מה רוצים מהרב שרלו

למרות מקומו הטבעי באשכול הכתבות, נראה לי כי יש בכתבה זו ענין מיוחד המצדיק אשכול מיוחד.
http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=2376

שמא יש עדיין מקום בכותל המזרח של ישיבת קדושית????

-----------


הוא מחמיר למדי בפסקי ההלכה שלו, ובכל זאת רבני הזרם החרדי-לאומי מכוונים דווקא אל הרב יובל שרלו את חציהם. בישיבות רבות ספריו מוחרמים ואסור להזכיר את שמו, ורק לפני שבועיים הושגה הפסקת-עט בפולמוס החריף שנוהל איתו בעיתון 'הצופה'. האם הרב הנועז עבר את גבול הפתיחות שהציבור הדתי יכול לסבול, או שמא הכל באשמת שיעור הקומה שלו?


--------------


על השולחן בבית משפחת שֶרְלוֹ, בכפר-גנים שבפתח-תקווה, נחו ביום שישי שלפני שלושה שבועות שני עיתונים. באחד מהם, מוסף 'סופשבוע' של 'מעריב', התפרסמה כתבה גדולה ומקיפה המדרגת את 20 השמות ה'חמים' ברבנות האורתודוקסית היום בישראל. הרב יובל שרלו, היום מספר 14 ברשימה ודמות כמעט אלמונית עד לפני פחות מעשור, יכול לרשום לעצמו הישג נאה במיוחד לאור שילובו במדרג הבון-טון הזה לצדם של הרב עובדיה והרב אלישיב, ואפילו לצד דמויות רבניות מן העבר כרבי מלובביץ' ורבי נחמן מברסלב. כדרכן של כתבות מדרג, גם בכתבה הזאת שיקולי הבחירה והדירוג לא היו ממש ברורים לקורא ההדיוט. אולם מה שכן היה בולט לעין הוא העובדה שכל 20 הרבנים שהופיעו באותה כתבה הם דמויות משפיעות, מתוקשרות היטב וידועות בציבור הרחב.

מקורבים לרב שרלו מספרים כי הוא מסתובב בימים האחרונים כשהוא מתוסכל מאוד, וחש נרדף. שרלו עצמו, במאמר שפרסם לפני כשבועיים, רמז על כך כשכתב "אני משלם מחיר יקר על כתיבתי"
בצד המוסף הצבעוני היה מונח על אותו שולחן מוסף צבעוני נוסף, מוסף הפובליציסטיקה של עיתון 'הצופה'. גם במוסף הזה כיכב שמו של הרב שרלו, הפעם בעמוד הפותח, בטורו של שאול שיף 'בסוד שיח'. במאמר הביא שיף תמליל של שיעור שנאמר לאחרונה על ידי הרב שרלו בישיבת ההסדר שהוא עומד בראשה. הרב שרלו הזכיר שם, כך נאמר, את ספרה האחרון של נירה קידר (הכוונה לספר שלפני-האחרון של מירה קדר), שבו מסופר על נשים המבקשות לבגוד ולנאוף ובסופו של דבר נמנעות מכך, כדוגמה לספרות רומאנית שניתן ללמוד ממנה גם דברים חיוביים. התמליל, שהכיל ציטוטים חלקיים שלטענת הרב שרלו הוצאו מהקשרם הכולל, הובא ללא ציון שמו של שרלו אלא תחת הכינוי "אותו ראש ישיבת הסדר".
"רבנים חשובים סבורים כי יש לפתוח במלחמה חזיתית מול אותו ראש ישיבת הסדר", סיכם שיף. "לא שייך כאן אהבת חינם ויש לשקול כיצד לנהוג במקרה המדובר... כי אין זו דרכה של תורה". כמה ימים מאוחר יותר שב שיף והאשים את שרלו בהתחנפות לציבור החילוני וב"התייפייפות על גבם של שומרי המצוות". זאת כתגובה לדברים שפרסם שרלו בעלון בתי הכנסת 'שבתון' כנגד דייני בתי הדין הרבניים בכל הקשור לסחבת ולטיפול בנושא מסורבות הגט, דברים שקיבלו מאוחר יותר במה גם באתר nrg של מעריב באינטרנט.
שיאה של המלחמה החזיתית בין השניים נרשם לפני שבועיים, בשני מאמרים שפרסמו השניים ב'הצופה'. "כמות העבירות מדאורייתא הנעשות ב'בסוד שיח' עולה בהרבה על החומרה שתיווצר אם 'הצופה' ידפיס בשער הראשי של המוסף תמונת אשה מעורטלת", כתב שרלו. "שוב לךָ שאול שיף מהדרך האסורה שאתה נוקט ב'בסוד שיח', ואולי במקום לשלח חיצים רעים יבנו העוסקים בתורה וכותבי הטורים בעיתונים יחדיו עולם מתוקן יותר". שיף מצדו טרח לציין שוב בפני הקוראים את כל האוטוריטות הרבניות המבקרות את שרלו זה זמן רב. "טול קורה מבין עיניך", הציע לו שיף, ואגב כך תמה על רבנים נוספים ההולכים בדרכו של שרלו.
עוד בטרם חולק הגיליון לקוראים כבר נרשמה רגיעה, לאחר שהשניים הסכימו, באמצעות תיווך, להפסיק את ההשתלחות ההדדית. גם הרב שרלו וגם שאול שיף סירבו להתראיין לכתבה באומרם כי הם אינם מתכוונים לחזור בהם מהסיכום שהושג ביניהם. אלא שלמרות הסיכום, השלווה והשלום רחוקים מאוד מלשכון בין השניים. מקורבים לרב שרלו מספרים כי הוא מסתובב בימים האחרונים כשהוא מתוסכל מאוד, וחש נרדף. "ישנם לא מעט רבנים המבקשים להבאיש את שמו בעיני הציבור ובעיני הרבנים הגדולים של הציונות הדתית דוגמת הרב אברהם שפירא", אומר אחד מאותם מקורבים. שרלו עצמו, במאמר שפרסם לפני כשבועיים, רמז על כך כשכתב "אני משלם מחיר יקר על כתיבתי, דוגמת מכתבים של גדולי ישראל שהגיבו על תמלילים שמי שהיו חבריי הביאו בפניהם, וגם זאת ללא בירור עמי".

מחמיר ופלורליסט

הרב הראשי לשעבר אברהם שפירא במכתב על הרב שרלו: "הריהו מאותם שעליהם זעקו בעבר על סכנת 'הרֶעבָּלָך' המתיימרים לקפוץ להורות ולהדריך את היחיד ואת הכלל מבלי שהגיעו להוראה באלו העניינים מבלי עמלה וגדלות של תורה"
הרב יובל שרלו, בן 46, נולד בירושלים והתחנך כנער בישיבה התיכונית 'נתיב מאיר'. את שירותו הצבאי כקצין עשה במסגרת ישיבת ההסדר 'הר עציון'. רבותיו המובהקים הם ראשיה של ישיבה זו, הרבנים יהודה עמיטל ואהרן ליכטנשטיין, מה ש"מחשיד" אותו מדי פעם ב"נטיות" שמאלניות. אחרי שסיים את הישיבה והוסמך לרבנות הספיק שרלו לרשום קריירה קצרצרה בהוראה בישיבה התיכונית שבה התחנך, אולם זמן קצר לאחר מכן עקר מירושלים לעמק בית-שאן וקיבל עליו את תפקיד רב הקיבוץ טירת-צבי. בגיל 28 עזב את טירת-צבי ושם פעמיו לרמת הגולן, שם הוצעה לו בישיבת ההסדר שבחספין משרת ר"מ (רב מחנך).
שרלו אמר בכמה הזדמנויות כי 12 השנים שבהן התגורר בגולן יחד עם משפחתו היו בעבורו "חממה התפתחותית". בצד ההוראה והכתיבה התורנית, הוא פיתח מאוד את תחום לימוד התנ"ך בישיבות ההסדר, תחום שכמעט לא היה מוכר עד לפני כ-15 שנים. שיעורי התנ"ך שלו, וכן הפרסומים שהוציא לאור מפעם לפעם בתחום הוראת התנ"ך, קיבלו כבר אז הד רחב בציבור הדתי.
בערך באותה תקופה שרלו גילה את התקשורת, ובמקביל התקשורת גילתה אותו. עוד במהלך שהותו בגולן החל לפרסם מאמרים ב'הארץ' וב'מעריב'. רהיטות יוצאת דופן ורוחב דעת בשלל נושאים זימנו לרב הצעיר כר נרחב של במות תקשורתיות שבהן יכול היה להשמיע את רעיונותיו ודעותיו, ואלו גררו לא פעם דיונים נוקבים ופולמוסים ערים. לפני כשמונה שנים הבשילה אצל שרלו ההכרה כי המשך דרכו נמצא במרכז הארץ, והוא עבר לפתח-תקווה והקים שם את ישיבת ההסדר שהוא עומד בראשה עד היום.
בנוסף לישיבה, הרב שרלו מזוהה אולי יותר מכל רב אחר עם ארגון 'צהר', שהיה ממקימיו. בציבור הרחב ידוע הארגון בעיקר בזכות עריכת חופות בהתנדבות לזוגות חילוניים. בשנים האחרונות הוא מוביל מהלך של הרחבת תחומי העיסוק של הארגון, כחלק ממגמה של הגברת המעורבות בגישור בין העולם הדתי והחילוני.
נראה, גם אם הדברים לא נבדקו סטטיסטית, שאין רב המקבל היום בתקשורת ביטוי כמו הרב שרלו. בהזדמנויות שונות סיפר שרלו כי לבר המצווה שלו קיבל מסבתו מכונת כתיבה "כדי שיהיה לו עם מה לכתוב את הדוקטורט", כדבריה. הנער יובל, שלא ממש התלהב מהמכונה המסורבלת, לקח אותה לחדרו והחל להתאמן בהקלדה. דוקטורט הוא לא כתב עד היום, אף שיש רבים הטוענים כי לו חפץ בכך יכול היה לעשות בקלות, אולם מיומנות ההקלדה העיוורת שרכש אז עומדת לו לעזר עד היום. הוא כותב עד היום בשלושה עיתונים (הארץ, מעריב והצופה), מתראיין לעיתים קרובות מאוד בתקשורת המשודרת, ומשמש תכופות חלק מפנל טלוויזיוני כזה או אחר. בנוסף מחזיק הרב שרלו בטור קובע בעלון בתי הכנסת 'שבתון', וכן מפרסם תשובות לשאלות בנושאי הלכה והשקפה באינטרנט בפורטלים הדתיים 'מורשת' ו'כיפה'.
למרות היותו אורתודוכס מובהק, הרב שרלו נחשב חדשן. לא כל כך בפרקטיקה ההלכתית, אלא יותר בשאלות של השקפה דתית ובתפישת רוח ההלכה. הוא אינו נרתע מלהביע דעה בשום נושא – דתי, מדיני, כלכלי או חברתי. בחלק גדול מהמקרים תעוזתו עולה לו במחיר אישי כבד, כמו בפולמוס האחרון שבמהלכו היו כבר מי שייחסו לו השקפות קונסרבטיביות. בצד זה, החשיפה הגדולה וכן תדמיתו הסבלנית והפלורליסטית אפשרו לו למסד סביבו מעגלים רחבים, בציבור בכלל ובציבור הדתי בפרט. גם בעולם האקדמי קנה לו הרב שרלו שם. הוא מפרסם מאמרים פובליציסטיים, תורניים והשקפתיים בבמות שונות ובכתבי עת תורניים ואקדמיים. הוא מרצה בכמה וכמה מוסדות להשכלה גבוהה, כמו אוניברסיטת בר-אילן ומכללות להכשרת מורים, ונחשב מרצה מבוקש מאוד בארץ ובחו"ל. ברזומה שלו רשומים ספרי הגות ומחשבה על משנתם של הרב קוק והרב סולובייצ'יק וכן בנושאי תנ"ך.
למרות תדמיתו הפשרנית של שרלו, הרי שבתחום הפסיקה ההלכתית הוא נחשב, לפחות ביחס לרבנים צעירים כדוד סתיו, הרב ד"ר בני לאו, הרב שי פירון והרב יהודה גלעד, דוקא כקיצוני ומחמיר. צחוק הגורל הוא שלמרות עובדה זו, מי שחוטף בפועל את רוב האש בפולמוס שנוצר סביב אותם רבנים צעירים הוא דווקא הרב שרלו. השיא היה במכתב שכתב הרב אברהם שפירא, הרב הראשי לשעבר וראש ישיבת 'מרכז הרב', שדלף לתקשורת לפני כמה חודשים. הרב שפירא כינה בו את הרב שרלו "מבעלי דרגה נמוכה בתורה ובחוכמה".
"פשוט וברור", כתב שם הרב שפירא, "כי מי שאינו בר סמכא ואינו יונק את כל הגיונותיו ותורתו מתורה שבכתב ומתורה שבעל-פה, ובפרט מי שלא שימש כראוי תלמידי חכמים, והמפקפק על המסורת שבידינו בכל הקשור להשקפת התורה על ענייני הפרט והכלל, ועל הדרכת הציבור, הריהו מאותם שעליהם זעקו בעבר על סכנת 'הרֶעבָּלָך' המתיימרים לקפוץ להורות ולהדריך את היחיד ואת הכלל מבלי שהגיעו להוראה באלו העניינים מבלי עמלה וגדלות של תורה... אותם אלו הכותבים על ישיבות שהן מקום לא נורמלי, רחמנא ליצלן וחס ושלום, אלו המנצלים כל במה ועיתון לדבר נגד רבנים ודעותיהם, להטיל דופי בקודשים ובמסורת החכמים, לדבר על הלכות נבואיות או התאבנות ההלכה, אלו המלעיטים את הנוער בדעות זרות בהלכות נבובות ובענייני צניעות בפרט, בשאלות שנשאלו ובשאלות שלא נשאלו. וכי על פי אלו נגדל את בנינו ובנותינו?!"

רץ קדימה ונשאר לבד
גישתו של הרב שרלו נגזרת מההנחה כי המחלוקת היא כלי בריא בעיצובם של חיים אמוניים ורוחניים. במאמר שפרסם בחורף שעבר תחת הכותרת "הבו לנו עוד מחלוקות" כתב: "המחלוקת אינה מילה שנואה. תלמידי חכמים ראויים להרבות שלום בעולם מכוחה, בשל העובדה שרק בדרך זו נוצר שלום אמת. הוא לא נוצר מכיבוש ומכפייה, הוא לא נולד מצמצום וקנאות – כי אם בדרך שבה הולכים הזרמים השונים ובאים לידי ביטוי ומהם נוצר נהר גדול".
במחלוקות הללו נולדו לשרלו מתנגדים קשים בין ראשי הישיבות הציוניות. כך למשל הרב משה בלייכר, ראש ישיבת 'שבי חברון', שהורה להוציא את ספריו של שרלו מהישיבה על רקע הפולמוס הציבורי שזכה לשם "תנ"ך בגובה העיניים", שבו התכתשו רבנים בשאלה אם אפשר ללמד תנ"ך תוך ייחוס מניעים ופגמים אנושיים לדמויות שבו. עימות לא פחות קשה מנהל מול שרלו כבר כמעט שנתיים הרב שמואל טל, ראש ישיבת 'תורת החיים', שכתב לאחרונה באיגרת לתלמידיו כי דרכו החינוכית והתורנית של הרב שרלו פסולה ואיננה נכונה.
בחלק גדול מהישיבות ספריו מוחרמים ואינם מוכנסים לספריות. מאז פורסם מכתבו של הרב שפירא החרם הזה רק מוקפד והדוק יותר. בישיבות כמו 'מרכז הרב', 'הר המור', מצפה-רמון ובית-אל משתדלים אף שלא להזכיר את שמו בפומבי, או בסמיכות לתואר רב.
אחת מדמויות המפתח בעניינו של הרב שרלו הוא הרב אמנון שוגרמן, ראש ישיבת ההסדר בגולן. הרב שוגרמן עומד מאחורי ההסדר שהושג בין שיף ובין הרב שרלו. הוא מעיד על "ידידות עמוקה" בינו ובין הרב שרלו, אך אינו מסתיר את דאגתו הכנה מהתנהלותו של האחרון. "אי אפשר שלא לכאוב את מה שנעשה לו", הוא אומר בצער. "הרב שרלו הוא אדם ישר וירא שמיים מאין כמוהו. הבעיה היא שהוא לא יודע להיזהר מספיק".
"הגישה של הרב יובל היא שאין מצב שאין לו פתרון", הוא מוסיף. "בפועל כולנו יודעים שלא לכל דבר יש פתרון, אבל הרב שרלו הוא לא טיפוס שיישאר בשאלה. הוא אדם חד מאוד, חכם מאוד, שמסוגל להקיף נושא ולנתח אותו בתוך דקות. היכולת הזאת, שבחלק מהמקרים שמה הרבה רבנים בכיס הקטן, גורמת לו לשעוט קדימה ולירות מהמותן. הוא תמיד הולך כמה צעדים קדימה לפני כולם, ואז הוא מגלה שהוא נשאר לבד במערכה. הייתי אצל הרב שפירא כמה פעמים בעניינו ואמרתי לו 'תדע לך ר' אברום, האיש הזה ישר והגון'.
"הבעיה היא שגם כשהוא אומר דברים נכונים ומדויקים, הרב שפירא והמערכת הרבנית בכלל אמונים על דרך אחרת לגמרי של מסורה, של היוועצות בגדולים שבה מביאים סימוכין ומראי מקומות לכל דבר. כל זמן שהוא התעסק רק בתחום האפור של דעות וענייני השקפה, זה עוד היה נסבל. ברגע שהוא עבר לתחומים שהם על הגבול של הוראת הלכה, כמו מתן תשובות לגולשים באינטרנט, זה נתפש כחריגה. הוא כמעט ולא מציין מראי מקומות שהפסיקה שלו מסתמכת עליהם, והרב שפירא הרגיש שהוא חצה את הגבול. במקביל ישנה קבוצה של כמה רבנים ממרכז הארץ שמתקנאים ברב שרלו בכוח ובהשפעה שלו, והחליטו להרוס אותו באמצעות שקרים, פיסות מידע ותמלילים חלקיים של דבריו שהם הביאו לרב שפירא. שאול שיף, במקרה הזה, שימש ככלי בידם. הגודש של כל הדברים הללו הביאו אותו לסיבוך הזה, אבל הוא יֵצא גם מזה".
מי אלו הרבנים האלה?
"תשאל אותו אתה".
אתה יודע שיש כאלה שמייחסים לו אפילו גישות קונסרבטיביות?
"זה שטויות גמורות. אני אומר לך שהאיש הזה הוא ישר ונקי וירא שמיים. הוא מושך אליו את כל האש מסיבה אחת ויחידה, והיא שכל שאר הרבנים שלכאורה יחד איתו באותה הקליקה אינם מגיעים לקרסוליו. גם המבקרים הכי גדולים שלו יודעים את זה. אם זה לא היה כך, הם לא היו מתייחסים אליו בכלל".

מחיר החשיפה
אולם, כאמור, עיקר הביקורת המושמעת כלפי הרב שרלו נוגעת לא באופי פסיקת הלכה שלו, אלא בתחום המחשבתי. פרסום התמליל מהשיעור בטור של שאול שיף הוא דוגמה אקטואלית לכך. קודם לכן נמתחה ביקורת לאחר שהרב שרלו צוטט כמי שחושב שעל תנועת הנוער 'בני עקיבא' להיות "חברה מעורבת צנועה לכתחילה".
לפני כן זעם הרב אברהם שפירא, והדבר התבטא גם במכתבו שצוטט לעיל, על התבטאות של הרב שרלו במסגרת כתבה ב'מעריב' על נפגעי הישיבות הגבוהות. שרלו הסביר שם כי מוסד הישיבה איננו מקום המייצג אורח חיים טבעי, והוסיף כי בנסיבות של לחץ חברתי ותחרותי עלולים אנשים מסוימים להינזק, וכי רק מתי מעט נועדו לשבת תקופות ארוכות בישיבות וללמוד. לרב שפירא סיפרו רק ששרלו אמר ש"הישיבה איננה מקום נורמלי".
דברי ביקורת של שרלו על רשויות דתיות ורבניות מתורגמים לעתים קרובות כניסיון למצוא חן בעיני הציבור החילוני, והירתמותו לנושא הצדק החברתי (לצד רבנים נוספים, יש להדגיש, כמו הרב שלמה אבינר) במסגרת 'צוהר' ופורום 'מעגלי צדק' מתפרשת כהתיישרות לנורמה אופנתית שכל עניינה לתפוס כותרות בתקשורת. רבים מייחסים לו עמדה פוליטית שמאלית, ולו בשל העובדה שהוא ממעט להתבטא בנושא. אמירות נחרצות מכיוונו בדבר איסור להתנגד פיסית או להרים יד על החיילים העוסקים בפינוי חיזקו את ההנחה הזאת. אפילו כשפרסם שרלו מאמר הקורא להגיע ל"שרשרת האנושית", היו מי שטענו שמדובר בתרגיל יח"צני שנועד להבטיח לציבור הדתי כי הרב שרלו עדיין מחזיק בדעות ימניות.
גם העיסוק של הרב שרלו בנושאים עדינים כמו הומוסקסואליות בחברה הדתית מעורר עליו את זעמם של לא מעט רבנים שאינם מסוגלים להשלים עם האמפתיה שהוא מגלה לסבלם של אותם אנשים, ואולי יותר מכך עם הפומביות שהוא נותן לדברים בספריו ובפורומים שהוא מתראיין בהם.
כך למשל הרב ישראל רוזן, שהתעמת לפני כמה חודשים עם הרב שרלו בתוכנית 'פוליטיקה פלוס' בערוץ 10 בנושא האחרון. רוזן, שנחשב גם הוא לחביב התקשורת, אומר כי המקרים שבהם הוא מסכים עם הרב שרלו רבים מאלו שבהם הוא חולק עליו. "אני אפילו מוכן לגלות שאחרי שראיתי את הפולמוס האחרון בינו ובין שאול שיף שלחתי לו כמה מכתבי עידוד באי-מייל", הוא מוסיף. לדבריו, מסע הצלב המתנהל מול שרלו הוא המחיר שהוא משלם בתמורה לחשיפה מוגזמת ורחבה מדי בתקשורת.
"לא נעים להגיד", הוא מסביר, "אבל הרב שרלו הוא חלק מתרבות ההמונים של הנוער. ערוצי תקשורת רכילותיים שהוא כותב בהם, כמו פורטל היהדות באתר nrg או אפילו אתרי אינטרנט כ'כיפה' ו'מורשת' שאינם הרבה יותר טובים, חושפים אותו לביקורת, אם ירצה ואם לא. תוסיף לכך את העובדה שהוא מתבטא בצורה ישירה בנושאי מין, ותבין שיש פה מעלה גדולה אבל גם חיסרון גדול. אני בטוח שהכל מגיע מתוך יראת שמיים ולא בשביל לצבור כוח, אבל עם כל כמה שהמציאות שלנו מורכבת ודורשת תשובות גדולות, הציבור הדתי לא תמיד מסוגל לעכל ראש ישיבה שקורא רומאנים.
"הסיבה השנייה שהוא מושך אש היא נטייתו לערב בין תחומים כמו הלכה והשקפה, הלכה ותנ"ך, הלכה ומוסר טבעי. הערבוב הזה יוצר טשטוש שאיננו מקובל בעולם הרבני. הרב שרלו שייך מצד אחד לרבנים שמקומם בעולם ההשקפה וההגות, מאידך הוא גולש בספרי השו"ת שלו ובאתרי האינטרנט לתחום ההלכתי. אם הוא היה נטוע במקום אחד בלבד כל זה לא היה קורה. התווכחתי איתו לא פעם בנושא הזה בבמות שונות. ולמרות הכל אני אומר וחושב שמדובר באדם גדול ורב חשוב שעוד ימשיך ויתקדם. השיירה תעבור. אני בטוח שהוא כבר הסיק מסקנות ברמה האישית והציבורית ממה שקורה עכשיו כלפי העתיד".
ואכן, גם העתיד הוא תחום מדובר כשברב שרלו עסקינן. מדי כמה חודשים מופרחת באוויר שמועה כזו או אחרת לגבי כוונות פוליטיות כאלו או אחרות מצדו. לפני הבחירות האחרונות היו שהעלו את שמו כמועמד אפשרי ברשימת המפד"ל. בחודשים האחרונים היו אפילו שמועות שהוא מפלס דרך לכס הרב הראשי לישראל. בפועל, נראה שאין לאף אחת מהשמועות בסיס במציאות. הרב שרלו, שכבר נשאל בעבר כמה פעמים לגבי כוונות פוליטיות, אמר כי הוא אינו רואה צורך להגיב לקשקושים. גם הרב שוגרמן מחייך כשעולה השאלה. "שטויות", הוא אומר בביטול. "גם הוא וגם אחרים יודעים שהוא מסוגל ונועד להרבה יותר מזה".


--------------------------------------------------------------------------------



לגלוש לנושאים אישיים

המבוכה הכרוכה לעתים בפנייה לרב בנושאים עדינים כזוגיות, משפחה והתלבטויות אישיות עמדה זמן רב כמשוכה בלתי-עבירה בין הרב והציבור. הראשון שסדק את החומה הזו היה הרב שלמה אבינר מבית-אל, שבמשך שנים קיבל אליו פניות אישיות במכתבים והשיב עליהן בכתב בדואר חוזר. מפעם לפעם פרסם הרב אבינר שאלות ותשובות נבחרות ועלומות שם בחוברות שיצאו בהוצאה פרטית וכן בביטאון 'עיטורי כהנים' של ישיבת 'עטרת כהנים' בירושלים.
החשיפה האישית, ואפילו היא בפני הרב בלבד, עמדה עדיין לרועץ – עד שפשט בציבור המדיום החדש, האינטרנט. אם הרב אבינר נחשב לחלוץ שו"ת המכתבים, הרי שהרב שרלו הוא חלוץ השו"ת באינטרנט. האנונימיות שרשת האינטרנט מספקת מאפשרת לשאלות רבות לצוץ; במיוחד כאלה שבנסיבות רגילות הן מביכות מאוד. הרב שרלו העריך בעבר כי כמחצית מהשאלות המגיעות לשו"ת הן בנושאי אישות וצניעות. באתר 'כיפה', הפונה לבני הנוער, האחוז גבוה אף יותר. השאלות מגוונות – לפעמים מתמיהות, לעיתים מזעזעות כמו במקרה של אשה המבקשת לדעת כיצד עליה לנהוג בבעלה המכה אותה. רבות מהשאלות עוסקות בסוגיות כמו הגיל הרצוי לנישואין, ההפרדה בין המינים והמתח הקשור באיסור הנגיעה בבני המין השני.
מבחר מהשאלות הללו מופיע בצמד ספריו של הרב שרלו 'רשו"ת הרבים' ו'רשו"ת היחיד'. הראשון עוסק בהלכות ציבור ובנושאים כלליים, ומשנהו מתמקד בשאלות של צניעות ואישות – חלקן כאלו שכמעט לא הופיעו עד כה בכתב בספרות השו"ת, ונידונו רק בפורומים סגורים – כמו תכנון המשפחה, מניעת הריון, הפלות, פונדקאות, בגידות ומשברים בחיי הנישואין, דתל"שים, ניתוחים פלסטיים, ארוטיקה ויהדות, הומוסקסואליות וגילוי עריות.
הספר האחרון היכה בתדהמה רבים מרבני הציונות הדתית, שחלקם נחשפו בפעם הראשונה למתחולל כבר כמה שנים באתרי השו"ת באינטרנט. הרב אברהם שפירא הגיב אחרי הוצאת הספר באומרו בציניות כי "ההלכות המוזכרות שיצאו מתחת ידו (של שרלו) אין בהן לא גדרי 'רשות הרבים' ולא גדרי 'רשות היחיד', אלא 'מקום פטור' בלבד" (אלגוריה בשפה הלכתית להפקרות).



תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 08/09/2004 1:52:28

מיכי,
תמיד יוכל למצוא לו איזה רפורמי

מיכי ,
אף אני הק' מצטרף לקהל המעודדים .

יש לציין שאם היה נערך דיון עניני , סביר להניח שבהרבה דברים הייתי מעדיף את עמדת ה"שמרנים" (יען כי אני חושב שכדי להיות חדשן בתורה , צריך "כתפיים" מעט יותר רחבות , וראש יותר "גדול" מאלו הנמצאות במקרה דנן , וד"ל) על עמדת המחדשים , דוגמת הרב שרלו .
אבל היות ובמקרה דנן (עד כמה שאפשר לראות מכאן , ואפשר...) לא מדובר במחלוקת תורנית לגופו של ענין, אלא בהשתלחויות שאלמלא עמדו אנשים המוערכים כת"ח מאחריהם , הייתי אומר דברים חריפים יותר בנידון , אין לי אלא להצטרף ולחזק את ידי המשתדלים להקים עולה של תורה בדור הזה , גם אם הוא פועל בפ"ת וגבעת שמואל , ולא ב"ישיבות הקדושות" (עם קורטוב של ציניות או בלי ...) של קריית משה , בית וגן בירושלים .

כמי שזכה ללמוד מעט מתורתו של הרב שרלו מפיו ומפי כתבו, עדיין יש לשאול האם אין מקום להבדיל הבדלה גדולה בין תלמידי חכמים, מקוריים מבריקים ידענים וכו', לגדולי עולם שהם במדרגה מסויימת של רוה"ק או כיצד שלא נכנה זאת.
וכי לא כך למדנו:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא? אם דומה הרב למלאך ה' צבאות- יבקשו תורה מפיהו. ואם לאו- אל יבקשו תורה מפיהו!

שלמה,
אני ממש לא התכוונתי להשוות בין הרב שרלו והרב שפירא (לשום כיוון). זה לא ממש מעניין אותי. גם לא התכוונתי להמליץ לאף אחד לעזוב מישהו אחד ולעבור למישהו אחר, או לבחור במישוה כרבו המובהק או הלא-מובהק. התכוונתי רק לטעון שיש כאן שני בתי מדרש, ושבכל אחד מהם ישנם ת"ח, ובהחלט גם רעבלאך (ועל הכמויות והאיכויות יש אולי מקום להתווכח, אך זה לא רלוונטי). ושהויכוח (הלגיטימי) ביניהם צריך להתנהל אחרת.
ואולי גם על כך, שהוא מתנהל נכון מכיון אחד ולא נכון מכיוון אחר...



מיכי

הרב מיכי ישר כוח על קריאתך,

תופעות כמו הרב שרלו, ישיבת עתניאל, 'תנ"ך בגובה העיניים', שיטת רבדים, 'רבני תואר אקדמי', תנועות שמאל דתי ושאר ירקות, שהן לצנינים בעיני אסכולת מרכז מהוות התגשמות נבואות הזעם שלה כלפי ישיבת הגוש עוד בשנות ה 80.

חלק מהתופעות הללו מנוגדות לדרכם של ראשי הישיבה שם. ואולם, קולם אינם נשמע ברבים, ולכן נמנע הויכוח בין ההרים, וחבל. באם ראשי הישיבה מתנגדים למה שציינתי לעיל, הרי שהתפםתחותם בישיבתם היא כשלון חינוכי ומי יודע מה יוולד ממנה בדור הבא. באם הם תומכים בכך, אדרבה, יישמע קולם ברבים ונצא כולנו נשכרים.

הרב שפירא יצא למשל נגד התופעה של רבני קהילות שלומדים לתארים אקדמיים, למרות שהתופעה פשתה בקרב רבים מתלמידיו שלו, מבלי לנקוב בשמות.

שמעתי בשם בנו של הרב שפירא, שאביו 'אוחז' שהגרי"ד סולוביצ'יק הוא גדול ראשי הישיבות בדורנו (בלמדנות). כמו כן דומני שהרב ליכטנשטיין מסר שיעורים ב'מרכז' בהזדמנויות שונות, לצד בכירי הרבנים הד"ל.

ממללא,
האם הוא מתנגד לרבנים עם תואר אקדמי, או שמא להצעות שונות לחיובם של רבנים לעשות תואר כזה. לענ"ד יש הבדל גדול, שכן לצד השני גם אנוכי הקטן מצטרף להתנגדותו.
קשה לי להאמין שמישוה יאמר שתואר אקדמי פוסל את הגברא, אלא לכל היותר לא מועיל. האם בעל תשובה פסול לכהן כרב, רק בגלל שחטא בעשיית תואר אקדמי ל"ע? מה עם הרב אבינר (הבנתי ממישהו שיש לו דוקטורט בפילוסופיה?!). והרבי מלובביץ'?
אגב, הרב שפירא אינו במרכז הבמה בעניין זה, שכן כידוע הוא דווקא המתון והפרגמטי יותר. כוונתי יותר לפונדמנטליזם ההר-המורי, ששימשו ת"ח אמיתי (הרב שפירא) ופרשו ממנו. וכל הפורש ממנו כפורש מן החיים.



מיכי

הרב מיכי,

הוא התבטא מספר פעמים נגד רבנים שבמקום ללמוד עוד תורה ולפסוק הלכות, פונים ללימודים אקדמאיים, ובמיוחד על האופנה בקרב רבני קהילות ללמוד דווקא משפטים.

שמעתי גם מחוקר משפט עברי שניסה לעניין אותו במחקר על אופיה של מדינת ההלכה האופטימלית, שהרב שפירא אמר לו שכרב אין לו פנאי לעסוק בעניינים כאלו אלא בהתרת ספיקות הלכתיים יום-יומיים, אתה איש אקדמיה, לך תחקור את העניין...

אני אנסה להעלות בהמשך קטע שנכתב על כך בזמנו ב'הצפה'.

מצורף קובץ

.

כלי עזר נהדר שיסייע לתוהים לצד מי לנטות בויכוחים כגון אלו שהוזכרו לעיל: