"האם גם התפילות יתגלו כ"כנגד ע"ז"
הרמב"ם מבאר במו"נ שהקרבנות הם מנהג ע"ז, אלא "שהיו בנ"י מורגלין... להקריב מיני בע"ח... לא גזרה חכמתו שיצוונו להניח מיני העבודות... כי אז היה מה שלא יעלה בלב לקבלו ע"פ טבע האדם שהוא נוטה תמיד למורגל...
והיה דומה אז כאילו יבוא נביא בזמננו זה שיקרא חעבודת ד' ויאמר ד' ציוה אתכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תבקשו תשועות... אבל תהיה עבודתכם מחשבה מבלתי מעשה"
האם אין הרמב"ם מרמז כאן שיהיה זמן שיבינו שיחס התפילה מתאים לאליליות, ואילו כלפי קוב"ה דלית פנוי מיני' לא שייך בקשה כמופרד המבקש מהנפרד "
דברים מתמיהים אלה כתב פותח האשכול.
הרמב"ם בקטע זה לא השווה כלל את עבודת הקרבנות לעבודת התפילה.
הוא ניסה להסביר,בעזרת משל,את התחושות הקשות שהיו לעם ישראל אם היו דורשים מהם טוטאלית להפסיק את העבודה זרה שהיו שטופים בה.
אבל אין כל רמז שהרמב"ם התכוון להפוך את המשל לנמשל.
(עוד פעם הוכחה לכשלי המשל)
הרי משה רבינו התפלל:אל נא רפא נא לה ונענה חנה התפללה ונענתה,ועוד ועוד דוגמאות.
|
