|
|
| נשלח ב-27/11/2011 02:04 |
 |
| |
יהי אור,
אני לא מסכים איתך כלל.
ראה ר' גדליה נדל שהיה דתי בבחירה גמורה, וכל ילדיו וחתניו וצאצאיו שומרי תורה ומצוות,
אני לא חושב שאני ואתה שכמדומני שומרי תורה ומצוות בדיעה ובבחירה, יש לנו פשוט חמישים אחוז של סיכויים שבנינו חס ושלום לא ילכו בדרך ה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 09:55 |
|
| |
צבי
מה זה דתי בבחירה, ומנין לך שרג"נ היה כזה?
האם בבני ברק מגדירים את דרכו כדרך ה'?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 10:22 |
|
| |
| יהיאור כתב: |  | הענין בבני בעלי תשובה פשוט. מי שהוא דתי לא מבחירה מודעת סביר שכך ינהגו דורותויו אחריו-שלא מדעת. משא"כ מי שבחר בה בבחירה מודעת הרי הענין אצלו בשיקול ובחירה וממילא סביר שגם בניו יהיה להם בחירה, ובמצב בחירי, סביר שבערך חמשים אחוז יבחרו בצד שני.
כן אברהם ויצחק היו להם בנים שלא הלכו בדרכם [על אף שכתוב על אברהם שהיה לו את החינוך הכי טוב-כי ידעתיו אשר יצווה כו'] כי היו בבחירה. |
|
ואולי הבכור של בעל תשובה יקבל פי שניים בחירה בתור יורש?ואז יוכל לחלק מבחירתו לחבירו.
שמעת גם על נקודות בחירה?
מצאת רק או פה או שם?
ואגב יש סטטיסטיקות בעץ או פאל ,וזה לא חמישים חמישים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 13:36 |
|
| |
צבי
א. כמו ששאלו כבר, מנין לך שרג"נ היה דתי בבחירה? והאם הוא נתן לבניו הרגשה כזו? הרי חיים בתוך בני ברק, מקום שחושבים שבסוף ב"ב נופלים מהעולם..
ב. ולגבי אני ואתה, אני מחנך את ילדי להיות דתיים לא בבחירה אלא כמו שחינכו אותי. אולי כשיתבגרו יעמיקו יותר. אבל בינתיים זה כך. אילו הייתי עושה מעשה שיאשר את היותי דתי מבחירה לבד, כמו שהייתי עוזב בצורה דרסטית את הקהלה או מנהגים וכו'. אני חושב שהיה חמשים אחוז שילדי לא ימשיכו בדרך זה.
ג. אני מכיר אחד-בתוך קהלה חרדית מאד- שאכן נוהג לדבר על דברים אלו בגלוי, והוא כנראה מקיים את הדת מבחירה גמורה, ואכן א' מילדיו חזר בשאלה.
שיבולי. אכן לזה התכוונתי, לומר שכנראה שלפני הפסוקים והתוס'- שידעו שילדים ילמדו את זה-לא היה בעיה זו כלל, ולמה אצלנו כן יש בעיה בזה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 14:17 |
|
| |
אני לא מבין אותכם, תפסתם פעם בחור לפני היציאה או אחרי ? ואם כן אז נמשך המסורת דרכו לעולמים,
וזה מה שקרה בכל ההיסטוריה שלנו,
כלומר עצם העובדה שאפשר לעצור את הגלישה העיוורת והדמגוגית היא היא ההוכחה שאפשר לחנך מתחילה לרציונאליות,
אין לי ספק שבדור שלנו כל שקר קדוש היא שקר טמאה שגוררת את הנוער לאבדון מאז זה מאתיים שנים האחרונים,
ברור לי שכל נער מקבל את חוקי התנועה כך יקבל כל חוקי התורה הרציונאלית,
ברור לי גם שאי אפשר היום למכור לנוער אלילות וכדומה, אפשר לעורר אצלם קנאה ושנאה לטובת הדת והאלילות, אבל ברגע האמת במיוחד שהם נערים טובים מטבעם,(כידוע רוב היוצאים בשאלה הם נערים טובים מטבעם בדרך כלל) בוודאי יגלוי את הבלוף (= שהכתות משתמשים עם היצרים של הקנאה והשנאה לקיים את דתם)
תוקן על ידי maxmen ב- 27/11/2011 14:24:49
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2011 08:06 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2011 11:28 |
|
| |
| tzvi11 כתב: | | | יהי אור,
אני לא מסכים איתך כלל.
ראה ר' גדליה נדל שהיה דתי בבחירה גמורה, וכל ילדיו וחתניו וצאצאיו שומרי תורה ומצוות,
אני לא חושב שאני ואתה שכמדומני שומרי תורה ומצוות בדיעה ובבחירה, יש לנו פשוט חמישים אחוז של סיכויים שבנינו חס ושלום לא ילכו בדרך ה'.
|
|
ועל זה עונה יהיאור:
"ג. אני מכיר אחד-בתוך קהלה חרדית מאד- שאכן נוהג לדבר על דברים אלו בגלוי, והוא כנראה מקיים את הדת מבחירה גמורה, ואכן א' מילדיו חזר בשאלה. "
צבי מכיר את רג"נ,יהיאור מכיר אחד.
והשאלה הנשאלת היא איך אפשר להסיק מסקנה כלשהי ללא מחקר מסודר?
על סמך משפחה אחת שאתם מכירים אתם שניכם מסיקים מסקנות?
הרי המניע העיקרי ליציאה בשאלה הוא פסיכולוגי ולא תמיד גלוי. אפילו לחוזר עצמו .
הדבר נכון גם לחוזרים בכיוון ההפוך.
וההוכחה היא שממשפחות של עשרה ילדים שקיבלו אותו חינוך בדיוק יוצא אחד שחוזר בשאלה או בתשובה.
מה שמעצים את ההשערה שאין כאן השפעה של חינוך מסוג זה או אחר אלא שאלה של אופי אישי ומניעים פסיכולוגיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2011 18:03 |
|
| |
המתנגדים לפסיכואנליזה לקאניאנית, ומניעיהם
האם לדעתכם זה נובע מחינוך נוקשה וקפדני, שלא מאפשר לפרט למצוא את המקום האישי שלו במסגרת המנעד הרחב של הפסיכואנליזה הלקאניאנית, או שמא מאבנורמליה אישיותית שגורמת לבנאדם להתעלם מהצדדים הרגשיים וה'סינתטיים' באישיותו הגורמים בד"כ לפנייה לכיוונים כאלו?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2011 22:17 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2011 01:54 |
|
| |
בתור בת של בעלי תשובה,
ואני מניחה שאין כאן הרבה כאלה,
אין לנו יותר בחירה מאשר לחברינו בבית הספר. ההבדל היחיד הוא שסבתא של בעלי
אומרת תהילים וסבא שלו רב, בעוד שביקוריי אצל סבא סבתא לוו בסרטי נשיונל גיאוגרפיק,
הנחת תפילין לסבא ע"י אחיי, וביקורי דודות המצקצקות "חבל שאת לא דוגמנית, איזה בזבוז".
אני ותשעת אחי חב"דניקים לכל דבר, רק אצלינו זה יותר פנימי וחי מאשר חברותיי מכפר חב"ד
שהוריהם לא ממש יודעים את תורתו של הרבי, וגם לא של הרבי הקודם, וגם הרבה הלכות בשו"ע ובכלל.
החשיבה כאילו יש יותר סיכוי שבנים של בע"ת יחזרו בשאלה, מתירה את היחס הרע לבע"ת בציבור הליטאי.
מנסיוני והיכרותי, חוזרים בשאלה יש במקום שההורים קיצוניים או קשים, או במקרה שלא בחרו בדרך מסויימת, כגון עולים מארצות המזרח שהגדרתם היתה עדתית יותר ולא מגזרית, וילדיהם נאלצו לבחור לבד האם הם ש"ס חב"ד דת"ל או חילונים. יש קושי גדול במשפחות אלו, והתופעה קורית גם אצל בע"ת שלא חשים צורך להגדיר את עצמם כחלק ממגזר/ קהילה מסויימת.
ואני מכירה קצת יותר מחוזר בשאלה אחד...
וסיפור לדוגמא: אב אחד החליט לאסור על בנותיו לעשות חור לעגילים. להרגשתו האישית אין לעשות חור בגוף קדוש של יהודי.
בתו הבכורה התרגזה על כך מאוד, והלכה לרב לשאול "הייתכן". הרב אמר לה שאין שום בעיה ואביה לא יוכל לאסור עליה דבר כה בסיסי כיון שזה חלק מ"תכשיטי אישה" שהוא צורך אנושי. אותה בחורה כיום יש לה גם נזם ומספר רב של חורים באוזן ובטבור... לא דתיה. האב למד את הלקח והתיר לשאר בנותיו להיראות כמו חברותיהן לכיתה, והן צנועות ויפות עם עגילים. רק עכשיו יש בעיה שבתו הקטנה לומדת מאחותה הגדולה. אבל זבש"ו.
אב אחר אסר על ביתו את אותו איסור, והבת התרגזה אבל היא טטלה שהולכת בתלם, רק חילצה מאמה הבטחה שבשידוכים יתירו לה עגילים. כשדיברתי איתה על כך יום אחד, שאלתיה: הרי את במגמת תנ"ך, איך לא הראית לו את הפסוקים המתארים את התכשיטים? עגיל ונזם וכו'? היא אמרה, וואו לא חשבתי על זה. אגיד לו שיתיר לאחיותיי.
כך שהקיצוניות תלויה גם בטמפרמנט של הילד ועד כמה ההורים נלחמים על איזה דבר. (קיצוני או לא)
בכלל אני חושבת שהרבה מההישארות בדת תלויה בזה שמקיימים מצוות מתוך שמחה והבנת הטעם, ולא מתוך מה יאמרו או מכוח האינרציה. והרבה מהחרדים שנשארים דתיים הם רק לכאורה ושומרים מצוות מפחד השכנים. ולכן לעשות סטטיסטיקות אי אפשר כי אתה לא יכול לדעת שהשכנה רוצה להיות חילוניה רק אין לה אומץ וכוח לעשות צעד כה דרסטי ולפרק חיים שלמים, וקשה לדעת את המניעים של חוזרים בשאלה, כל אחד וסיבתו הוא.
אצלינו בקהילה חזר בשאלה הבן של הרב. והוא היה באמת למדן ויצא באיצטלה של כפירה, אבל בבירור עם חברו הטוב (גיסי שיחי') הנודע לי שהיו לו נטיות הפוכות וכל השנים נלחם בזה עד שנשבר. ואפשר שזה שילוב של שני המניעים, ביחד עם המחויבות שלו כבן של רב.
תוקן על ידי yakovkov ב- 14/12/2011 01:57:13
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2011 19:17 |
|
| |
ותרא האישה כי טוב העץ למאכל, וכי תאווה הוא לעיניים, ונחמד העץ להשכיל, ותיקח מפריו ותאכל: הרב שלום מאיר ולך, העלה לימוד חשוב ביותר מפסוק זה, וכך כתב:[1] "איך האשה התפתתה? "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל, וכי תאווה הוא לעיניים, ונחמד העץ להשכיל, ותיקח מפריו ותאכל"... כשנתבונן בדבר נראה, שהתורה מלמדת אותנו דבר נפלא! נסביר אותו בסיפור מעשה שהיה: לפני עשרות שנים, כאשר הכפירה עשתה שמות בנוער רחמנא ליצלן, היה באחת הישיבות בחור לא כישרוני במיוחד, ולימוד התורה לא שבה את לבו. חיי ההוללות קרצו לו, והוא לא עמד בפיתויי היצר. נשר מן הישיבה ונסחף בחיי החולין. עברו שנים, אותו בחור הלך ברחובה של עיר – והנה ראש הישיבה פסע מולו. לא יכול היה להתעלם. בעל כורחו עצר ואמר שלום, וכל פרצופו האדים מבושה. הלבוש שלו, וראשו המגולה, ובכלל כל הופעתו – מול הדרת הפנים והלבוש הרבני של ראש הישיבה... נתן בו ראש הישיבה מבט חומל, ושאל: "היכן אתה, לאן נעלמת, עד היכן הידרדרת?". מיד נצנץ בו רעיון גאוני, והוא אמר בחוצפה: "לא הידרדרתי, רבי! אני, פשוט, היו לי שאלות באמונה, כל מיני ספיקות, והחלטתי לעזוב את הישיבה! אדרבה, אם כבודו יוכל לענות לי על שאלותי, ולשכנעני – אשוב ברצון לבית המדרש!"... חייך הרב, הוא לא יפול במלכודת! פתח פיו, וענה בפקחות: "שמע נא, אילו היו לך שאלות – האמן לי שיש לי תשובות! ולא היית צריך לחכות עד שתפגוש אותי במקרה ברחוב. יכולת לשאול אותי אז, בישיבה!"... "אלא מה, התהליך אצלך היה הפוך! קודם כל, רצית להתפקר ולעזוב את הישיבה. ואז היתה לך שאלה: איך תוכל להתפקר? הרי אתה דתי! ואז מצאת את התירוץ למצפונך, והמצאת את השאלות האלו... אם כן, הרי שהשאלות שלך הן למעשה תשובות, ועל תשובות אינני יכול לענות"... ופני התלמיד לשעבר חפו... זה מה שכתוב בתורה: קודם כל, האשה ראתה שהעץ טוב למאכל, ורצתה פשוט לטעום. היא גם ראתה שהוא תאווה לעיניים, וחמדה אותו. אבל אז התעוררה השאלה: הרי אסור? ואז בא התירוץ: פיתויי הנחש והתיאוריה של ההשכלה...
מעכשיו, תמיד כשתראו מישהו שמדקלם על שאלות כביכול באמונה וכל מיני התחכמויות, תגידו לו: הרמב"ם היה יותר פיקח ממך, וגם הבן איש חי, והבאבא סאלי זצ"ל. אלא מה, אתה רצית להתפקר, וחיפשת תירוץ – ועל תירוצים אין מה לענות! אנחנו איננו רוצים לחטוא, ואיננו מחפשים תירוצים...".
[1] הרב שלום מאיר ולך, "מעיין השבוע – רעיונות ואמרות, סיפורים ומשלים על פרשיות השבוע", בראשית, עמ' יז-יח.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2011 19:25 |
|
| |
| פוגמישו כתב: | | | הרמב"ם היה יותר פיקח ממך, |
|
אז למה אוסרים ללמוד רמב"ם ואת המורה ??
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2011 19:40 |
|
| |
"אלא מה, התהליך אצלך היה הפוך! קודם כל, רצית להתפקר ולעזוב את הישיבה. ואז היתה לך שאלה: איך תוכל להתפקר? הרי אתה דתי! ואז מצאת את התירוץ למצפונך, והמצאת את השאלות האלו... אם כן, הרי שהשאלות שלך הן למעשה תשובות, ועל תשובות אינני יכול לענות"... ופני התלמיד לשעבר חפו.."
כמובן שהסיפור הזה מומצא אבל גם כהמצאה אין מה להתפעל מחכמתו של הרב אלא להפך.
במקום לנצל את הפגישה המקרית ברחוב ולהושיט יד מקרבת בוחר ראש הישיבה להעליב את הנער כדי שההידרדרות שלו תהיה בטוחה יותר ומהירה יותר.
כדי לפרש את הפסוק לא חייבים להמציא סיפורים מטופשים.
.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2011 02:13 |
|
| |
ברור שאף אחד לא חוזר בגלל שאלות אמוניות וכולם חוזרים בגלל תאוותיהם... או שלא?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2011 08:34 |
|
| |
פוגמישו
תעלה את הרמה.
|
|
|
|
|
