|
|
| נשלח ב-7/6/2011 10:42 |
 |
| |
נוכחי עם יד על הלב זה נראה לך סביר כל ההסברים המתפתלים האלה כל הקונספירציות
ככל שאני קורא אותך יותר זה נראה יותר ויותר כמו סיפורי אלף לילה ולילה
הקושיות הן לא קושיות ההסברים הם פשוטים לכל מי שקורא אותם.
מה הייתה המטרה להתעקש ולספר גוזמאות ולהמציא סיפרים מה הרווח
למה לא לעבוד ע"ז כמו כולם מאין הההתעקשות הזאת לחזור לאמונה באל אחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2011 11:37 |
|
| |
למה לא לעבוד ע"ז כמו כולם מאין הההתעקשות הזאת לחזור לאמונה באל אחד.
היום בעולם רק העדה החרדית לגווניו עובד ע"ז, אין בעולם היום ע"ז אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2011 12:20 |
|
| |
לא עבדו ישראל את העגל אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיה!!!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2011 12:25 |
|
| |
היום עובדים לעגלים לפרים ולשוורים. חיים ומתים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2011 19:24 |
|
| |
מכתב לרעבע
"שלום לך הרעבע!
אתה אולי זוכר את השם שלי, אבל אני בטוח שלא עליתי בזכרונך או בחלומותיך אי פעם. אתה כן. היית דמות בשבילי.
אני זוכר שכשהמשפחה שלי הגיעה לחאלקה של אחי הקטן, ראיתי אותך מחייך, מתנהג כמו בן אדם. זה בלבל אותי.
אני אספר לך קצת עלינו, למרות שאני יודע שלא תזכור כלום. כי לא הרגשת כלום.
הייתי בן 10 ועליתי על ההסעה הביתה. אתה אומר לי שאתם לא נכנסים לשיכון ה כי אני הילד היחיד באותו יום שבא משם. אבא שלי לימד אותי לא להיות פראייר אז אמרתי מה פתאום והתקדמתי. לקראת סוף הנסיעה התישבתי מאחורי הנהג, אני חושב שהייתי הילד האחרון באוטובוס. הגענו לצומת שלפני השיכון ואתה אומר לי רד. היה לי משם עוד 10 דקות הליכה אז אמרתי שאני ארד רק ליד הבית שלי. ואתה אומר לי, או שאתה יורד פה או שאנחנו נוסעים. הסתכלתי על הנהג. ראיתי בעיניים שלו שהוא רוצה להכנס, אבל הרעבע הוא הוותיק והוא גם רעבע, לא סתם נהג, אין סיכוי שהוא ייכנס. הלב שלי דפק חזק אבל לא וויתרתי לך, אז אמרת לנהג לקחת שמאלה.
התרחקתם מהבית שלי, ואני ילד באוטובוס עם נהג ששותק ורעבע בטרנס. לא ידעתי מה לעשות, הפסדתי כבר. הגעתם לנקודה לא רחוקה מהחיידר, אז אמרתי תעצור לי כאן. רצתי לחיידר וחייגתי גוביינא הביתה. אמא שלי הרימה אבל לא יכולתי לדבר. אף אחד לא הבין מה כל כך נורא. אתה אמרת שחשבת שאני לא משלם על ההסעה, ובזה זה נגמר.
אם אתה רוצה לדעת במה אני נזכר או חולם, אז זה הרגע שבו אני יושב מאחורי שני מבוגרים והאוטובוס מתחיל להתרחק מהבית שלי. נצחת אותי. אבל זה כלום, היית גיבור גדול עוד שנים קודם לכן. אתה רוצה לשמוע? אני אספר לך בכל מקרה. למה שרק אני אזכור?!
הייתי בן 3 וחצי, ה"מכינה" והגנון היו בבניין הסמוך. אני כבר הייתי במכינה. הרטבתי במכנסיים. כבר לא הייתי בגיל של טיטול. אני לא יודע למה, אולי היה לך מצב רוח באותו יום, החלטת לחנך את כולם שבמכינה כבר לא מרטיבים. השכבת אותי על השולחן באמצע החדר וכל הילדים התאספו סביב. אמרת לאחד מהם שילך להביא מהמתלים טיטול של הגנון. לא התאים לי, אמרתי "אני אביא" ורצתי להביא לעצמי. כשחזרתי כל הילדים במעגל שרו "בובלה צוצלה מאכט אין די אויזאלע", וזה המשיך במהלך כל ה"טקס". הפשטת אותי מול כולם, הייתי אולי קטן אבל הרגשתי מושפל נורא. זה רדף אותי הרבה שנים. הרגשתי כמו הילד שעשה במכנסיים.
אני לא יודע מה אתה עושה היום, אני גם לא יודע מה עבר עליך לפני, אם כי אני יכול קצת לנחש. אתה בן אדם, למרות שהמערכת הרגשית שלך נכה 95%. אני באמת מקווה שהשתנית, הרבה אנשים משתנים. בכל זאת אתה נתח מסוים מהעולם הרגשי שלי. אני מעדיף שתהיה אדם טוב יותר.
יוסלה" |
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=734908&catcode=&year=2011&month=7&day=0&pagenum=1&catdesc=
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2011 01:16 |
|
| |
מה ניסית להראות מהציטוט הזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2011 08:58 |
|
| |
אינו צריך לפנים. מתוך יומנו של יוצא. משמש כאחד המניעים.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2011 09:17 |
|
| |
ספרן
יש מי שכועס על הרעבע.
יש מי שכועס על ריבונו של עולם, להבדיל.
לראשונים יש תשובה. להבדיל בין אדם לבין דרך, לצאת מן החשיבה הדיכוטומית של שחור לבן, להבין שיש בחברה החרדית, שלנו, גם אנשים לא טובים.
לאחרונים הרבה יותר קשה לענות. מה תאמר לילד שהתייתם. שכמו בסיפור מפורסם אמא נסעה לניתוח באמריקה והבטיחה לחזור בריאה וחזרה, ה' ירחם, בארון?
יש כמובן תשובות. וכמדומה שהיום יש הרבה יותר מודעות לזכות לשאול ולחובה לספק תשובות. וכמובן התשובה במקרים כאלו ואחרים היא קודם כל להתייחס ללב הפצוע (בצדק) ואחר כך לספק נראטיב שמאפשר לנו לחיות בעולם שבו קורים גם דברים נוראים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2011 09:51 |
|
| |
אם זו הנימוק. אני לא יודע מה להגיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2011 21:48 |
|
| |
ראיון עם הרב שטיינזלץ
הרב אמר:
<"התפיסה היא האם אנחנו הדתיים נמצאים במגננה ואנו צריכים להדוף את האויבים והצרים? זו היתה הגישה במשך שנים רבות. לדעתי, היהדות הדתית איננה נמצאת במגננה כעת. וזה לא כל כך בגלל הצלחתה אלא בגלל שהצד השני לגמרי מובס, מצד עצמו". >
וביהדות הדתית אין בעיות פנימיות? מי שגולש כאן רואה שהבעיות הקלסיות חוזרות ומתעוררות או שאף פעם לא נפתרו עד הסוף.
<"כל אלו שחוזרים בשאלה הם למעשה חוזרים בתשובה", טוען הרב, "אבל בתשובה לא נכונה. יש להם תשובות אך לא נכונות ודי מטופשות. >
והתשובות של המחבתים יותר טובות?
<
יש הסבר חשוב שמסביר מה ההבדל בין אשכנזי לספרדי בעזיבת הדת. יש כל מיני הבדלים לא חשובים ויש כאלו שיותר חשובים. יש המון סקרנות בגיל הנערות - 'רתיחת הדמים', ו'הוא' רוצה לראות מה יש בחוץ, 'הוא' יכול להיות מבית טוב או פחות טוב, אשכנזי או ספרדי. מה קורה לבחור ספרדי שמגיע לשלב הזה כשהוא רוצה לראות מה קורה בעולם הגדול? הוא לאט לאט ממעט להגיע לבית הכנסת ואז יוצא מבית הכנסת. הוא חומק, יוצא ומסתובב בעולם ורוצה לטעום "טעמא דעבירה". לאחר כמה שנים הוא מתחתן וחלק מהרתיחה יורדת קמעה ואז נולד לו ילד ובגיל 6 הוא לוקח אותו לבית הכנסת ומושיב את הילד לידו, הוא מתחיל לשיר ולהתפלל ומרגיש טוב. ואחר כך מגביר את התדירות שלו והוא חוזר להיות מהמתפללים הקבועים, נעשה גבאי וגוער על אלו שמדברים בזמן התפילה והופך להיות אחד מעמודי התווך. זוהי תופעה. סיפרתי את התהליך הזה פעם למישהו והוא שאל אותי בחשדנות 'מי סיפר לך על החיים שלי?' והשבתי לו שאף אחד לא סיפר לי, זו תבנית".
והאשכנזי?
"בחור אשכנזי שיוצא מבית הכנסת מרגיש אשמה עמוקה. כולם מרגישים כך, אבל כדי להצדיק את זה הוא בונה לעצמו אידיאולוגיה וכשהוא יוצא מבית הכנסת הוא לא סוגר את הדלת מאחוריו בשקט אלא הוא טורק אותה בחוזקה. אחר כך הוא עובר את אותם התהליכים והוא מתבייש לחזור. הוא היה משתוקק לחזור וחושב כמה טוב היה בבית הכנסת. אגב, מהצד החברתי בבית הכנסת יש מעלה שאין בפאבים ובבתי קפה. בבית הכנסת יושבים עם אנשים בסוג של אחווה, עניים לצד עשירים ויש קשר. היכן יש את זה בחברה הישראלית? כשעושים טיול באיטליה? עצם ההתכנסות בבית הכנסת זו מעלה. אצל האשכנזים תמיד היתה אידיאולוגיה. אני מכיר את האשכנזים, הם לא יותר משכילים וחכמים, ואני אשכנזי שלא יהיה ספק. אני אוהב יהודים, פוגש אותם ומכיר אותם. במזרח, כל זה היה שַקט, לא היה לזה רקע אידיאולוגי. גם הרבנים ברובם לא ניסו לבנות חומות ואצל האשכנזים נוצר העניין של אידיאולוגיה דתית או לא דתית, והבחור הזה שמסביר לך שהוא לא מאמין, בגלל שלגמלים יש דבשת. אז יש לו מחשבה שהוא יודע על מה הוא מדבר? קדחת! אבל הוא חייב לתת לעצמו צידוק כזה. החברה האידיאולגית הזו מפריעה לאנשים לחזור, בזמן שהם צריכים לחזור". >
כבר דנו רבות על האתגר שעמד בפני הרבנים האשכנזים שהיה שונה לחלוטין מאשר זה שעמד בפני הרבנים הספרדים, אני גם לא בטוח שהניתוח הזה נכון גם כיום.
<זה מה שקרה. לא היה להם מניין של 'אש שרצים כלפי מעלה', לכן הנוער שגדל שם לא נמשך לזה. כל האנשים שהיתה להם התלהבות בשעתו, הלכו למקומות אחרים > על נושא האש ראה: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=13&topic_id=2652714&forum_id=1364< "האנשים שנשארו לא היו אנשי עיזוז. הם הגיעו מחוץ לארץ והיו כאלו שנטמעו בתוך החברה הכללית, והיו כאלו שהיו קצת יותר שמרנים והם עשו מניין אבל הם לא רצו שזה יהיה מניין מי יודע מה, אלא מניין כלשהוא וזה מה שיצא, לא היה בזה עיזוז. סיפר לי פעם מישהו שהיה בבית כנסת באיזה קיבוץ דתי, שהציבור התחיל לשיר והם התחילו להרגיש התרוממות רוח והפסיקו את זה באמצע כי הם פחדו. תאר לעצמך שהיו שרים בבית הכנסת שלך ידיד נפש ומישהו היה שר עוד שיר, ועוד שיר והקהל היה מתלהט ורוקד, ניתן לדמיין דבר כזה? אני בספק". > האם במנין חב"די שרים חופשי? כל מי שהתפלל במנין חסידי יודע אלו קטעים שרים ומתי, ואפילו המניני קרליבך זה כך. במנין של עשרה רווקים זה אולי אפשרי, מה תעשה במנין של חמש מאות איש, שחלקם צריך לעות תורנות אפילו בשבת, לחלק יש ילדים שממתינים בבית והאשה מצפה שהבעל יחוזור ויעזור לה? ומה עם טירחא דצבורא? < מהו צו השעה?
"צריך לרוץ אחרי הדתל"שים ולהגיד להם: 'די, מספיק, עשיתם את ההצגה, תחזרו אלינו'".
>
נו, נו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2011 08:00 |
|
| |
נקודה נוספת
מידע אישי, גם במקומות שישנה אש, יש בעיות ולעתים לא קלות.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2011 10:20 |
|
| |
הרב פשוט לא מבין שזו לא הצגה, זה גילוי האמת ובחירה מדעת בדרך האמת, כמובן שיש דרך לאמת אבל ההליכה בכיון הנכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2011 15:00 |
|
| |
כשאין אלטרנטיבה שפויה דווקא החושבים והשפויים נושרים
אותו מסך דוחה מציאות שהתעלומה החרדית יוצרת הוא הקרקע הפורייה ביותר לגדילת אותה תולעת המכרסמת בחדרי לבם של ילדינו, הרואים איך חברה שלמה, שרוממות האמת בגרונה, מתגייסת כולה כאחד בפסטיבל שלם של מחולות וששון לסלף את האמת באופן כה שקוף וגס. כשהתיאוריה לא מתאימה לעובדות, הניסיון להתעלם מהן ולהעלימן במצפון נקי ובלב פטור ממועקה כלשהי, דומה לניסיון לשטוף את הידיים באמצעות נייר זכוכית. הלכלוך יישאר על העור, העור לא יישאר על הידיים. וכך כשתשקע שמשה המסנוורת של תעלומת השקר, את תעלומת השקר ילדינו יזכרו, את המאור שבתורה הם ישכחו. והנער איננו, ואנו אנא באים. אם לא נתעשת ונעמיד אלטרנטיבה שפויה לשטיפת המוח הרב ערוצית הזו, הכול עלול לחזור עלינו כבומרנג. ויפה שעה אחת קודם. את התוצאה ההרסנית בנפש ילדינו לא נראה מיד. אלה תהליכים שלוקחים זמן ויבואו לידי ביטוי בעוד מספר שנים. התולעת כידוע מכרסמת לאט. זה תמיד מתחיל מסדק קטן, העלול להוביל לשבר גדול בהמשך. כבר היום ניתן לראות את הסנוניות הראשונות של המגמה הזו. בשיטוט קצר באתרים ליוצאים בשאלה, נחשפתי לאיכות כתיבה של בלוגרים שאינה מצויה בציבור החרדי. דווקא הילדים האיכותיים והרגישים ביותר הם אלו שמעזים לקחת את גורלם בידם ולהתנתק מהעוולות בחברה החרדית. והעוול הכי גדול הוא שאיש בחברה החרדית לא מדבר על העוולות. מי שקורא את כתביהם של הנושרים יכול להבחין בין השיטין שהסדק הראשוני בקרבם לא נוצר משאלות של אמונה, אלא של אורח חיים מעוות בניגוד לרוח התורה. בדיוק כפי שהכללים השקריים והמעוותים של העיתונות החרדית נוגדים את רוח התורה. די אם נביא אמרה חכמה שמישהו אמר: "אם על העיתונות החרדית הייתה מוטלת המשימה לכתוב את התנ"ך, כנראה ש-80% ממנו הם היו מוחקים". החברה החרדית משלמת על ריבוי הקווים האדומים מחיר כבד מאוד, בריבית דריבית בנפשם הם. זהירות יתר ונוקשות יתר הם התשתית שעליה מתפתחת התולעת המכרסמת. וכבר אמר רבינו בחיי בחובת הלבבות: "כשם שצריך להיות זהיר, צריך גם להיזהר לא להיות יותר מדי זהיר". בנפשנו ובנפש ילדינו הדבר. אם נמשיך לטמון את ראשנו באדמה ואם לא נסתום עכשיו את הפירצה, הקילוח הדק, הזולף החוצה לעת הזאת ייהפך במהרה לסילון אדיר. בצוק העתים, כשהקיצוניות גוברת והמחלוקות מתרבות, החומות מתעבות ואש השנאה שורפת, אסור לנו, השפויים לדבר ה', להמשיך להחריש. חייבים אנו לקחת את גורלנו בידנו, לקום ולעשות מעשה, ולהשמיע את דברינו ברמה. את ההשלכות של הקיצוניות האטומה הפושה כנגע בציבור החרדי, אנו החרדים השפויים מרגישים באין ספור היבטים בכל תחומי החיים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2011 15:44 |
|
| |
| יוסיאיתן כתב: |  | | "אם על העיתונות החרדית הייתה מוטלת המשימה לכתוב את התנ"ך, כנראה ש-80% ממנו הם היו מוחקים". |
|
בערך...
מי לדעתך כתב את הפסוק סותם-הפיות "ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו כי לקח אותו אלוהים"?
מי תיקן "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל"?
מי אמר "כל הקורא בספרות/עיתונות/מדיה לא חרדית (שם הוא עלול להחשף לעובדה שיש עוד דעות בעולם) לא נקבל אותו לחיידער/ישיבה", או בניסוחם "כל הקורא בספרים חיצוניים אין לו חלק לעולם הבא"?
מי אמר "אסור לבדוק מה הגדויילים עושים, אסור לשאול בשביל מה לשבת בכויילל" או בניסוחם "איזהו אפיקורס (ואין צריך לומר מה האימפליקציה של המושג בספרות חז"ל)? האומר מאי אהנו לן רבנן"?
ואני מדבר רק על העריכה החז"לית האחרונה. בלי לדבר על המקרא שכולו מוטה לפי אג'נדות וככל הנראה גם משוכתב.
והשקר הגדול והמבחיל מכל הוא שאתה ו'ספרן' עושים פסיכולוגזציה מגוחכת ליציאה בשאלה, כביכול כולללללם יצאו בגלל שהוכו ע ידי הרעבע בחיידער ואלמלא כן היו הם ובניהם ובני בניהם משועבדים באושר ובעושר לגחמותיו של הרעבע או הגודוייל... וכך מצליחים למנוע מאלו שבפנים לשמוע מה בפיהם ולהטיל ספק אמיתי, לא ספק מצונזר סטייל מיימוני, לא רק בהתהלות החרדית והדתית-לאומית אלא בדת עצמה (גם זו האוטופית שמעולם לא התקיימה ונמצאת אך ורק בדמיונם של קוראי פנטזיות חז"ל וכל הספרות הסופיסטיקייטד והמנותקת של הרמב"ם וממשיכיו המערפלים; הדת תמיד הייתה קשורה למאבקי כוח ושלטון ולאנשים ציניים שניצלו אותה לצרכיהם, וככל הנראה משם גם מקורה, כך שקשה להפריד בין הדברים)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2011 16:54 |
|
| |
הדברים לא הומצאו היום-
משנה מסכת מגילה פרק ד
[ח] מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם מעשה תמר נקרא ומיתרגם מעשה עגל הראשון נקרא ומיתרגם והשני נקרא ולא מיתרגם ברכת כהנים מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מיתרגמין
היום כמו כל הדברים -משתכללים מחמירים ומפריזים, והכל בשביל לעשות את רצונו של הגודויל שמחליט מה טוב להמון לדעת, ובין היתר הוא מחליט מה טוב לאלוקים לפעול ולעשות.
|
|
|
|
|
