רבי יהונתן אייבשיץ היה שבתאי והרפתקן ?

כנראה שבזמן בר כוכהא היה משהו, הא ראיה שר' עקיבא תמך בו.
גם אם נניח שחבריו של ר' עקיבא חלקו עליו, עדייו צריך להתיחס לסברא של ר"ע.

סנשו
כל דבר  שרק איתו אתה יכול לקיים את המצוות הוא מצווה דתית.-רק תחשוב כמה מצוות אין אתה יכול לקיים בלי עצמאות מדינית.
מלכי חשמונאי לאחר שמסרו את הנפש על השמד- היו למתיונים  הגרועים ביותר.

_________________

מודה ועוזב

ר' עקיבא נתקף התלהבות משיחית בדומה לרוב חכמי ישראל בתקופת שבתי צבי.

 איש ערבות חידש לעיל שכל זה שההלכה היא יסוד היהדות הוא חידוש שנתחדש אחרי שבתאי צבי וכתגובה אליו (ומרוב התלהבותו אף חזר על הטעות של גרשום שלום שס' הצורף הוא ספר שבתאי, ושהבעש"ט עיין בו, שטות גדולה שכבר דחוה החוקרים).

ובכן, הבנה זו במהות היהדות מקורה בנצרות הקדמונית שאמרה שהיא זו שהחליפה את היהדות כי רוח החוק יותר חשובה מלשון החוק.

הבעיה באמונת שבתאי צבי היא אחת בלבד, שאי אפשר לקבוע את יסודות היהדות לפי קריזות, אלא אך ורק על יסודות מוצקים של קריאת והבנת הטקסט המסור לנו ולפי הכללים המקובלים עלינו. סטיות קלות אפשריות, אבל לא כשמדובר באחד מעיקרי היהדות.

תוקן על ידי דוד12 ב- 18/10/2007 23:12:32

דוד
 שאי אפשר לקבוע את יסודות היהדות לפי קריזות

באמת לא,??? היום לא פועלים לפי קריזות בהכשרים, ולפי אינטרסים כלכלים ופוליטיים?

ולפני הרבה זמן?

דוד'ל,

מרוב התלהבות התבלבלת לגמרי וכתבת על איש ערבות:
מרוב התלהבותו אף חזר על הטעות של גרשום שלום שס' הצורף הוא ספר שבתאי, ושהבעש"ט עיין בו, שטות גדולה שכבר דחוה החוקרים.

אז קודם כל חוקר אחד, שנית לא דחה אלא פקפק, והעיקר: לא על זה היה הויכוח. ברור שספר הצורף הוא שבתאי, ברור שהיה אצל הבעש"ט והעתיקוהו אח"כ וכו' ונמצא עד היום אצל אדמו"רי טשערנוביל. הויכוח הוא אם "ר' אדם בע"ש" שבשבחי הבעש"ט הוא שם הסוואה לר' העשיל צורף ושהכתבים של ר' העשיל יוחסו לר' אדם בע"ש, ששלום שיער בספקולציה (פרועה לטעמו של מונדשיין) שכן, ועל זה היה הויכוח.