| נשלח ב-30/8/2004 14:52 |
 |
| |
לחיצת יד לאשה – היתר בירושלמי?
מפעם לפעם עולה השאלה המעשית מה לעשות כאשר אשה מושיטה יד לגבר. האם מותר ללחוץ את ידה? האם – אולי – אפילו - ניתן לאמץ דרך קבע את המנהג הזה הרווח באומות העולם - או שזה אסור מפאת חוסר צניעות?
אין דבר שאינו רמוז בתורה. וגם הנושא שלנו יש לו מקור מפורש במשנה ובירושלמי.
במסכת סוטה, בתיאור הדינים הנעשים בסוטה, נאמר כי היא מובאת אל המקדש, מכינים עבורה מנחה מיוחדת, ואז המנחה מונפת בתוך כלי. הסוטה תופסת בכלי, והכהן תופס את הכלי מתחתיה. פשטות הדברים היא שהסוטה מניחה את ידה מתחת לכלי, והכהן מניח את ידו מתחת לידה.
על זה התפתח הדיון הבא בירושלמי (סוטה פ"ג הל' א, קידושין פ"א הל' ז):
אין הדבר כאור? (=כעור)?
מביא מפה (כלומר מניח מפה בין ידו לבין ידה).
ואינו חוצץ? (זה מועיל מצד צניעות אבל גורם בעיה של חציצה – הפסק – בין יד הכהן למנחה)
מביא כהן זקן (והיה מקום לחשוב שיצר הרע שוב אינו אוחז בזקנים. אולם כאן לכאורה מדובר בגיל 50, שבו פורשים הכהנים מעבודתם במקדש).
[אי נמי=או גם, תירוץ אחר]
ואפילו תימר ילד (גם אם נאמר שמדובר בכהן צעיר לימים, שאינו נשוי ויצרו תוקפו)
אין יצר הרע מצוי לשעה.
מסקנת הסוגיא בירושלמי, אם כן, היא שאין חוששים ליצר הרע הזה ברגע קל זה של נתינת היד מתחת ליד האשה.
לכאורה, יש כאן מקום לדמות דבר דבר, את ההיתר של הירושלמי בנתינת יד לשעה קלה לצורך ללחוץ את ידה של האשה לרגע קט.
כפי שכבר התברר בדיונים בעבר, יש בלחיצת יד ובכל קשר אגבי עם אשה שני חששות, ויש לברר היטב לאיזה מהם אנו חוששים, ואולי לשניהם. האם החשש הוא פן יגיעו מכלל קשר אגבי וארעי לעריות ממש, או שמא יש לאסור רק בגלל ההירהור. ויש לצדד לכאן ולכאן. לפי הירושלמי משמע שאין לחשוש לאף אחד מהם.
אמנם, בעצם המעשה של נתינת היד מצאנו מחלוקת בין רבותינו הראשונים.
בעלי התוס', בכמה מקומות (סוטה יט ע"א תוס' ד"ה כהן, סוכה מז/ב ד"ה כהן, מנחות סא/ ד"ה כהן) העמידו את הדין של המשנה בצורה אחרת. לדבריהם, האשה אוחזת בכלי של המנחה מלמעלה, והכהן מניח את ידיו מלמטה, ולא קרבו זה לזה כלל. לפי זה יש להבין מדוע נאמר בירושלמי שהדבר כעור, והתשובה היא שאפשר שיגעו זה בזה בלא מתכוון.
לפי זה, אין מקור להתיר מהירושלמי לחיצת יד לפי שעה לאשה. ואדרבה, יש מקור לאסור.
אולם רבנו הרמב"ם (הלכות סוטה פרק ג הלכה טו) פסק את המשנה כך:
ואחר כך משקה אותה ואחר שתשתה לוקח כלי השרת שבו המנחה ונותנו על ידיה וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה במזרח כשאר כל התנופות מוליך ומביא ומעלה ומוריד...
למדנו מדבריו שהסוטה אכן מניחה את ידיה מתחת לכלי והכהן שם ידו מתחת לידיה, וזה הדבר הכעור שהוזכר בירושלמי.
לפי זה, מסקנת הירושלמי שרירה וקיימת לגבינו, שבמגע יד קצר אין יצר הרע שולט שהרי זה לפי שעה.
האם לפי זה יש מקום להתיר לקבל יד מאשה וללחוץ אותה?
אפשר שכן, אך יש חילוקים נוספים.
א. לחיצת יד היא פעולה מכוונת של קשר. לא קשר למטרה רעה, אך קשר בכל זאת. מה שאין כן במעשה הכהן.
ב. כל מה שהתרנו כאן הוא באופן חד פעמי. אם אנשים ונשים יבואו לתת יד זה לזו באופן קבוע, הם יוכלו להשתמש בכך ליצירת קשר.
ג. ניתן לחלק את נתינת היד ומניעי הנתינה לכמה סוגים. יש מקרים בהם יהיה הדבר אסור. אמנם, אפשר שגם אם נתיר זאת, זה ייכלל עדיין במה שאמרו על המרצה מעות מידו לידה של אשה כדי להסתכל בה, שאף זה איסור חמור הוא.
ד. יש סברה להקל בלחיצת יד יותר מאשר במעשה הכהן, לפי שהאשה שבמקדש היא סוטה, וכבר חשודה באותו דבר, ואפשר ששם יצר הרע שולט יותר. אלא שמסתבר ששם יש להקל שבשעה שהיא עומדת לדין פומבי אין יצר הרע שולט.
לפיכך, נראה שהדינים העולים מהדיון הקצר שלנו הם כדלקמן:
א. אשה שנותנת יד לגבר באופן מפתיע ולא רגיל, יש להקל ללחוץ את ידה, שאין יצר הרע שולט לפי שעה.
ב. הרגל של לחיצת ידים בין גברים לנשים הוא פסול. (גם בגלל ההירהור וגם בגלל מיעוט שישתמשו בזה לאיסור). אך אם אינם מכירים ואין זה אלא למטרות נימוס יש מקום עיון אם ניתן להתיר הנהגה כזו. אמנם מן הירושלמי נראה שכל ההיתר בכהן הוא לפי שזה חד פעמי ובדיעבד.
ג. אשה שידועה כפרוצה אין ללחוץ את ידה בשום פנים ואופן.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2004 15:50 |
|
| |
תודה רב מיימוני
לא הבנתי איך הסקת שבאופן חד פעמי מותר הן בחילוקים שהבאת הראת יפה שאצל הכהן אין זה מעשה המבטא קשר משא"כ בנתינת יד.
סתם כך איני מבין הדיון, אם מצד עצמו הן הדבר תלוי בכל אחד, ואם להסתכל בעקב אשה אסור בהקשרים רגילים ומסוימים ליתן יד לא כ"ש הן גדול מישוש מראיה, אלא הדבר תלוי לפי כל אדם, וכהא דעולא מנשק אבי חודייהו.
ובאמת שאחר שהמנהג שלא ליתן יד, עכ"פ אצל אלו הנוהגים, מהווה נתית יד כזו בהכרח צעד מקרב, וצ"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2004 16:28 |
|
| |
מתעניין
אתה צודק, ולא הבהרתי דברי יפה.
יש כאן כמה רמות.
א. מגע יד שלא למטרת קשר.
ב. נתינת יד לשם נימוס באופן אקראי, קשר אבל קשר ארעי בלבד.
ג. נתינת יד לעתים תכופות יותר, מה שיוצר קשר חזק יותר.
טענתי היתה שנתינת יד לאשה באופן חד פעמי, כגון שהיא מושיטה לך יד לשלום, עשויה להיות דומה לאירוע א' בירושלמי.
אמנם אני סבור שאין ראוי להתיר את ג', מהסיבות שנתבארו.
***
קיבלתי בתיבה האישית שאלה יפה, בדיני סוטה. היאך ניתן היה לגעת בה, והרי אפשר שהיא נידה. ויש להוסיף שהיה מקום לחשוש שפירסה נידה מחמת הפחד, כפי שמצינו באסתר ללשון אחת בגמרא מגילה.
ועוד יש לשאול היאך הכניסו אותה כך למקדש.
אלא שאין בידי תשובה לשאלות אלו בינתיים. ושמא יענו עליהן אחרים?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2004 18:31 |
|
| |
מה שהירושלמי שאל - שאל.
אבל האוירה העולה מכל הטקס הזה, ממש לא מתאימה למושגי ההלכה המוכרים לנו, וקשה לדמיין את החפץ חיים (שהיה כהן) מנהל טקס השקיית סוטה.
מתוך מסכת סוטה, ורמב"ם:
הכהן אוחז בבגדיה, אם נקרעו - נקרעו, אם נפרמו - נפרמו, עד שהוא מגלה את ליבה.
הכהן מגלה שערה וסותר את מחלפות ראשה.
מסיעין אותה ממקום למקום כדי שתודה (שיטת הטלטולים).
מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה.
הגמרא (דף ח' ע"ב) מסיקה שכל הרוצה לראות יבוא ויראה, אחד אנשים ואחד נשים.
בואו נאמר שלאחר כל המעשים האלה, נתינת ידו תחת ידיה בשעת הנפה, נחשב למעשה פעוט ערך.
על כרחך, שלפני כל המעשים האלה, מחויב הכהן ללא ספק לשאול את הרב, האם ללבוש כפפות כדי שלא יכשל בנגיעה ח"ו. האם לטלטלה בשינוי ובגרמא. או האם לבקשה לבוא עם בגד תחתון, כי מסתמא דין 'קריעה' חל רק על בגד עליון כדרך שמצינו בקריעה דאבלות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2004 11:50 |
|
| |
בדבר להושיט יד לאשה כדרך הנותנים שלום בהפגשם ודאי הוא פשוט שאסור כדכתבתי באו"ח ח"א סימן קי"ג דהרי יש
לו לחוש גם לדרך חבה והנאה, אבל כתבתי בח"א דאה"ע סוף סימן נ"ו לאחד שראה שיש גם יראי ה' שמקילין שיש לדון
לכף זכות דסומכין ליתן כשהיא מושיטה להם שלא יעשה להו דרך חבה ותאוה, וגם שם כתבתי דלמעשה קשה לסמוך
ע"ז. ומח"ב אה"ע סימן י"ד איני רואה שום סתירה ממש שהתרתי לילך באוטובוסים (באסעס) דשם ליכא כמעט לכולהו
ענין חבה. אגרות משה אה"ע ד' סי' לב.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2004 12:10 |
|
| |
הוא פשוט שזה מהדברים התלויים בלב היודע אם לאל או לעקלקל.
אגרות בוגי סימן א'
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2004 02:02 |
|
| |
מיימוני
תמהני עליך איך כתבת שכהן בן 50 שנים צריך לפרוש מהעבודה, והרי אין השנים פוסלים בכהנים אלא רק בלויים כמו שנתבאר בחולין כד ע"א, ולכן בירושלמי מדובר בזקן כפשוטו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2004 02:28 |
|
| |
מימוני.
הגע בנפשך, מדבריך עולה שבמקום שיש חשש להרהור ודאי שאסור, ומי יאמר זיכיתי לבבי?
הלזאת "היתיר" יקרא?
מה האסור לגעת בנדה? (שאינה אשתו)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2004 09:00 |
|
| |
טוב,
ראשית אצטרף לתמיהתו של שושן . (יתירה מזו ידוע על כהנים גדולים ששמשו עשרות שנים [שמעון הצדיק 40 שנה , יוחנן כה"ג 80 [!!!] שנה )
מעבר לזה , ודאי שהסוטה באה למקדש כשהיא טהורה מכל טומאה (נדה , זבה , מת או אחרת) אלא שזה קשור לתחום הלכתי אחר . (באיזה מצב מותר להיכנס אל הקדש ולמי )
הגע בעצמך , שחכמים הזהירו להוציאה מהר ברגע ששתתה המים , שמא תפרוס נדה ותהיה בטומאה במקום הקדש (שבמצבים מסוימים יש בזה איסור חמור שעונשו כרת )
בנוגע לדברי האקדמאי , אני מסכים ביותר , שההקשר ההלכתי של סוטה מאד מיוחד ,ובאמת לא הכי מתאים (מחשבתית , וכ"ש מעשית) לשמרנות של יהודי דתי ממוצע וכ"ש רב בזמן הזה .
נראה לי שזו סיבה די מהותית למה לא שייך ללמוד מהמקרה הזה .
עם זאת אני סבור שאפשר למצוא פתח להיתר משום גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה . (לאו ד"לא תסור" )
ולכן כאשר ניכר בבירור שתהיה לאשה בושה שלא נענתה נתינת היד לשלום (ומובן שמבינים שלא נתכונה "לנסות" אותך וכו') לדעתי ודאי יש להתיר , ואולי ניתן לחזק את הדברים מהמקור שהביא המיימוני .
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2004 12:00 |
|
| |
תודה לכל המגיבים.
כמה הערות על ההערות.
א. טעיתי בדבר פשוט, והחלפתי בין כהן ללוי, כאשר כבר כתבו כאן.
ב. גם לפי האופן שהחפץ חיים מוצג בינינו ובימינו, ברור שהיה מנהל את טכס השקיית הסוטה לכל פרטיו ודקדוקיו, וכמדומה לי שדינים העולים מן הגמרא לגבי סוטה נכללו בספרו "ליקוטי הלכות".
ג. איני מבין מה קושיא יש מן העובדה שהשאלה הוצגה דווקא בדיון אודות סוטה. שם היה לה לעלות, אגב ההלכות הנוגעות לענינה. כל מה שיש לעיין, כפי שציינתי, הוא אם מעשה הסוטה הוא סיבה להחמיר או להקל בדבר, ולדעתי עדיין ניתן ללמוד משם שאפשר להקל בנתינת יד לאשה בעת הצורך. והלא נראה מן התירוץ האחרון שחזרה בה הגמרא מתירוץ ראשון, והותר הדבר לא רק בכהן זקן. אמנם נראה שברווק לא היה מקום להתיר.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2004 12:15 |
|
| |
קיבלתי מתלמיד חכם אחד בעקבות דיון בתיבה האישית:
אולי יש מקום לחלק בין מקדש לבעלמא מכמה בחינות:
1) כהנים זריזים הם ועסוקים בעבודתם
2) יראת המקדש
3) "אין חשק מצוי בדבר שעיקרו עשוי לנוול" (דברי המאירי
פה)
ידוע שיש חילוקי דעות בפוסקים. מצד אחד החזון איש והסטייפלר שזה "יהרג ואל יעבר" ומצד שני חכמי אשכנז
(גרמניה) שמתירים מטעם נימוס והרבה סוברים שזה דרבנן.
גם יש לעיין במחלוקת רמב"ם ורמב"ן בלאו ד"לא תקרבו לגלות ערווה" ודברי הבית יוסף בהלכות נדה שם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2004 16:24 |
|
| |
כיון שקיבלתי רשות, אני רשאי לפרסם כי מדובר במשנהברורה, רב הפורום השכן "אהלה של יהדות".
ומן הסתם יהיה ענין בהסכמתו לפירסום:
"אם אתה חושב שיש תועלת להביא בשמי, אז אשמח וזהו כבודי
אבל שיהיה ברור שאני לא תלמיד חכם, רחוק ממנו
בברכת התורה".
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2004 23:13 |
|
| |
אגב עניינא דנן,
חומרא חדשה צצה במקומותינו בשנים האחרונות, חומרת 'הקופאיות'.
כיום לא תמצא צרכניה חרדית שבה הקופאית מחזירה עודף מיד ליד, אלא מניחה על צלחת מיוחדת.
נער הייתי וגם זקנתי, וכל ימי גודלתי בין החכמים בעיר הקודש תובב"א ובעיר התורה תתתובבבב"אא, ולא זכורה לי חומרא זו בימי נעורי. חכמים ואנשי מעשה כולם היו משלמים ומקבלים עודף מהקופאית מיד ליד, כאחד האדם, ואין מרגיש בדבר.
אכן אכשר דרא. דהא דשנינו 'כל המרצה מעות מידו לידה כדי להסתכל בה לא ינקה מדינה של גיהנם' (ברכות סא.) 'כדי להסתכל' דייקא, והאידנא כולי עלמא חשדי נפשייהו בהא.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2004 23:24 |
|
| |
אקדמאי
זה לא שחושדים את עצמם אלא שהעבירו הלכה שנהוגה בין איש לאשתו המנודה והחלו אותה על לכל אשה. זה רק מעלה רמז סמוי ששייך... או במילים אחרות זה מדגיש שיש להם מעמד של 'ראויים להזדווג'.
מיימוני
מה התועלת בהודעתך האחרונה?
פעם סיפרו לי שהרב שמעון שקופ לחץ ידי נשים!
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 04/04/2005 8:17:39
|
|
|
|
|
).
