| נשלח ב-12/9/2004 18:22 |
 |
| |
הרב שג"ר מול שאר העולם
הרב שג"ר מסמל כיום את האגף (בציבור הדל"י) שמנסה לשלב את החסידות לתוך עולם התורה ההלכתי, זאת ההגדרה התורנית לדרכו אבל נכון יותר לנסח את זה כנסיון לשלב את עולם הרגש לתוך העולם הפילוסופי הקר,
מוקדם מדי להעריך האם זו תופעה חולפת או שעתידה היא להתפשט ולתפוס מקום של כבוד בתוך בתי המדרש לאורך זמן אבל בהחלט היא ראויה להגדרה של תופעה.
בשביל לפתוח דיון נרחב בנושא אשמח לקבל עזרה מאלו מחברי הפורום שמכירים בחשיבות הנושא. במידה ותהיה התעניינות בנושא אשתדל גם אני להרחיב ולפתח את הנושא ככל שידי משגת...
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2004 18:37 |
|
| |
לב העמק,
יש להדגיש (כפי שהבנתי ממך) שהמטרה היא לדון ביחס בין רגש (=חסידות?) לבין שכל בעבודת השם, ולאו דווקא ברב שג"ר כאיש.
מעבר לכך, חשוב לדון בתכנים של השילוב, ובאפשרויותיו, ולא רק בשאלה האם הוא נותן מענה רלוונטי לצורך כזה או אחר.
הרב שג"ר מבטא עמדה פילוסופית מסוימת, ולא רק רצון לשלב בין תחומים, וחשוב לדון גם בעמדות המסוימות שהוא מבטא.
אשמח אם אתה תציג בקצרה, כאבי האשכול, את התיזות העיקריות שלו שבהן תרצה לדון, ומאילו אספקטים.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2004 23:35 |
|
| |
ר' מיכאל
אני יוצא מנקודת הנחה שרוב הציבור כאן מכיר את הנושא ומודע לגישתו היחודית/חדשנית של הרב שג"ר,ולכן אקפוץ ישר לדון באחת הטענות העקביות שחוזרות ונישנות כנגד ההגות החדשה, והיא שאין לערב רגשות ומושגים נפשיים לתוך דיון פילוספי / הלכתי.
אחד ההבדלים החשובים בין הגישה ה"שכלתנית" מבית מדרשם של הפילוסופים לבין הגישה ה"נפשית" מבית מדרשם של החסידות {מהמהר"ל ועד הרב קוק} הוא בכמות ובאיכות שהם משתמשים בשני המונחים הבאים:"אמת",ו"שלמות".
בתורתם של הפילוסופים סובב הכל סביב ה"אמת", ואילו במשנתם של המהר"ל וממשיכיו חוזר ונשנה המונח "שלמות" כתכלית הכל.
ברור מאליו שהאמת היא נר לרגליהם של שתי השיטות, ומטרת כל העבודה והמחשבה היא להגיע אליה, וכל מה שאנו מחויבים לדבר הוא רק מפני שהוא "אמת",
שניהם, א"כ, מסכימים שהאמת היא ,ורק היא, המטרה. אולם, עיקר טענת ממשיכי שיטת המהר"ל היא, שאם ישים האדם את האמת הצרופה לפני עיניו ,היא תגרום לו להתפתחות שכלית גדולה, אך תשאיר את לבו ונפשו ללא שינוי והתקדמות ,כיוון שהאמת השכלית כשלעצמה אינה יכולה להתחשב במבנה, ובמגבלות הפרטיות של הנפש.
וכאן בא המונח "שלמות"- שילוב בין הדעה השכלית וההרגשה הנפשית. לדעתם, רק חשיבה שמתחשבת במבנה הנפש כחלק מהשקולים הלגיטימיים של הפילוסופיה ,יכולה להגיע לאמת שהיא גם שלמות. האמת האלוקית אינה נמצאת בשלטון השכל אלא רק בשלטון שמשלב שכל ורגש במידה שווה.
על נקודה זו טענו הפילוסופים כי האמת ניתנת לברור רק ע"י השכל,אלא שהאדם ,המשולב גם מרגש ,צריך להתחשב גם בו, אבל אין ל"שיקולי הנפש" אחיזה או הוכחה ל"אמת".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2004 23:40 |
|
| |
תגידו זה נחשב חור בהשכלה מי שאינו יודע מיהו הרב שג"ר?
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2004 23:42 |
|
| |
גישה זו אינה חדשה, והיא מאפיינת את האקזיסטנציאליזם לדורותיו.
החידוש בספר האחרון 'כלים שבורים ' דווקא עוסק במושגי אמת, ולאו דווקא ברגשות. טענתו שם היא שאמת היא קונסטרוקט אנושי, ולזה איני רואה קשר הכרחי לפסיכולוגיה ורגש.
גם אם יש מקום לרגש בעבודת השם, הוא אינו כלי להגיע לאמת, אא"כ משנים את המושג 'אמת' עצמו, כמקובל בעולמנו הפוסטמודרני.
אמנם יש להבחין בין אינטואיציה לרגש, שהראשונה היא כלי חשוב בהגעה לאמת, אולם אם הכוונה היא לרגש האמוציונלי, אין לו ולא כלום עם אמת במובנה המקובל.
מי שממציא מושג חדש, ומשתמש באותו מונח עבורו, משתף שמות ומערפל את הדיון.
גם המושג החדש אינו המצאה של הרב שג"ר, אלא הוא כבר נדוש ועתיק (וגם שגוי) בעולם הפוסטמודרני, והרב שג"ר בעיקר נותן לו גיבוי תורני, ולענ"ד לא מוסיף הרבה מעבר לכך (כפי שהערתי בסקירתי על ספרו ב'נקודה', וראה גם בסקירתו של נדב שנרב ב'צהר').
על כן יש לנסות להגדיר, או לפחות למקד יותר, את המושג רגש, ואת המושג אמת, ורק אח"כ לברר את היחסים האפשריים ביניהם.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2004 23:53 |
|
| |
וכאן יש לנו פרדוכס מתודולוגי , מצד אחד נמצא הרב שג"ר האומר שצריך לטפל בשכל באמצעות הרגש ומצד שני הרב מיכי הטוען שיש לטפל ברגש על פי השכל ואני יהודי פשוט איני יודע כיצד עלי להכריע במחלוקת זו עצמה , על פי הרגש או על פי השכל?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2004 00:00 |
|
| |
לגבי החידוש במשנת הרב שג"ר, כמו שכבר ציינת עצם השילוב של מושגים נפשיים לתוך הפילוסופיה קיים כבר זמן רב, ומה שחדש בגישה של שג"ר היא ההכנסה של של דיון כזה לתוך עולמה של הגמרא וההלכה, כמובן שגם את זה לא חידש הרב שג"ר ואפשר למצוא את זה בספרים מדורות קודמים, לכן ציינתי בהודעה הפותחת שאני מזכיר את הרב שג"ר כסמל לגישה הזו.
כתבת בדבריך "גם אם יש מקום לרגש בעבודת השם, הוא אינו כלי להגיע לאמת" נגעת פה בנקודה המרכזית והיא: לפי השיטה המהרלי"ת {המודרנית} המושג אמת {בעיקר - בעבודת השם} בעולם הזה הוא לא דבר תיארוטי ואין לו קיום בתפיסתנו אם הוא רק מורכב מהגיון שכלי צרוף, אתה יכול לקרוא לזה גישה פוסמודרנית אבל אני בטוח שזו לא ההוכחה היחידה שלך כנגד השיטה הזו...
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2004 00:03 |
|
| |
ומה לעשות ואני בור גמור במשנת שגר. קצת הסברה לדלילי השכל וקטני הדעת שכמוני
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2004 00:03 |
|
| |
מציץ
לגביך הפתרון הוא פשוט, יש לך שתי שמות: מציץ = הוא מהשורש השכלי, נפגע = הוא מתכונות הלב.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2004 00:15 |
|
| |
מייציץ,
על פי השכל, כמובן.
או תורת הטיפים (רגש1 מטפל בשכל2 מטפל ברגש 2 מטפל בשכל 3...).
ויותר ברצינות, עליך פשוט להכריע מי מאיתנו צודק (התשובה ברורה, לא?): באיזה כלי נאמרות הטענות הלו עצמן? הווה אומר: זה השכל. ממילא השכל קובע. אני בכלל לא יודע מה פירוש 'לטפל בשכל באמצעות הרגש'. פשוט לא מבין את המשפט. מי יוכל לעזור לנבוך אשר כמוני?
לב העמק,
לא תימלט. תן לחבורתא קדישתא סקירת שיטתו בקצרה (לפחות הנוגע לענייניך), וכך תמקד את הדיון.
אני מציע אפילו למקד את הדיון במקרה לדוגמא. למשל, מתחילת הספר על רצח איכלאס כנעאן (אגב, דוגמא נדושה להחביט, שכבר נדונה באלפי גליונות 'תיאוריה וביקורת', וב'מרד השפוף' של גדי טאוב, ודומיהם).
ראה בסקירתי הנ"ל הצגה שונה של הדילמה, ותירווה נחת דקדושה.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2004 01:05 |
|
| |
דחילק, המאמר הזה ב'דעת' הוא ישן נושן, ובנוסף הוא עוסק בנושא ספציפי.
תן תקציר של הכלים השבורים דהאידנא.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2004 08:12 |
|
| |
למקרא ספרו של הרב שג"ר,התרשמתי שאין כאן רצון לשילוב,
אלא ויתור מודע על השכל בחיפוש האמת במובן הקלאסי
של התאמה הכרתית בין היגד לבין אובייקט או בין היגדים
לבין עצמם,ומעבר להתאמה בין החיים הסובייקטיביים לבין
עצמם - אוטנטיות,וכדרכם של אכזיסטנציאליסטים אחרים.
אצל הרב שג"ר,נעשה המעבר מתוך יאוש משימוש ברציונאליזם
ומתן פרשנות - לגיטימית - לתורה,לימודה וקיומה בדרכו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2004 10:43 |
|
| |
השאלה בדבר התקפות של הרגש בסוגיות השקפתיות פילוסופיות ואף הלכתיות ,נוגעות במס נקודות חשובות שהועלו באשכול זה , השוות דיון מפורט על כל אחת מהם.
כמו:
1. מושג השלימות - מתי וכיצד הפך להיות מושג לגיטימי בפילוסופיה המודרנית, ולא עוד אלא אלמנט מרכזי של מס זרמים בפילוסופיה המערבית והיהודית.
2. משמועותו של "עולם הרגש" בפילוסופיה הפוסט מודרנית - במה שונה "הרגש" האקסיסטנציאליסטי מהרגש במובנו היומיומי או במובנו הפסיכולוגי , ומה הופך את הרגשות הקיומיים הללו לפילוסופיה ,ולא לעוד מצוקות אישיות התובעות את פיתרונם ברמה האישית .
ובהמשך לכך , במה בדיוק שונה עולם הרגש הקיומי מעולם ההתכווניות (אינטנציות) הפינומינולוגי.
3. האם וכיצד חשופה הפילוסופיה הקיומית לביקורת מבחוץ ? שהרי אין הפילוסופיה הקיומית עוסקת אלא בעולמו הפנימי של הסוביקט .אם כן, מהי אפוא ,נקודת ההשקה שלה עם פילוסופיות סינטתיות רפלקטיוויות אחרות , היכולות לערער על תוקפה האוטונומי.
לגבי הגותו של הרב שגר , אני סבור שהייחודיות במשנתו אינה ברמה הפילוסופית הטהורה , אלא בפרשנות שלו לטקסטים חסידים או מחשבתיים קלאסיים .
הוא נותן אינטרפרטציה קיומית לכתבי בעל התניא , רמחל מהרל ועוד , למרות היותו מודע (לדעתי) לשוני המתודולוגי המהותי שבשיטותיהם שלעיתים רחוקים מרחק רב מן האסכולות הקיומיות . וזה בהחלט מתקשר עם הדיון על המיתוס .
כלומר שבאסכולה הפוסטמודרנית , ולאו דווקא בה, ישנה מגמה "לחלץ" מתוך המיתוסים או מתוך הטקסטים הקנונים , את הפילוסופיה הנמצאת מאחורי מסך ההגשמה. ולמרות שלעיתים קרובות הפילוסופיה הזו לא היתה מודעת אף לבעלי המיתוסים עצמם , אלא שהם שיקעו בה אינטואיציות גולמיות המבטאות עולם מושגים תרבותי דתי האופייני להם.
המעלה שבחישוף הפילוסופיה הלא מודעת של הקדמונים , אינה אם כן בהבנת משנתו של מחבר כזה או אחר , אלא מנקודת מבט של שימוש במחבר כצינור וכאספקלריה המאירה תובנות שונות מתוך הקשרם התרבותי המקורי. או במילים אחרות חשיבות המחקר אינה באומר אלא באמור.
וזאת כמובן בניגוד לצורת הפרשנות הקלאסית , הרואה את מטרתה כניסיון לחדור ולהבין לעומק את כוונתו המודעת של המחבר , ולפרש את דבריו אך ורק על פי האינטרפרטציה של המחבר עצמו.
על הפילוסופיה הלא מודעת המשוקעת במיתוס , אפשר לעיין במבוא לתולדות הפילוסופיה של הגל , שם הוא מרחיב בעניין בליווי דוגמות מן ההיסטוריה, ומההיבט הפרשני תורני כדאי לעיין בהקדמת הרב קוק לעין איה בביאור ההבדל שבין פירוש לביאור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2004 10:50 |
|
| |
אקדמאי
אתה צודק המאמר הזה לא ממצה ולא מאפיין את דרכו של הרב שגר, אבל עדיין אפשר לראות בתוכו את השילוב מושגים שקיים אצלו, {זה המאמר היחיד שקיים באינטרנט}.
אני בקשר עם אדם מסויים שיכול לתת סקירה מקיפה על שיטתו של הרב שגר ואני מחכה לתוצאות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2004 14:54 |
|
| |
איני חושב שהבעיה היא היחס בין שכל לרגש, אלא יש פוסטמודרניסט שכלתן ויש פוסמודרניסט רגשן ויש האוחז בשניהם בצורות שונות. הפוסטמודרניסט באשר הוא מודע לכך שבבסיס כל התיחסויותיו אל המציאות באשר הן, עומד קיומו הפרטי המעצב התיחסויות אלו ומעוצב על ידיהן (ללא נגישות אל המציאות עצמה). אין שום אמת מידה מחוץ לשיח בו הוא כלוא, אשר ניתן לבחון באמצעותה את תקופותו של השיח עצמו.
הרב שג"ר מגניב לעיתים לתוך דבריו את המילה "להבדיל" (בין קודש לחול, בין הרב קוק לאחרים וכדו'). יתכן והיא חלק מן השיח שלו ואז אין לה משמעות מיוחדת, אך נראה שהוא נותן לה תוקף מיוחד היוצר רושם של שיפוטיות מבחוץ. ואם כן הוא אינו פוסטמודרניסט באמת.
|
|
|
|
|
