אינני יודעת אם אתה אמיתי, מר "סוחר בינה", ובכל זאת – הדברים שהעלית באתר "בחדרי חרדים", ובהם הבעת רצון לצאת בשאלה וגם מבוכה לגבי הדרך המצפה לך – ראויים מאד לתגובה.

לצערך ולצערי, לא תמצא מדריך מפורט בעשרה שלבים ל"איך לעשות זאת נכון".

העדרו של מדריך כזה הוא הדבר הראשון שעליך להבין אם אתה מבקש להצטרף ל"תרבות החילונית": אין דבר כזה, תרבות חילונית. איש אינו מחכה לך שם עם קריאת "שכוייח" על שפתיו, איש לא יזמין אותך לעשות שבת (בחיק הטבע עם מנגל), ואין מנגנוני תמיכה שילוו אותך בדרך מן השטריימל למצחיית הבייסבול. כי אין גם "חברה חילונית" מאורגנת, ואין לה כל ענין אידיאולוגי במי שרוצה להצטרף לשורותיה: לא תחושת זכות ולא תחושת כוח, לא אושר גדול ולא הוכחה ש"ניצחנו". בניגוד גמור לחברה החרדית, לא נקבל אותך במאור פנים ולא בשאט נפש, אלא נהיה אדישים לגמרי למשברי האמונה שלך ולמחלוקות הקשות שהיו לך עם רבניך.

עד מהרה תגלה כי באשר תצא, תהיה לגמרי לבד, ותיאלץ לעשות משהו שמימיך לא עשית: לבחור.

לא רק את מידת האמונה או הספק שאתה יכול לחיות עימם בשלום, לא רק את שכונת מגוריך ואפשרויות הפרנסה שלך, אלא גם את כל מה שהיה ברור ובטוח ונוח בעולמך החרדי: קוד הלבוש שלך ונימוסיך, האופציות המעטות שהיו לך לבילוי זמנך הפנוי, עומקו ורוחבו של עולמך התרבותי, אופיו ומגבלותיו של החינוך לילדיך, ואם יישאר לך קצת זמן – גם השקפתך הפוליטית, פעילותך למען הכלל ומותגי המוצצים שתשעט לקנות באישון לילה בפארם הקרוב, בהיעדר גמ"ח יעיל לענין הזה ולעשרות עניינים אחרים.

אם תעבור בשלום את החרדות הראשוניות מפני העולם החילוני, תגלה שמה שמפחיד בו הוא בדיוק מה שהופך אותו למעניין יותר מעולמך הקודם. תחילה תתקשה להבחין בכך, כי חינכו אותך שכולנו בועלי נידות בעודנו צופים באח הגדול ותוך כדי גם בולסים שפן או שניים, אבל האמת מורכבת, מסובכת ומגוונת בהרבה: לרוב איננו חיים בקהילות הומוגניות, לרוב אנחנו יכולים לבחור את אורחות חיינו כרצוננו וגם לשלם את המחיר על בחירותינו, ואיך שלא תנסה לתקוע אותנו בתוך מארז הסטראוטיפים שבו צויידת כל חייך, תגלה שאנחנו פשוט לא מסתדרים יפה בשורה צייתנית, קשה לתייג אותנו וקשה עוד יותר להבין מה משותף לנו, לבד מן הבחירה שלא לשמור מצוות.

הפתעה: איפה יש יותר מאמינים?

להפתעתך המרובה תגלה שמספרם של המאמינים בקיומו של אל, כמוך, גדול ממספרם של אלה שמוכנים להשתעבד לו בדרכים המקובלות בחברה שלך. עוד תגלה שיש בינינו אנשים שיכולים לחוות חוויה דתית עמוקה מעצם קריאת פרק בתנ"ך, או הדלקת נרות, או אמירת קדיש – מבלי שנתחייב על עלינותה של החוויה הזאת בחיינו בכל מקום ובכל זמן. למרבה פליאתך, תלמד שקנטטה של באך יכולה להוביל אחדים מאיתנו לאותה חוויה ממש, כאילו באמת יש לנוצרים וליהודים אל אחד, והוא מנכיח את עצמו בתוצרי הרוח האנשוית, בהגות ובספרות ובאמנות ובמוסיקה. אם תרצה, תמצא אותו שם.

ואז צפויה לך הפתעה נוספת: לאל הזה – שמתגלה לעתים רחוקות באורח מתעתע בחייהם של החילונים – אין סוכנים, מתווכים, צבא עסקנים ופרשנים. אין היררכיה של מומחים לענייני אלוהים, ואיש-איש חוו אותו, או בוחר שלא לחוות אותו, ממש על פי רצונו-שלו בלבד.

כתבת בהודעות שלך שאתה ממשיך להאמין בקיומו של בורא עולם.

כאמור, זה אינו מעניינה של החברה החילונית כלל – והנה סוד יופיה: אמונתך, יאמרו לך חילונים, היא עניין שבינך לבין היושב במרומים לבדו. אמנם יהיו כאלה שיתווכחו איתך, ובפיהם טיעונים נאים ובלתי רלוונטיים לחלוטין מעולמה של הפלאונטולוגיה ומן הביולוגיה האבולוציונית, אבל עד מהרה יאבדו ענין וישאירו אותך שוב לבדך, מול הקונפליקט הגדול שלך בין אמונה לספק ובין מצוות-אנשים-מלומדה לרצון חפשי.

אם תגיע עד לכך בשלום, תגלה שלראשונה בחייך ניצבת בפניך אפשרות אמיתית של בחירה. כזו שמעולם לא היתה לאנשים שגדלו בתוך החברה שלך, כזו שבלעדיה אין משמעות לרוחו של היחיד, לאפשרות שלו להגשים את עצמו בחייו – וגם לאמונתו.

אינני יודעת מה תבחר, אם תבחר. בעולם החילוני, מותר לך לחיות עם הספק עד יום מותך ואיש לא יוכיח אותך על כך או ינסה לשכנע אותך שאתה טועה. גם עם הספק, כך תגלה, יהיה עליך לחיות לבד. זה המחיר שתשלם, וזו גם תמצית היופי של העולם החילוני – אם רק תוכל לראותה מבעד לסטראוטיפים ולפחד.