לחיצת יד לאשה – היתר בירושלמי?

יקר
כל מה שכתבתי למעלה נכלל בגדר 'נימוקים הגיוניים'. אם משהו לא הגיוני בשבילך באופן ספציפי, אנא פרט. אם הכל לא נחשב בעיניך 'הגיוני', כנראה שהגדרתך למושג 'היגיון' שונה משאר בני האדם.

הלכה יהודית=טליבן

גברים שלא מפריע להם שנשות טליבן מעונות בכל רגע=נאצים טמאים וגרוע מכך

ראשית אני מתנצלת שלא קראתי את כל התגובות באשכול.

לענ"ד יש כאן גם עניין של הלבנת פנים. אסביר - מאחר ובימינו לחיצת יד היא מנהג מקובל לצרכי נימוסין, במידה וגבר מושיט לאישה את היד, אם היא לא תלחץ אותה יווצר מצב של עלבון ולעיתים הלבנת פנים ברבים (במקרה של טקס, לדוג'), שלענ"ד הוא גרוע פי כמה וכמה מלחיצת יד אקראית שיש בה מן הנימוס בלבד.


מה דעתכם? האם הלבנת פנים עדיפה?

_________________

התגובות הארורונות נכתבו ע"י חרדים?! אפשר להמשיך את קו המחשבה הלאה. מדוע לעצור רק בלחיצת יד מפני הלבנת פנים?  

מגד שמים, מאידך, אם יש מנהג דתי שלא ללחוץ - אזי כבר אי אפשר לומר שזה "מנהג מקובל לצורכי נימוסין"....

אמבר

האם התבדחות של כמה גברים, שלא בדקת האם הם מדגם מייצג, שטענו ללא אף מדגם מייצג של מקרים, טענה תיאורטית שאין לאף אחד דרך לבודקה, היא "ידיעה" על כמה שהגברים מוכנים לעשות? אגב, לא ראיתי מעולם אישה, חלשה או שרירית, שעובדת בבנייה. אמנם לא ספרתי, אבל ראיתי די אתרי בנייה בחיי. לגבי הצבא, אין לי נתונים, זה ומרכב לברר מי בדיוק נמצא בצבא באיזה תפקיד, איזה תפקיד הוא מבקש והאם הוא יכול לעשותו. (ואגב, אם נניח, שדבריכם, שרוב הנאסרים גברים הם, ונניח הנחה מקובלת, שהגברים הם בעלי כח, ונניח הנחה הגיונית נוספת, שנאסר בדר"כ מי שמפעיל כח שלא בצדק, הרי שנקבל שרק מי שבעל כח יכול להאסר...)

אין לי בעיה שהנשים יקודמו ויתקדמו כמה שהן רוצות, רק שיקחו את זה בפרופורציות. הפרופורציות יעזרו לשני הצדדים. תמיד. (ומשפט יתר, מילתא אגב אורחא לצד השני קמ"ל...)

(נישטאיך,  אם לא נאמרו דיני הפקר באישה, כנראה זה אומר מה דעת ה"תורה" (לא נתווכח מה זה) בעניין).

מיכה המרשתי
אני חוששת שהכניסה לקוצי הדברים כאן, מסיטה את כיוון הדיון. איש לא בא לטעון, שכוחם הפיזי של הנשים שווה לזה של הגברים. איש גם לא אמר, שאף גבר בשום מצב לא היה מצליח לעמוד ביסורי ההריון והלידה, לו תיאורטית זה היה אפשרי. הויכוח הזה הוא עקר.
אני לא טוענת שגברים ונשים שווים ביכולותיהם - אף אדם לא שווה לרעהו ביכולותיו ואפשרויותיו, הפיזיות והאינטלקטואליות. כל אחד הוא אינדוידואל.
מכאן ועד להצדיק מוסר טליבאני - או מוסר התורה וחז"ל שהוא טליבאן מרוכך מעט, כפי שעשה יקר, הדרך ארוכה מאד.
אשאל אותך: האם אדם שיכולותיו האינטלקטואליות או הפיזיות נמוכות מהממוצע בצורה משמעותית, יש הצדקה להפכו לעבד? או שעדיין יש לתת לו אפשרות להרויח את לחמו עצמאית, ולכבדו כאדם ולא כרכושך הפרטי?

בדיוק אתמול נשאלתי אם העובדה שחייתי חיי תורה ומצוות גרמה לכך שאני אדם מוסרי יותר לולי חייתי באופן הזה, ודי נלחמתי על עמדתי כי לעיתים דקדוקי הלכה עשויים להפוך אדם למוסרי פחות (ולצערי הרב היו לי דוגמאות לא נעימות במיוחד לגבי עצמי אפילו). אני אתן דוגמא.  ביישוב שבו אני גרה יש תקנה שמאוד מקפידים עליה כי במקומות הראשונים ישבו רק גברים. אני מוכנה לכבד תקנה זו ומי שזה חשוב לו, כמו שאני מוכנה לכבד את העובדה שאני צריכה להוריד נעליים בפתח מסגד כאשר אני רוצה לבקר בתוכו. נניח לויכוח האם זה ראוי לכפות תקנה זו על הציבור או לא ראוי, נניח וזה לא מפריע לי ואני מוכנה לכבד את רצונם של האנשים החפצים בכך. הייתי בסוף החודש התשיעי להריוני וכבר עם מעט צירים, ועליתי לאוטובוס. האוטובוס היה מפוצץ עד אפס מקום ונאלצתי לעמוד צמודה לנהג. כמובן שכל הגברים שישבו מקדימה מאוד הקפידו על עיניהם... אבל היתה אישה אחת בספסל באמצע האוטובוס שראתה את מצוקתי וביקשה לפנות לי את כסאה, רק שלא יכולתי לעבור עד אליה (ממש אי אפשר היה לעבור). אז האם התורה באמת גורמת לאדם להיות מוסרי יותר?

  זקף קטן

  מדוע לעצור רק בלחיצת יד מפני הלבנת פנים? 


תגיד. האם אתה חושב שכל  מעשה  עם אשה, חייב להפוך לזקף קטן או זקף גדול??