פמיניזם אורתודוכסי

.


אנא הראי לכותבת המאמר, כשתדברי אתה (עדיף בטלפון...), את הציטוטים מתחילת הדיון:

מואדיב כתב: .  ...  אוסיף רק שפעמים רבות, סקירה על ספר מכניסה הרבה מדעותיה של הסוקרת, ולאו דוקא ממה שנכתב בספר, או מדעותיה של מחברת הספר הנסקר.    [/quote] ך [quote]. שחרית, אנו עוסקים בקרדיטים?

ממללא,

לאידך גיסא*:רוס מיישמת את שיטתו של הרב קוק בפרשנות ההיסטוריה באותה הקשבה למציאות המשתנה שלה אתה מצפה מתלמידי תלמידיו.

מעבר לכך, אני חושב שהיא הפניסטית האורתודוקסית הראשונה שהפמניזם שלה הוא באופן מהותי יהודי ולא העתקה של מודלים מערביים קיימים- בכך שהוא מכניס את הפמניזם למסגרת של תפיסה היסטורית ואופטימית. זה חידוש לעומת שלושת גלי הפמיזם הידועים. (באופן גס: הראשון פונה למושג א-היסטורי של הסובייקט הליברלי. השני למושג א-היסטורי של נשיות המתקיים "מאחורי" ההיסטוריה הגברית. והשלישי מצטרף לפוסטמודרניסטים בהכחדת מושג "ההיסטורי" כליל.)

התפיסה הזו ניכרת גם בכיוון המעשי שלה: מגמה של שיפור שאין מרשם מובטח מראש לאן היא תוביל . זה שונה משתי האופציות הרגילות שעומדות בפני רדיקלים בכלל ופמניסטיות בפרט: אוטופיה ליברלית שמשרטטת את החברה מחדש ממכתבת הפילוסוף/ית או זעם קדוש שאינו מעמיד אפילו אוטופיה. אני מוצא בכך קירבה עמוקה לרב קוק וגם להגל המושמץ- הטוב נמצא בתוך התנועה ההיסטורית, לכן אין לרשום לו "מרשמים". ואכן הרב קוק עם כל התלהבותו מתחיית ישראל בארצו לא עסק מעולם בהתווית פרוגרמה למדינת הלכה, ועד היום רוב תלמידיו , ודאי העוסקים בפסיקה, סוברים שתפקיד הרב להשיב לשאלות ולא להנדס חברה.

עם זאת, אני חולק על מושג "ההתגלות המצטברת " שלה, שמשמעו הצטברות כמותית ותוספת של ערכים חדשים , ולא פרשנות חדשה של הקיים.

גו"ג,

א. אני לא מדבר על רוס עצמה אלא על העיקרון שעושה הא-להה לפמניזם, מעצם זה שעושים הא-להה לרעיון שאינו א-להי בעיני, ותוך ידיעה שלא ניתן לגשר באופן מוחלט בין היהדות והפמניזם. אפשר כמובן להחליט על שינוי מבנה בית הכנסת, חקיקה חדשה של דיני אישות וכיו"ב - השאלה אם מה שיצא בסוף עדין יהיה המשך, ולו רעוע, של היהדות או שלא יהיה ביניהם אלא שיתוף השם בלבד.

ניסוח קיצוני של העמדה הזו ראיתי פעם במאמר של חנה קהת שהתפרסם בספר "הקונפליקט- דת ומדינה בישראל" (מקוה שלא עיוותתי את השם) בעריכת נחום לנגנטל ושוקי פרידמן, לפיה כמעט ואין מצוה שאפשר להמשיך "לזרום" איתה מתוך תודעה פמניסטית.

ספציפית לגבי דיני נידה - דומני שהנושא עלה בהקשרים שונים בשנים האחרונות ואף נדון פה בפורום שיש הרואות בכך בעיה מנקודת מבט פמניסטית.

בכל אופן, אני חושב שהמונח פמניסטית-דתיה הוא בלתי אפשרי ומשול לביטויים כמו ימני-שמאלי. לכל היותר אפשר לדבר על דתיה עם תודעה פמניסטית (משנית) או לחילופין פמניסטית עם תודעה דתית.


ב. אין לך 'שינוי הלכה' כלשהו שקשור ברב קוק ותלמידיו שאי אפשר להבין אותו בקונטקסט הלכתי רחב ללא המטה-הלכה שלהם. למשל, מכירת הקרקעות בשמיטה הורתה אצל פוסקים שקדמו לרב קוק ושלא אחזו במטה-הלכה כשלו וגם כיום מצדדים בה פוסקים כאלו (הרב עובדיה או הרב בקשי-דורון). ודאי שלא 'ביטלו' את השמיטה אלא לכל היותר מנעו ממנה להיוולד אחרי אלפיים שנות גלות וגם אז כלכל היותר מצוה מדרבנן ואולי אף מנהג בעלמא.

בכל מקרה, איני טוען שאין השפעה להשקפת הפוסק על פסיקתו - אלא כנגד קריאה לשידוד מערכות כולל לאור תפיסה ערכית חדשנית שאם נרצה או לא - אינה עומדת בבסיס ההלכה כפי שהיא מסורה לנו מזה דורות.

ג. הויכוח על הציונות הוא ויכוח על ערך דתי. עובדה שאין לך כמעט חוג משמעותי ביהדות הדתית והחרדית שנשאר אדיש לו ברמה האידאולוגית (כפי שביאר באריכות רביצקי בספרו - גם החרדיות האגודאית הכביכול אדישה לו). המחלוקת היא רק בפרשנות אך לכו"ע לא מדובר בתהליך 'ניטראלי' (חוץ מאשר אצלנו בחסידות ישורון הק').

ממללא,

אולי אפשר, אך בטח שלא באותה מידה. שכן בפמינזם מצוי גרעין חיובי יותר מאלה. כמו שווין וכו'. וכמו שכתבתי היו אף שרואים אתה זה כחלק מתהליך הגאולה ע"פ מקורות קבליים כאלה ואחרים על דמות הנוקבא וכו', וכבר ציינתי את ספר שני המאורות ואת הרב גינצבורג.
ואע"פ שרוס לא נמנית עמהם, אני חושב שבהחלט אפשר לראות בפנמיזם הרבה חיוב, ולראות איך מגיירים אותו, או אפילו בשיטה הקיצונית יותר להראות שע"פ מקורות (קבליים בעיקר, כך נדמה לי) הרעיון הוא בעל אופי יהודי.

אמנם מהפכות מטא הלכתיות לא היו, אך היו גם היו מהפכות הגותיות בעקבות גורמים חיצוניים כמו הפילוסופיה בימי הביניים, ההשכלה וכו', מדוע הפמינזם לא יכנס בכלל זה? ואגב, ספרה של רוס פונה בעיקר לצד הרוחני- מחשבתי ופחות לפרקטיקה, אם כי בשאיפה שתוך זה הפרקטיקה תשתנה. וזה כבר קורה, ראה את מהפך לימוד תורה לנשים כדוגמא.
אני חושב שחלק מאלה שרוצים לשנות פסקים, מדבר על שינוי נקודתי ואט אט (אולי הרב שפרבר הוא דוגמא טובה, יצא ספר שלו לא מזמן בנוגע לקריאת נשים בתורה). לא כולם רוצים לשנות סדרי בראשית.

כמו כן, כמו שהעיר גו"ג רוס בהחלט לא דורשת מהפכות הלכתיות (לגבי אחרים אני לא יודע), ובהחלט מקבלת את מרותם של מורי ההלכה. וגם לא עושה אלהה לפמינזם.

אמנם כבר העיר על כך גו"ג, אך שוב, מדובר בעיקר על שינוי תפיסתי שבמרוצת הזמן יגרום לשינויים מדודים ( לימוד תורה ועוד, ואגב, רוס מודעת שהחלק הקיצוני יותר של הפמינזם יבקר אותה על כך).
היחס לחילונים של הרב קוק ותלמידיו אמנם לא גרר שינוי הלכה כזו או אחרת, אך גרר הרבה יותר מזה.
הרב קוק, לפחות לדעתי, גרם למהפכה של ממש ביהדות בעקבות דבריו על הציונות והחילון. ודבריו במקרים רבים רדיקליים ביותר. וברמה הרוחנית בהחלט יש כאן שידוד מערכות כולל, ואולי יעידו על כך התגובות שיצאו נגדו בעקבות אורות. אמנם כבר הערת שגם בזה אתה רואה בעיה, וכאן נכנסים לשאלה גדולה הרבה יותר מהפמינזם.

גו"ג

" כאשר החזו"א פסק שאין דין אפיקורס על חילוני, שאין לנו מי שיודע להוכיח וכו' הוא היה הרבה פחות מודע לזה מאשר הרב שרלו כשהוא מתיר לרווקה בת 37 ללדת מתרומת זרע. "
קשה לי להאמין בכך: בדברי החזו"א האלה המטא-הלכה זועקת, במיוחד בטענה שהיום אין ניסים והשגחה גלויה כ"כ ולכן הכופרים אינם האפיקורסים של דורות עתיקים.הוא פשוט לא חשב שמטא-הלכה היא נושא לדיון פומבי.

"יש כאן שני דיונים שכדאי להפריד ביניהם: הכנסת מטא-הלכה לתוך שיקולי הפסיקה, וקבלת המטא-הלכה הספציפית הזו כמטא-הלכה לגיטימית".  מסכים לגמרי, ממללא למעשה שולל את עצם קיומה של מטא-הלכה, לפחות כזו תיאולוגית ולא רק סוציולגית.

ממללא,

אני מסכים להבחנתך כייש הבדל מכריע בין הציונות לתהליכים אחרים. אבל מרגע שקיבלנו כי לציונות יש משמעות תיאולוגית, כמעט הכרחי לומר שלכל התהליכים בימינו יש משמעות תיאולוגית. עובדה שחיי עם ישראל בארצו לובשים דווקא צורה כזו שלפמניזם יש השפעה נכבדה עליה.

האין,

הזכרת בדבריך את הפילוסופים היהודיים ביה"ב. האם תוכל להדגים לי איך תנועה כה חשובה ומשמעותית (עד היום אנחנו לומדים את ספרי היסוד שלה) לא הטביעה כל חותם על ההלכה? תילי תילים של דיונים סבו סביבה וכל שאפשר למצוא הן הלכה או שתים ברמב"ם.

לגבי הרב קוק - שינוי היחס לחילוני של ימינו הוא תוצאה של מציאות חיים ולא תיאולוגיה כזו או אחרת. העובדה היא שגם החרדים שרובם ככולם לא הציצו בכתבי הרב קוק מתייחסים כיום אחרת לחילוני של ימינו - וזאת מכוח ההשפעה של עשרות שנים בצלה של החילוניות ששומרת עליהם ומפרנסת אותם (ובמצב כזה קשה ליצור לה דה לגיטימציה כמו אל החילוני היחיד בעיירה במזרח אירופה,שגם היה שיכור ומויסער). בדומה לכך, אם נחזור רגע ליה"ב, שינוי היחס לגוים כפי שהוא מתבטא בגישת המאירי או בהלכות סתם יינם וכו' - מדובר בכורח שנובע ממציאות ולא בפרי של הגות חדשנית מנותקת.

אם נחזור לסוגייתנו - האםיש לך פיתרון 'פמניסטי' לכל הבעיות מנקודת המבט הפ' ביהדות?

הספר של הרב פרופ' שפרבר מוכר לי,אבל אי אפשר לעצור את המהפיכה בנקודה מסויימת - עליה לתורה. הרי ברור שזה דורש שידוד מערכות כולל, והשאלה אם מה שישאר בסוף יהיה המשך של היהדות. ראינו לא מזמן את רבקה לוביץ', שהתחילה בחשיפת עוולות נקודתיות במערכת וכעת כבר עברה שלב וקוראת לבטל מצוה מהתורה. ומה לגבי כל הקוונספט של דיני אישות בהלכה? האם הוא מקובל עליה? האם יהיה מקובל עליה בעתיד? (ושוב, ע"ע חנה קהת וקריאתה לנשים לא דתיות שלא להינשא 'כדת משה וישראל'!).


זילבר,

אכן אני לא מקבל את הקונספט של הציונות כהתגלות בדיוק בגלל זה שלאורו יש לראות בכל דבר התגלות. או, אם תרצה מזוית אחרת - שאל פעם יוסף בן שלמה מה היה הרב קוק אומר על הנאציזם לאור הנחת המוצא שלו שבכל תופעה יש גרעין חיובי. הוא אמנם הכשיר באמצעות נקודת המוצא הזו את החילוניות,אבל האם היה מתמיד בה לו היה חי עשור נוסף?

אם הרב שפרבר מציע לחזור אחורה במנהרת הזמן ולהעלות נשים לתורה, מדוע שלא יציע לבטל את חדר"ג?

ממללא,

 אני מכיר את שאלתו של תפרופ' בן שלמה ז"ל, ותשובתי היא כן רבתי. אפשר רק לומר שהבנתנו את גרעין הטוב שם מוגבלת בהשוואה לכל תופעה אחרת. ככלל אף פעם איננו מבינים את ה"רע" שהרי אילו היה מובן הוא לא היה רע ודו"ק. אך אנו מ צווים להבין אותו במידת האפשר ובכך להופכו לפחות רע. גישת תלמידי הרב קוק, לפחות מזרם "הר המור", בנושא, מפותחת בספרו של הרב אלי בזק "מדבר בצדקה". (ובצורה פופולרית בהרבה גם בספר של הרב אבינר ששכחתי את שמו).

ממללא, מבלי להתיחס לכלל דבריך כדאי לציין שדווקא מבחינה הלכתית יש יסוד חזק מאד להציע לנשים לא דתיות שלא להינשא כדמו"י.  כאשר מדברים על נשים שלא תשמורנה הלכות נידה ושאם תיפרדנה מבעליהן לא תראינה בהלכה מחסום בפני מערכת יחסים חדשה גם לפני קבלת גט, הסיבות לרצות שהן תינשאנה כדמו"י הן אך ורק מצד המטא-הלכה.