רבי יהונתן אייבשיץ היה שבתאי והרפתקן ?

חסיד, הרי דברי ליברמן יש בהם סימן שהחוקרים רואים את המציאה ונופלים עליה מבלי לחשוב פעמיים, וגם יחסך לדברי ירוחם והשאר מראיםעל יחס כזה.

מוהל תלה שלט מעל דלתו- כתב- מוהל מוסמך,- וצייר עליה שעון!
שאלו אותו למה ציירת שעון?
ומה רצית שאצייר? השיב

עבירה לשם שמים

מר בר רב אשי,

אכן, שכחתי לציין את שחשבתי לדבר פשוט, שפרלמוטר לא בונה על הראיה הזו, אלא על בנין חזק עשרת מונים ממנה. גם אם הוא מביא גם אותה, אך חוקר אחר נטפל רק אליה ופורך אותה, זה אומר משהו על החוקר השני יותר מאשר על הראשון.

סנשו
איני מבין במה רש"י בפרושו- סותר את מה שאמרתי= אכן האדם העושה עבירה עושה את זה לשם שמיים, אצל אנשי סדום כתוב: ואנשי סדום חטאיים לה', את החטאיים עשו לשם שמיים!

איך התוספות לומדים מאסתר- אונס? תמיהני

הנה המחשה איך שוב ושוב חוזרים על אותה הטעות ולומדים מתוצאות שוות על סיבות שוות  - עיינו ערך 'משל האור' ברמב"ם

 
אז איך עובד ההגיון: אנשי סדום חטאו לה' - זה שכתוב שאנשי סדום חטאו לה' זה סימן שהכוונה שלהם היתה לשם שמיים - כאילו שמסתתר איזה סוד מאחורי הביטוי "חטאו לה'" כאילו שאין פשוטו של מקרא שאומר שאדם שעובר על איסורי התורה חוטא לה' מפני שהוא עובר על האיסורים שצווה בהם אותנו ה' והם כתובים במפורש - אם כתוב חטאו לה' סימן שהם עברו עבירה לשם שמיים - מה רצו להשיג אנשי סדום כשחטאו לה' ? אין זו שאלה מתבקשת כלל -
מה אסתר בקשה להשיג בעבירה שעשתה גם זו לא שאלה מתבקשת זה שבכוונתה היה להציל את בני עמה במעשה שעשתה הוא לא פונקציה כשבאים לבדוק אם יש מקרה של עבירה לשם שמיים או מקרה של סתם אנשים רעים שעוברים על איסורי התורה להכעיס -
 
אז מה העיקר שראוי ללמוד כאן: שבשני המקרים התבצעו חטאים כי נעשה חטא לה' מכאן, העיקר שלומדים שבשני המקרים התוצאות שוות נגרם חטא ובשני המקרים גם הסיבות שוות : בשני המקרים התבצעה עבירה לשמה

_________________

[סנשו,

יש להעיר שההתר לעולם אינו לכתחילה, אלא רק בדיעבד -דומני, שיש כאן אותו העקרון שנוקטים כלפי הקנאים - כלומר, הלכה ואין מורין כן - כמו כן יש לציין שהעברה לשמה אמנם באה כדי להשיג ערך אולם אותה העברה פוגעת באדם העושה אותה שכן היא פוגמת במידותיו המוסריות - ואולי בגלל ההקרבה הגדולה במחיר הכבד של פגימה במידות של כל אותם העושים עברות לשם שמיים - עברתם נחשבת לשם שמיים]

_________________

ירוחם,
היעב"ץ בנזיר שם תמה על התוס' במש"כ דיעל היתה אנוסה דלמ"כ בכתוב. ועוד דא"כ במה משבחה? וכותב הסבר חילופי ששאני הצלת כלל ישראל שהותר בשבילה איסור עריות.
וכ"כ גם המאירי בסנהדרין:

המאירי על מסכת סנהדרין דף עד/ב

בר נגר
ההסברים יפים אבל זה לא מסתדר לי ,
א, האם מותר לעשות עבירה- כשאני חושב כיחיד שזה לטובת עם ישראל? טובת הרבי? טובת הישיבה? לטובת לימוד התורה? וכו וכו, שערי תירוצים לא ננעלו!- אגב זו השבתאות והפרמקיסטיות.

ב. אצל אסתר- התיחסתי רק לאונס- שלא היה, ואפילו משל לא.

ג. אצל יעל- סיסרא היה חייל פצוע ונרדף על ידי ברק- הוא לא היוה כל איום פוטנציאלי על עם ישראל באותו זמן נתון, לא היה עליו דין רודף, או כל דין שהוא,
חוץ מזה איני מבין מה הבעיה עם יעל? היא הרי לא היתה יהודיה, מה המסירות נפש שלה ?

_________________

מודה ועוזב

כל המפרשים הקלאסיים שמתייחסים לענין מניחים שבודאי יש כאן איזה היתר במסגרת ההלכה.
תוס' בנזיר מפרשים שהיו אנוסות. [אתה מקשה מגמרות אחרות שלא משמע כך. אני לא הולך לדון בענין בהרחבה, חשובה לי רק ההדגשה שכל המפרשים המקובלים הבינו שלא יה כאן מעשה מחוץ למסגרת ההלכה.]
המאירי מסביר שיש היתר הלכתי לעבור על ג"ע במקום פקו"נ לרבים או לכל ישראל. אני הצעתי כמה אפשרויות מהיכן נלמד דין זה, אתה יכול להסכים או לא, אבל שוב לא זה הנידון העיקרי.

רש"י כותב לשם מצווה לא לשם שמים, הבדל גדול יש בין השנים.

דון קיחוט
לשם מצווה- מצווה של מי? לא הבנתי את ההבדל, אבל לנפ"מ?

_________________

מודה ועוזב

לשם מצווה הוא משהו מוגדר כלומר דבר שמותר ואולי רצוי לפי גדרי ההלכה, לשם שמים הוא מושג מעורפל מאוד שאכן נעשה בו שימוש לרעה במחשבה השבתאית.