כתבתי להמחיש לך,
שבאבאות ורבע'ס ובעלי מופת למינייהם, היה כבר לפני אלף שנה,
והאבן עזרא לא יכול היה לשנות, בגלל הפשוטי העם,
עד ששמעי הרג ילד עם הסגולות שלו, וכו'
רציתי שתראה שכל השנים, החכמים מצד אחד, ופשוטי העם מצד שני, צעדו זה ליד זה,
(בלי הזלזול והגאוותנות, כמו שקורא היום,) וכל אחד היה יכול לבחור לו דרך,
אבל בדור שלנו ? מי שרוצה ללמוד חכמה מרגיש צורך לעזוב את העם שלו, למה ????????????????????? 

השאלה היא האם הגיוני  שמישהו לא יאמין עוד בעסק הזה, למרות שהוא נולד לתוך עדת מאמינים אדוקה?
ברור שזה הגיוני,
אבל אני טוען שצריך להיות מאוד אחראי במסקנות ובהחלטות גורליות, 
לא רק לך ולי, גם לצאצאך ולצאצאי עד סוף כל הדורות,
תבין אלפיים שנות גלות, בלי שלטון, בלי חוקים מדיניים, ובלי הנהגה שכופה בכוח, (הרי לא היה להם שלטון) 
דיי היצלחנו לגדל דור אחר דור אנשים טובים, וחכמים, חלק יותר חלק פחות, 
אנחנו צריכים להיות גאים, עם כל הקשיים,
אבל האבסורד היא, שקם לו דור שמזלזל בכזה בוז כלפי הדורות הקודמים, (זה לא מראה על חכמה רק על גאוותנות,)
במאתיים שנה אחרונות הנהגה לא בידי חכמי ישראל, ולאן הגנעו ? ואני מאשים את עצמינו בזה, ואנחנו גרמנו לזה,
זה כל העניין, לדעתי: מניעי יוצאי השאלה, בהרבה מקרים, הוא פשוט חדלות אמונה (לא בטוב ליבם של אי אלו רבנים או בחוכמתם אלא) ביסודות היהדות. נכון מאוד,
אבל למה הכעס ? ולמה השנאה ?
ולמה להכפיש מול כל העולם ?
ואת מי ? את המשפחות שלנו ? החברים שגדלנו איתם ?
הייתי מצפה מיוצאי בשאלה, שהם ישמשו לנו שגרירים מול התקשורת העוינת לנו,
במקום זה מה יש לנו ?

סליחה שאני נתפל עליך, פשוט אהבתי את הכתיבה עם הנשמה הטהורה שלך, 
 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/1/2010 19:24 לינק ישיר 


בגלל היופי, המורות בסמינר היו משפילות

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/043/759.html?hp=1&loc=41&tmp=1772

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/1/2010 18:04 לינק ישיר 

http://yes.walla.co.il/?w=2/7829/1634709
לא יוצאים בגלל שאלות באמונה. מדובר בשלב אחד לפני ההתאבדות, כשלא נותר מה להפסיד.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/1/2010 20:34 לינק ישיר 

הרב_גורן כתב:
http://yes.walla.co.il/?w=2/7829/1634709
לא יוצאים בגלל שאלות באמונה. מדובר בשלב אחד לפני ההתאבדות, כשלא נותר מה להפסיד.


אתה מגזים לגמרי, אי אפשר לשפוט לפי עדות פה ושם,

בא נאמר ש90% יהדות החרדית אשמה בזה,
אבל לא מהסיבות הילדותיות שמוזכר כאן בפורום, כמו כסף גנבים וכדומה, וכן כל הדמגוגיות למיניהם, 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/1/2010 20:45 לינק ישיר 

 אם הייתי נולד לתוך מנזר שתקנים המתנזרים מאוכל דיבור ומין, ועוסקים רק בלימוד טקסטים קדושים, לדעתי הייתי בורח משם, ללא כל צורך באידיאולוגיות ומשנה פילוסופית סדורה.

אדם שמרגיש חנוק בדתו, לא מזדהה עם הערכים ולא חש מחיויב אליהם, זכותו לנטוש ולעזוב, הוא לא צריך לחכות עד גיל 60 שידלוף ממנו רוק ושתן, אזי הוא יתעורר לכפור בעולם המוזר שהוא נולד לתוכו, כשאין לו לחלוחית חיות.
 
לגיטימי לחזור בשאלה כי קשה לך לשפשף עינים רק אחר נטילת ידים, לגיטמי לחזור בשאלה כי בא לך בנות או בנים. זה ליגטמי זה ראוי ואין עם זה בעיה ערכית.

השאלה היחידה שעל אדם לשאול היא, האם החוקים והמצוות ומערכת המוסר שחונך על ברכיהם נכונים בעיניו.. אם חושב שלא, שיעזוב ויתמודד בבא עם בחירתו..

לא ייתכן שאדם שנולד טאליבני אמור לתת סיבות מדוע לעזוב את דרך הטאליבן, אדם שנולד נזיר בודהסיטי ייצטרף לנמק מדוע הוא עוזב. ואדם שנולד לכת האמיש יצטרך לכתוב עבודת דוקטורט סדורה על הצדקת חיים חופשיים.

הצד המחייב המגביל והכופה עלינו לנמק, המוציא מחבירו עליו הראיה.

אגב, נהנתי מאוד מהמשל על האדם שסחב אבנים להר, משל ישן, אך תמיד כדאי לבדוק האם אנו לא סוחבים אבנים מיותרים ?



תוקן על ידי מרכא_טפחא ב- 24/01/2010 20:51:58




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/1/2010 20:47 לינק ישיר 

ספרן הפנה לסרט של צרויה בטוען שההלכה מסרסת ושנשים מופלות.

1. לא ברור שנקודת המוצא שההלכה צריכה להיות נעימה ולהשתלב בקצב החיים הטבעי נכונה. יתכן מאוד שההלכה היא המנגנון שגורם לאדם לחיות חיי הקרבה, לא על כל, אבל על רוב צעד ושעל. יתכן שזו המטרה העיקרית של המתווה הכללי שלה. אם מישהו מחפש חופש ובטוי עצמי בלתי מוגבל אזי הדת אינה המקום.

2. לא ברור שיש מטרה בהלכה לדכא את האישה. ההלכה ניתנה בבימים שבהם האישה היתה "נתינה" וניתנה לפי מצב זה (כשם שלדברי הרמב"ם ניתנה לעם ה"מכור" לקרבנות, אז ניתנה עם קרבנות במנה גדושה). האם ההלכה רוצה שנמשיך להתייחס כך לנשים? לא! אמנם אין לגעת בהלכה אך זה אינו צריך להשפיע על היחס. אמנם אישה לא תעיד אך אין זה אומר שזה משום שדעתה קלה. אמנם הבעל קונה את האישה בקידושין, אך אין זה אומר שיתייחס איליה כאל קניין (או שימנע גט). הלכה לחוד ומוסר לחוד. כשם שאמנם יש הלכות עבדים אך ירמיהו דרש את שחרורם (וכבר התחבטו חלק מהמפרשים בנושא שחרור העבדים).   נכון, ההלכה מסרסת נשים, אבל גם גברים, וקשה למדוד את מי יותר. וגם אם מיגגדר מסויים "נידפק" זה לא בשליטתנו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/1/2010 20:54 לינק ישיר 

מקס מן, מקור הסיפור המוזר שהבאת הוא בספר לב העברי בע"מ, שם מסופר כי הנ"ל היה אומר מזל טוב לעיני כל הציבור.. האם הרמ"א קידש את המנהג הזה? לא נראה לי. אגב, הרמ"א לא מקדש את כל המנהגים, ולפעמים הוא דוחה מנהגים, הוא רק מכיר בכחו הגדול של מנהג כקובע הלכה גם נגד רוב הפוסקים.
הרמ"א לא נפטר בגיל 33 אלא הרבה לאחר מכן, עוד אגדה אורבנית מוטעית.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/1/2010 21:07 לינק ישיר 

 

ואמאי כתב:

מקס מן, מקור הסיפור המוזר שהבאת הוא בספר לב העברי בע"מ, שם מסופר כי הנ"ל היה אומר מזל טוב לעיני כל הציבור.. האם הרמ"א קידש את המנהג הזה? לא נראה לי. אגב, הרמ"א לא מקדש את כל המנהגים, ולפעמים הוא דוחה מנהגים, הוא רק מכיר בכחו הגדול של מנהג כקובע הלכה גם נגד רוב הפוסקים.
הרמ"א לא נפטר בגיל 33 אלא הרבה לאחר מכן, עוד אגדה אורבנית מוטעית.



הסיפור בא להדגיש את מה שכתבת (בצהוב)
אפי' שכביכול הוא היה פילוסוף, הוא בכל זאת באין ברירה קיבל את המנהגים, מה שאין כן הרמב"ם והגאונים,

אי אפשר להתייחס לתגובה באמצע הרבה תגובות שנמשכו כמה דפים שלמים,




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/1/2010 22:43 לינק ישיר 

ידידי, לא הבינות. כקובע הלכה - בנושאים הלכתיים, מכריע כדעת מיעוט וכדו'. מכריע בין אפשרויות הלכתיות. על זה נאמר "פוק חזי מאי עמא דבר". אבל לא שאם אנשים בדו מליבם הקודח הנהגה כדוגמת זו שהזכרת יהיה לה דין "מנהג". המנהג מכריע בין אפשרויות הלכתיות, אבל לא יכול להמציא חובות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/1/2010 22:57 לינק ישיר 

יש ספר של שמעון לב "ושיודע לשאול" המספר את סיפורם של "חוזרים בשאלה מהמגזר הדתי לאומי" שחלקם הוא מהחוגים המכונים חרד"ל.

לעצם הענין, מרביתם מציגים אובדן אמונה או חוסר באמונה מגיל צעיר וכאשר הגיעו לגיל מבוגר מימשו את אותו אובדן האמונה בהורדת הכיפה וחילוניות.

אינני יודע כיצד זה בחוגים החרדים.

שם לפחות מהסיפורים זה בא בניפוץ ערכים ישנים ואיבודם. האמת שניתן לראות בזה יותר הורדת מתח בו חיים מי שאינם מתאימים לציבור החרדי אך נלחצים להישאר בו בגלל החברה/משפחה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/1/2010 23:07 לינק ישיר 

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2749255



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/1/2010 23:52 לינק ישיר 

ואמאי כתב:
ידידי, לא הבינות. כקובע הלכה - בנושאים הלכתיים, מכריע כדעת מיעוט וכדו'. מכריע בין אפשרויות הלכתיות. על זה נאמר "פוק חזי מאי עמא דבר". אבל לא שאם אנשים בדו מליבם הקודח הנהגה כדוגמת זו שהזכרת יהיה לה דין "מנהג". המנהג מכריע בין אפשרויות הלכתיות, אבל לא יכול להמציא חובות.


הלוואי שהיה כך,
ואני לא חושב שכאן זה המקום לדון בזה,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/1/2010 03:59 לינק ישיר 

הרב_גורן כתב:
http://yes.walla.co.il/?w=2/7829/1634709
לא יוצאים בגלל שאלות באמונה. מדובר בשלב אחד לפני ההתאבדות, כשלא נותר מה להפסיד.


קלאסיקה של הוצאת משפט מהקשרו.אולי אף מעשה נוכלות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > החוזרים בשאלה ומניעיהם
מנהל לחץ כאן לשחרור האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 58 59 60 ... 73 74 75 לדף הבא סך הכל 75 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.