|
|
| נשלח ב-27/1/2008 14:39 |
 |
| |
סנשו
מתוך "דעת" על הנדע יהודה.
התערב במריבה שבין הר"י עמדין והר"י אייבשיץ, ודרש מהרבנים להשקיט הריב ולתווך בין בעלי המחלוקת. לדעתו הקמיעות שנחשד בהן ר"י אייבשיץ היו מזויפות. קרא תגר על הבי"ד במיץ שקבלו עדות על הקמיעות שלא בפני בעל הדין, בדבר שנוגע ממש לנפשות, וגזר לגנוז הקמיעות שלא יטעו העם, ולמען הסר מכשול. הכריז ברבים: ולא מפני שיש ח"ו צד מינות בהן ידין אותן לגניזה. ר' יונתן אייבשיץ כתב, "כבודו במקומו מונח כמאז וכמקדם ותורה יבקשו מפיהו". הוא העריך מאוד את ר' יונתן אייבשיץ, כפי שאמר בהספד שהספיד אותו: (דרושי הצל"ח):
<*>"כשם שאי אפשר להכחיש אור השמש בצהרים,
כך אי אפשר להכחיש עוצם גדולת תורתו ומידותיו הטובות".
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2008 14:42 |
|
| |
כפי שכתבתי איני יודע מהו המקור למה שנכתב בויקיפדיה, אבל אם זה נכון אז כנראה העדיף להשקיט את המחלוקת הפומבית למרות שחשב שר' יהונתן אייבשיץ שבתאי.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2008 16:38 |
|
| |
ירוחם, ירוחם
חוששני שגם לגבי הפרופ' מנחם בן שלום התבלבלת, ישנם פרופסורים בשם מנחם, ואחד מהם אכן כתב על היהודים בקירואן, ועכשיו הוא בעל עגלה בכנסת. ואחר בשם בן שלום היה בת"א ועסק בדברים אחרים. על כל פנים למיעוט ידיעתי לא מוכר לי פרופסור מנחם בן שלום. אנא פרטים, ובאם לאו, בבקשה רד מהקו.
אין עובדות אין מכתבים אין קהילות הכל כאלאם פאדי. ישנה רק השמצה של סופר ערבי, שמהימנותו שואפת לאפס ונחשב כבדאי בדרך כלל, גם בענינים אחרים, כפי שקבעו היסטוריונים, ומהם אפילו אנטישמיים. וראה ערך רמב"ם באנציקלופדיה העברית
תוקן על ידי עצכח ב- 27/01/2008 22:43:23
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2008 18:52 |
|
| |
מתוך אתר האוני' העברית
קורות חיים
פרופ' מנחם בן-ששון סיים את לימודיו באוניברסיטה העברית וב-1984 קיבל תואר דוקטור.
ב-1996 התמנה כפרופ' מן המניין.
בשנים 1997-2001 כיהן כרקטור האוניברסיטה.
פרופ' להיסטוריה של עם ישראל, חבר בקבוצת מחקר על "קנון וגניזה" בסכוליון – מרכז למחקר בין-תחומי במדעי היהדות וראש מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח (של יד בן-צבי ושל האוניברסיטה העברית).
עוסק בהיסטוריה היהודית של ימי-הביניים בארצות מוסלמיות.
התמחה בחקר גניזת קהיר.
חקר במיוחד את ההשפעות של הרמב"ם ותלמידיו על יהדות ימי-הביניים במזרח.
_________________
מודה ועוזב
תוקן על ידי עצכח ב- 27/01/2008 22:40:09
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2008 19:47 |
|
| |
סנשו,
העתק של המכתב הנ"ל היה בארכיון הקהילה היהודית בפראג, וכמו כן בארכיון הקיסרי בוינה קיים עד היום אישור קבלת מכתב החופף לתאריך מהנודע ביהודה לקיסרית (המכתב עצמו אל נשמר, לא הכל נשמר שם). העתקו של המכתב נדפס אצל פרלמוטר בספרו על הרי"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2008 20:57 |
|
| |
רק להבין, מה היה החטא הגדול של רי"א איבשיץ כלפי הקיסרות, האוסטרו הונגרית- בזה שהיה שבתאי? מדוע זה היה צריך לענין את הקיסרות הנוצרית?
האם האשימו אותו בהעברת כסף לטורקים?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2008 22:33 |
|
| |
לא הבנתי אותך דיסק קשוח- אני טעיתי בהקלדת השם- מודה באשמה!!! .
תוקן על ידי עצכח ב- 27/01/2008 22:42:06
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2008 22:48 |
|
| |
אבקש מירוחם והדיסק הקשיח לכבד את הפורום ולהמנע מהשמצות ותגרות שטיבל
לעת עתה עשיתי את מלאכתכם וניקיתי את האשכול מכל התייחסות לא ענינית
רג''ס המגולגל בנשמתו של עצכ''ח בכל יום א
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2008 11:09 |
|
| |
מ.א. פרלמוטר בספרו "ר'
יהונתן אייבשיץ ויחסו אל השבתאות'' (הוצאת שוקן תש"ז), מצא בספרו של רבי יונתן
איבשיץ "תפארת יונתן", ראיה שרבי יונתן היה בעל דעות שבתאיות, הוא מצא
אותם בפרשת לך לך, ששם כתב שאברהם חשש שמא הנסים שנעשו לו ימעיטו משכרו, ובלשונו:
"כי ברוב נסים אי אפשר שלא יתמעט שכר עבירה",
והרי קבלת שכר על עבירות היה רעיון שבתאי מובהק.
על דבריו העיר ר"ח ליברמן,
(אהל רחל עמוד 521) ש"הרעיון השבתאי", אינו אלא טעות דפוס, שבדפוס הראשון של הספר במקום שכר
עבירה היה כתוב שכר עבודה.
_________________
 עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2008 12:15 |
|
| |
.
תוקן על ידי לומדמכלאדם ב- 29/01/2008 12:16:12
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2008 13:01 |
|
| |
נישטאיך
ממש שבתאות מוכח בפרוש!!!
הוריות דף י :ואמר עולא: תמר זנתה וזימרי זינה, תמר זנתה - יצאו ממנה מלכים ונביאים, זימרי זינה - נפלו כמה רבבות מישראל. אמר רב נחמן בר יצחק : גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, שנאמר: +שופטים ה+ תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך, מאן נינהו נשים באהל? שרה, רבקה, רחל ולאה. איני?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2008 13:43 |
|
| |
ירוחם, עבירה לשמה בגמרא היא עבירה שנעעשתה בהיתר כגון תמר או אפילו מתוך הכרח (להציל את ישראל) כגון יעל ואז מקבלים שכר על מעשה העבירה.
בשבתאות היה קידוש של עבירות ללא כל סיבה מעבר ל"קדושה" שבכך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2008 15:25 |
|
| |
סנשו
ילמדנו רבנו, איזה התר היתה לתמר לשכב עם חמיה? זה שהיא הרגישה זנוחה? שעבדו עליה?
האם זה מתיר לעבור על ערייות, שאפילו אצל יושבי הארץ דינה היתה שריפה? איזה התר יש פה מלקתחילא?
איזה התר של איזה רב היה ליעל אשת איש לשכב ממניעים פוליטיים , עם זר? מי נתן לה את ההתר להרוג מתוך אותם מניעים?
באם נלמד את מעשה יעל באופן הומני, היא עשתה מעשה אשר לא יעשה, האדם ביקש מחסה אצלה, והיא נתנה לו, סיסרא היה כבר חייל שבור ונמלט, שהיה אסור להורגו לפי אמנת ג'נבה.
הגמרא הרי קוראת בפרוש למעשיה של תמר - זנות!! על איזה התר אתה מדבר?
המעשים היו חטא מכל בחינה- וכך באמת לומדת הגמרא. מה שהכשיר את זה היתה התוצאה!
וזו בדיוק המחשבה השבתאית, לא חשוב המעשה האסור, חשובה התוצאה שתצא מהמעשה האסור.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2008 15:58 |
|
| |
המפרשים מסבירים את הגמרא הנ"ל באופן שהיה להן היתר לעשות את מה שעשו.
יש כמובן מקום לטעון שלא זו כוונת הגמרא.
ודאי שבשבתאות היה פיתוח של הרעיון שהוביל לעבירת עבירות כדבר שבשגרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2008 16:07 |
|
| |
סנשו
אני לא יודע אילו מפרשים מסבירים את זה אחרת- חוץ מכך שהכוונות היו לשם מצווה.- וכך גם השבתאות-.
אם אתה מכיר פרשנים אחרים רציניים שאומרים שהיתה להן התר, תחכימני בבקשה!
אגב הגמרא כה ברורה, שאין באמת צורך, לשום פרשנות. אולי רק לסילוף ולהברגה.
|
|
|
|
|
