לחיצת יד לאשה – היתר בירושלמי?

שמאי _ קאמר

כתבת:

<"בדבר לחיצת יד לאשה, כמו שכבר ציינו כאן, אף אחד לאיכול להיות בטוח מעצמו ולדעת שלא יבוא לידי הרהור">

שאלות לי אליך:

האם עליך ללכת עם אוטמי אוזניים בהיותך בביתך, כי אולי קולה של שככנתך הקוראת לבתה המשחקת בחצר לבוא לארוחת צהרים תגרום לך להרהור.

אף אחד לא יכול להיות בטוח בעצמו!

ומאותו חשש האם יש לשבת כל היום בחדר אטום לקולות?

האם יש לדאוג לשעות שונות לכניסה לחדר מדרגות לנשים וגברים בבנין משותף?

אף אחד לא יכול להיות בטוח בעצמו!

חשש נגיעה וראיית אחורי אשה!

היש לארגן פסק זמן שבו אין נשים ברחוב, כדי שלא יראו נשים מקילומטר?

אף אחד לא יכול להיות בטוח בעצמו מהרהור,  כשיראה צללית של אשה ממרחק של מאות מטרים! 

עד כמה אפשר להתחשב ב"נורמה" מקומית כדי שלא לחשוש להרהור ראה כאן:

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?whichpage=3&topic_id=528438&forum_id=1364

בשו"ת יביע אומר חלק ו - או"ח סימן יג, נשאל "אם מותר לומר דברים שבקדושה כנגד אשה נשואה שרגילה לצאת לרשות הרבים בגילוי הראש, ואינה מקפדת כלל לכסות ראשה, האם גם באופן שכזה שייך דין שער באשה ערוה, או כיון שרגילה בכך אין לחוש שיבא ליד /לידי/ הרהור ע"י ראיית שערותיה.

ואמרתי להביא קצת סמך נוסף להנ"ל, ממ"ש הלבוש בסוף או"ח (מנהגים אות לו), שאע"פ שכ' בספר חסידים שבכל מקום שאנשים ונשים רואים זא"ז בסעודת נישואין, אין לברך שהשמחה במעונו, לפי שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש הרהורי עבירה, מ"מ אין נזהרין עכשיו בזה, וה"ט משום שעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים, ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כקאקי חיורי מרוב הרגלן בינינו וכיון דדשו דשו. עכ"ל. ומכבר הבאתי סיוע לזה ממ"ש בס' לקט יושר (חיו"ד עמוד לז) בשם הגאון מהרא"י בעל תה"ד, וז"ל: עוד אמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו, משום דבזמן הזה אין מוזהרים כ"כ מלילך אחר אשה. ע"כ. ונראה טעמו כמ"ש הלבוש שבזה"ז מרוב הרגלן בינינו דמיין באפן כקאקי חיורי. וכיו"ב כ' בס' מחצית השקל על אה"ע (סי' כא), ע"ש. גם מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן מז) הביא דברי הלבוש הנ"ל. וכ"כ בס' חינא וחיסדא (דף קטז ע"א) להסתמך ע"ד הלבוש הנ"ל. וכן בס' טהרת המים (מע' ב אות ח"י) הביא דברי הלבוש וכתב שאף בעוב"י =בעיר ואם בישראל= שאלוניקי לא נהגו לחוש לזה ע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחם משיב ח"ב (סי' כ, עמוד ק) שגם באשכנז לא חששו לזה. ע"ש. וע' בס' דרך פקודיך (מל"ת לה) שהעיר על מה שאין נזהרים כ"כ במה שציוו חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה, ובעירובין (נג סע"ב) כששאל ר' יוסי הגלילי לברוריה באיזו דרך נלך ללוד, ענתה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היל"ל באיזו ללוד. ולא מצינו לת"ח יראי ה' שישקלו בפלס דבריהם שלא להרבות שיחה עם האשה, ונ"ל עפמ"ש הלבוש שבזה"ז שהנשים מורגלות בינינו, אין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כי קאקי חיורי וכו'. וה"נ לענין זה, ודוקא בזמנם שלא היו רואים אשה בחוץ שכל כבודה בת מלך פנימה, ובראיית אשה מיד באים לידי הרהור במחשבה שבלב, משא"כ עתה שהנשים עוסקות במשא ומתן, ומורגלות בינינו, ואין האדם מתפעל בראייתן ובשיחתן לבוא לידי הרהור, ומ"ש באשתו אמרו הוא משום גזירה וגדר לנשים אחרות, משא"כ בזה"ז. עכת"ד. ושו"ר כיו"ב לידידנו הגרא"י ולדינברג שליט"א בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט (סי' נ) שפירש בסו"ד מ"ש הלקט יושר הנ"ל עפ"ד הלבוש. והסכים עמו הגרש"ז אוירבך שליט"א, ע"ש.

בתשובה זו דן הציץ אליעזר בגדר האיסור של הליכה אחורי אשה ובנוגע לזה"ז וכתב להגרש"ז אויערבאך :

''באחת הפגישות לפי זמן מה שאלני כתר"ה מהו הגדר של האיסור להלוך אחורי אשה, ואם זה שייך גם בעליה לאוטובוס, ולפעמים קורה שאשת אדם גדול מחכה ג"כ לעלות לנסוע האם יש להמנע מלכבדה לעלות קודם משום חשש האיסור של הליכה אחורי אשה, ולא עלה בידינו דבר ברור.

(א) והנה ראה זה מצאתי כעת דבר נפלא בזה בלקט יושר חיו"ד, אגב עיוני בו בקשר לענין אחר, והוא זה. דבסי' שע"ו בסופו כותב בשם רבו התה"ד וז"ל: ואמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו משום דבזמן הזה אינו אנו מוזהרין כ"כ מלילך אחר אשה עכ"ל. ולכאורה מופלאים המה דברי לקט יושר אלה ואין להם כל הבנה, דמאי שנא אשת חבר מאשה דעלמא? והאם בהליכה אחריה אין גבה אותו חשש הרהור שחיישינן בזה על אשה דעלמא?

על כן עלה בדעתי לפרש דאולי כוונת התה"ד היא על דרך - האופן ששאל כתר"ה, והיינו בהיכא שיש בההליכה אחר אשת החבר משום חלוקת כבוד לה בתור אשר חבר, ועל כן התיר התה"ד להלך אחריה בהכריעו דעשה דכבוד התורה עדיף. וכן זה שכותב או אחר אמו כוונתו, אחרי אמו של המהלך והעדיף בזה על כן ג"כ מצות כיבוד אם, דבחבר מצינו רק שאמרו דאשת חבר כחבר ולא גם באמו [או התיר באמו מפני שבכלל אין בהילוך אחריה כ"כ הרהור].

(ב) אך עדנה צריך עיון סיום דברי הלקט יושר, במה שמנמק הטעם דמותר מפני דבזמן הזה אין מוזהרין כ"כ מלילך אחר אשה, דבמה נשתנה הדין בזה בזמן הזה? האם אכשור דרא?

ונראה לומר דאולי כוונתו בזה כדמצינו בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תש"ע (והתשובה מוזכרת בקצרה גם בבאה"ט אה"ע סי' כ"א סק"ב ופ"ת סק"א) שעלה בשם בדעת השואל לחלק בזה ולומר שדין האיסור של הליכה אחורי אשה לא ינהוג בארצות אשר הנשים הולכות מכוסות מכף רגל ועד ראש ואין נגלה ממנה דבר שיוכל האדם להסתכל בו, והגם דהרדב"ז בדברי תשובתו שם דחה חילוק השואל בזה בנימוק דלא נתנו רז"ל דבריהם לשיעורין אלא כל הנשים שוות וכל המקומות שוים, וגם מפני, דאין הטעם בזה משום שמסתכל במקום המגולה ממנה אלא עיקר הטעם הוא מפני שיבוא לידי הרהור על ידי הלוכה ותנועותיה כיעו"ש, אבל יתכן שהתה"ד כן סבר שיש מקום של צידוד קולא בזה ועל כן הכריע להקל עכ"פ באשת חבר (שבודאי ג"כ הולכת מכוסה לגמרי מבלי שנגלה ממנה דבר) שישנו נגד זה גם עשה דכבוד תורה, וכן במקום כיבוד אם [או משום דגבי אם אין בכלל כ"כ חשש הרהור].

[ואגב. תמוה בעיני על הרדב"ז שם שכותב הטעם שאמרו בברכות ד' ס"א דלא יהלך אפילו אחורי אשתו, דהוא מפני ההרהור ובאשתו נמי איכא הרהור ע"ש, וזה חידוש גדול לומר דבאשתו איכא בכה"ג משום הרהור. ורש"י שם בברכות מפרש הטעם בזה רק דהוא משום דגנאי הדבר. וברמב"ם ושו"ע לא נפסק מזה בכלל. ויעוין באוצה"פ סי' כ"ג אות ח' סק"ד ויש להאריך].

(ג) ועוד יש לומר דכוונת התה"ד היא בכזאת, דלכן שאני זמן הזה מבזמן הקדום, משום דבזמן הקדום לא היתה האשה רגילה ללכת ברחובות קריה והיתה יושבת בירכתי ביתה, וכדברי הרמב"ם בפי"ג מה' אישות הי"א שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית בזה רק דהוא משום דגנאי הדבר. וברמב"ם ושו"ע נפסק ברמ"א באה"ע סי' ע"ג סעי' א' דאשה לא תרגיל עצמה לצאת הרבה שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה. ולכן הפגישה וההילוך אחריה ברחוב היה מביא ביותר לידי הרהור, אבל משא"כ בזמן הזה שהמציאות לא כן, אלא האשה אינה יושבת בירכתי ביתה כבזמן הקדום ורגילין יותר בראית אשה ברחוב, לכן קלקלתם תקנתם דאין כ"כ עתה חשש הרהור בהליכה אחריה כפי אז ועל כן הקיל התה"ד משום ה"ט עכ"פ באשת חברו ובאמו כנ"ל.

ומעין האמור מצאתי בלבוש או"ח במנהגים שבסוה"ס בסעיף ל' שכותב לבאר שלכן אין נזהרין עכשיו מלברך שהשמחה במעונו במקום שאנשים ונשים רואין זה את זה, דאפשר משום דעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ דדמין עלן כקאקי חיוורא מתוך רוב הרגלן ביננו וכיון דדשו דשו עיי"ש"

וע"ז השיב לו הגרשז"א:

קבלתי את יקרת מכתבו בערב שב"ק ונהניתי מאד ממה שמצא בלקט יושר, ואמינא לי' יישר ע"ז שהודיע לי מזה כי בשעת הדחק כבר יש על מי לסמוך. ובכוונת דבריו הנראים מקופיא כתמוהים מאד נלענ"ד כמ"ש כתר"ה בסוף דבריו אך קצת באופן אחר. כי מצד הסברא הי' נלענ"ד דמלשון השו"ע פגע אשה בשוק משמע דאין דרכן של נשים להיות בשווקים ורק על דרך מקרה פגע, וכידוע דלפנים הי' דרכן של נשים צנועות להיות בבית כדכתיב כל כבודה בת מלך פנימה (ומפורסם מהחת"ס דטעמא דנשים אין מדליקות לעצמן נר חנוכה הוא כדי שלא תעמודנה על פתח הבית הסמוך לרה"ר =לרשות הרבים=), ולכן כשהולך כנגד אשה אין החשש גדול כי יתבייש להסתכל בה שהרי היא תרגיש בכך, משא"כ לאחריה שהוא רואה ואינו נראה חיישינן טפי, ונוסף לזה גם נראה שבזמנם הי' אפשר להזהר מלכת אחורי אשה משא"כ בזמננו הרי אף אם יברח מאחורי אשה ימצא תיכף את עצמו אחורי אשה אחרת, וכמדומה לי שנשים מצויות ברחוב יותר מאנשים ומה גם בזמנינו שהפריצות מצויה הרבה ולצערנו הפרוץ מרובה על העומד ואין מתביישים להסתכל באשה גם בפניה, ולכן הי' לע"ד במקום מצוה [או שצריך לעשות כן מצד הנימוס] אין טעם להחמיר בזמננו, ומשום כך שמח לבי מהמציאה שמצא, ואף שבזמן התה"ד המצב היה הרבה יותר טוב מבזמננו, אבל מ"מ יתכן שגם אז כבר היו הנשים מצויות בשווקים ורחובות ובכל מקום שהולך הי' נמצא תמיד אחורי אשה ולכן כתב להקל כן נלע"ד, וכיון דבלא"ה רגיל בי' טובא שפיר מסתבר להקל במקום מצוה.

ביקרא דאורייתא ובכל חותמי טובה וברכה שלמה זלמן אויערבאך.