| נשלח ב-8/9/2004 15:53 |
 |
| |
ראו מאמרם של בני הזוג קטן, על פהשימוש בפקקי סיליקון לנשים:http://www.medethics.org.il/articles/Assia59-60.20.doc, ובו בין השאר נידון סירוס זמני, והגדרת הזמני לעומת הקבוע. במיוחד עיי"ש עמ' 151 בשם הגרמ"פ, וכן מסקנת המחברים, כי כל שדרוש ניתוח של ממש להחזירו לתקנו מקרי סירוס קבוע ואסור.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2004 16:02 |
|
| |
רב צעיר,
"קשירת שבילי הזרע" כמו גם "קשירת חצוצרות" - פירושו חיתוך הצינורות הללו, וקשירתם משני צידי החתך.
אילו היה מדובר על קשירה בלבד, דבר שלא מתבצע למעשה, היתה זו שאלה מעניינת, התלויה, בין היתר, בכמה נתונים רפואיים המשפיעים על ההכרעה ההלכתית.
ספי
האש קשירת חצוצרות או סירוס אישה - אסורים מן התורה או מדרבנן, הדבר שנוי במחלוקת.
לדעת השו"ע האיסור "רק" מדרבנן. לדעת הגר"א האיסור הוא מן התורה.
אך בניגוד לסירוס גבר האסור בלאו, סירוס אישה אסור רק ב"עשה".
כדאי לדעת שכבר התנאים בתו"כ נחלקו באיסור הסירוס האמור בתורה, הנלמד מהפסוק בפרשת אמור: "ובארצכם לא תעשו", אם הוא קיים רק בזכרים או גם בנקבות.
ר"מ
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2004 21:19 |
|
| |
הנני מגיש להגולשים של עכ"ח קטעים על קצה המזלג ממה שמובא בפוסקים בהנידון
שו"ת חלקת יעקב אה"ע סימן סח
האריך כת"ה הרבה לתשובתי לעיל סימן כ"ט בנתוח על מחלת הפרוסטט אם יש בזה איסור דפצוע דכה. מה שנוגע לפלפולא, כמובן כל אחד יש לו חלקו בתוה"ק לפום שכלו וסברתו, והעיקר אצלי שמביא לן כתנא דמסייע לפסקא דידן, דשבילי הזרע שבתוך חדרי הבטן לא הוי בכלל אברי משגל להיקרא פצו"ד וכר"ש, מתשו' משיבת נפש סי' י"ח להגאון רא"ל מפאלצק, שכתב כעין זה על הא דלא שייך סירוס באשה, משום דלא מחויבים אסירוס רק אאברים שבגלוי, דומי' דמעוך וכתות, אבל אאברים פנימיים שמסתרסין בהם ליכא לאו, ואם כן באשה דליכא רק סירוס בפנימית הגוף, שהבצים ורחם של אשה בפנים הם, לא שייך סירוס דלא הוי דומי' דקרא - וזה אילן גדול לסמוך עליו, שלא להשבית חיי המשפחה של כמה אנשים, וכדביארתי בתשובה שמה.
שו"ת אגרות משה חלק אה"ע ד' סימן לד
"הנה בדבר אשה שסכנה לה להתעבר באופן שמותרת לשמש במוך...אבל היא אשה כזו שאי אפשר ... שלכן אף ששיטת הגר"א היא שיטה גדולה דרב גובריה, יש עכ"פ לסמוך על רבותינו הראשונים שהם ודאי גם רבותיו של רבינו הגר"א והם גם רבים לפ"מ שידוע לנו בשעת הדחק כזה שהוא מעין עיגון והתורה מעידה שהוא צער גדול מאד אף לפי שעה, וגם צער הבעל גדול מאד שגירושין הוא דבר היותר רעה לאדם ובפרט כשיש לו בנים. ומצד שאיכא גם איסורין דרבנן שאסרו אף במקום צער גדול בסתמא אין לנו לומר זה אלא כשמפורש כן, ... וזה שהחמרתי בתשובתי הוא משום שלפניה היה עצה להשתמש במוך כמפורש שם.
שו"ת אגרות משה חלק אה"ע ג' סימן טו
...בדבר ששמעת שהמציאו הרופאים מחדש זריקה בגוף אנשים שמועיל זה לששה חדשים שלא וליד ואח"כ חוזר לכתחלה שיכול להוליד שדעת כתר"ה שאסור משום שפשוט לך שאסור גם סירוס לזמן, וממילא יש לאסור גם זריקות אלו דהוא סירוס לזמן וכוונת כתר"ה דאף דלא עביד כלום באברי הזרע אסור דהא משקה כוס של עיקרין נמי אסור. והנה לא ידוע לי מאין פשוט לך שסירוס לזמן נמי הוא בלאו דסירוס דהא לא מצינו בגמ' שאיכא סירוס לזמן, ואדרבה הא מפורש במתני' יבמות דף ע"ט שסריס אדם אין לו רפואה,...
שו"ת אגרות משה חלק או"ח ב' סימן פח
בענין בת שוטה ... ואם מותר להרשות להרופאים לסרסה... אבל נלע"ד דמצד שלא ינהגו בה מנהג הפקר יש להתיר ... דסירוס נקבה שלהרבה הוא רק איסור דרבנן ואפי' להגר"א אין בו מלקות שלכן נחשב איסור זוטא ...ויש לעשות ע"י רופא נכרי
שו"ת שרידי אש חלק ג סימן כא
וע"ד השאלה באשה שוטה שרוצים לסרסה אי מחויבים למחות - הנה לפ"ד יש מקום להקל בזה, שהרי סירוס באשה אינו אלא איסורא בעלמא,... וצריך ישוב הדעת. ועכ"פ אם היא שוטה ואינה יודעת למחות אין על אחרים שום חיוב ...שו"ת
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2004 23:01 |
|
| |
יוכי,
1. כריתת שבילי בזרע בכיס האשכים - מוגדרת כ"אברים שבגלוי" כמפורש בשו"ע.
המונח "איברים שלא בגלוי" מתייחס לשבילי הזרע שבתוך הבטן, שלעיתים נכרתים בניתוח כריתת הערמונית (פרוסטטה), ולגביהם דנים הפוסקים.
2. אנא אל תערבב בין סירוס זמני שמתבטל אוטומטית לאחר זמן, שעליו מדברים הפוסקים שהבאת, לבין סירוס קבוע, שבחלק מן המקרים (לא תמיד!) ניתן לתקנו בניתוח חוזר.
ר"מ
תוקן על ידי - רמ_במזל - 08/09/2004 23:07:51
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 14:14 |
|
| |
על סירוס זמני, משו"ת מנחת יצחק חלק ה סימן יב:
"...בזה נבוא לנדון סירוס ארעי, דלא מבואר דינו בש"ס ופוסקים, אבל יש להוכיח מדברי הדרכי משה (א"ע סי' ה' אות ה') שם, שכתב בזה"ל, בהגהת אלפסי (פרק במה בהמה) דמותר לתת טבעת לבהמה, כדי שלא יעלה עלי' זכר, ולא מקרי סרוס, דהא אמרו (שבת ק"י ע"ב), דמותר ליטול כרבלתו של תרנגול, אע"ג דמיסתרס ע"י כך, וכן אמרו (שבת נ"ב), האילים יוצאין לבובות, דהיינו שקושרין עור על זכרותם, שלא יעלו על הנקיבות, ש"מ דכל שאינו עושה מעשה באיברי הזרע שרי עכ"ל, והנה מש"כ אע"ג דמיסתרס ע"י כך, לאו דוקא, כמ"ש בביאור הגר"א שם (אות ל"א), אלא משום דאינו מסרס כלל, אלא מונעו מתשמיש עיי"ש, ומוכח ממה דהביא ראי' מהא דהאילים יוצאין לבובות, דאף אם הוי רק סירוס ארעי, הוי סירוס, דאל"כ מנ"ל דהטעם, משום שאינו מעשה באיברי הזרע, דלמא משום דהוי רק סירוס ארעי, דבכל עת שרוצה, מסיר הקשר, אלא עכ"ח ס"ל, דגם סירוס עראי, היכא דעושה באיברי הזרע, הוי סירוס.
וכ"ז אף אם הוי רק עראי, ומכ"ש כמו בנד"ד, דאינו ודאי שיועיל כנ"ל, ובנדה (ל' ע"ב) אמרינן, איכא גופא דלא מקבל סמא, ומכ"ש אם צריך נתוח, דהוי גם סכנה בגוף הנתוח, ועוד מי יימר, דבכה"ג דמחסור נתוח להחזירו לאיתנו, נקרא רק עראי, דהרי בכמה מקומות אמרי' דמחוסר מעשה, לא הוי כעבידא דאתי, עי' (שבת ק"ד ע"ב) לענין שבת, ובמל"מ (פ"ד מה' אישית /אישות/ ה"ז) לענין דבר שלא בא לעולם, ועוד בכמה מקומות, וביותר היכא דאיכא צערא דגופא, עי' (ביו"ד סי' ק"ב) לענין דשיל"מ, =דבר שיש לו מתירין= היכא דאין המתיר בידו לעשות בלא הפסד".
|
|
|
|
|
|
