אזוטריקה בתורה: כשפים, שדים ע"ז וכדומה

מצו"נ

כתבתי לא לקחת אותי ברצינות. מה שאמרתי היה פרודיה על מנהגם של הרבה פילוסופים להאריך כל כך בהגדרות לכל מונח עד שבסופו של דבר הם לא אומרים כלום. כשאני רואה מאמרים כאלה אני משתדל לברוח מהם.

גח"ט.

ר"צ

תמהה אני עליך, כל מה שניתן לפורמליזציה, ניתן להגדרה, הדמיון אינו ניתן לפורמליזציה, ולכן אי אפשר להגדיר נשמה!

מיכי

קמתי בבוקר ואני חושב שסוף סוף הבנתי מה הכוונה במילה שד. אתה מתכוון בודאי ל...חום. חום איננו מדצח"ם, הוא פועל בעולם, יש תוצאות לפעולתו, אפשר להסביר באמצעותו את תופעת הדוחקא, הוא עושה נזקים ולפעמים גם דברים טובים ואפשר לומר שגם מלאך הוא חום (למה התכוונו חכמינו כאשר אמרו שלכל עשב יש מלאך האומ לו גדל אם לא לזה?).

הרב מיכי וכל חכמי אתרא קדישא הדין ודי בכל אתר ואתר.

מהד"ק:

1. אבקש רשותכם להימנע [בשלב זה?] מפסוקים, דברי חז"ל ודברי מאורי הדורות, העוסקים בפולחן שדים ושעירים, כלומר בעבודה זרה כפשוטה. לכן לא אזכיר את הפסוק באחרי מות "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם" או את הפסוק בהאזינו "יזבחו לשדים לא אלוה", ודומיהם.

2. לקראת פתיחת השלב החדש, אמנע, ברשותכם, מאמירת "לשם יחוד קובהו"ש, לאור גזירת הנודע ביהודה שלא לאמרו משום שפירוש המילים בתרגומם המילולי הוא "קיצוץ בנטיעות" או בשפה פשוטה יותר – עבודה זרה ממש.

3. במהלך הקצאת הביכורים לאשכול (לא צריך להיות להיפך?) אחדד את המחלוקת לש"ש שביני לבין הרב מיכי, לגבי שאלת האזוטריות המוחלטת. אחרת אנו עלולים לטעות יותר במבוך ההגדרות ... (אופס, השתמשתי שוב במילה טעונה מדי באשכול זה).

4. כמקור ראשון מן המקרא מוצעים הפסוקים הבאים (דברים י"ח, ט'-י"ג), עם דגש על השנים האמצעיים:

(ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:
(י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף:
(יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים:
(יב) כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:
(יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ: ס

המיוחד בפסוקים י"א-י"ב הוא שהם מתארים סידרה או "משפחה" של תועבות הגויים, שהן פעולות אסורות מאד שאינן עבודה זרה.

[ברור שמייד יגיעו הריקושטים על בורותי המדהימה, איך העזתי להבין ועוד לכתוב, שגם מעביר בנו ובתו באש איננו עובד עבודה זרה, אלא רק עושה אחת מתועבות הגויים.
אך אחרי שאיפת אויר צח אפנה את מפעילי הריקושטים למסכת סנהדרין ס"ד., רש"י ד"ה שלא למולך פטור, שמסביר את הדברים אליבא דהלכתא, וא"ש ובלצ"ג]

5. השאלה היא:
א] האם כל אותם פעולות המוזכרות בפסוקים כאן (מכשף, אוב, ובני משפחתם) יש בהם ממש, או רק רמאות ואחיזת עיניים.
ב] לדעת הסוברים שיש בהם ממש [ויש כאלה], האם ה"ממש" הזה הוא חלק ממערכת הטבע, כאשר מה שמייחד את כוחות הטבע הוא שאין להם בחירה, או שמדובר על כוחות על טבעיים, בעלי בחירה, שניתן אולי לשחד אותם..., הגדרה החופפת לענ"ד את הגדרת "האזוטריה המוחלטת של ר"מ במז"ל שליט"א".

ההגדרה של אזוטריה מוחלטת היתה:
[[["כשדנים על ישויות ו/או אירועים אזוטריים, חובה להבחין בין שתי קטגוריות נבדלות של אזוטריקה:
האחת: אזוטריקה מוחלטת.
השניה אזוטריקה יחסית, (נקודתית).

האזוטריקה המוחלטת עניינה ישויות ו/או אירועים שמבחינה אינהרנטית אינם ניתנים להבנה של בני אדם, מעין "לא יראני האדם וחי".
דומני שלא אטעה הרבה אם אומר שעיקר עניינם של משתתפי אשכול דנן הוא בקטגוריה זו של האזוטריקה המוחלטת.

האזוטריקה היחסית-נקודתית, עניינה מצבים נקודתיים במקום ובזמן, שאינם ניתנים להסברה באותו מקום ונקודת זמן על פי חוקי טבע ידועים, ולשם הסברתם משתמשים בהסברים אזוטריים.
בנקודת זמן ומקום אחר – יכולים להתקיים הסברים מדעיים לאותן תופעות, ונקודת האזוטריקה נעה אז בסולם האזוטריקה/פיזיקה האישי, (בדומה לנקודת הבחירה במכתב מאליהו, נקודה הזזה כל הזמן למעלה ולמטה בסולם הבחירה האישי של כל אחד מבאי עולם)." ]]] {כלומר: כלפי שמיא מדובר ב"טבע" ולא באזוטריקה}

עצם העובדה שלדעת הרב מיכי לא תיתכן אזוריה מוחלטת [פרט לקוב"ה] איננה סיבה שלא לבדוק אם יש חולקים עליו. את דעתי כבר כתבתי, שאין לי שום אפשרות רציונלית לשלול קיום אזוטריה מוחלטת, ולכן תיאורטית היא אפשרית, אך הסבירות, רבותי, הסבירות בעיני היא זניחה, ודעתי האישית (המאוד לא חשובה כאן) מתאימה לדעות הראשונים ש"אין עוד מלבדו".

6. אתחיל בהצגת עמדת הגאונים: ר' שמואל בן חופני, רס"ג ורב האיי, אצרף להם את האבן עזרא שהיה קרוב אליהם בזמנו, מול עמדת אבא מארי מלוניל, ר"י אבן שועיב וספר החינוך.



נ.ב. מהדת"נ בהמשך.

ר"מ

* אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ (דברים ד,לה);
* אין עוד מלבדו - אמר רבי חנינא: ואפילו כשפים (חולין ז:)
* אפילו כשפים - אין בהן כוח לפני גזירתו, שאין כח מלבדו (רש"י סנהדרין סז:)




תוקן על ידי - רמ_במזל - 26/09/2004 13:40:41

מהת"נ

7. דעת הגאונים - דעתם בענין אמיתת או שקרות ההעלאה באוב
[לוין, אוצר הגאונים (חגיגה, התשובות, ד-ה, ובמילואים שם, עמ' 47. ומקורו בגנזי שכטר, עמ' 299-300; 304-307; זכרון לראשונים ח"ג 5-15 הע' 20; כת"י אוקספורד 2488 Neub. דף 136 ע"ב). ראה גם: תשובת ר' שמואל בן חפני (שהו"ל הרכבי בחדשים גם ישנים, ח"ג, ב-ט"ו); ומש"כ שריינר (מונטשריפט כרך ל"ה עמ' שי"ד ואילך); אסף (מספרות הגאונים, קנ"ח-קנ"ט); ומאן (טקסטים ומחקרים ח"א שפט-שצב).]

ולהלן דבריהם כפי שהביאם הרד"ק בבהירות בפירושו לפרשת בעלת האוב (שמואל א', כ"ח, כ"ד):

"וראינו מחלוקת בין הגאונים בדבר הזה וכלם נשתוו כי מעשה האוב הבל ותוהו ודברי כזב והתול.. אבל יש מהם אומרים כי לא דבר שמואל עם שאול, וחס ושלום לא עלה שמואל מקברו ולא דבר אבל האשה עשתה הכל ברמאות. כי מיד הכירה כי שאול הוא, אך להראות לו כי מצד החכמה הכירה ומצאה דבר זה, אמרה: למה רמיתני ואתה שאול..
ודרך בעלת אוב להביא בן אדם שמדבר מתוך מחבואו בלשון נמוך, וכאשר בא שאול לדרוש מאתה וראתה אותו נבהל, וידעה כי למחר יהיה יוצא למלחמה וכל ישראל היו בפחד גדול, וידעה מה שעשה שאול שהרג כהני ה' – שמה בפי המגיד הדברים הנאמרים בפרשה.
ומה שאמר 'ויאמר שמואל אל שאול' – על מחשבת שאול. כי היה חושב כי שמואל היה המדבר אליו.
ומה שאמר ולא עשית חרון אפו בעמלק – ידוע היה דבר זה, כי מאותה שעה אמר לו שמואל וימאסך מהיות מלך.
ומה שאמר לרעך לדוד – ידוע היה זה בכל ישראל כי דוד נמשח למלך. ומה שאמר מחר אתה ובניך עמי – מדרך סברא אמר זה.
זהו פי' רב שמואל בן חפני הגאון ז"ל.

ואמר, אף על פי שמשמעות דברי החכמים ז"ל בגמרא כי אמת היה שהחיתה האשה את שמואל – לא יקובלו הדברים במקום שיש מכחישים להם מן השכל.
אבל רב סעדיה ורב האיי הגאונים ז"ל אמרו: אמת הוא כי רחוק הוא שתדע האשה העתידות וכן שתחיה היא את המת בחכמת האוב.
אך הבורא יתברך החיה את שמואל כדי לספר לשאול את כל הקורות העתידות לבא עליו. והיא האשה אשר לא ידעה בכל אלה, נבהלה כמו שנאמר ותזעק בקול גדול.
ואשר אמרה האשה את מי אעלה לך – דברי התולים הם, כי דעתה היה לעשות כמנהגה. אלה דבריהם".

8. וכעיקר דברי הגאונים כתב גם רבי אברהם אבן עזרא בפירושו לתורה (ויקרא יט, לא:

"וריקי מוח אמרו: לולי שהאובות אמת גם כן דרך הכשוף – לא אסרם הכתוב.
ואני אומר הפך דבריהם, כי הכתוב לא אסר האמת רק השקר, והעד האלילים והפסילים.
ולולי שאין רצוני להאריך הייתי מבאר דבר בעלת אוב בראיות גמורות".

ובפירושו לשמות כ', ג', ביאר האבן עזרא את דבר בעלת האוב כדעת הגאון שמואל בן חופני.

9. דעת ר' יהושע אבן שועיב [מחכמי ספרד, בן דורו של בעל הטורים.] לעניין כישוף.
בדרשות ר"י אבן שועיב פרשת ראה ד"ה ומה שלקחו, כתב:

"שדבר ידוע כי המכשפים יש להם כח בתחתונים, ... ולכן הזהירה תורה מאלו הקוסמים בעבור כי יש ממשות בפעולתם, כי אם לא היה בהם ממשות לא היתה אוסרת התורה פעולות של הבל ואין בם מועיל. וחכמים ז"ל אמרו למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה. וזה היה עיקר ע"ז וירידת כח בצורות שהיו בדור אנוש"

10. דברי אבא מארי מלוניל, כפי שהביאם הרשב"א בתשובה תי"ג:
"כתבת שהעושה צורה בשעה ידועה אפילו לרפואה עובר משום לא תעוננו. שהתורה לא אסרה אלא דבר שיש בו קצת עיקר שיש בו כדי לטעות. אלו דבריך. ואפשר שהוא כן. אבל הרב ז"ל כתב בהיפך ..."


11. ספר החינוך מצוה ס"ב:

וענין הכישוף הוא לפי דעתי כן, שהשם ברוך הוא שם בתחילת הבריאה לכל דבר ודבר מדברי העולם טבע לפעול פעולתו טובה וישרה לטובת בני העולם אשר ברא, וציוה כל אחד לפעול פעלו למינהו, כמו שכתוב בפרשת בראשית [א', י"ב ואילך] למינהו על הנבראים, וגם על כל אחד ואחד המשיל כח מלמעלה להכריחו על מעשהו, כמו שאמרו זכרונם לברכה [בראשית רבה פרשה י', ו'] אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שאומר לו גדל. ומלבד פעולתן שעושה כל אחד ואחד בטבעו, יש להם פעולה אחרת בהתערבם מין מהן עם מין אחר, ובמלאכת התערובות יש בה צדדין שלא הורשו בני אדם להשתמש בהן, כי יודע אלהים שסוף המעשה היוצא לבני אדם באותן צדדין רע להן ומפני זה מנעם מהם. וזהו אמרם זכרונם לברכה דרך כלל, כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי [שבת דף ס"ז ע"א], כלומר אין לאסרו מפני צד כישוף, אחר שיש תועלת בו מצוי בנסיון באמת אין זה מן הצדדין האסורין, כי לא נאסרו רק מצד הנזק שבהן. ועוד יש באותן צדדי התערובות והתחבולות האסורות לעשות ענין אחר שנאסרו בעבורו, לפי שכח אותו התערובת עולה כל כך שמבטל מפעולתו לפי שעה כח המזל הממונה על שני המינין, והמשל על זה, כמו שאתה רואה שהמרכיב מין בשאינו מינו יחדשו לברוא מין שלישי, נמצא שביטלה ההרכבה כח שניהם. ועל כן נמנענו מהעלות על רוחנו אף כי נעשה בידינו דבר שמראה בנו רצון להחליף דבר במעשי האל השלמות. ואפשר שיעלה בידינו מזה רמז משרשי כלאי זרעים ובהמה ושעטנז, ובמקומם נאריך בם בעזרת השם. וזהו שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין דף ס"ז ע"ב] למה נקרא שמם כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה ושל מטה. כלומר שכוחן עולה לפי שעה יותר מכח הממונים עליהם , וראה כיוון דבריהם ז"ל שאמרו פמליא של מעלה ולא אמרו גזירת מעלה, לפי שהשם ברוך הוא הוא גזרו ורצה מתחילת הבריאה להיות הפעולה הזאת יוצאת מבין שניהם בהתערבם, ובו תוכחת מגולה אל הממונים עליהם, אבל אמרו שכח הפמליא מוכחש מכל מקום. ומי שקרבת שכלו באור פני מלך, וכח זכותו יעלה על כח הממונים, לא יירא המעשה הזה והכחשותיו, כמו שמצינו בגמרא במסכת שבת שאמר החכם אל המכשפה.

וידיעת חילוק ענינים אלה, אי זה תערובת הותר לנו ואין בו צד כישוף ואי זה הוא שיש בו צד כישוף ואסור, בחכמת הכישוף ידוע.
ואל תחשוב כי מלאכת הכישוף והשדים דבר אחד, שהרי בפירוש אמרו זכרונם לברכה [סנהדרין שם] בלטיהם [שמות ז', כ"ב] מעשה שדים, בלהטיהם [שם, שם, י"א] מעשה כשפים, משמע מזה שענין הכשוף אפשר להעשות בלתי מעשה שדים. ואמנם גם עם השדים יעשו לפעמים אותן, ואותן השדים שמשתמשים בהם למלאכת הכשוף נקראים מלאכי חבלה, כן פירש רש"י ז"ל, לפי שענין הכשוף לעולם אינו נעשה רק לחבל.



ע"כ ה"ב


ר"מ

* אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ (דברים ד,לה);
* אין עוד מלבדו - אמר רבי חנינא: ואפילו כשפים (חולין ז:)
* אפילו כשפים - אין בהן כוח לפני גזירתו, שאין כח מלבדו (רש"י סנהדרין סז:)

אבל רב סעדיה ורב האיי הגאונים ז"ל אמרו: אמת הוא כי רחוק הוא שתדע האשה העתידות וכן שתחיה היא את המת בחכמת האוב.
אך הבורא יתברך החיה את שמואל כדי לספר לשאול את כל הקורות העתידות לבא עליו.

אפילו דמסתפינא הייתי אומר שא"א לכלול את שני הגאונים הנ"ל בין מכחישי הכשפים והשדים.[ועל רב האי יש לי ראיה רק אין זמן כרגע]
אלא הפירוש כאן הוא נקודתי שרחוק שה"אשה" תדע את הדברים האלו.
וגם מדוייק בלשונם "וכן שתחיה היא את המת בחכמת האוב. " כלומר שיש חכמת אוב רק שלא סביר שהאשה תדע אותה.
זהו לעכשיו .




הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

המגיד מקעלעם,

יעייל מר לרישיה דרד"ק בשם 3 הגאונים:

"וראינו מחלוקת בין הגאונים בדבר הזה וכלם נשתוו כי מעשה האוב הבל ותוהו ודברי כזב והתול.. "

קעלמער,

וכבר טענתי כך בעבר שאין רב האי סבור שכישוף הוא הבל, ודי להציץ הצצה בעלמא בדברי הגאונים בפנים שציינתי אליהם ולהיווכח כך, למרות לשון זו או אחרת בציטוט הרד"ק, אך ללא הועיל.

אך אם למקורות אביא מקורות לכאן ולכאן שנתקלתי בהם לאחרונה. בפרובנס ששם שלט הרמב"ם שלטון בלי מצרים גם בהגות.

(זהו מעניין מאד, - וכאן רואים שיש התופעה קבלה סלקטיבית מתורת חכם זה או אחר, ומפרידים בין "השקופע" לבין הלכה - שאם כי ביחס לקבלת פסקיו ההלכתיים - הרי הספרדים טוענים שהם קיבלו על עצמם פסקי הרמב"ם (ובזה יש להבחין בין מזרח התיכון של המסתערבים לבין הפסרדים בארץ ספרד - טולידא, ברצלונא קשטילא וכו' - ארץ מכורתו של הרמב"ם - ששם הרא"ש נהפך לפוסק אחרון), אך בנוגע השקפת עולמו, הרי לגמרי לא התקבל עליהם, יתכן בעקבות הקבלה הספרדית של הרמב"ן, הרשב"א ותלמידו אבן שועב , אך לא רק מחמת הקבלה שהרי גם הר"ן, ורב חסדאי קרקש היו מתנגדי השקפת הרמב"ם ביחד עם מתנגדי הקבלה. ומאידך בפרובנס שהיתה להם מסורת פסיקה מקורית משלהם מחכמי לוניל ונרבונא, ולא וויתרו לרמב"ם לקבל עליהם כפוסק אחרון, הרי השקפת עולמו של המיימוני - למחצה לשליש ולרביע - אכן נהפך להשקפת היהדות הרווחת בכל חבל פרובנס, דרום צרפת. והם שהיו בעצם תלמידיו בהשקפת היהדות, החל ממשפחת תבון ורבי יהונתן מלוניל עד להיעלמות המסתורית של תרבות זו מנוף היהדות. ואכמ"ל).

קודם אציין לדברי הרשב"ץ, חכם שדוקא עסק הרבה בפילוספיה, והי' מאוהדיה, בפירושו לברכות ג: "יש מפרשים מזיקין גנבים לסטים וחיה רעה וזה הפי' מדרך מינות הוא כדי שלא להאמין בשדים".

המהדיר כבר מציין שפירוש זה מופיע במכתם. ואף מציין שפירוש כזה יש לא' מקדמוני המערב בגנזי שכטר ח"ב עמ' 368

ובעמ' נד ע"ב שם ד"ה אמר רב יהודה "וי"מ חולה וחיה משום ביעתותא וחתן וכלה משום ייחוד והבל הוא בידם שאין זה לשון שימור ..ופירוש זה ממים הרעים הוא שלא להאמין בשדים".

ופירוש זה גםם ממכתם שסבר ככרמב"ם

עוד מחכמי פרובנס.

בדברי רסי דוד הכוכבי מגדולי חכמי פרובנס בספרו הבתים ספר מצוה ל"ת לד ול"ה נראה שהוא הוך בעקבות הרמב"ם וכותב על דברי חז"ל על שמע שרוחות מספרים "יראה לי שמכל מקום הוא דעת בטל".
ומעניין הבנתו בבעיית כישוף "כי בתחבולות הכישוף ימותו רבים שאינן חזקי השכל מצד דמיונם...ומה שאמרו למה נקראים כשפים שמכחשין פמלייא של מעלה הכוונה אצלי שהן עושים פעולות והרכבות ומעשים אשר לא יעשו על ידי פמליא של מעלה ר"ל כלפי הטבע והמערכת".

מאידך: הרכבות נעשות בעינים נודעים אצל חכמי הטבע יולידו צמחים לפי שעה ...וכל מה שיגזרוה העיון טבעי
מותר, והונח שם כשוף על הכל מאשר אלו הפעולות יראו המון חוץ מן הטבע".

כלומר, פמליא של מעלה - היינו הטבע. מדע הרי הוא עיון טבעי וממילא אינו סותר הטבע.


על חכם אחר מגדולי הלכה בפרובנס הוא רבי אברהם בן ההר המבליע בתוך דיוניו בקצרה את השקפת הרמב"ם שהוטמע היטב בתוך תפיסת עולמו ראה בחגיגה טז ע"א בשדים "יש מרבותינו שהיו מאמינים בשדים".