צעיר = צפיר = זעיר?

והיה ראשיתך מצער.

.


צעיר בעברית, זעיר בארמית וצע'יר בערבית, שלשתן מלה דומה, ממקור אחד.

צפיר, אינו קשור אליהן.


צעיר הוא הקטן, או הקטון, וכך מתרגם אונקלוס פעמים רבות הצעיר או הקטון, לזעירא, והקשר בין קטן, צעיר וזעיר, ברור ומובן מאליו, שהרי אנו, בעברית המדוברת בפינו, גיירנו את הזעיר לעברית לפני זמן רב.
השרש זהה, ע' בעברית מתחלפת לעתים עם הע' הערבית (כמו במלה עזה, שם העיר), וכשהמשמעות דומה, והשורש כמעט וזהה, אין לנו להתחבט בכך, ויפה ציטט מצו"נ מאיוב, ראשיתך מצער=ראשיתך מעט, ואונקלוס מתרגם גם את המלה מעט כזעיר.


לא כך עם צפיר העזים, ששורשו אחר, וגם משמעותו אינה דומה מספיק.
מספר דניאל ומהתרגומים, אנו מכירים שני פירושים מידיים לשורש צפ"ר, שחר, בוקר, או שעיר עזים. זעיר עזים וצפיר עזים, הינו הך הם, ויעידו התרגומים לתנ"ך, כמו גם ספר דניאל עצמו - וראו מלך יוון בפרק ח' וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן .

אינני יודע להצביע על הקשר בין צפר=שחר לבין צפיר=שעיר, ואולי יש כזה. אלא שבין הצעיר לבין השעיר, אין לנו אלא חרוז משובח מבית מדרשו של ראב"ע.

'הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והוא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי... על כן קרא שם העיר צוער' (בראשית יט כ-כב).

אם הבאנו פסוק זה, אביא שאלה עצומה שעולה לי כל פעם שאני קורא אותו. איך זה שלוט אומר למלאך מה להחריב ומה לא להחריב, ואם הוא אומר, הכיצד זה שמלאך ה' שאינו בר-שיקול, זה לא נתון לשיקולו בכלל, עיר קטנה, לא קטנה, אולי הוא גם היה מחליט לא להחריב את סדום מסיבה שנראית לו? ההגדרה של מלאך זה ישות המבצעת את רצון ה' המצווה עליה כפי שתוכנת, כמו פגז אחרי שנורה מהתותח, הוא יכול רק להמשיך בשליחות כמו רובוט, אם כבר, יש להתפלל לה', כמו אברהם שלא ביקש זאת מהמלאכים, והנה בסופו של דבר מלאך של ה' לא קיים את שליחותו ע"י התחכמות והתפלספות שהיא קטנה.

אונקלוס: והיא זעירא.
לא מובן לי 'ציבחר' שבתרגום יונתן.
אבן עזרא: מצער - קטנה מגזרת צעיר.

אז אם יש לנו 2 מקומות, זה מחזק שאפשר לומר 'חתיכה צעירה', ולמה בכל זאת תמיד כתוב קטן, האין ייחודיות ל'צעיר'?

לגבי 'והיה ראשיתך מצער':
א. נהוג תמיד לומר את זה למי שנתקל בקשיים בתחילת דרכו, ונראה שזה נתפס בטעות מלשון 'צער'.
ב. היתכן שיש קשר ל'שחר'? שהרי זה נאמר בהמשך ל'אם אתה תשחר אל אל... (כי אתה יעיר עליך)... והיה ראשיתך מצער' (איוב ח ה-ז).

באיזה מובן נקראת משפחת צפיר (כמו טוביה צפיר), קשה להאמין ש'שעיר'.

.



אלימאיר, לגבי השאלות הלשוניות:

צעיר=קטן בלשון המקרא. בעברית המודרנית, נתייחדה משמעות שונה לצעיר, שהוא קטן בגילו. משמעות זו אינה רחוקה מהמקורית, אך מצומצמת ממנה. במקור, אתה יכול למצוא גם "כביר מאביך ימים" באיוב – כלומר – זקן מאביך.
ולכן, השאר עם חתיכה קטנה, ומנגד, עם נער צעיר.


לגבי "והיה ראשיתך מצער" , הרי משמעותו המקורית של הפסוק איננה שנויה כלל במחלוקת, ואין צורך להקשות עליה ולהסיטה ממקורה בשל שימוש מודרני בביטוי.
שהרי כך אומר בלדד השוחי לאיוב: אם סבלת בלא עוול בכפך, שכרך הרבה מאד, שהרי חביבין יסורין. ובלשונו, אם זך וישר אתה, הרי שתקבל גמולך. והיה ראשיתך מצער...

א ויען, בלדד השוחי; ויאמר.
ב עד-אן, תמלל-אלה; ורוח כביר, אמרי-פיך.
ג האל, יעות משפט; ואם-שדי, יעות-צדק.
ד אם-בניך חטאו-לו; וישלחם, ביד-פשעם.
ה אם-אתה, תשחר אל-אל; ואל-שדי, תתחנן.
ו אם-זך וישר, אתה: כי-עתה, יעיר עליך; ושלם, נות צדקך.
ז והיה ראשיתך מצער; ואחריתך, ישגה מאד.

אלימאיר

מהמקרא ברור לדעתי שצפיר הוא שעיר. גם הפסוק שהבאת מדניאל מבהיר זאת:
כ הָאַיִל אֲשֶׁר-רָאִיתָ, בַּעַל הַקְּרָנָיִם--מַלְכֵי, מָדַי וּפָרָס.
כא וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר, מֶלֶךְ יָוָן; וְהַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בֵּין-עֵינָיו, הוּא הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן.

כלומר, בפסוק מוצמד לכל בעל חיים שם תואר המלווה ומסביר אותו: האיל הוא בעל קרניים והצפיר הוא שעיר. דרך אגב, הזיהוי המודרני של הצפיר עם התיש נראה לי בעייתי לאור המשך הפסוק שבו מתוארת חיה בעלת קרן אחת בלבד. בכל אופן, יש עוד מקומות במקרא שבהם המילה צפיר מוקבלת לשעיר, וכך גם בתרגומים לארמית.

אבל, בנוסף לזה, בארמית קיימת גם המילה צפרא שמשמעה הוא "בוקר". למשל, צפרא טבא = בוקר טוב. מהמילה הזאת נגזרה בארמית הארץ ישראלית גם המילה צפרירים שמשמעה מזיקים או שדים הפועלים בבוקר, וגם המילה צפריר (או צפיר) שהיא רוח בוקר. כנראה שזה גם מקור שם המשפחה צפיר.

ומעניין לשים לב גם למילה ציפור. המילה אמנם מקראית (כמו "בלק בן צפור"), אבל אני חושב שהשימוש שלה כבעל כנף הוא מודרני. למשל, הביטוי הידוע "ציפור הנפש" שמשמעו דבר היקר מאד ללב האדם, מקורו הוא תלמודי (בבא קמא ח), ושם נאמר: "יודעין כמה הכהו ועל מה הכהו אם על שוקו או ציפר נפשו" – אך בלי ניקוד קשה לדעת איך נהגיית המילה. בכל אופן, המשמעות כאן היא אחרת, וכנראה מדובר על הגרוגרת, קנה הנשימה.

.


השימוש בציפור כבעל כנף מופיע כבר בתורה. החל בקן-ציפור (הנמצא או על הארץ או על עץ. על עץ, בודאי שמדובר בבעל כנף) בו משלחים את האם, עבור דרך הציפורים הטהורות מפרשת ראה לעומת אלו שאינן טהורות מבעלי הכנף, וכלה בציפור שבספר עמוס, התיפול ציפור. כולן, ציפורים בעלות כנף, עוף יעופף על הארץ.

בהחלט יכול להיות קשר בין צעיר = צפיר = זעיר

צפיר = שחר = בן תשחורת = כינוי לצעיר

מעניין שזעיר דומה לשעיר

כמו כן שעיר / תיש / עז הם בצבע שחור = שחר

פעם כתבתי משהו יפה על כל ההקשרים האלה

אבל אין מושג איפה זה עכשיו


אביתר הכהן

.


בן התשחורת נקרא כך לא משום שהוא בשחר ימיו (מה, הוא תינוק? ) אלא משום שטרם זרקה שיבה בשערו, וזה - נותר שחור.

צפר, או צפרא, הוא אכן בוקר בארמית. צפיר, הוא שעיר, לא גדי קטן אלא תיש.

האם יכול להיות קשר בין "צפיר", כבעל חיים, במובן "שחר", לבין הביטוי "איילת השחר"?!

אמשלום – אני חושב שאין קשר. שמעתי פעם הסבר לצרוף "איילת השחר" ועד כמה שאני זוכר לא מדובר באיילה שהיא נקבת האייל. אם אזכר בהסבר אביא אותו.

מואדיב - אתה צודק כמובן לגבי המשמעות של הציפור בתנ"ך, אבל לגבי הזיהוי של צפיר כתיש, איך אתה מסביר את הפסוק מדניאל שמדבר על קרן יחידה?

.


מקור הביטוי "איילת השחר" הוא במזמור כב בתהלים.

נחלקו הפרשנים באשר למשמעותו, ויש אף שסוברים כי "למנצח על איילת השחר" , הריהו בקשר לנעימה בה יש לשירו, כמו 'למנצח על' רבים אחרים.

שני פירושים עיקריים לכך. הראשון – כי המדובר באיילת השחר – בשחר העולה – וכי דימו אבותינו את קרני השחר הראשונות העולות, לקרני האילה, ואין דימוי זה חיצוני דוקא, שהרי הצבי מסמל יופי, והאילה, אף היא כך, ודימוי זה, פיוטי הוא.
לפירוש זה גרסה נוספת, של אלו שהסבירו כי כוכב נוגה, הוא המכונה איילת השחר, משום שהוא זורח בטרם עולה השמש.

הפירוש השני הוא גם כן מוסב על הזריחה, אלא שכאן איילת מלשון איל=כוח, וכמו בפסוק כ' באותו המזמור 'איילותי' , שמשמעותו כוחי.

למיטב זכרוני, הצפיר היחיד המופיע בתנ"ך הוא התיש של ספר דניאל, והפעם הראשונה בה אנו נתקלים בשורש זה ללשון בקר, היא בתרגום אונקלוס, במלה 'צפר' בתור תרגום לבוקר, שחר.

===========================================

אביעם
גם אם שבועים שבעים אשב ואתעמק, לא אצליח להסביר את חזיונותיו של דניאל, וכפי שאיני יודע להסביר שש כנפים דיחזקאל, כך לא אדע להשיב אודות תיש בעל קרן עצומה אחת.

מואדיב

המילה 'צפיר' מופיעה בתנ"ך בסה"כ שבע פעמים: בדניאל - ארבע פעמים, עזרא – פעמיים (מתוכן אחת בארמית), ובדברי הימים - פעם אחת.

1. (דניאל ח ה) " וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין, וְהִנֵּה צְפִיר-הָעִזִּים בָּא מִן-הַמַּעֲרָב עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֵין נוֹגֵעַ, בָּאָרֶץ; וְהַצָּפִיר--קֶרֶן חָזוּת, בֵּין עֵינָיו" (הוא עקבי לגבי הקרן..)
2. (עזרא ח לה) " הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי בְנֵי-הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרִים שְׁנֵים-עָשָׂר עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל אֵילִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה, צְפִירֵי חַטָּאת, שְׁנֵים עָשָׂר: הַכֹּל, עוֹלָה לַיהוָה."
3. (דברי הימים ב כט כא) " וַיָּבִיאוּ פָרִים-שִׁבְעָה וְאֵילִים שִׁבְעָה וּכְבָשִׂים שִׁבְעָה, וּצְפִירֵי עִזִּים שִׁבְעָה לְחַטָּאת"
4. ובארמית: (עזרא ו יז): "וְהַקְרִבוּ, לַחֲנֻכַּת בֵּית-אֱלָהָא דְנָה, תּוֹרִין מְאָה, דִּכְרִין מָאתַיִן אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה; וּצְפִירֵי עִזִּין לחטיא (לְחַטָּאָה) עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, תְּרֵי-עֲשַׂר -- לְמִנְיָן"

עוד כמה דברים בעניין

צפיר = צופר = שופר = קרן

לו-ציפר = שטן , מיוצג על ידי תיש = מזל גדי (נשלט ע"י כוכב שבתאי)

מסמל הגבלה / מעצור / קשיים , "ויהי לו לשטן.."

לו-ציפר = כוכב נוגה = איילת השחר

צפיר במקרא : כנראה זכר של עז = תיש / שעיר

קרן החזות בין עיניו של הצפיר בספר דניאל :

רומז ל"קרן" (בליטה) שהייתה במצחו של אלכסנדר מוקדון (הגדול)


אביתר הכהן

.

evycohen :

הקישור שעשית בין הצפיר לבין השופר מעניין, אך טעון סימוכין. אשמח לראות חיזוק כלשהו להשערתך.


מקורו האטימולוגי של לוציפר הוא מלטינית, והוא אכן קשור לכוכב נגה, לגמרי לא לכוכב שבתאי (וראו למטה הגדרת המקור האטימולוגי ממילון מריאם ובבסטר).

היכולת לדרוש תקבולות בין מלים שונות משפות שונות, האחת שמית צפונית (עברית/ארמית) והשניה לטינית קדומה; האחת בה שורש בן שלוש אותיות צפ"ר, השניה בה ה"לוקס" (אור) עבר מעתק מ-X ל-C , היא מעניינת, מסקרנת, אך חסרת משמעות בלשנית אמתית.


כפי שליקט עבורנו אביעם למעלה, כל האזכורים של המלה 'צפיר' במקרא הם באותה המשמעות - תיש (ואף דוגמא ארמית אחת מעזרא, ובה, לענ"ד, יש לדון בנפרד).
לעומת צפיר העזים, הצפר, או צפרא הארמי, משמעותו בוקר.

מדוע לא נדרוש גם קשר למלים ציפור, צפרדע או ציפורן? מעט מאמץ אינטלקטואלי מצדנו, וציפורני ידינו תתקשרנה גם הן ללוציפר, ועוף יעופף על הארץ, וקרן ממצח אשמדאי תצמח, עד ביאת מכת הצפרדע.


לגבי הבליטה על מצחו של אלכסנדר, מודה אני כי פעם ראשונה אני שומע על כך. יש לכך מקור?