מה רוצים מהרב שרלו

מואדיב,
את ההצעה הזו כבר דחיתי קודם.
לי נראה שאדם הגון שמסכים לטרוח ולשאת אשה מתוך הכרה בחשיבות של מצוות פו"ר לא יגרש אותה מיד סתם כך כי מתחשק לו, גם אם אין לו קשר מאוד עמוק לאשה מלכתחילה הוא נוצר דרך הילדים המשותפים  (ראיה מסוימת לדבר מהושע הנביא) , אפילו אם החיים המשותפים שלהם יהיו רק סביב דאגה לילד/ים (ולא מגורים קבועים ומשותפים באותו בית)

לא יודע,
אחת ממטרות הנישואין (ויש שאומרים ה"מטרה")  היא להביא נשמות ישראל לעולם בקדושה.
לממש חלום על נסיך החלומות/אהבה רומנטית  היא אינה מטרה בנישואין (לפחות לא בנישואין כדת משה וישראל) האהבה היא ברכה והבטחה לזוג שישרה את השכינה בביתו .

לגבי שאר דבריך במחילה אני מעדיף להתעלם.  (פעם הבאה תזהיר לפני הברקות "גאוניות" בסגנון גרמת לי לפעולות מעיים לא חיוביות בלשון המעטה)

יש כאן שאלה של משמעות. האם נישואין על מנת להתגרש מחר, הן נישואין?

אני מבין את גישתך. אהל לי היא נראית סוג של רמאות מצחיקה, שרחוקה מאד מכוונת התורה (אלא אם מניעת איסורים היא סיבה לעשות כל דבר בכל צורה, וזה ייחשב "כוונת התורה").

עד שאתם דנים ברווקה, ראו הדיון באלמנה:

אראל סגל, הפריית אלמנה מזרע בעלה שנפטר, ודין ייבום

_________________

לא יודע,
אני מקוה שזו הפעם האחרונה שאזדקק לומר זאת.
אני לא רואה נישואין ע"מ להתגרש כראויים.
אבל נישואין ע"מ לפרות ולרבות כן. (גם אם יתכן שבסופם יהיה גירושין, ודוק יתכן אבל לא הוחלט כך מראש)

אישציפ,

תכל'ס אתה מסכים שבמקרה שלנו של מישהי שלא רוצה להתחתן אלא להיכנס להריון אלה נישואין על מנת להתגרש.
זה ברור כשמש שהם לא יישארו יום אחד יחד אחרי שהבדיקת הריון חיובית. על מה הויכוח אם כך?

מעבר לכל הבעיות ההלכתיות/מוסריות נישואין זמניים הם לא פיתרון מעשי, הן הגבר והן האישה יפחדו מתביעת מזונות/אבהות ומסירוב לתת גט.

לא יודע,

דומני שאני מבינה את דברי אי"צ מעט אחרת ממך -
אם איני טועה (והוא מוזמן לתקנני אם כן), אי"צ טוען שהבעיה אינה נמצאת במקום בו התרכז הרב שרלו בתשובתו, אלא קודם לכן - בחיפוש המוטעה אחר נישואין מתוך אהבה וכו'. אם נשים (וגברים) יבינו שחלק מן הסיבות לנישואין יכול להיות גם (אולי רק?) הסכמה משותפת על הולדה, ולא ישגו בדמיונות על אהבה ואחוה ושלום ורעות, הם יזכו גם לנישואין וגם לילדים. הוא אינו מדבר (למיטב הבנתי) על נישואין מותנים בזמן, אלא על נישואין מתוך שותפות לצורך הולדה, כאשר האהבה והאחוה וכו' יתפתחו שם בהמשך. [אני לא מסכימה, אבל חשוב לי לדייק את הטענה. אם טעיתי בהבנתה, אני מתנצלת.]




מואדיב,

בדבריך האחרונים אני מוצאת טעם רב. כל הסכמה על שותפות דורשת תחושת שותפות (כן, כן, אני יודעת שזו עלולה להישמע כטאוטולוגיה, אבל זה עדיין נכון). סביר לי, שמי שבגיל 37, כאשר היא מאוד רוצה ללדת וחשה את שעונה הביולוגי מתקתק בקצב גובר, מוצאת גבר הגון שיש ביניהם שפה משותפת והם אפילו מסכימים על הולדה של ילדים וגידולם בשותפות, הם גם ינשאו זו לזה (או, בעולם החילוני - יקימו סוג של משפחה גם בלא חופה וקידושין). 

הבעיה שאני מוצאת בעמדתו של אי"צ קשורה גם בדברים האלה - תמיד קשה להעמיד עצמי במקומם של אחרים, להזדהות או אפילו רק להבין את בעיותיהם. אחת השיטות הנוחות והנגישות ביותר להתמודד עם הבעיה הזו, היא האשמה של אותם אנשים בבעיה שהם מדווחים עליה (את לא מוצאת חתן? סימן שאת לא מחפשת; או - בררנית מדי; או - שבויה בחלומות; או - לא באמת רוצה; וכו'). אני חושבת שזה שגוי ובעייתי מאוד מבחינה אנושית. נדמה לי שמי שמציעה פיתרון לבעיה שאינה שלה (ב"ה!) צריכה לבחון האם היא עצמה היתה מוכנה לנהוג כך. גם אם כן, עדיין אין זה אומר שזה הפתרון המתאים לאישה הספציפית, ובכ"ז יש כאן צעד קטן בדרך לאמפטיה, שהיא אחת הדרישות ההכרחיות, לטעמי, לדיון פורה עם מישהו שיש לו קושי (כמובן, שאם אין אמפטיה זה בסדר גמור, אבל אז הייתי מייעצת פשוט לא לנסות לעזור).

אי"צ


מה שאמרו אמשלום ומואדיב הזכיר לי נקודה נוספת.

אנשים נשארו רווקים בגיל הזה, בגלל שהם לא מצאו בן זוג, ובן זוג לשותפות כמו ילד, זה לא דבר שאתה מוצא בקלות. אתה בעצם פותר את הבעיה ע"י אמירה שאין בכלל בעיה, תתחתנו וזהו.
לפני כשנתיים או שלוש היה בעיתון כתבה על אותו נושא בו רואיינו הרב שרלו והרב שמואל אליהו.
הרב שרלו, התיר. והרב שמואל אליהו ענה שאין בעיה! כל רווקה שתבוא אליו והוא יסדר לה חתן. במחילה מכבוד הרב, הפתרון שהוא הציע הוא לא פתרון, או שאתה מתמודד עם הבעיה (מתיר או אוסר) אבל לומר, טוב, תתחתני, לבחורה שבגיל 37 לא מצאה עדיין בעל, זה פתרון לא רציני, ולא ראוי להיקרא פתרון כלל.
כך גם דבריך, לא פשוט כלל וכלל למצוא בן זוג לילד. אתה בעצם עוקף את הבעיה, או יותר נכון מתעלם מהבעיה, וכך פותר אותה.

סלח לי על דברים אלו, אך נראה שאתה משחק עם מילים. אתה אומר שהנישואים הם לשם הולדה, אתה ממשיך ואומר שאין מחויבות שהם יגורו ביחד, אתה באמת חושב שזה נישואין? לזה התכוונה התורה בדבק איש באשתו?
זה נראה לי יותר מכבסת מילים לקשר שהוא לשם הולדה בלבד, ואחרי זה ייגמר, גם אם טוענים שנראה מה יהיה. אנשים לא מתחתנים ואומרים נראה מה יהיה... לי זה נראה זילות של מוסד הנישואין.

טוב אשתדל לענות (למרות שדי מיציתי את הענין)
מואדיב,
אני ממש לא בטוח בכך, ואני די מכיר את עולם הרווקים/ות. (ד"א איך אתה עושה את המסגרות האלו באמצע ההודעה?)

לא יודע,
"ברור כשמש" זו טענה שאני לא מסוגל להתייחס אליה. (בודאי שלא להתמודד)

אמשלום,
1. בערך נכון.
2. יש צדק בדבריך, כל עוד הצד השני לא בא בטענות כלפיך, זכותו של כל רווק לחיות איך שהוא רוצה (וכן רווקה) אבל זה פשוט לא נכון אני מכיר הרבה בחורים טובים שרוצים להתחתן ועוברים מדייט לדייט בגלל כל מיני גחמות של בחורות. (אני יודע שזה גם להפך) להגיד שאין פתרון ולבוא בטענות אל הממסד וכו' תמיד נורא קל.
יש פתרון גם אם הוא כרוך בויתור מסויים על חלומות ו/או ענווה ועוד גורמים.
בעיני הוא עדיף על ההצעה השניה. 
אני יודע שאתם לא תסכימו, זכותכם.

האין,
לא מצינו חובה שאיש יגור עם אשתו.
בגמרא מסופר על נשים שנשואות לספנין שעונתם פעם בחצי שנה.
בהחלט לא נעים ולא מומלץ אבל בהחלט לגיטימי.

"ודבק באשתו" זה אידאל ואכן ראוי לשאוף אליו (בלי קשר של ממש לשאלה עם מי התחתנת) אבל זה לא תנאי לקיום הנישואין כדמו"י, ההלכה היא מציאותית...
לגבי שאר דבריך, אני מניח שאתה לא באמת חושב שאני יכול או רוצה להתמודד עם טענות כאלו.
(אבל אם ממש תרצה להשלים את הדיון האיכותי תוכל לדמיין שאני אומר שאתה לא רציני וכד' ולא נותן פתרון אמיתי ושאר טיעונים "משכנעים" ברוח אלו שאתה הבאת... ואתה עונה לי וכו' עד ביאת גואל צדק)

אי"צ,
אתה מציע ברצינות לחתן אנשים שאין קשר נפשי ותחושת מחויבות ביניהם ואפילו לא יגורו יחד?  ואתה מאמין שהם גם יתיחסו ל-"נישואין" האלה כמחייבים מספיק כדי לא ליצור קשרים רומנטיים עם אחרים?  לא ברור לך לאן זה יוביל?

בפרפרזה על דבריך - הולדה מתוך נישואין היא אמנם אידאל שראוי לשאוף אליו (בלי קשר של ממש לשאלה עם מי התחתנת), אבל היא לא תנאי ללידה של ולד כשר כדמו"י.  אם אתה כבר עובר מתחום התפישה העקרונית של מהותם של נישואין והקשר בין בני זוג לתחום ההלכתי במובנו הצר אז טענותיו של הרב שרלו תקפות במאה אחוז ואין יסוד הלכתי לאסור.