| נשלח ב-8/9/2004 22:22 |
 |
| |
הפורום כלימוד תורה ?
האם הגולשים כאן רואים את הפורום כאיזושהו בילוי מן הצד, או כלימוד תורה לשמו ? על פניו אין ספק שהדיונים כאן הם ברמה גבוהה, תורנית או פילוסופית.
מצד שני, עצם ההוויה האינטרנטית נותנת תחושה של איזה "בילוי" או משהו שהוא להנאה. אנשים לא יאמרו על מישהו שהוא "מכור" ללימוד תורה, אלא יאמרו שהוא שקדן. אבל לא כך לגבי מי שמרבה לגלוש פה, ומרענן את הדפדפן מדי דקותיים.
לתחושתי דבר זה לא נובע רק מן העובדה שהדיונים כאן הם לא תורניים נטו, אף כי גם זה נכון, אלא מהתחושה שאינטרנט מטבעו אינו יכול לשקף פעילות רוחנית גרידא.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2004 22:36 |
|
| |
למה לא?
אולי טענו ככה לראשונים שהתחילו בזמנו ללמוד תושבע"פ מספר כתוב ואח"כ מהדפוס!
אגב, גם בלימוד השקדני נכנסים עניינים צדדיים ולא רק בבתי המדרש של היום אלא גם בתלמוד עצמו שדיברו על עסקים ורפואות וכד'.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2004 22:36 |
|
| |
זריחת עץ
לפי פירוש הנפש החיים .הרי אין יותר לשמה מאשר פורום זה.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2004 22:38 |
|
| |
.
אשרי מי שהבילוי שלו הוא דיון בענייני לימוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2004 22:40 |
|
| |
בוגי,
ויום אחד בעוד מאות שנים, מישהו גם יעשה רציונליזציה של המיסטיקה בדברינו  ...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2004 23:27 |
|
| |
ז"ע
לא הבנתי מדוע אתה מסתפק בשאלה האם הדיונים כאן כלולים במצוות תלמוד תורה, ומדוע העובדה שאדם "נהנה" לקרוא את הדברים אמורה לגרוע מכך.
ראה בהקדמתו של בעל האבני-נזר (ר' אברהם בורנשטיין) לחיבורו "אגלי טל", שם הוא חולק בתקיפות על הדעה שסוברת שלימוד תורה מתוך הנאה לא נחשב ללימוד "לשמה" אלא כלימוד שלא לשמה. האבני נזר כותב שאדרבה, דווקא לימוד מתוך שמחה הוא לימוד לשמה, וזהו הלימוד שמכניע את היצר הרע, עיין שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 00:04 |
|
| |
המדד הוא אם האדם ממשיך את הדיון עד למיצוי, ולא מסתפק לפי תאריך או לפי מס' תגובות
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 00:08 |
|
| |
אמנם אני לא ותיק במיוחד. מ"מ נראה לי שאם יש דבר היום שדומה לגמרא, הרי הפורום הוא זה, ואולי יש לשקול אפילו לערוך את הדיונים פה במתכונת סוגיה יותר ממתכונת של מאמר.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 01:24 |
|
| |
אמשלום,
למה רק בעוד מאות שנים? אני לשירותכם.
לשם תיקון (=ביטוי מיסטי רווח), אעשה מעט מיסטיפיקציה של הרציונליות.
הטיעונים ההגיוניים שעלו כאן, מסתובבים בדעתי כבר מזה זמן. ובכל אופן, אין כמו ניסוחו של זריחת עץ כדי לתאר תחושות אינטואיטיביות שבכ"ז מלוות גם אותי. קשה לי לראות לימוד תורה נטו שיש לי חשק ונטייה טבעית (=יצה"ר) לעשות אותו.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 01:33 |
|
| |
מיכי
אתה מזכיר לי סיפור [אמיתי] ששמעתי.
את הסיפור סיפר הרב אלישיב. מישהו סיפר בביתו על ת"ת מעולה בירושלים שבו התלמידים אוהבים לבא לחיידר.
אחד האברכים טען באוזני הרב שיש לכאורה בעיה לשלוח ילדים לת"ת הנ"ל שהרי הוא סותר את מאמר חז"ל "כתינוק הבורח מבה"ס". את תגובתו של הרב תיארו באייקון הזה=
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 07:18 |
|
| |
מיכי  (רק על תשובתך אלי...)
אני חושבת שאפילו קריאה מרפרפת בתלמוד יכולה להוביל למסקנה, שהחכמים נהנו מן הלימוד, ואפילו למדו מתוך מה שהגדרת אתה כ"חשק".
בהמשך לדברי מואדיב - אשרי מי שאת החשק שלה משקיעה (גם) בלימוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 07:42 |
|
| |
רב צעיר,
את דברי בעל "אגלי טל" המפורסמים,כבר הקדים רבינו אברהם מן ההר
שכתב בחידושיו למסכ' נדרים מ"ח,א':
"אבל מצוות לימוד,שהוא ענין ציור הלב וידיעת האמת,
עיקר הציווי הוא,כדי לצייר האמת ולהתענג ולהנות במדע
לשמח לבבו ושכלו כדכתיב פיקודי ה' ישרים משמחי לב"
לענין שאלת האשכול,היתה לי התכתבות עם בעל "קהילות יעקב" זצ"ל
שסבר שבלימוד ספרי "מחשבת ישראל"[שהתעקש לקרוא להם "ספרי
מוסר"]לא מקיימים את עיקר מצוות תלמוד תורה ואין מי שיכול
לטעון זהו ה"מקום שליבו חפץ" שלי.
אולם,מהר"ד יפה שיחי' המשגיח בישיבת כפ"ח שמעתי בשם
החזו"א שיחידי סגולה שניכר בהם שמ"שורש נשמתם" נועדו
לעיון בעיקר בעניני "מחשבת ישראל",זהו תפקידם,
והביא לדוגמא את ר' יצחק הוטנר בעל "פחד יצחק".
תוקן על ידי - ספרן - 09/09/2004 8:17:36
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 08:12 |
|
| |
רב צעיר וספרן
הרי זו היתה גם שיטתו של ר' חיים מוולוז'ין, כפי שכתב ב"רוח חיים" וכמדומה גם ב"נפש החיים". שהעיקר הוא להנות מן הלימוד, וזה עיקר המצווה, וזה "לשמה".
לענין הדיון עם הסטייפלער, הרי יש לנו מבחן פשוט, לכאורה, מעצם ההלכה. האם מברכים ברכת התורה על ספרי מחשבה והגות, או ספרי מוסר, על קבלה - ועל עיון בפורום?
האם מותר לעיין בספרים כאלו, או בפורום, בתשעה באב?
האם מותר לקרוא בהם במקום שאסור להכניס ספר או דבר תורה?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 08:24 |
|
| |
מיימוני,
הנגשים לענייני מחשבה שלא ביסודיות יסברו,בסופו של דבר,
שיש בכך ביטול תורה באיכות וחסר ב"עמל התורה".
אין לכן להביא ראיה מ"ברכת התורה",וכבר נאמר לעוסק
בענייני אגדה "כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות".
תוקן על ידי - ספרן - 09/09/2004 8:30:46
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 08:39 |
|
| |
ספרן,
לענ" אמרו כן לר"ע, לא סתם בגלל שהוא עסק באגדה, אלא בגלל שהוא לא מוצלח בזה (יותר מוצלח בהלכה, ועדיף שיתרכז שם. הרי הש"ס מלא אגדות, ולא סביר שהם חשבו שזה ביטול תורה).
במאמר שכתבתי פעם טענתי שלימוד מחשבה ואגדה הוא תורה בגברא, ולא בחפצא, בניגוד ללימוד הלכה.
משמעות הדברים היא שבהלכה יוצאים יד"ח ת"ת גם אם זה לא מדבר אלי, ואני לומד בשביל המצווה. אולם במחשבה לא יוצאים אלא אם זה משהו שמוסיף לעבודת ה' ולתפיסת העולם, ולכן זה תורה סובייקטיבית.
לפי"ז יהיהו ספרים שהם עבורי תורה ועבור מישהו אחר לא.
יותר מכך, לפי"ז גם ספרי קאנט הוא תורה בגברא (לפחות עבורי), ואולי יותר מהמו"נ ורס"ג שלא מדברים אליי ובד"כ לא מועילים לי.
למיימוני,
לענ"ד ט' באב לא יהיה נפ"מ, שכן גם תורה בגברא אולי אסור ללמוד שם, ולא גרע מכל דבר המשמח (במובן שתורה משמחת). וכידוע המקור הוא 'פקודי ה' ישרים משמחי לב', כלומר מה שמשמח הוא היושר שבהם, וזה נכון גם על תורה בגברא, לפחות כלפי מי שלגביו זו אכן תורה (שהרי לביו זה ישר, ולכן עבורו זו תורה. 'למה נקרא שמו ספר הישר...').
וקצל"ע שכן האינטואיציה שלי אומרת שבכ"ז קאנט שאני.
ולעניין הכנסה לשירותים, לולא היו פסוקים ודברי חז"ל במו"נ ייתכן שבאמת לא היה הבדל בינו לבין ה'ביקורת' בזה.
וכל זה אינו אלא מסברות כרסי הרחבה, ואשמח אם יש למישהו מקורות לנושאים אלו.
מיכי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 09:50 |
|
| |
זריחת עץ
כמדומני שעבור רבים וטובים ממשתתפי הפורום, [כותבים וצופים כאחד] מהווה הפורום בית מדרש במלוא מובן המילה. אמנם גם אני סבור שיש כמה קשיים לחוש כך בגלישה באינטרנט, אולם לא מחמת ה"בילוי" שבדבר. כפי שהשיבו קודמי, התענוג והשמחה בלימוד הן אך ורק מעלה. אני עצמי מתקשה להגות זמן רב מול האותיות המרצדות במחשב, והדברים מהווים יותר בסיס למחשבות במשך היום כולו ["ובלכתך בדרך"]. גם הנוכחות של אתרים נוספים בקרבת מקום לבית המדרש הוירטואלי, מגבירה את הקושי להתמסר אך ורק ללימוד העיוני.
בנוגע לשאלה, מה מוגדר תלמוד תורה? גם אני עיינתי בכך רבות, ולדעתי מבחנו של מיימוני עפ"י הלכות מסוימות, כמו ברכת התורה, תשעה באב וכדו', אינם נכונות. כל ידיעה הנדרשת להבנת הלימוד, נחשבת כלימוד, כשהיא נעשית למטרה זו. אדם הלומד הלכות ברכות, ונכנס למטבחים ולמפעלים, על מנת ללמוד על אופן עשייתם של מוצרי האוכל השונים, עסוק הוא בת"ת. אולם לא יידרש לברך ברכות התורה, ויוכל לעשות זאת בתשעה באב. גם רב ששהה שנה וחצי בין רועי בקר על מנת ללמוד על מומי הבהמות, קיים בכך מצוות ת"ת. ברכת התורה נקבעה על ד"ת בחפצא, כהגדרת מיכי. י"א בגמ' שגם בדברי תורה, אין מברכים ברכות התורה, אלא על תחומים מסויימים.
כפי הנראה מדברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה [פרק א' הלכה יד] שכתב "והעניינות הנקראין פרדס, בכלל התלמוד" ואח"כ כתב [הלכה טו] "אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהיה צריך לא ללמוד תורה שבכתב, ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה--יקרא בעיתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה, כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה, וייפנה כל ימיו לתלמוד בלבד, לפי רוחב ליבו ויישוב דעתו." העיסוק העיקרי בתורה, למי שכבר למד את כל התורה שבכתב ושבע"פ, הוא העיון במושכלות. שזהו הנקרא לדעת הרמב"ם פרדס, כפי שכתב הרמ"א בהלכות תלמוד תורה. [יו"ד רמ"ו סעיף ד]
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
|
