אגדה ומציאות בחז"ל

אמשלום וקעלעמר

ראשית תודה על תגובתכם. שנית, בעניין מקור בספרות חז"ל לרעיון עצמו, ראוי לצטט את הגמרא שדנה ב"גוזמאות":

תנן התם [תמיד פ"ב מ"ב]: 'תפוח היה באמצע המזבח; פעמים היה עליו כשלש מאות כור [כ-74 מ"ק]' (כשלש מאות כור דשן של צבור גדול שמסלקין לו מן הצדדין קרי 'תפוח'; וכן גבי יקב במסכת עבודה זרה (דף נה:) 'דורכין עם העובד כוכבים בגת, ואף על גב שנוטל בידו ונותן לתפוח')!

אמר רבא: גוזמא (מילתא בעלמא ולאו דווקא דמעולם לא הגיע לשלש מאות כור)!

[תמיד פ"ג מ"ד] 'השקו את התמיד (כשבאין לשוחטו - משקין אותו והוא נוח להפשיט) בכוס של זהב'!

אמר רבא: גוזמא (דלאו כוס של זהב דווקא)!

אמר רבי אמי: דברה תורה לשון הואי, דברו נביאים לשון הואי, דברו חכמים לשון הואי. (לשון הואי = לשון הדיוט שאינו מדקדק בדבריו, ומוציא בפיו דבר שאינו, ולא שיתכון לשקר, אלא לא דק.)

דברו חכמים לשון הואי - הא דאמרן;

דברה תורה לשון הואי: (דברים א,כח) [אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו] ערים גדולות ובצורות בשמים [וגם בני ענקים ראינו שם] [ספרי דברים פסקא כה בשם רשב"ג];

דברו נביאים לשון הואי: (מלכים א א,מ) [ויעלו כל העם אחריו והעם מחללים בחללים ושמחים שמחה גדולה] ותבקע הארץ לבקולם. ('בשמים' - אלמא לא דק; וכן 'ותבקע הארץ' דאדוניה: דנראה מקול ההמון כאילו היא נבקעת; אשטורנ"ר [התהפך] בלע"ז.)

אמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל: בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הואי, אלו הן: תפוח, גפן, ופרוכת:

(אבל כוס של זהב דתמיד - דווקא הוא: דאין עניות במקום עשירות.)

'תפוח' - הא דאמרן;

'גפן' – דתנן [מדות פ"ג מ"ח]: 'גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל (כמין גפן היה עשוי, שקורין טרייל"א [גפן דליות]) ומודלה על גבי כלונסות; וכל מי שהיה מתנדב גרגיר או אשכול - מביא ותולה בה; אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים [לפנותה]' ('שלש מאות כהנים' - גוזמא);

'פרוכת' - דתנן [שקלים פ"ח מ"ה]: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון הסגן: פרוכת - עוביה טפח, ועל שבעים ושנים נירים (ליצ"ש: [נקב במכונת אריגה שבו החוט עובר, ןהמכונה מובילה את החוט בין חוטי השתי]) נארגת, ועל כל נימה ונימה - עשרים וארבעה חוטין (מקראי ילפינן במסכת יומא בפרק 'בא לו כהן גדול' (דף עא:): שחוטה כפול עשרים וארבעה); ארכה ארבעים באמה ורחבה עשרים באמה (ארכה לגובהו של פתח אולם ורחבה לרחבו: שפתח האולם - גובהו ארבעים, ורחבו עשרים, ופרוכת פרוסה נגדו לצניעות בעלמא; כך שמעתי; ולי נראה שאף פרוכת הדביר כך מדתו: רחבו לרחבו של היכל, שהוא עשרים אמה, וגבהו – לגבהו: מן העלייה ועד הרצפה), ומשמונים ושתי רבוא (חוטין) נעשת (לישנא אחרינא: 'ריבות': נערות העוסקות בה), ושתים עושים בשנה, ושלש מאות כהנים מטבילין אותה (כשהיא נטמאת; והיינו 'לשון הואי': דלא בעי כולי האי)'.
(חולין צ ע"ב. ההערות בסוגריים הם פירוש רש"י)
http://www.geocities.com/kodashim3/hulin/talmud_hulin90.htm

ראשית יש לשים לב שרבי אמי אמר את דבריו באופן כללי, היינו "דיברו חכמים בלשון הבאי". מה שמובא אחר כך ומפרט שזה דווקא בשלושה מקרים אלה - הוא מהסתמא דגמרא (אפשר לראות זאת למשל מכך שיש מעבר מעברית לארמית באמצע המשפט). כך שבהחלט מסתבר שרבי אמי אמר את דבריו בנוגע לכל אגדות חז"ל התמוהות, ולא דווקא לשלושת המקרים הנידונים.

וגם בעניין דברי רבי יצחק "בשלשה מקומות...", ראיתי פעם את אחד הפרשנים הקלאסיים (לצערי שכחתי את המקור) שהעיר על כך וכתב שיש לדייק שזה נאמר דווקא לעניין המשנה, אבל בתלמוד עצמו (כלומר בדברי האמוראים) יש אין ספור גוזמאות ולא רק שלוש.

ויש להוסיף לכך את דברי הגמרא במסכת ערכין:

אמר רבא בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל: מגריפה היתה במקדש (שבה גורפין את דשן המזבח; וודי"ל [יעה] והוא כעין כף) [## קשה להבין פירוש זה כאן; אולי זו העתקה מרש"י מסכת שבת דף כ/א ד"ה גרוף: מן הגחלים, במגריפה שקורין וודיל"י]


עשרה נקבים היו בה, כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר (ובכל נקב היה קנה אחד ובכל קנה וקנה היו בו עשרה נקבים ובכל נקב של קנה הוציא מין זמר) נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר.

במתניתא תנא: 'היא אמה וגבוה אמה וקתא יוצא הימנה ועשרה נקבים היו בה כל אחד מוציא מאה מיני זמר נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר'!?

אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך (שלא תטעה מי אמר מאה מי אמר אלף): מתניתא גוזמא (דרך משניות לשנות גוזמא, כגון הנך דאמר בשחיטת חולין בפרק 'גיד הנשה' (דף צ:))!
(ערכין י ע"ב - יא ע"א)
http://www.geocities.com/kodashim4/arachin/talmud_arachin11.htm

רש"י כותב במפורש ש"דרך המשניות לשנות גוזמא", כלומר שגם הוא הבין שההגבלה לשלושת המקרים במסכת חולין היא לאוו דווקא, אלא כך דרכם של חז"ל.


תוקן על ידי - רב_צעיר - 05/10/2004 10:43:48

אמשלום
היה או לא היה? זו שאלה אך מה חשיבותה?
בן סורר,עיר נדחת,אתון מדברת-[רמב"ם\רמב"ן]

תוקן על ידי - איכה - 05/10/2004 11:01:37

רב צעיר -
אולי רגלי שלי מגומי, אבל רגליך שלך יציבות להפליא!

במאמר זה על הלל:
http://www.daat.ac.il/daat/history/hilel-2.htm
כותב המחבר:

רוב הדברים שנכתבו על הלל שאובים מדברי אגדה שבתלמוד, שלא היתה כוונתם כלל לספר עליו עובדות, אלא למסור תוכחות מוסר, וכדי למשוך את לב השומעים קישטו אותן בסיפורים, שכל הבוחן אותם יכיר שהם מזמנים שונים ומתייחסים לאנשים שונים.

כל הכותבים רגילים לתלות את קורות חייו בשלשה סיפורים הנמצאים בתלמוד, וכולם אין תכנם מעשים שהיו, אלא אגדות המשמשות לקח טוב מתוך מה שאמרו בקרב העם על אנשי מופת נערצים. האחד הוא ענין עניותו הרבה בנעוריו (יומא ל"ה, ב'): "תנו רבנן" [כלל גדול הוא, "תנו רבנן" באגדה הוא סיפור נפשי המושך את הלב שהוכנס לתוך דרשה בקהל-עם במליצות מקושטות, והעיקר בו הלקח המוסרי, הסיפור אינו אלא משל או מסגרת מליצית לגרעין של שמועה עתיקה (זה שטות - אלימאיר)]: (כאן מובא הסיפור עם השלג).

[לא ידוע כלל בבירור מי היו ואיפה חיו ומה לימדו שמעיה ואבטליוון, והדבר מסופר כאלו היו חכמי ישראל--כמו הסופיסטים היוונים--מלמדים בשכר, והעניים אי אפשר היה להם ללמוד תורה!]. גם "שלג ירד" אז ו"ערב שבת היה" ולימדו כל הלילה והבוקר היה מעונן, הציצו והנה דמות אדם בארובה ועליו "שלג ברום שלש אמות" והוציאוהו והושיבוהו כנגד המדורה וכו' ... נקל להכיר כי כאן רק אגדה - מפליאה.
אינו אלא לבוש דמיוני ללקח מוסרי.
האגדה סותרת עצמה גם מתוכה.

גמל מעופף בחז"ל

עוקב אני בנשימה עצורה אחר עלילותיו של רבי פתחיה מתוך
הספר הקדמון 'סיבוב רבי פתחיה', והנה מספר הוא:

'והראו לי גמלא פרחא דנמוך הוא ורגליו דקין, וכשחפץ אדם לרכוב, קשרו עליו שלא ייפול, והרוכב מהלך מה שהיה אדם הולך בחמישה עשר יום הולך גמלא פרחא ביום, ויותר היה יכול לרכוב, אלא שאין אדם יכול לסבול, וברגע אחד מדלג מיל' (שם עמוד 21).

מתברר שהוא לא בדה מדמיונו ולא הזה אלא שאב זאת ישירות מחז"ל.
הגמרא ביבמות (קטז א) דנה בסוגיה הלכתית סבוכה, 'ההוא גיטא דאשתכח בסורא', וכאן אומר רבא, מהאמוראים הנפוצים בש"ס, הלכה:
'אמר רבא: אף לדידי דלא חיישינן, הכא חיישינן, דלמא בגמלא פרחא אזל'.

הדבר לא מובא כאגדה, לא כדברי הבאי, לא כגוזמא, לא כסיפור דברים, הגמרא מסתמכת על גמל מעופף זה שהוא קיים במציאות וצריך להכריע לפיו הלכה בעניין גט.

ועוד בגמרא במכות (ה א):
'ליחוש לגמלא פרחא'.

היתכן כדבר הזה?

לא הייתי מתנגד לכזה גמל, איפה אפשר להשיג?
כמה כוח סוס יש לו?
האם נכחד מהעולם כשהגיע העידן המודרני?
והרי אין נאמר שמששת ימי בראשית לא נבראו יותר חיות חדשות, וכתוב 'ועף יעופף', לא גמל יעופף, אם כך למה לא כשר גמל זה ודינו כדין עוף?

יחסנו אל אגדות חז"ל
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1011432

בברכה.