מה רוצים מהרב שרלו

[מיכי,

דברים מרגשים (במיוחד פרשנותך לנאמר בפרשת שופטים). תודה.]

ר' מיכי


לגוף טענת ר' מיכי אני מסכים.

לענ"ד יש למצותה באופן הבא:

הנורמות ההלכתיות מעצם טיבן אינן ממצות את מרחב הערכים אליהן הן מכוונות, אך הדיון הערכי הוא נשמת אפה של ההלכה.

השאלה העולה היא:

האם הדיון הערכי במקום שנראה שהנורמות אינן משיגות אותו, מתרחש מחוץ לספירה ההלכתית?
 
בטענת ר' מיכי - 'יש לחפש היתרים' - גלומה הנחה אפשר שיש איסור?
מכאן, שראשית עלינו להבין האם ובמה אנו רואים איסור, ורק לאחר מכן להציב לעומת זה את שאלת ההיתר.

והנה זה לעומת זה עשה אלוקים - וכשם שר' מיכי מניח, ובצדק, שלא הכל מתמצה בנורמה ההלכתית של ד' אמות של הלכה, הוא הדין לאיסור.
ישנם דברים שאנו יכולים להבין מתוך ההלכה את המגמה והכוון. לפיכך גם אם ההלכה לא אסרה זאת במפורש הרי אנו מבינים כי הדבר אסור (-ודוק, איני נכנס להגדרה של נבל ברשות התורה אלא ליחס בין ערכים לנורמות).

דומה שבנידון דידן כאן נעוץ קוטב הדיון היסודי -

כך לדוגמה גם שאלת הולדת יתומים לכתחילה כרוכה אולי בערך המתבטא ביסוד של 'ואהבת לרעך כמוך' -

דומני שבשאלות אלו זו הסיבה שהן מתגלגלות לפתחן של הגדולים, הואיל וההנחה היא שהגדול אינו מביט רק במשקפים צרים של ד' אמות, אלא הוא כמי שמבין את המגמות ובעיקר את האיזונים שבהלכה,
ומתוך כך שב וקורא את הקריאה ההלכתית כלפי בעיות מהסוג שתיארת.

לדוגמה בשאלה שלפנינו עולה שורת בעיות רחבה:

המשמעות של הופעת יתומים מתחילה.
התוצאות לגבי הנישואין ומעמד המשפחה.
הסבל של הפרט
הזכות של האדם - האשה על גופה לעשות כחפצה
בעיות היחוס והתערובות בהיבט הכלל לאומי

יש שיאמרו אלו אינן בעיות הלכתיות, ויש שיאמרו ההלכות בענינים הללו הן ביטוי של איזון בין השיקולים הערכיים השונים ובכללם אלו.

אשוב ואדגיש הערכתי לרב שרלו רבה, אך איננו פטורים מלדון במתודה לאור דברי לעיל.

האם הוצג דיון משמעותי במרחב הזה בתשובת הרב שרלו והנמקה לצידוד בקוטב אחד, או שמא הדיון ההלכתי התמצה בסופו בהצגה של י"א וי"א מי נחשב האב?

על פניו בתשובת הרב שרלו יש ניתוק בין הקוטב של הדיון האתי 'המחולן', לבין במה מתעסקת ההלכה שמתעסקת רק בשאלה מיהו האב ומהי הדרך הראויה מבחינה רפואית לאור ההלכה - הלא כן?

נמצא דווקא המגמה של הרחבת ההלכה בתשובת הרב שרלו לעבר דיון במצוקות האדם מתגלגלת, ואולי שלא במודע, ליצירת הנתק ההלכתי בין הערך לנורמה...

ר' מיכי,

אם זכרוני לא מטעה אותי, אני חושב שזו אחת הסיבות הראשיות שהרב שרלו התחיל ממנו את הדיון הזה.
לפני כשנתיים היה בעיתון (ידיעות או מעריב) כתבה על הנושא בה הוצגו דעות המתיר (הרב שרלו) והאוסר (הרב שמואל אליהו).
ובזמנו פגשתי את הרב שרלו ושאלו אותו על כך, והוא אמר משהו בסגנון 'איזו זכות יש לנו למנוע מאישה לממש את רצונה להיות אמא?' ומה עוד שהדבר לא אסור הלכתית, איזו סמכות יש לרב למנוע מאישה את רצונה הפשוט והטבעי להיות אמא?

(הדבר נאמר בסיוג קל, מאחר שפרטי השיחה לא זכורים לי היטב)

כמתעסק,

במחילה, ובלי להיכנס לשיקולים של הרב שרלו בנדון דידן. במקום שההלכה הפרטנית הסתיימה (מיהו האב, בעלות של אדם על זרעו) יש רק ערכים מתנגשים. הואיל ויש מקום לכל הערכים שציינת במסגרת המטא-הלכה, איך אתה בדיוק רוצה להכריע ביניהם? כל ערך מושך לכיוון אחר. מה הגבולות של "ואהבת לרעך כמוך" בלי הכימות שעשו לזה חז"ל (וגם שם הגבולות עדיין רחבים)? מהי ערכה של רווקות מאוחרת?

בקיצור, אני לא רואה איך התחום החוץ-הלכתי הזה שונה מאתיקה חילונית. כל זמן שאין לך ערך בסיסי שהוא חד משמעי בהלכה (כגון קדושת החיים) אלא אתה דן בערכים שלכולם יש מקום, אין לך להכריע אלא כפי השקפת עולמך. ולכן למרות שאני אישית לא בטוח שהייתי פוסק כפי הרב שרלו במקרה זה, אני חושב שהפסיקה שלו לגיטימית לחלוטין, דווקא בגלל שאין בה שום מקורות הלכתיים מעבר לקמצוץ הדווקני של בירור מיהו האב. ברגע שיצאת אל המרחב הפתוח הגבולות בין העולם החילוני וההלכה הם מועטים אם בכלל, וכל הסיבה שאני קורא לזה מטא-הלכה ולא ערכים חילוניים היא רק בגלל הגדר ההלכתית, קרי : בדיקה אם אין כאן ערך שהוא אנטי-הלכתי.

אתה צודק שהפסיקה מחדדת את ההפרדה בין הלכה ובין ערכים, אבל הרב שרלו לא ממש פסק פה הלכה, אלא ערכים, לפי השקפת עולמו. הוא קורא לזה הלכה רק כדי להראות שההלכה יכולה להרחיב פיה גם לאתיקה, אבל בשדה הזה יש לה רק קווי מתאר להציע ולא תכנית מדויקת.

יש המשך...

איש אמת שפעולתו אמת זוכה לתורת אמת.

לנק' אחת לא מצאתי מענה בדברי הרב שרלו (ושמא החמצתי?).

האישור המובלע בדבריו לאדם להתכחש לאחריותו המוסרית כלפי בנו.
האם אין בכך בעיה מוסרית?
האם יש לכך אישור / צידוק הלכתי ערכי?

(אין זה דומה למסירה לאימוץ מכורח נסיבות שבדיעבד)

הרב מיכי. אני לא שולל את הטעם המוסרי של הזכות להורות (במידה וזכות הורות קיימת במצב רווקות). אך כנגד הטעם המוסרי שגם לרווקה זכות אימהות ישנה בעיה מוסרית של היתר גורף בעצם ההכרה ההלכתית בילדים מחוץ לנישואין. העליתי צד לגבי רווקים שמעבר לשיקולים אתיים ישנו שיקול הלכתי נוסף לשיקול האתי שהוא מצות פו"ר.

זהר
להזכירך כי את היהדות של בית שני- היהדות הרוחנית-הקימו בין היתר של היוחסין גם שטוקים= ילדים שנולדו מחוץ לנשואים.

ירוחם,
כאן אין לאף אחד שמועה ברורה בדבר.
הגע בעצמך שהרב שרלו עצמו, אמר שהפוסקים נחלקו. (אבל משום מה הוא לא ראה צורך כלל להזכיר בתשובה את הנימוקים שהם הביאו לכאן ולכאן, ד"א אני לא מכיר תשובה אחת של פוסק מובהק להיתר במקרה כזה, אשמח לראות כזו אם יש.)

האין,
יש סיבה אחת פשוטה לאסור, פריצת גדר, או בלשון מודרנית "מדרון חלקלק". 
ונושאים כאלו בדר"כ נידונים ונפסקים בכובד ראש ע"י פוסקים מובהקים.
      "פסיקה" כזו שמפורסמת באינטרנט מעלה (לפחות בעיני) תמיהות קשות על מי שכתבה.
        

איש ציפור

אכן נודע הדבר, 
באם תעיין בשו"ת אגרות משה למשל לעיתים נדירות ביותר אתה מוצא כי יסביר את האיסור או ההתר, וכן נוהגים רבים מהרבנים הגדולים, ולא ראיתי אותך מערר עליהם,

אבל לרב שרלו,  אין זכות כזו?  בעיינך הוא לא פוסק? בעייני רבים אחרים וטובים, הוא כן פויסק
מה עוד שאת  מה שהוא כתב לא כתב בספר המיועד לת"ח, שבו הוא צריך להראות לכולם כמה הוא תלמיד חכם ובקי ויודע, סיני, עוקר הרים וטוחנם,
הוא פשוט כתב בענווה ובצניעות מה  שהוא מבין ומסיק מההלכה.

אין אני מכיר את הרב שרלו, ולא מפיו אני חיי-  דברתי ברמת העקרון.

ירוחם,
מוזר כי מזכרוני בדברים שאינם הלכה פשוטה זכורני שהרב פיינשטיין דן ארוכות בשאלה הלכתית. (לעיתים דפים שלמים וארוכים)
בכל מקרה בעיני בהחלט אין מקום להשוואה בין פוסק מובהק ומפורסם כמו הרב פיינשטיין לבין ראש ישיבת הסדר, כמו הרב שרלו. (עם כל הכבוד)

ועוד משהו אם הרב שרלו היה כותב, מהפוסקים משמע שאין סיבה לאסור, והשאלה הנשארת היא אתית, (ולכן כל אדם ינהג לפי שיקוליו האתיים) ניחא.
אבל הוא הכניס את שיקול דעתו האתי לתוך פסק ההלכה, כאילו זו דעת ההלכה.
             וזה עוד יותר בעייתי .

איש ציפור
עם כל הכבוד לך אני לא מסכים להפרדה שאתה עושה בין שני הרבנים, אבל זכותך היא, וגם זכותי ושל אחרים.
אגב מתי בפעם האחרונה עיינת באגרות משה? ככלל אתה טועה על האריכות, ועל הפירוט והביאור.
 גם רב משה פיינשטיין מכניס לפסקיו, את המנטליות ואת החיים באמריקה, שבה הוא חיי, הרבה מפסקיו מבוססים על החיים האמריקאים.

איש ציפור

אם הרב שרלו יידרש להוציא ספר או לכתוב מאמר, חזקה עליו שימצא את המקורות לדבריו. בתשובה הראשונה שלו הוא כתב בערך בסגנון שאתה מבקש ממנו לכתוב:  הוא כתב שמהפוסקים אין משמעות לאסור. הוא כתב שהשאלה הנשארת היא אתית ואף הוסיף שרוב הפוסקים חלוקים עליו, והם ילמדו את האתיקה אחרת. מה שנותר הוא שכל פוסק יפסוק לפי שיקוליו האתיים, וכבר כתבתי לעיל שבנושא הזה כמעט וכל מה שתאמר ההלכה מבוסס על אתיקה, שכל ישר, ושיקול דעת אישי של פוסק. הוא בהחלט מכניס את שיקול דעתו האתי לתוך פסק ההלכה כאילו זה דעת ההלכה, כמו שפוסקים אחרים יכניסו את שיקול הדעת האתי שלהם לתוך פסק הלכה לאסור. זה וזה ראוי ונכון לאמיתה של תורה.

הרי דעת תורה אינה צריכה נימוק.
השאלה היחידה היא, אם הפסק מקובל על לבלרי יתד הרי זו דעת צורה טהורה, ואם לאו אזי זו פריצת גדר וכו'.
וסליחה על הציניות.