פמיניזם אורתודוכסי

[ממללא,

ממש לא חשדתי בך שאינך מחשיב את המחשבה. חשבתי שאתה טוען ששינוי יכול להתבצע רק דרך ההלכה והפרקטיקה ולא ע"י השפעה של "מחשבה" (אולי רק כפועל יוצא אבל לא כגורם). האם אני טועה?]

[ממללא,

מה ז"א "פחות או יותר אותה הלכה"?
מדוע עליה לתורה של נשים הוא שינוי דרמטי יותר מאשר פסיקת ר"ת כנגד כפית גט על בעלה של המורדת (בניגוד למסורת הגאונים, שנמשכה מאות שנים)? ומדוע הוא מהפך עמוק  יותר מזה של החזו"א לגבי מורידין ואין מעלין?
האם זה בגלל שבכל הנוגע לנשים (לענייני היתר) הדברים רגישים יותר? אם כן, איך אפשר להסביר את זה (לא רק לנשים, אלא גם לבני זוגן, אחיהן ואבותיהן)?

זו לא שאלה רטורית. זה משהו שאני תוהה לגביו זמן רב.]

אמשלום,

אני לא בטוח שהבנתי את שאלתך ו/או את הסיבה שהיא מופנית אלי.

א. הדין שנשים אינן עולות לתורה הוא דין תלמודי, ובכל מסורת ההלכה די נדיר למצוא דינים תלמודיים ששונו. אני לא שולל אפשרות כזאת ברמה ההלכתית, גם כי לא חקרתי את הנושא לעומק. ההתנגדות שלי היא לא מצד 'כבוד הציבור'.

כתבתי שלדעתי תפילה צריכה להיות נפרדת, אבל הנימוק לא קשור בהכרח לסוגיא הזו אלא לרושם שלי משנים רבות בבתי כנסת ברמות הפרדה שונות.

אם באמת חשוב לנשים מסויימות דוקא לעלות לתורה או לסלסל את חזרת הש"ץ, שתי תאוות שבעוונותי לא זכיתי לחוש בהם, אז אין לי התנגדות שהן תקמנה להן קבוצת תפילה לנשים.

ב. אני לא ממש זוכר את הסוגיא של מורדת, ואולי בקרוב יהיה כשהעוילם יעברו ללמוד 'כתובות' נוכל לדון בזה לעומק. ממה שזכור לי במעומעם מה שאת מכנה 'מסורת הגאונים' היא תקנה שמקורה אכן בתקופת הגאונים ואינה דינא דגמרא: לפי דין הגמרא אי אפשר לכפות על גט והגאונים פסקו שאפשר במצב של מורדת. בתקופה מאוחרת יותר ראשונים רבים יצאה נגד התקנה - והחוקרים מייחסים את זה לשינוי המקום בין הגאונים לראשונים הצרפתיים. מכל מקום, הרבה יותר פשוט ל'ראשונים' לבטל תקנה של גאונים מאשר לרב בימינו לבטל דינא דגמרא. הרב שפרבר הוא ת"ח ויר"ש גדול, אבל ככל הידוע לי הוא לא נחשב ע"י ציבור משמעותי לאחד מפוסקי ההלכה החשובים שבדור.

ג. גם במאות השנים שלפני החזו"א לא זכור לי שהמוני בית ישראל קיימו את דין מורידין בכל הכופרים שעזבו את וואלז'ין והשטטעל, וגם ביה"ב אני לא חושב שממש קיימו את הדין הזה, לכל היותר במקרים קיצוניים. ודאי שלא מדובר בהלכה מעשית שהחזו"א ביטל - לכל היותר מדובר בהסבר להלכה שכבר לא קיימת דורות (הרי עד היום מדברים על החרם שהטילה קהילת אמשטרדם על שפינוזה כעל איזה אירוע יוצא דופן). ודאי שזה לא דומה לסדרי התפילה בבית כנסת שמתקיימים מדי יום בכל קהילות ישראל במשך קרוב לאלפיים שנה.

ד. הטענה שלך שההתנגדות לעלית נשים לתורה היא בגלל ש"בגלל שבכל הנוגע לנשים (לענייני היתר) הדברים רגישים יותר" היא בדיוק מסוג הטענות שיוצרות אנטגוניזם גם אצל מי שגישתם הבסיסית היא ללכת לכיוון שיתן לנשים ביטוי בחיים הדתיים, כיון שהוא מתעלם משינויים רבים שהתחוללו בדורנו בהקשר של נשים בחברה דתית ואפילו החרדית ויש לכך גם ביטוי בהלכה (למשל בקבלת עדות בבי"ד, ת"ת לנשים, יציאת  נשים לעבודה ועוד) ומצד שני הוא בעצם משתיק כל דיון עקרוני בהלכה. למשל, אם יש התנגדות למנין מעורב וההתנגדות אינה באה לחסום נשים אלא לגרום לתפילה להראות כפי שבעיני צריכה תפילה להראות (וגם בעיני נשים רבות שאני מכיר) אז זה לא בגלל שאני באמת סבור כך בתמים, אלא בגלל שמדובר בקיפוח האשה אז אנשים נאחזים בכל מיני חומרות. יתכן שזו תולדה של הלך הרוח שקיים בחוגי פמניסטים מסויימים שמוצא בכל מה שקורה בעולם, החל משקיעת החמה וכלה בהפסדה של מכבי ת"א בכדורגל למכבי פ"ת - קונספירציה גברית שבאה לדכות את המין הנשי.

כמובן, יש לשיטת הדיון הזו עוד היבטים: אם יש נשים דתיות רבות שלא מעוניינות לעלות לתורה או להיות במנין מעורב, אז זה לא בגלל שהן באמת חושבות כך אלא הן שבויות בקונספציה גברית מדכאת. רק נשים שרוצות לעלות לתורה הן נשים 'אמיתיות' ואונתטיות.

וכן על זו הדרך.

ממללא,

זה הופנה אליך, כיוון שאתה כאן , אבל בעיקר בגלל שאתה הצבעת על הבדל עקרוני בין השינויים ההלכתיים שמציעה או לא מציעה רוס ביחס לנשים לבין מה שרגיל בעולם ההלכה מאז ומתמיד (זה תיאור פשטני, אבל בגדול זה מה שעולה מדבריך). ניסית לטעון שההבדל טמון בניסיונה לשנות את ההלכה ע"י "פעולה" מחשבתית או "מטא הלכתית", ודומני שהועלו כאן טיעונים הסותרים את דעתך ומראים שתמיד השינויים ההלכתיים נהגו כך. אח"כ ניסית להגדיר את ההבדל כטמון בדרסטיותו של השינוי הכרוך במקומן של נשים בביהכ"נ. לכן אני שואלת, מדוע שינוי זה דרסטי יותר מאחרים שנעשו ונעשים כל הזמן בעולם ההלכתי. זו לא שאלה מתקילה ולא נסיון לאמבוש פמיניסטי או להתקפה גרעינית של פלוגות אמזונות על מעוזי הגבריוּת היהודית. זו פשוט שאלה, שמנסה לדייק את דבריך שלך ולהבין אותם. אני לא טענתי שההתנגדות לשינויים הנוגעים לנשים נובעת מרגישות יתר בעניין הזה, אלא שאלתי (ואפילו הדגשתי שאין זו שאלה רטורית, ואני באמת מחפשת תשובה). אתה מוזמן לבדוק שוב.
[כמובן, אתה תמיד יכול לטעון שהעובדה שלא טענתי כך, או שלא צעקתי זאת בעודי רצה ברחובות עם חזיה שרופה וכיו"ב, מעידה על כך שאני לא פמיניסטית אמיתית. אני יכולה לטעון שהעובדה שהגבת באופן מעט היסטרי לשאלה שחיפשה תשובה אמיתית ורצינית, מעידה על כך שאתה גבר שוביניסט שכל צל אישה נדמה לו כהר פמיניסטי, וכן על זו הדרך. אבל לא נראה לי שמשהו מכל אלה אמיתי, הוגן, ראוי או רלוונטי לדיון. לכן, זה מעורר בי תהיות גדולות מדוע בכלל עוררת את העניין הזה?! הרי השאלה עצמה אינה מופרכת מיסודה, וניתן להבין את מי שמביט במציאות ומבקש לה תשובה, ואם אתה חושב שהיא לא רלוונטית, אתה יכול פשוט לומר כך ולהביא נימוקים (כפי שעשית כאן, וחלקם בהחלט טובים, אלא שהוספת הנופך המבטל, המזלזל, המתרגש כ"כ מאותו הדבר שהתוכן מנסה להגיד ש'אין מה להתרגש ממנו', מעמעמים אותם מעט...).]

תודה תודה...

את בדיוק מוכיחה את מה שאני טוען: הצבעתי על הבעייתיות בעיני בייחוס 'התגלויות' להקב"ה בתהליכים סוציולוגיים והיסטוריה. כתבתי שרוס אינה הראשונה שיש לי בעיה איתה בעניין (ע"ע תפיסת האתחלתא דגאולה), ובכל זאת, את שוב ושוב מייחסת לי טענות נגד שינויי הלכה בהקשרים נשיים ו/או טענות נגד שימוש ב'מטה-הלכה' (שוב, בגלל שטענתי שמטה-הלכה הוא לא מושג הלכתי אלא מחקרי ואף פוסק לא פוסק על פיו במפורש אלא לכל היותר אפשר לפרש את פסיקתו ככזו כשמתובננים בה מהצד).

מבחינתי החיים אינם מאבק בין בני האור שדוגלים בכל שינוי שהוא לכיוון הנשי לבני החושך שמתנגדים לכל שינוי כזה. החיים טיפה יותר מורכבים, ובודאי החיים הדתיים ולא כל מי שמתנגד לנוהג מסויים (נניח מנין מעורב) מתנגד לנוהג אחר (נניח ת"ת לנשים). לא כל מי שמתנגד לרעיון ההתגלות המתמדת של רוס מתנגד לכל מה שרוס חושבת, כותבת ואומרת (דוקא זכור לי קטע שהיא כתבה על עצמה לומדת לראשונה בחייה 'מסילת ישרים' והוא די נגע לליבי). יש לא מעט עניינים בהקשר הנשי שהשתנו בדורות האחרונים, ויש לא מעטו עניינים אחרים בהקשרים שונים לגמרי שלא שונו.

ממללא,

אני באמת מוטרדת מן הכשל התקשורתי כאן. איני מבינה את מקורו, אבל אני לוקחת על עצמי את האחריות לחלוטין - כשלתי בהבנת דבריך מתחילת הדיון ובמיוחד כשלתי בהבהרת שאלותי וניסיונותי להבין.
התנצלותי המלאה נתונה לך ואני מקוה שתואיל לקבלה.

אמשלום,

אמנם כשמדובר בנשים אני נוטה לרוב לסרב לבקשות סליחה ומחילה, אוירת ה'אלוללללל' בתוספת הלחות הגוש דנית הכבדה ממסמסות את ליבי המאובן ולכן, באופן חד פעמי, אני אסלח לך הפעם.

300 פעם: לא להשתמש בטלפון ללא רשות מהאישה