|
|
| נשלח ב-8/9/2004 16:12 |
 |
| |
הרב מיכי כתב:
"אולם הרי איסור 'לא תגזול' נדחה מפני פיקו"נ ככל שאר האיסורים. ומוכח שכאן יש עיקרון אחר".
נכשלתי בנסיון להסביר, ואנסה שנית.
לדעת הבנין ציון וסיעתו, אין כאן עיקרון אחר, אלא העיקרון הנדון, על פיו כל המצוות נדחות במקום פיקוח נפש, מתייחס אך ורק למצוות שבין אדם למקום.
כאילו הקב"ה אומר, על שלי אני"מוותר" במקום פיקו"נ.
אך לגבי דיני בין אדם לחברו - אין היתר ללא ויתור של חברו.
ר"מ
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2004 16:25 |
|
| |
נראה שאין הבדל גדול בין מה שאתה אומר לבין מה שמיכי אומר, שכן סוף סוף יוצא שלבד מחומרת איסור רציחה ועניין מאי חזית יש עוד סיבה למה רציחה אינה נדחית בפני פיקו"נ שכן מדובר בעניין של בין אדם לחבירו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2004 16:39 |
|
| |
מייציץ,
נראה שנכשלתי בניסיון להסביר את עצמי.
אולי אתה תצליח.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2004 16:53 |
|
| |
דרך אגב, במנחת חינוך(מ' רצ"ו) הוא מביא שלגבי ממון יש חילוק שאם אנסו אנס להראות ממון חבירו פטור אפילו בנשא ונתן ביד , משא"כ אם הציל עצמו בממון חבירו שחייב והוא מדמה את זה לחילוק שבין אונס באיסורים לבין להתרפאות.
ועל פי זה הוא מיישב את הקושייה למה ר' ישמעאל לומד מוחי בהם לעניין אנס , אבל לעניין פיקו"נ לומד מבא במחתרת , שמוחי בהם נלמד רק שמצוות התורה אינם יכולים להיות סיבה למוות , אבל אם קיום המצווה אינו מה שגורם מוות, אלא שיש היכי תימצי להינצל על ידי עבירה, זה לא נלמד מוחי בהם וצריך לזה לימוד מיוחד לדעת ר' ישמעאל.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 23:15 |
|
| |
מהלך פרשני מקומם
מאת הרב אבי נוביס-דויטש והרב אריק אשרמן(1)
הוצאת מקרה הלכתי מהקשרו כדי להצדיק עוולות מוסריות היא רטוריקה מסוכנת
לאחרונה פורסמו בכלי התקשורת דיונים הלכתיים בעניין פגיעה באזרחים בעת לחימה. פרסומם הראשון עלה ב"מכתב הרבנים", שיועד לראש הממשלה תחת הכותרת "חיינו קודמים" (7.9), ולאחר מכן הם עלו בדבריו של הרב יובל שרלו בעיתון זה ("משמעות הפקודה הבלתי חוקית", 12.9). בדבריו מיתן הרב שרלו את המסר הנורא שעלה מהדברים שעליהם חתם במכתב הרבנים, הקובע שיש ללחום באויב אף אם ייהרגו בהתקפה אזרחים, ואינו נזהר מלהבחין בין "הבא להורגך" לבין החפים מפשע שבקרבם הוא יושב.
צדק שרלו בקובעו כי אסור להרוג אנשים המצויים מחוץ למעגל הלחימה. עם זאת, גם בניסוח המעודן יותר, שרלו מבצע מהלך פרשני מקומם ובעייתי. שרלו משתמש בדבריו של רבי עקיבא על שניים ההולכים במדבר, ובידי האחד מימייה שיש בה מים כדי להציל אדם אחד בלבד, כהצדקה לפגיעה אקטיווית באחר. זאת אף על פי שהמציאות שבה דן רבי עקיבא, לא רק שאינה מתירה פעולה אקטיווית כלשהי, אלא מאפשרת בסך הכל הימנעות מפעולה שסופה מוות לשני ההולכים במדבר. דבריו אינם מתירים אפילו פגיעה פסיווית באחר.
הוצאת מקרה הלכתי מהקשרו כדי להצדיק עוולות מוסריות היא רטוריקה מסוכנת, וכדרך הרטוריקה מתכחשת לדברים מפורשים במסורת היהודית, הנוקטים קול הומני ושוויוני. בעניין הפגיעה באחר שלא חטא על מנת להציל את חייך, נר לרגלינו הם דבריו המפורשים של האמורא רבא: פעם פנה אליו אדם בשאלה קשה, האם להיענות לדרישת שלטונות הכפר להרוג את חברו, שאם לא כן יוצא הוא עצמו להורג. רבא השיב: "מאי חזית דדמא דידך סומקא טפי" (מה ראית שדמך שלך אדום יותר? יומא פב ע"ב). כלומר, דמך אינו עדיף על דמו של חברך.
טוב עשה הרב שרלו כשנמנע מלחזור על הביטוי הבא להורגך השכם להורגו בהקשר האומלל שהשתמשו בו כותבי מכתב הרבנים. דברים אלו אינם נוגעים לאזרחים המצויים בקרבתו של המפגע ועניינם אך ורק המפגע עצמו.
היתר זה הוא היתר מותנה. ראשית, בכך שידוע לך מפורשות שהאדם שמולך אכן "קם להורגך"; ושנית, בכך שברור לך שלא ניתן לנטרל את האיום בכל צורה אחרת. התנא רבי יונתן בן שאול מעביר את המסר הזה בבירור, בקובעו: "יכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל - נהרג עליו". כלומר, מי שבניסיונו למנוע מאדם לרצוח נפש הורג אותו, אף שיכול היה למנוע אותו מלהרוג בכך שהיה פוצע אותו בלבד, נענש ומתחייב בנפשו כמו רוצח.
מדברי חז"ל עולה איפוא שלא רק שאין היתר להרוג אזרחים המצויים בסביבתו של "הקם להורגך", אלא שאפילו הריגת המתעתד לרצוח עצמו מותנית בכך שאין ביכולתך לעצור אותו בשום אופן אחר.
אך קלונו הגדול של מכתב הרבנים, ובנקודה זו נראה שגם הרב שרלו לא תיקן את המעוות, הוא בכך שאינו מבחין בין המקרים השונים של פגיעה באזרחים. דבריו מאפשרים לקורא להבין כי במצב של לחימה באויב מותר לפגוע באזרחים ללא גבול. הוא אינו מנסה לרדת לעומקה של סוגיה ולהגדיר את הסיטואציה הספציפית שבה חייל חשוף לניסיון פגיעה ישיר בו. מקרה זה הוא המקרה היחיד שבו הכלל הבא להורגך השכם להורגו מתנגש עם הרתיעה מפגיעה במי שדמו אסור לך.
הדבר אינו מתיר לפגוע בטרוריסט כאשר איננו "רודף", דהיינו, כאשר אינו מסכן חיים בפועל ממש. ודאי שאינו מתיר להיכנס מלכתחילה למצב שבו יש אילוץ להרוג את החפים מפשע הסובבים את הרודף.
אין ספק שהחייל העומד לפני מחבל המסתתר בקרב חפים מפשע במקום הומה אדם, עומד לפני דילמה נוראית. אך עמדת הרב שרלו, ובוודאי מכתב הרבנים, מדרדרת אותנו במדרון חלקלק של השחתת צלם האנוש שלנו. הרב שרלו סבור שאנו עומדים לפני סכנה קיומית, שבה אנו "מתאבדים לדעת" כאומה. עם כל הצער הנורא על אובדנה של כל נפש, לא הטרור מעמיד לפנינו סכנה קיומית, אלא העדר השלום. מוטב שנשקיע את מאמצינו בחיפוש אחר דו קיום שימנע מאתנו את הדילמות הבלתי אפשריות הללו.
---------
(1) הרב נוביס-דויטש הוא רכז בית המדרש לזכויות האדם של "שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם". הרב אשרמן הוא מנכ"ל עמותת "שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם".
מתוך "הארץ" 26/10/04
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=481718&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 01:56 |
|
| |
אמשלום,
המהלך של הרב שרלו אינו מקומם כלל ועיקר. מכתב בעיתון אמור להביע עמדה כדי להניע אנשים לנקוט פעולה או לפחות עמדה.
בדיוק כפי שאני בטוח שאותם כותבים שציטטת לא טורחים בכל מכתב מחאה כנגד קיצוניות דתית יהודית לציין שיש להבחין בין קיצונויות, ויש היתר להרוג את מי שמסכן אותנו וכדו'. כל אחד מדגיש את הנקודה שנראית לו חסרה באותו רגע. זאת, להבדיל מתשובה הלכתית מפורטת שאמורה להתייחס להבחנות בין מקרים שונים.
ואם כבר מדברים על קלונו הגדול של מישהו, הרי זה של הכותבים שאינם מבינים שחיי אזרחי האומה התוקפת יקרים פחות מחייהם של המותקפים. כך נהוג בכל מלחמה, וכך גם נכון לנהוג.
מי שרוצה לנהל מלחמות כנגד עם תוקפן, באמצעים שלא יפגעו קטגורית בחיי אזרחים חפים מפשע של אותה אומה, פשוט יפסיד את המלחמה, וגם את חייו. הייתי מאד רוצה לראות (ואני לא מאחל לאף אחד להימצא במצב כזה) את הכותבים דנן מצויים במצב שבו ישנה קבוצת אנשים מוגדרת שמכריזה עליהם מלחמה, ועושה הכל כדי להשמיד אותם, אולם מי שאוחז בנשק מצוי בתוך קבוצה של אזרחים שאינם שותפים בלחימה. האם עליי לעמוד באפס מעשה ולא לנקוט שום פעולת הגנה?
כמובן שניתן להתווכח מי התוקף ומי הצודק בכל מצב, אולם קלונו של הכותב הוא שהוא מתעלם משאלה זו, ובכך יש עוול ועיוות במהלך פרשני מקומם מאד (לפחות אותי).
קשה לי קצת להתייחס בשוויון נפש אקדמי כלפי היתממויות מסוג המכתב הנ"ל, שגוזר עלי ועל כל בני עמי כלייה (ועל כך נאמר: ואם החרש תחרישי בעת הזאת, את ובית אביך תאבדו).
זה כבר באמת מוסר 'נוצרי' מעוות, כמפורט בתחילת האשכול.
אבל מבירורים 'הלכתיים' שנעשים במוסף 'הארץ' קשה לצפות ליותר. הרי גם הפובליציסטיקה והמידע שלהם, שאלו בהחלט כן תחומיו של עיתון, לא נעשים הרבה יותר טוב ('יתד נאמן' לחילוניים, שגם עליו נאמר הפסוק 'ויתד תהיה לך על אזנך').
ולסיום, אציין לעיוות פרשני אחד של הרב שרלו, שהתפרסם אתמול (או שלשום) ב'הארץ'. הוא קבע שם שאי ציות של חייל בצבא ראוי להיעשות רק כשיש פקודה בלתי חוקית בעליל. ולפלא בעיניי שלא שם לב לכך שישנם מקרים של סירוב מצפוני, וזאת גם לפקודות שהן חוקיות בעליל. זהו הנושא שבו דנים כיום, וחשוב מאד לשים לב אליו. הגישה המובעת במכתבו הזה מקוממת אותי הרבה יותר.
כמובן שאינני טורח לשלוח את תגובתי ל'הארץ', שכן אין סיכוי שהיא תתפרסם שם ('יתד', זוכרים). מניסיון.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 08:00 |
|
| |
מיכי,
"מי שרוצה לנהל מלחמות כנגד עם תוקפן..."?!
"לשיטתנו ולדרכנו לא היה צריך להגיע עם הערבים למצב של שנאה ויכולים היינו לחיות עמם בשלום, כי לא באנו לקחת מהם ולא כלום, אלא להתיישב באחוזת אבותינו מדורי דורות. אבל הם משום שבאו לכבוש, הם יצרו מצב של שנאה עם הערבים, סבזאת שלקחו מהם דבר שהערבים הרגישו, בצדק, שהוא שלהם ולכן לא נותרה להם ברירה אלא להתמודד עמם בדרכים הפוליטיות הרגילות (תשנ"ג - הרב שך)
"צריכים אנו לדעת שאין המלחמה מצטמצמת בשדה הקרב גרידא, אלא שזה 'ותשחת הארץ', שירד סיטרא אחרא, כוח טומאה של רציחה ואכזריות לעולם, ומתפשטת על העולם השפעת המלחמה ואכזריותה. השפעה זו מתבטאת בקשיות העורף וקשיחות הלב המקיף כל אדם, והנסיון ממלחמות עברו הוכיח שאנשים רכים בטבעם הקשו את עורפם והקשיחו את לבם. וזאת מהשפעת אכזריות המלחמה... בזמן השואה חשבתי, מאושר אני שאני בן מעם הנרצחים ולא מעם הרוצחים" (תשל"ד - יום הכיפורים- הרב שך)
מתוך "איש ההשקפה" א.בן חיים
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 08:42 |
|
| |
מיכי,
אותי דווקא מעודד לראות שעטיפת עמדות פוליטיות קיצוניות בעטיפה 'הלכתית' פאטתית לא פחות כאשר היא נעשית ע"י רבנים ממחנות אחרים.
איקה,
אני נפעם מ'אמונת החכמים' שלך, זו שגורמת לך לכפות את התרשמות הגדול על המציאות, תהא אשר תהא.
מאוד מרשים לגנות את כוח הזרוע של הציונים האלימים, ולהמשיך לנסוע על הכבישים שהם סללו על חורבות כפרים פלשתינאים, למשל (נו טוב, הם לא היו מזוקנים עם כיפה, לא האמינו בביאת המשיח, ר"ל, ובכלל, אז עדיין לא המציאו את ה'עוזי').
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 08:53 |
|
| |
ממללא,
אני הקטנה שירתתי בצה"ל - ואני משלמת מיסים במשך כל ימות חלדי על הכבישים שאני נוסעת בהם
שלושה בנים לוחמים (בגולני גדוד 13 זה מספיק מכובד בשבילך?) שחרפו נפשם על הגנת המולדת,ובת קצינת צה"ל שיחיו גידלתי, ציונים, מאוד קל לי להחזיק באמונת החכמים שלי.
ואם נחזור לרגע לרב קאפח אז הוא מדגיש שדעה(=אמונה) אינה עניין הנאמר בפה, אלא המצטייר בנפש מתוך עיון ומחשבת אמת.
תוקן על ידי - איקה - 28/09/2004 9:07:40
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 09:18 |
|
| |
איקה,
לא העלתי ספק בתרומתך ובתרומת בניך למפעל הציוני. בסה"כ את מדגישה את טענתי - שאף את שותפה לפשע הציוני האלים, שהוא לגיטימי, בעיניים מסויימות, עד גבול שרירותי מסויים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 09:23 |
|
| |
אני אינני שותפה לפשעי הציונות, משום המדיניות הפושעת של המדינה בה אני חיה, אני סך הכל אזרחית מקיימת חוק, אך את דעתי/אמונתי אף אחד לא יקח ממני, ולא יכנה אותי שותפה לפשע
אני כמו ליבוביץ' להבדגיל חיה בסתירה 
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 10:43 |
|
| |
איקה,
מי שלא חינכה את בניה למרי אזרחי או סרבנות גם היא שותפה לפשע (או פחדנית).
מי שבתה שרתה בצה"ל שלא תצטט את הרב ש"ך. (גובל בבזוי תלמידי חכמים).
כדי לפתור את שתי הבעיות דלעיל היה עליך לשלוח את בניך ללמוד בישיבת פונובז' ואת בתך לסמינר הנכון, גם לא היו משרתים בצה"ל וגם היו מאמצים השקפה נכונה.
מעניין, כנראה גם השואה פרצה מפני שרצינו להקים באירופה מדינה יהודית, וגם יתומי היהודים בתימן אולצו להתאסלם מפני שרצינו להקים שם מדינה יהודית.
אין נאה לה לאמת שתהיה פחדנית.
תוקן על ידי - אריק123 - 28/09/2004 10:46:50
תוקן על ידי - אריק123 - 28/09/2004 10:49:40
תוקן על ידי - אריק123 - 28/09/2004 11:17:11
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 12:03 |
|
| |
אריק,
אני ליטאית? חסידה של הרב שך? איך יכול להיות? הרי אני חסידה של ליבוביץ' שדעתו לא היתה נוחה באופן כללי מהרב שך וזה בלשון המעטה- תחליט כבר!ואני לפעמים מצטטת מהרב קוק, אז זה אומר שאני צריכה להתיישב בחברון?
כבר הסבתי את תשומת ליבך לכך שאתה אתה מסיק מהתוצאה על הסיבה - תמשיך להגיע למסקנות מוטעות, שיערב לך!
ומי שמקיים את החוק במדינה בה הוא גר הוא פחדן?
ותאכל את האמת שלך לתיאבון!
תוקן על ידי - איקה - 28/09/2004 12:16:19
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 12:17 |
|
| |
איקה,
אשרי הגפרור ....
בן אדם מוסרי ברמה שלך ששופך אש וגפרית על כל מי שלא חושב כמותו, אמור להפגין קצת יותר מסירות לרעיונותיו.
דבריו של הרב שך נאמרו בקונטקסט מסוים, א"א להפריד את דבריו מהקונטקסט.
תוקן על ידי - אריק123 - 28/09/2004 12:20:38
|
|
|
|
|
