|
|
| נשלח ב-31/8/2004 14:35 |
 |
| |
ישיבעמאן זה בנתיירה נשוי, יונגערמאן זה נשוי גם אם אינו בנתיירה וישיבעבוחער זה בנתיירה שאינו נשוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2004 14:39 |
|
| |
מתוך "ראשי פרקים בתולדות הזמר העברי" מאת יוסף ספיבק (ר' http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hagigey/rashey-2.htm):
"וכך היה הדבר: אידלסון שהיה משוטט בירושלים בחיפושיו אחרי המוסיקה של העדות השונות, שמע והכיר גם את המוסיקה של הכנסייה הקתולית. מוסיקה זו קודשה במאה השישית בידי האפיפיור גרגוריוס, ומאז אסור היה להכניס בה כל תיקון ושינוי. מוסיקה זו נקראת מאז "זמרה גרגוריאנית". אידלסון גילה, כי מנגינות גרגוריאניות שהכיר, דומות באופן מפתיע למנגינות של עדות ישראל, אשר חיו בבדידות יחסית מאז יצאו לגלות. לאחר בדיקה מעמיקה הגיע אידלסון למסקנה חד משמעית: למוסיקה הגרגוריאנית ולמוסיקה של עדות יהודיות מסוימות מקור משותף והוא זמרת בית המקדש.
ואכן כידוע, הנוצרים הראשונים לא התכוונו להיות נוצרים, אלא היו כת יהודית שבאיטיות התרחקה ממקורותיה. על אף התרחקות זו, לא יצרו חברי הכת פולחן חדש לחלוטין, אלא התאימו את הפולחן היהודי לצורכיהם החדשים. מכאן, למשל, השימוש הנוצרי במילים עבריות כגון "אמן", "הללויה", "הושענה" ועוד. רק לקראת סוף המאה השלישית הוכרזה הנצרות כדת נפרדת ונקטה פעולות שונות כדי להבדילה מהיהדות, אך גם בתקופה וו נותרו בנצרות יסודות יהודיים ובתוכם המוסיקה שעברה מדור לדור מבלי להשתנות. אידלסון גילה, כאמור, מנגינות דומות במסורת היהודית ובמסורת הנוצרית, והעולם המדעי כולו הכיר בגילוי זה, וקבע כי מנגינות אלה מקורן בזמרת הלוויים בבית המקדש."
ד"א: אלימאיר, מדוע אתה כל כך כועס (זוהי שאלה כללית)? למשל – ביחס לטעמי המקרא – לא הבנתי את הביקורת שלך. נכון, תווים המסומנים על גבי חמש שורות הם שיטה יעילה ופשוטה, אך כאשר מדובר במילים ובהדגשים עליהם היא אינה עונה על כל הצרכים (וזאת לפני שנגענו בשפה הנכתבת מימין לשמאל). טעמי המקרא הם פשוטים להפליא לפענוח, משתלבים עם הטקסט, ומשרתים צרכים נוספים לאלה המוסיקלים, כמו פיסוק המשפט, והדגשת ההטעמה הנכונה של המילה. אז מה רע?
(תוקנה טעות הקלדה.)
תוקן על ידי - חבצל_ת - 31/08/2004 14:43:35
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2004 17:55 |
|
| |
"פרשנות עפ"י טעמי המקרא"
www.daat.ac.il/daat/tanach/parshanut/taamey-2.htm
*********
לשירי החתונה:
כתובות דף טז עמוד ב:
"תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה?
וברש"י : "כיצד מרקדים - מה אומרים לפניה".
ייתכן ששירי החתונה היו דומים למקאמות של ימי הביניים.
תוקן על ידי - נישטאיך - 31/08/2004 18:05:30
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2004 11:09 |
|
| |
למי שמתעניין, אני ממליץ על הספר "יודע גנן" של דניאל שליט, מרצה באקדמיות למוסיקה, בהוצאת תואי. יש גם תקליטור הדגמות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2004 11:22 |
|
| |
חבצל_ת, התאוריה של אידלסון יפה אבל היא מתעלמת מההסטוריה.
למרות ששורשי הנצרות הם ביהדות, הנצרות היתה כשלון בין היהודים ורוב מאמיניה הגיעו מן הגויים.
(בייחוד בתקופה שביהמ"ק היה קיים)
הנוצרים הראשונים ממוצא יהודי שחיו בירושלים היו מעטים מאוד, רובם מתיוונים בלי קשר לביהמ"ק או לשירים ששרו שם.
רוב הנוצרים (עד המאה השלישית) היו גויים "יראי ה'" ואחרים שפאולוס, הלא הוא שאול התרסי, הביא לנצרות.
מכאן שהקשר בין מזמורי ביהמ"ק למזמורים גרגוריאנים מוטל בספק, לפחות דרך הצינור של יהודים שהפכו נוצרים.
ובקשר לשרשור, יש אנשים שמחפשים ניגונים ישנים.
הכרתי בזמנו את הכנר והכליזמר מירל רזניק שמחפש ברחבי אירופה ניגונים שנשתכחו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2004 11:38 |
|
| |
מיכאל בער(זה השם?)
האם באמת לא מסקרן אותך מה ניגנו בבית המקדש?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2004 13:05 |
|
| |
אלי_ו, אין לי מושג אם התיאוריה של אידלסון נכונה או לא (ואני מעיזה לומר שאף לך אין). זוהי זוית נוספת שהבאתי כציטוט, ותו לא. עם זאת, העובדות ההיסטוריות שפירטת אינן בהכרח סותרות את גישתו.
מו"נ, שאלתך בסלע!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2004 14:28 |
|
| |
אלימאיר,
'ישיבהמאן' לא שמיע לך, כלומר לא סבירא לך?
אנו חוזרים שוב לנצי"ב, הוא זה שהמציא את המושג 'ישיבה-מאן' לידיעתך. בכינוי 'ישיבה-בוחר' הוא ראה טעם לפגם ולזלזול, כך מעיד בנו בזיכרונותיו.
אגב, מסורת דומה ישנה גם לגבי ר' אליעזר גורדון מייסד ישיבת טלז. כך או כך, הכינוי רווח מאד באירופה שלפני השואה, תהיה גאה בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2004 15:21 |
|
| |
אלימאיר:
אני מציע לך לקרוא עבודה שכתבתי בעבר על מוסיקה וכלי מיתר בתקופת המקרא:
http://www.miac.com/zachi/music17.pdf
סביר להניח שהמוסיקה שהיתה בבית המקדש היתה בדומה להיות מובססת על הסולם הדיאטוני בעל שבעה תוים, ולא כמו המוסיקה המזרחית המובססת על חמישה תוים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2004 16:42 |
|
| |
קיצור שולחן ערוך סימן קלב סעיף א:
"והשליח צבור אומר כל נדרי שלש פעמים *בניגון הידוע*".
מי יודע מה היה הניגון שהיה ידוע לר"ש גאנצפריד?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2004 15:57 |
|
| |
הר"ש קרליבך זצ"ל שאסף ניגונים מכל העולם אמר שמסורת(ייקית) בידו שניגון כל נדרי מגיע ממהרי"ל
גם הפזמון ששרים בפסח "טמפל שירה" (קל בנה) שרים אותו הייקים כל ליל פסח בדחילו ורחימו לפחות 550 שנה
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2004 16:42 |
|
| |
נישטאיך,
ניגון כל נדרי כמעט זהה בכל תפוצות האשכנזים, ולכן ר' שלמנ גאנצפריד יכל לדבר על הניגון הידוע.
אם ברצונך לשמוע את הווריאציה ההונגרית, אני מניח שניתן לשמעה בבתי כנסת של יוצאי הונגריה, כגון חוג חתם סופר וישיבות ערלוי ודושינסקי.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2004 01:34 |
|
| |
מו"נ וחבצלת,
לא. וכנראה גם את האחרים לא, שאל"כ היו משמרים זאת.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2004 02:21 |
|
| |
ובכל זאת הייתי רוצה לדעת, מיכי.
ולא כל כך קל היה לשמר, אתה יודע. הפיסוק וטעמי המקרא באו לעולם מאוחר יותר, וסנדרטיזציה של התווים באה מאות רבות אחר כך.
בנימה אישית, מכל האספקטים של עבודת המקדש, אותי אישית מעניינת המוסיקה.
שבת שלום.
|
|
|
|
|
