החוזרים בשאלה ומניעיהם

[מקסמן,

איני חושבת שתגובתך ראויה. אם אתה מכיר את האיש הספציפי ויש לך טענות אישיות כלפיו - זכותך לומר אותן, אבל מן הביטוי בו השתמשת משתמע שכל מי שמתלונן על התעללות מינית הוא "בכיין". הרי אינך טוען שהוא שקרן, אלא רק שהוא מגזים בגודל הטראומה שלו, מרחם על עצמו וכו' (כל אלה משתמעים מן המילה "בכיין"). בעיניי זו לא רק תגובה גסת רוח היא גם טפשית, שכן היא מעוורת, מחרישה ומונעת ממך לראות את המציאות הכואבת והקשה בה אתה חי (כולנו חיים), ולפיכך גם מונעת ממך לתקן אותה. בכל מקרה, גם אם תבחר להמשיך את עיוורונך מרצון, איני חושבת שזה ראוי להתייחס כך למי שמעיד על עצמו שנפגע באופן כה קשה. אם אין לך עדויות שהוא משקר, אין לך שום זכות לזלזל בכאבו של אדם אחר, בודאי אם לא עמדת מעולם במקומו. אם לא חוכמה ורגישות, לפחות טיפטיפת נימוס אלמנטרי.]

[מקסמן,

הביטוי "בכיינות" (על כל המשתמע ממנו) אינו מתאים כאן כלל. הוא היה ילד שנפגע קשות ואף אחד לא עמד לצידו. בחוויה שלו, העולם כולו אשם במה שקרה לו ובעובדה שלא טופל. "העולם כולו" שלו, בתקופה ההיא, היה העולם החרדי. לכן מבחינתו הוא צודק לחלוטין. העובדה שברור שלא כל העולם החרדי כזה וגועל ואלימות יש בכל קהילה, אינה רלוונטית לדבריו - ילד מצפה שיגנו עליו ויטפלו בו ולא יתעללו בו, ומי שלא עומד בכך אינו ראוי לו.]

אני מצפה ממי שלא עבר את החויה הנוראית הזו לא לשפוט את מי שכן. אני מצפה ממי שלא מסוגל לשמוע בקורת לא להאשים אחרים בילדותיות.
לגופו של עניין, החרדיות בהחלט אשמה באסונו, כשם שהחברה החילונית אשמה באסון הילדים הפגועים אצלה. כל חברה שלא מתמודדת עם הנושא הזה באמת, שלא מנסה לברר אלו חלקים בתרבותה מאפשרים לאנשים בשוליים לאנוס, אחראית לתוצאות.

האשכול הפך מדיון רציף למן מסלקה של כל ההגיגים והלינקים  המאזכרים חוזרים בשאלה.  נראה שהגיע הזמן לנועלו ובמידה ויש למאן דהוא תובנה מענינת בנדון, יואיל נא לפתוח אשכול חדש.