| נשלח ב-13/9/2004 15:27 |
 |
| |
מימוני
כמדומני שכבר דנּו לא מעט בנושא ביקורת המקרא, והשוונו את הפרשנות המסורתית מול דרך המחקר, אני משאיר את המסקנות לשיפוטו של כל קורא.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2004 15:33 |
|
| |
מואדיב מימוני ואחרים,
הלא כפי שכתבתי לא מדובר בתופעה של העת החדשה (מאז המשכילים ומאז התהוות הישיבות הליטאות או אחרות) אלא תופעה די עתיקה, ומאידך היו תקופות גם באשכנז (כמו בעידן רש"י ותלמידיו ונכדיו) שעסקו בתלמוד באינטנסיביות ביחד עם תנ"ך ופיוט. וכמו כן בבתי מדרש ספרדיים כמו אצל הרמב"ן גם למדו מקרא ביסודיות. וכפי שנהוג במחקר הרי יש לחפש תיזה שיסביר את כל התופעות הללו (ולא הסבר חלקי). והטיעון שזה קשור להשכלה פשוט לא מסביר מאומה, שכן כאמור התופעה היתה נפוצה באשכנז ובפולין הרבה הרבה לפני בוא ההשכלה.
כל ההסברים לא מתחילים להתמודד עם כל התופעה, וממילא אינם אמת.
אולם לכאורה איקה הציעה הסבר יותר רחב, שזה קשור עם הנצרות, וזה מסביר ההבדל בין ספרד האיסלמי לאשכנז צרפת הנוצרי, אך עדיין לא מובן ההבדל בין תקופת רש"י שעסקו במקרא באינטנסיביות לבין תקופת הרא"ש שזנחו לימוד המקרא עד ימינו אלו.
לכאורה יש להציע הסבר חלקי אחר הקשור לעצם הבדלי הלימוד בין אשכנז וספרד. באשכנז הלא הגיעו בעלי התוספות שתבעו לימדו מאד אינטינסיבי של לימוד התלמוד שבעצם הוציא האויר של לימוד המקרא שהרי ככל שהעיסוק בתלמוד עיוני יותר אין "ראש" גם לנושאים אחרים. (וכאן קרה פרדכוס שבעלי התוס' הראשונים ורש"י בראשם יסדו את לימוד הפשט באשכנז עד שהגיע לשיא ברשב"ם ובספר בכור שור ואילו ככל שהתרבו העיון בתוספות הלמדני הרי אחרי דור או שניים לגמרי זנחו את הפשט באשכנז וחזרו לדרש וגימטראות בית המדרש חסידי אשכנז) ואילו בספרד ובפרובניציא לא למדו תלמוד באותו אינטינסביות כמו בעלי התוספות שהרי בדרך כלל התמקדו בלימוד למעשה, ולמדו רק או פסקי הגאונים או הרי"ף בדור המוקדם או הרמב"ם בדור המאוחר יותר וממילא הי' להם מקום בראש לעוד נושאים.
עוד הסבר הקשור במדה מסויימת להקודם, הוא סדר הלימוד האשכנזי שנגדו התריע המהר"ל והתויו"ט (והאברבנאל כבר מרמזו בשלילה) שהתחילו בעונת הפעוטות לדלג על לימוד כל התנ"ך. וממילא התנ"ך הינו טכסט זר.
לכללות הענין יש להעיר שבדרך כלל נתפס התנ"ך כדבר לילדים ולנשים כי אין מוצאים בו עומק (ולזה התכוון הגרי"ז שאין מסורה כיצד ללמדו בעומק, כי הרי דוקא בריסק ניסה לומדות במקרא, ובלי זה עצם הפתגם תמוה ביותר וכי חסרים ראשונים על תנ"ך? (ובוודאי גישתו ההלכתית לא תמצא חן בעיני הפורום, אך בכל זאת מקום לעיון, וכך כיודע הגה הגרי"ד מבוסטון שטען שמצא דרך בלומדות במקרא והאריך בזה בשיעורי המקרא שלו).
ויש להעיר שהטיעון שהתלמוד דוחה ענייני לימוד אחרים, אנו מוצאים בחובת הלבבות בהקדמתו ביחס לחובת הלבבות. (דומה לטענת המסילת ישרים)
בספר הרקמה לר"י אבן גנאש בהקדמתו ביחס לדקדוק (ונמצא אי לימוד דקדוק גם אינה קשור להשכלה (השערה זו כבר העלה בעל הבני יששכר בהגהותיו)
בכתבי חכמי פרובנס (תבון, פלקירא ואחרים) שזה דוחה לימודי חכמת האלקית (וזה דומה לטיעון חכמי הקבלה כמו רח"וו ואחרים)
ועדיין הדבר זקוק למחקר יסודי ולהסבר ממצה ולהתמודד עם כל המקורות. ויש לעיין בספר מקורות לתולדות החינוך בישראל לר' שמחה אסף לתמוה שלימה על דרכי הלימוד בכל אתר ואתר מאז הגאונים.
תוקן על ידי - מסתברא - 13/09/2004 15:40:19
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2004 22:44 |
|
| |
מיימוני ואריק 
אגב, מה קורה בישיבה ליטאית כאשר בחור ישיבה קורא אגדה בשס שמתייחסת לסיפור מקראי? האם מקובל לעיין במקור או לומדים רק את האגדה?
קשה לי להאמין שבחורי ישיבה לא לומדים תנ"ך בכלל, ולו באופן שטחי. אם אטול לדוגמה ספר שיחות ישיבתי קלאסי כספר 'שיחות מוסר' לר"ח שמואלביץ, הרי ששיחות המוסר שבו משופעות בסיפורי תנ"ך שיש להכיר בכדי להבין את המסר.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2004 22:52 |
|
| |
יש עוד שאלה חשובה, למה לא מצאנו , מתקופת הראשונים ואילך, פסיקת הלכה מתוך המקרא (אמנם יש שניים שלושה מקומות שבהם הרמב"ם מחדש לכאורה משהו מתוך הפסוקים, אבל בדרך כלל אין התפלפלות סביב זה)? דומני שאצל בני דודינו הנוצרים , למשל, מתווכחים בלהט רב סביב משמעות המקראות בכדי לקבוע עמדה בשאלות שעל סדר היום.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2004 23:18 |
|
| |
מסתברא
איקה might be right in making the connection of a lack of traditional Jewish interest in נ"ךto Christianity, even though the ראשונים in Christian Germany/France did study the subject. In medieval Catholic Europe, only the clergy and monks had any knowledge or interest in the Old Testament. It was only after the Reformation, when Christian lay-people started to show interest in the Old Testament. Perhaps, the Jewish loss of interest occurred after the Reformation.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2004 01:36 |
|
| |
אם איני טועה הרי מבחינת הזמן מדובר בהפרש של מאות שנים. אם איני טועה (ולא בדקתי לעומק כעת) הרי התפשטות תנ"ך להמונים בנצרות התרחשה עם הופעת הדפוס והתרגום הידוע. וזו היתה כמה מאות שנים אחרי זניחת המקרא באשכנז
תוקן על ידי - מסתברא - 14/09/2004 1:41:23
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2004 08:09 |
|
| |
מסתברא (ואריה שאג)
על סמך דבריך ומתוכם אני שואל:
האם אתה רואה כאן השפעה לותרנית, שהמקרא צריך להיות זמין לכל? או לכל הפחות דמיון פנונמנולוגי?
ויותר מכך יש לשאול:
האם הסיבה שאנו נרתעים מן המקרא והתנ"ך היא מפני שאין אנו אמורים ללמוד אותם ישירות, אלא רק דרך תיווכו של המדרש?
האם זה המסר שאנו מקרינים למתחנכים בדרכנו, ולכן הם נמנעים מזה?
צא וראה שלימוד החומש, שנים מקרא ואחד תרגום, ייעשה תמיד עם רש"י. זו המסגרת שכל פירוש או חידוש צריך להעשות בתוכה. איני יודע מתי התחילה הנטיה הזו, אך היא קיימת. והיא משתקפת, כמובן, כבר אצל המפרשים הגדולים של רש"י, עוד לפני מאות בשנים.
ואולי כיון שאין מפרש בסדר גודל דומה ועם הילה דומה לתנ"ך, אין ניגשים אליו.
כלומר, יש כאן נטיה מודעת או לא מודעת לחסום את התנ"ך כמקור לימוד עצמאי. אולי יהיה מי שיאמר: בצדק?
***
תוקן בגלל ששכחתי את אריה שאג...
תוקן על ידי - מיימוני - 14/09/2004 8:14:31
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2004 08:57 |
|
| |
מיימוני,
אמת ויציב.
במידה מסוימת זה חוזר ללייבוביץ' שחז"ל הם שקבעו את קדושתם של כתבי הקודש (גישה שידוע לכל באי שער פורומינו אינה מקובלת עלי).
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2012 11:00 |
|
| |
דברי הרב אבינר תמוהים ביותר, הרב אבינר שפקח הוא מה ראה לשטות זו?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2012 11:12 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2012 11:25 |
|
| |
בעל
לא הייתי זמן מה כאן. תודה שאתה חושף לי את מאמריך, אתמול בעיקר והיום.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2012 11:46 |
|
| |
| מציץ_ונפגע כתב: |  | | יש עוד שאלה חשובה, למה לא מצאנו , מתקופת הראשונים ואילך, פסיקת הלכה מתוך המקרא (אמנם יש שניים שלושה מקומות שבהם הרמב"ם מחדש לכאורה משהו מתוך הפסוקים, אבל בדרך כלל אין התפלפלות סביב זה)? דומני שאצל בני דודינו הנוצרים , למשל, מתווכחים בלהט רב סביב משמעות המקראות בכדי לקבוע עמדה בשאלות שעל סדר היום. |
|
כתבו על כך פרופ' גילת ע"ה, בסוף ספרו פרקים בהשתלשלות ההלכה., וכן, יבל"א, הרב חיים סבתו "האם יש רשות לדרוש דרשות הלכתיות מן הפסוקים אף שלא נאמרו בתלמוד?" תשורה לעמוס, אלון שבות, תשס"ז, עמ' 499 – 521.
מי שיעיין בשערי תשובה לרנו יונה בשער השלישי, ימצא שהוא לומד ישירות מהמקראות, בפרט בעונשים שיש בהם מיתה בידי שמים.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 28/06/2012 12:42:06
|
|
|
|
|
