|
|
| נשלח ב-4/9/2007 16:29 |
 |
| |
אי"צ
תרשה לי להסביר את עצמי.
לגבי לא מצינו חובה שאיש יגור עם אישתו, אולי לא, אבל אפע"כ... ובנקודה זו אכן ויכוחנו הסתיים.
לגבי מה שאמרתי שזו תשובה לא רצינית, אני אנסה להסביר באמצעות שאלה.
אותה אישה חיפשה וחיפשה בן זוג למטרת הולדה. אתה מסכים שגם למטרה כזו, צריך מינמום של קשר, התאמה, ומה לעשות, האישה לא מצאה. חיפשה וחיפשה ולא מצאה.
ההצעה שלך (ושל הרב שמואל אליהו) טובה עוד בשלב החיפושים, אך כאשר היא לא מצאה מה עושים?
לומר לה להתחתן, הרי א"א כי היא לא הצליחה (ולא משנה מה היו ציפיותה).
בנקודה כזו, ישנם שתי אופציות או להתיר או לאסור, א"א לומר שוב תנסי למצוא חתן.
זה מה שניסתי לומר שהתשובה היא לא רצינית, שכן היא לא מתמודדת עם הבעיה, אלא מנסה לעקוף אותה, ומאחר שכבר ניסו לעקוף אותה ולא הצליחו, אז בנקודה זו מה עושים? מתירים או אוסרים?
(מיותר לציין שלא ניסיתי לדחות אותך ע"י אמירה שדבריך טיפשיים וכד', אלא שהתשובה לא עונה על השאלה)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 16:42 |
|
| |
האין,
או שהתשובה אינה תשובה או שהשאלה אינה שאלה.
זו בדיוק נקודת המחלוקת.
לא סביר שתהיה כמות כזו של רווקות שחיפשו וחיפשו ו"פשוט לא מצאו", אני הייתי בעולם הרווקים/ות כמה וכמה שנים,אני יודע על מה פוסלים בדייטים וכו'.
ואני אומר לך שלפחות ל80% זו היתה או בחירה או פינוק יתר או טיפשות (בדר"כ שילוב של חלק מהמרכיבים), ומי שהחליט/ה לשנות גישה כמעט תמיד התחתן/ה מהר מאוד. (95% לפחות)
זו דעתי הלא מדעית, ולא מגובה בסטטיסטיקות.
כך שלדעתי השאלה היא לא שאלה. (למעט אולי מישהי מאותם 20% שיש לה בעיה של ממש)
גו"ג,
אני לא מציע "לחתן" אף אחד.
לא מדובר בילדים קטנים ש"מחתנים" אותם, אני מציע לאנשים בוגרים לקחת אחריות במצב בו הם נמצאים באופן כללי ובפרט אם כ"כ חשוב להם להוליד ילדים.
מי שרוצה להתהולל עם בחורות סתם יעשה את זה גם בלי שההלכה תתיר לו, אל תדאג.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 17:06 |
|
| |
אישציפ,
בחירה, פינוק יתר, טיפשות.
מונחים מאד סוביקטיביים.
יש לי חשש ש"מי שהחליט לשנות גישה" זו הגדרה די טאוטולוגית.
ואגב, יש מושג בפוסקים שמצבו הרגשי והתרבותי של אדם גם נחשב לסוג של אונס. (לגבי תביעות בבתי משפט, ואכמ"ל).
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 17:13 |
|
| |
לא מדובר על "מי שרוצה להתהולל עם בחורות". אתה מדבר על בחורה שנשואה באופן פורמלי למישהו שאין לה שום יחס וקשר כלפיו. אותה בחורה לא ויתרה על חלומה להינשא למישהו שאיתו יכול להיות לה קשר. אני מכיר כמה רווקות דתיות שהביאו ילדים בגיל מבוגר ללא נישואין ואני יכול לומר לך שכמעט אף אחת מהן לא ויתרה על החלום הזה. אז עכשיו מה? אם הבחורה פתאום פוגשת באקראי מישהו כזה, אתה מאמין ברצינות שהיא תוותר על האפשרות הזו? או שמא תלך לפרוצדורה של סידור גט רק בשביל שתוכל לבדוק האם יש סיכוי לקשר עם הבחור? אחת מהשתיים: או שהבחורה רצינית מאד, ואז היא לא תיכנס בכלל לתרגיל שאתה מציע לה כדי לא לאבד את האפשרות לקשר אמיתי (אגב, מנקודת ראות הלכתית נטו הבאת הילד היא כלל לא מצוה מבחינתה), או שהיא לא עד כדי כך רצינית ואז הסיכוי הקלוש לפריצות שהרב שילת מדבר עליו יהפוך ל-"מה תעשה הבת ולא תחטא". אתה ממש מעמיד אותה בידיים במצב בלתי אפשרי. רק מטומטמת תסכים לדבר כזה - כל החובות של נישואין, בלי הזכויות (או שמא אתה מציע שהגבר גם יקח על עצמו לספק לה שאר וכסות? ברור שזה הכרחי בתאור שלך, אבל מי האידיוט שיסכים לפרנס אישה שהיא לא באמת אשתו כל החיים?).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 17:25 |
|
| |
שום יחס וקשר כלפיו?
אתמהה.
אם אין לה שום יחס וקשר אליו, באמת אין שום סיבה שתינשא לו.
אם היא (או הוא) לא מסוגלים ליצור שום קשר אל בן אדם שנראה לה ראוי להיות אב ילדיה,
או לחילופין למצוא אדם אחד בעולם הרווקים/ות שיהיה לה קשר בסיסי איתו ע"מ שתוכל להינשא לו.
באמת אין לי מה להציע לה/לו.
תוקן על ידי אישציפור ב- 04/09/2007 17:47:27
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 17:59 |
|
| |
אי"צ
צר לי, אך כנראה לא הבנתי נקודה מסוימת בדבריך.
הבה נלך אם נקודת המצוא הלא מאומתת שלך, ונאמר שכל הרווקות תשנה את גישתן, ושמחה וששון בעמ"י, 95% מהן אכן תתחתן, תביא ילדים כדמו"י ובאה שמחה לעולם.
גם כך, מדוע השאלה אינה שאלה?
ישנן 5% שלא הצליחו (למרות שינוי גישתן), מה לגביהן? אין שאלה?
אשמח אם תסביר את הנקודה הזו, מדוע השאלה לא שאלה, שגם לשיטתך נשארו רווקות מבוגרות, להן לא מגיע מענה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 18:09 |
|
| |
לגבי אותם 5% זו אולי שאלה, וזה אולי פתרון.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 18:42 |
|
| |
אי"צ
אולי פתרון- את זה אני בהחלט יכול להבין.
אך מדוע אולי שאלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 19:19 |
|
| |
אי"צ,
כתבת - "אם היא (או הוא) לא מסוגלים ליצור שום קשר אל בן אדם שנראה לה ראוי להיות אב ילדיה, או לחילופין למצוא אדם אחד בעולם הרווקים/ות שיהיה לה קשר בסיסי איתו ע"מ שתוכל להינשא לו. באמת אין לי מה להציע לה/לו."
אבל בדיוק בנשים כאלה מדובר כאן! זה הרי מה שטען מואדיב - אם הן היו מוצאות אנשים כאלה, הרי היו מתחתנות איתם!
טענת כלפי, שאותם רווקים ורווקות באים בטענות כלפי הממסד. ייתכן ויש תופעה כזו, אבל לא בזה מדובר כאן. אותה שואלת לא האשימה את הרב שרלו ואת הממסד שאותו הוא מייצג בשום דבר. היא ביקשה פיתרון למצוקה שלה, ושאלה האם הוא ייתכן מבחינה הלכתית, כיוון זו המסגרת לה היא מחוייבת. בדיון שייערך על תופעת הרווקוּת המאוחרת, יש טעם רב בדבריך (על הציפיות הבלתי אפשריות וכו'), אבל מה טעמם כאן? לענ"ד, בדיון הזה הם בכלל לא רלוונטיים - לא לשאלת אותה אישה ולא לתשובת הרב שרלו.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2007 10:28 |
|
| |
האין,
אם נניח שהרווקות המאוחרת היתה דבר זניח, יתכן וזו היתה שאלה, כי יתכן ובאמת לא היה שום פתרון אחר.
אמש',
1. אני לא מסכים איתך, הן (=רובן/ם) היו מוצאות איזהשהוא הסבר למה זה לא "באמת" מתאים.
הרי לא במקרה הן לא התחתנו ב17 השנה שלפני כן. (ואנ י מדבר על אותם אחוזים גבוהים שאין להם/ן בעיה אובייקטיבית)
2. הקשר הוא שהפתרון הזה בעייתי מבחינה הלכתית (גם אם לא אסור לגמרי וצ"ע) ולכן זה כן סוג של טענה (לא ברור בדיוק כלפי מי) שההלכה או ה"רבנים" יפתורו לה את הבעיה שככל הנראה היא זו שאחראית לה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2007 13:10 |
|
| |
אי"צ,
1. אולי. ואולי לא. סביר לי שאישה בת 37, שרוצה מאוד ילד, מוכנה להתפשר על מה שהיה נראה לה נורא חשוב בגיל 22 (לצערי הרב, אני מכירה לא מעט נשים וגברים שהתפשרו כבר בגיל 22, בין היתר כי רצו מאוד ילדים ומשפחה).
2. צר לי, אך איני מבינה. יש לך שתי טענות (לענ"ד) שכל אחת מהן זוקקת תשומת לב ועיון, אך הן אינו קשורות בהכרח זו בזו -
האחת היא שאלת הלכתיותו או אי-הלכתיותו של הפיתרון שמציע הרב שרלו (הפריה מלאכותית ע"י תורם). השניה היא הרווקוּת המאוחרת. מדוע הלכתיות ההפריה המלאכותית תלויה בסיבות לרווקוּת? גם אם אישה הגיעה לגיל 37 אחרי שפסלה על הסף נישואין עם עשרות גברים מופלאים ומצויינים שהתאימו לה ככפפה ליד, ולכן זו אשמתה הבלעדית שהגיעה למצבה, עדיין אין בכך כדי להשפיע על כשרותו ההלכתית של הריונה העתידי מתורם זרע.
בנוסף, איני מבינה כיצד שאלה ובקשת פיתרון הלכתי יש בהן האשמה כלפי המערכת ההלכתית? אם הייתי שואלת מה לעשות בכפיתי החלבית שנפלה לסירי הבשרי, האם היתה כאן האשמה כלפי מערכת ההלכות הנוגעת לכשרות הכלים?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2007 13:56 |
|
| |
אמש',
1. אולי ואולי לא, ההתרשמות שלי היא כמו שכתבתי.
2. זה אם מתייחסים להלכה כפורמליסטיקה ריקה.
שימי לב שהדבר בעייתי הלכתית לכל הדעות, כלומר לא מותר באופן חלק, (ואת זה כתב גם הרב שרלו שהוא היחיד שהתיר בפועל במצבים מסוימים)
לגבי הטלת אשמה לא זכור לי שהזכרתי את המושג הזה בשרשור (בעמוד הזה אפילו בדקתי ולא מצאתי) אני מדברת על הטלת אחריות ברוח "תמצאו לי פתרון".
הפלת כפית חלבית לסיר בשרי? זו בעיה שלך, ולא בטוח שיש לזה פתרון.
מה לעשות החיים לפעמים קשים.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2007 14:26 |
|
| |
ומי שכתב כאן קודם שאין שום חיוב שבעל ואשה יחיו יחד אפילו יום אחד לא התיחס להלכה כפורמליסטיקה ריקה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2007 14:26 |
|
| |
אי"צ,
2. כתבת באחת מהודעותיך, בקשר לרווקוּת המאוחרת - "להגיד שאין פתרון ולבוא בטענות אל הממסד וכו' תמיד נורא קל". לכך התייחסתי.
אני גם לא חושבת ש"הטלת אחריות" יש כאן, כיוון שגם אם אני מודה שהכפית שלי נפלה לסיר הלא נכון באשמתי המלאה, עדיין מותר לי (ואפילו חובה עלי) לברר אם יש פיתרון הלכתי לעניין. אם אין, בסדר גמור. כיוון שאני (או, ליתר דיוק, מי ששואלת רב בעניין זה) מחוייבת למערכת, אקבל את התשובה. אם יש פיתרון כזה, חובתו של הרב להסביר אותו. לא בגלל שזו אשמתו (הרי ברור גם לי שלא הוא הגיע בחשכת ליל לביתי וזרק את הכפית), אלא בגלל שהוא הפוסק שלי, המנהיג הדתי שלי (עובדה שבחרתי לשאול דוקא אותו) ובאחריותו לחפש פתרונות הלכתיים לקשיים שיש לי במציאות (ובכלל לא משנה באשמת מי נוצרו אותם קשיים).
אני פשוט לא מצליחה להבין כיצד עצם השאלה יש בה הטלת אחריות, האשמה או כל טון קובלני אחר.
|
|
|
|
|
