מדינה מודרנית ושבת - בעית ההסעות (לאבהו)

.


הרב פיינשטין פסק בזמנו לגבי רופא כונן שנקרא מביתו לבית החולים, כי מותר לו לנסוע גם בדרך חזרה.

נימוקו היה כדי "לנטרל" את הבעיה שעלולה להגרם מכך שהרופא ישקול אם לייעץ בטלפון או לנסוע, גם בשל חוסר הנוחות מהעובדה כי "יתקע" בבית החולים.

יש להבחין:
רופא כונן, נימוק זה שייך לגביו, מה שאין כן לגבי מי שעושה משמרת/תורנות , שהיא ידועה מראש.


הערה:
בתי החולים בירושלים פותרים את הבעיה באמצעות הסעות בהם הנהגים אינם יהודים - לענ"ד, לא זה הפתרון שאליו אנו חותרים בדיון.

הערה נוספת:
במקרה של בית חולים, במחלקות רבות לא שייך לקבוע כי הרופא יגיע ביום שישי ויבצע את משמרתו לאורך כל השבת. אף אחד מאתנו לא היה רוצה כי החלטות רפואיות חשובות, או ניתוח חרום, ייערכו על ידי רופאה שעומדת על רגליה ערה כבר למעלה מ-20 שעות.

הבעייה אינה כה עקרונית כפי שזה נשמע, וכמו שאמרתי גם באשכול של אבהו היא מתחילה ונגמרת, למיצער, בכסף, ובכך שאנשים [מסויימים, לא כולם בודאי, לבטח לא מימוני) מחפשים פתרונות קלים על מנת שיוכלו להמנע מהתמודדות.

אם כולם שומרי שבת, לבטח לא יהיה אכפת לשכן להיות "תקוע" בבית החולים עד צאת השבת, וקשה לראות מצב בו יהודי ירא שמים לא יקח יולדת לבית החולים רק משום כך. זוהי, כמובן, רק דוגמא.

עובדים העושים משמרות בבתי חולים בשבת יכולים להתגורר במקומות שיאפשרו להם חזרה מהעבודה (וגם הגעה אליה) ברגל. אם נניח שאדם בריא מסוגל לצעוד, בלי בעייה מיוחדת, חצי שעה, זה נותן טווח די רחב של אפשרויות. הכל שאלה של סדר עדיפויות, קדימויות ופינוק.

גם בתי החולים (ומוסדות חיוניים אחרים, כמו שירותי כיבוי ומשטרה) יכולים לארגן מקום לעובדים בשבת להשאר בתחומם – מגורים, מעונות וכיוצ"ב. אם משמרות סופהשבוע יהיו שונות מאילו שבמשך השבוע (ארוכות יותר), מספר העובדים לגביהם יש לספק פתרון יפחת.

יש אפשרות להתאים את התשתית לשומרי שבת (זהו פתרון יקר, אך אפשרי, ע"ע סדר עדיפויות), ביחוד הם מהווים את מרבית האוכלוסיה. למשל, מערכת רכבות, או מה שקרוי טראמס, כמו כאלה הקיימות במדינות הים, הנוסעות אוטומטית, ללא נהג, בין תחנות, עוצרות, פותחות דלתות וסוגרות אותן. כמו, אם תרצו, מעליות שבת. במקרה כזה כמות הצוות הנחוץ לפתרון מצבי חירום קטנה ביותר, ואם לא יהיו אלה גויים, אז הפתרונות יכולים להיות ברוח המוצע לעיל.

קיצורו של עניין, ברור שהשאלה אינה פשוטה, אך הפתרונות אינם יכולים להיות כאלה המאפשרים חילול שבת במסגרת ההלכה. שומרי שבת צריכים גם להבין שאין בין קיומה של מדינה מודרנית לבין אורח חיים אורתודוכסי ולא כלום, אם מוכנים לעשות את הקרבנות המתאימים. הרי הבעייה אינה רק בשמירת שבת. ממאי נפשך – אם המזנון בחברת ההיי-טק שעובד בה מי מגיש אוכל לא כשר, והמזנון הוא מקום בו נפגשים העובדים ודנים בו בסוגיות שונות, כך שהמנעותו של יהודי מישיבה בו פוגעת בסיכויי ההשתלבות שלו ובקידומו (זה לבטח המצב במקומות רבים), האם נתיר טריפות משום צרכי פרנסה?

ואחרון, הבעייה אינה רק מודרנית. גם לפני מאה, חמש מאות ואלף שנים אנשים נזקקו להגיע ממקום אחד לשני, נזקקו לשירותים רפואיים בשבת (אם לא להגיע לבית חולים, אז להביא מיילדת ליולדת), בישלו. הפתרונות הטכנולוגיים אז לא היו מוצלחים כבימינו (לסבת סבתי, למשל, לא היתה פלטה חשמלית!), ובכל זאת שומרי תורה ומצוות שרדו. גם בסביבות לא יהודיות במוצהר. אז גם שבת היתה, במדינות הים, יום עבודה לכל דבר (מה שאין כן היום בארצות המערב), ובכל זאת היתה פרנסה מצויה אצל עם ישראל. דוקא היום, נראה לי, קל יותר, אם מוכנים לעשות מעט פשרות, לא קרבנות גדולים, ואולי לסבול מעט חסרון כיס.

כתבה חבצלת,

"ממאי נפשך – אם המזנון בחברת ההיי-טק שעובד בה מי מגיש אוכל לא כשר, והמזנון הוא מקום בו נפגשים העובדים ודנים בו בסוגיות שונות, כך שהמנעותו של יהודי מישיבה בו פוגעת בסיכויי ההשתלבות שלו ובקידומו (זה לבטח המצב במקומות רבים), האם נתיר טריפות משום צרכי פרנסה?"

ובכן, במסעותי לצרכי עבודה ראיתי וחוויתי (לא ממש חשוב לדיון זה)

1. ישבתי בקפיטריה לא כשרה ואכלתי שם תפוח. לא היתה בעיה של קידום, והמארחים שלי ידעו שלא אוכל לאכול את מה שמוגש שם, אבל לא רציתי לפרוש מהציבור ולסרב להזמנה לשבת איתם. כך נהג גם עובד אחר, חרדי ממש ולא חפיפניק כמוני.

2. פעם התארחתי במלון בוינה. המלון הזה היה בליבו של האיזור היהודי של העיר היפה הזו, ושם ראיתי אורח בלבוש חסידי אוכל במסעדת המלון שכמובן לא היתה כשרה. התברר לי שלמלון הזה יש הסדר עם מסעדה גלאט מהסביבה. הם מזמינים ארוחות בוקר עבור אורחיהם. למה האורח לא הלך למסעדה? כי היא אינה פתוחה לארוחות בוקר. אני אכלתי קרקרים ושימורים שהבאתי מהבית.

3. בסופרמרקטים רבים ברחבי ארה"ב יש פינות כשרות שבהם אפשר לקנות מוצרים בהכשר U המקפיד, ושומרי כשרות רבים קונים שם. לא רחוק מפינות אלה מוכרים נבלות וטרפות.

למיטב ידיעתי התורנויות הנהוגות כיום בבתי החולים בארץ הן בנות עשרים וארבע שעות (דה-פקטו עשרים ושש ויותר). כך, נרצה או לא, החלטות רפואיות חשובות וניתוחי חרום נערכים על ידי רופאים אחרי עשרים שעות של פעילות ויותר דבר יום ביומו. גם זה שיפור לעומת הנוהג שהיה נהוג עד לא מכבר, לפיו רופא שסיים תורנות המשיך לעבוד עד הערב שאחריו, וכך עבד ברצף קרוב לשלושים ושש שעות.

על כן, בעיית ההסעות בשבת (מלבד שבת הסמוכה ליו"ט, ר"ה וכו') עשוייה להפתר על נקלה אם המשמרות תהיינה מערב עד ערב, ולא מבוקר עד בוקר כנהוג כיום.

מכאן בנין אב, כי רבות מן הבעיות אינן נובעות אלא מן המצב בו שומרי תורה הם מיעוט קטן שאין מתחשבים בו בקביעת סדרי המערכת. בקהילה שכולה שומרת תורה, הנהלים ייקבעו מראש כך שתצומצם למינימום הפגיעה ברווחתם של מספקי השירותים החיוניים כתוצאה ממחויבותם להלכה, כשם שנעשה לגבי שאר מגבלות המוטלות עליהם. עם זאת, בעקרון אני מסכים עם דברי חבצלת לעיל. אין כאן אלא שאלה של פגיעה באיכות החיים, אותה ניתן להמיר בקלות לכסף, ולא שאלה קיומית של ממש.

באשר לפתרון קבע של שימוש בגויים של שבת ראוי להזכיר את דברי החזו"א (או"ח נ"ו) בשאלת החליבה: "חייב כל אדם להשתדל לחלוב על ידי גוי שזו דרך הישרה ע"פ התורה וסופה להתקיים" (וכדאי לעיין גם בהמשך דבריו שם, ברמז כנגד מתנגדי העסקת ערבים). אמנם בשאלה ספציפית זו נפתרה הבעיה בפתרון הלכטכני. עכ"פ עמדה עקרונית לפיה מדינה יהודית חייבת לספק צרכיה ללא כל סיוע עובדים זרים נשמעת אנכרוניסטית משהו כאשר כל עבודה בזויה נמסרת לעובדים זרים. בכבודכם מחיתם בכבודי לא מחיתם?

.


יצחק_יונתן:

תורנויות של רופאים הן בנות כ-24 שעות, אחיות וצוותים נוספים עובדים במשמרות של 8 שעות, 3 משמרות ביממה.

מאחר וכניסת השבת משתנה, פתרונך אינו ישים.

עוד סיבה לכך שלא ניתן לקיים משמרות מכניסת השבת ועד צאתה, היא בכך שיש צורך לשנות את המשמרות של הימים הקודמים כדי להתאימן, ואלו, נקבעות לפי שעות עבודה רגילות, גם של לא-רופאים.

למשל, אם טכנאית רנטגן עובדת, במקרים רבים מכון הרנטגן פתוח מ-8 ועד 16 (אלא אם יש משמרת שניה). לכן, צוות הרופאים המלא צריך להיות גם הוא מותאם לשעות פעילות אלו, כמו גם לשעות הפעילות של העובדות הסוציאליות, מעבדות מיקרוביולוגיות, וכן הלאה וכן הלאה. זו הסיבה מדוע שעות העבודה העיקריות, גם של צוות הרופאים, תהיינה מקבילות לשעות העבודה של כל שאר עובדי בית החולים, ובשאר שעות היממה, תשאר הרופאה התורנית.

תודה לכל המגיבים.

ראשית, אנסה לסכם את הפתרונות:

א. ניתן לסדר לרופאים או לעובדים בתורנות לגור ליד מקום העבודה, במרחק הליכה.

ב. ניתן לארגן את התורנויות כך שיכללו תורנות מכניסת השבת (או קצת קודם) עד לסופה (או קצת אחר כך).

ג. ניתן למצוא פתרונות טכנולוגיים.

ד. כאשר הקהילה או העיר או המדינה ערוכה ומתחשבת ומעוניינת לשמור שבת, אין מניעה גם לשכן - כלומר אדם מהחוץ, לא תורן - לנסוע לבית החולים עם היולדת כי הוא יוכל להסתדר שם.

ה. בשעת הדחק, ניתן להתיר נסיעה הלוך וחזור.

ו. ניתן להשתמש בעבודת גויים.

אני משער שהנקודה המרכזית היא שברגע שהקהילה כולה - או המדינה - תחפוץ בשמירת שבת, זה באמת ייראה אחרת.

אך אני פחות אופטימי באשר למציאת פתרונות לכל המצבים. גם לתורנים הקבועים ובעיקר- עבור היוצאי דופן.

א. האם יסכימו כל עובדי בתי החולים להתגורר לידם, כמו, למשל, טייסים עם משפחותיהם בקרבת הבסיס שלהם? האם זה אמור להיות חלק מתנאי העבודה?

ואם אדם מחליף מקום עבודה, עליו לעבור עם משפחתו? בתנאי החיים של היום, החלפת מקום עבודה היא דבר שכיח. מעבר מגורים הוא פחות שכיח, ועולה ביוקר למשפחה, במיוחד לילדים.

יתכן שהתורה מלמדת אותנו שחשוב למצוא קביעות, בין במקום מגורים ובין בעבודה, שלא כמנהג המודרני. אבל זו תוצאה מאד מפתיעה של הדיון שלנו, גם אם זה באמת כך.

ב. הפתרון הזה הוא נוח וקל, ואולי הטוב מכולם, אך - האם הוא פותר את כל הבעיות והמצבים?

אם כן, מה פשר הרכבים שמסיעים עובדים לבית חולים מעייני הישועה וממנו?

ג. יתכן מאד שזו התשובה. למשל, לבנות רכבים שינועו על בסיס של מכשירי גרמא. כזכור, כפי שהתבאר באשכול אחר, למרות שמם, אין כאן אפילו איסור דרבנן (אלא אם כן נראה בהם "קופסא שחורה" ונכריע שהשימוש בהם הוא איסור תורה). רכבים אלו יוכלו לשמש את עובדי שירותי החירום בכל מקום.

ד. נכון שיותר נוח להסתדר בבית החולים לאחר שהיולדת הגיעה למקומה, אך עדיין המסיע בוודאי יעדיף להיות בביתו. השאלה היא האם יש דרך להתיר את החזרה הביתה!

ה. זו הנקודה. האם עלינו להשתמש בכוח ההיתר שהיה לחז"ל גם בקום עשה, כגון להתיר טלטול ברשות הרבים של כלי נשק בשעה שהעדים הולכים להעיד על קידוש החודש, בשבת. האם זה מותר, והאם זה אפשרי? אם כן, יש כאן פתרון עקרוני לכל אלו שמגיעים לשירותי החירום, כגון בית חולים, לא מכוח תורנות קבועה ומתוכננת אלא בשעת הדחק.

ו. בעיני עבודת גויים היא פתרון פסול. איני מאמין שהתורה ניתנה לנו על מנת שנשמור מצוות, אפילו שבת, באמצעות שירותיו של גוי.
אבל אולי אני טועה.

אנסה לסכם את דברי:

הפתרונות שהוצעו כאן הם טובים ויפים כל עוד מדובר באירגון ותיכנון מראש. אבל אין הם עונים, ואין הם יכולים לענות, לתופעות המתרחשות תדיר בחיינו. מה נעשה עם הדוגמא של רכב חברת החשמל שנקרא לתקן חוט מתח גבוה שנקרע. האם מותר לו לשוב למקומו, מידי דהווה (=כמו הדוגמא של) אמבולנס, שנוסע לכל מקום כדי שיהיה זמין להגיש עזרה (אני מניח שלגבי דוגמא זו אין ערעור שהדבר מותר לו לשוב לעירו לאחר שהגיע לבית החולים עם חולה).

ובכן, אני מחכה להצעות נוספות, יישר כוח על העבר ובתקווה לעתיד.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לא הבנתי את הבעיה השניה. כיום הצוות המלא נמצא ביום והתורנים ממשיכים אל תוך הלילה שאחריו. במקום זאת אפשר להתחיל את התורנות בערב (או בארבע אחה"צ) ולהמשיך אותה אל היום שאחריו בו יהיה צוות מלא.

אכן, שינוי זמני השקיעה במהלך השנה יוצר קושי מסויים, אך מקטין מאד את בעייתו של הרופא שנאלץ לחכות אחרי התורנות רק שעות ספורות לצאת השבת. אם יש עוד קצת רצון טוב, ניתן לווסת את זמני חילוף המשמרות בסופ"ש לפי זמני השקיעה, ולהאריך\לקצר את משך המשמרת שעה-שעתיים לכאן או לכאן לפי העונה.

בעלי תפקידים העובדים במשמרות של שמונה שעות אכן לא יהנו מפתרון זה.

יצחק יונתן

לא הבנתי מה שלא הבנת.



מה שבאתי לומר הוא שהפתרון של יום עבודה מלא שמקיף את כל השבת הוא טוב ויפה - לחלק מהמקרים.

ומה נעשה עם השאר?

האם יש פתרון גלובלי? הרי זה מה שאנו מצפים למצוא בתוך התורה, אם וכאשר המדינה תחזור בתשובה ותתחיל לשמור שבת.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תגובתי לעיל התיחסה לדברי מואדיב שלפניה כמובן, ונכתבה טרם שקראתי את סיכומו של הרב המיימוני, ועם כולם הסליחה.

.




יצחק_יונתן, ניסחתי את דברי בנחץ ולא בבהירות, אנסה את כוחי שוב:


כל העובדים שאינם צוות רפואי ישיר (רופאים/אחיות), עובדים בהתאם לשעות העבודה הרגילות.

אחיות, עובדות במשמרות בנות 8 שעות, 3 משמרות ביממה, לאורך כל היממה. מכאן, כאמור, שהצעתך אינה רלבנטית כלפיהן.

חייב להיות תאום מסויים בין שעות העבודה 'הרגילות' של הרופאים, לבין שעות העבודה הרגילות , כפי שהוסבר לעיל (שליחה לבדיקות מעבדה, צילומי רנטגן וכו') .

נתחיל ביום חמישי בבקר.
בשעה 8 בבקר, המערכת עובדת. כל הרופאים בביקור בקר, טכנאי הרנטגן מתחילים לצלם, עובדי המעבדות מבצעים את הבדיקות, אנשי המחשבים, התחזוקה, הכביסה וכו' – איש על דגלו.

בשעה 16:30 , כל העובדים לפי שעות רגילות, הולכים לבתיהם, למעט עובדי המשמרות. בשעה זו, לפי הנחתנו, רוב הרופאים שבים לביתם, למעט הנותרים בתורנות, שימשיכו עד למחרת בשעה 8 בבקר, עת יוחלפו על ידי רופאי היום החדש.

למעשה, יש לציין, התורנות של הרופאים לא תסתיים ב-8, משום שיש לקיים ביקור בקר כאשר מי ששהה בלילה, מעדכן את רופאי היום, ובהתאם לגודל המחלקה ולאופי בעיות השוהים בה, כמו גם לארועי הלילה, כמה שעות יארך ביקור זה. בפועל, פעמים רבות רק בצהריים יכולה הרופאה שביצעה תורנות לילה, לפרוש לביתה לישון (הנחנו כי ילדיה מאלפים היטב, ולא יטרידוה בחזרתם מבית הספר).

יום שישי, 8 בבקר, איש על דגלו.

כדי להתחיל תורנות חדשה ביום שישי בשעה 16:00 , שתוכל להמשיך עד למחרת במוצ"ש, יש צורך ברופאים שאינם בין אלו שהחלו לעבוד ביום שיש ב-8, וגם לא היו בתורנות בלילה שהסתיים ביום שישי בבקר. כלומר, יש צורך בתוספת תקנים של רופאים, שביום שישי מתחילים את עבודתם אחה"צ.

והתקנים, מניין יבואו?

מואדיב,
במדינה האידאלית, שכל תושביה מעונינים לשמור שבת, יימצאו תקנים נוספים (ושמא אני טועה: דומה כי קשה יותר יהיה לשכנע את פקידי האוצר להקצות תקנים שהם מיותרים בעיניהם מאשר לשכנע את כל הציבור לקבל עול מצוות...).

כוונתי הייתה כי כל יום ויום תתחלפנה המשמרות בארבע אחה"צ, לא רק בימי שישי ושבת, והכל א"ש.

.


בכל יום ויום תתחלף המשמרת בשעה 4 אחה"צ, הדבר אינו מסתדר עם שעות העבודה הרגילות (המשמרת צריכה להסתיים אז, לא להתחיל), וגם לא עם שבתות הקיץ המסתיימות לאחר 8 בערב.

אינני יודע איך צמחה אי הבנה בנושא טריביאלי כל כך, ואנסה להסביר שוב.

לא הבנתי איפה כתוב שהמשמרת צריכה לסתיים אחה"צ, או מה הצורך בכך.

אשתמש בדוגמא שלך, ונתחיל ביום רביעי אחה"צ.
בשעה 4 מגיעים הרופאים התורנים, ומתחילים את משמרתם אחרי חפיפה עם הרופאים שסיימו את יום עבודתם. בשמונה בבוקר של יום חמישי מגיעים כל אנשי הסגל, המערכת עובדת. כל הרופאים בביקור בקר, טכנאי הרנטגן מתחילים לצלם, עובדי המעבדות מבצעים את הבדיקות, אנשי המחשבים, התחזוקה, הכביסה וכו' – איש על דגלו.

בשעה ארבע מתחילים רופאי המשמרת הבאה את משמרתם בחפיפה עם העובדים לפי שעות רגילות. בשעה 16:30 , כל העובדים לפי שעות רגילות, הולכים לבתיהם, למעט עובדי המשמרות. בשעה זו, רוב הרופאים שבים לביתם, למעט הנותרים בתורנות, שימשיכו עד למחרת בשעה ארבע אחה"צ, עת יוחלפו על ידי רופאי המשמרת החדשה.

כבר כתבתי לעיל כי בשבתות הקיץ, במקרה הגרוע, יחכו הרופאים שעות ספורות עד צאת השבת (ולא יום שלם כפי שהמצב הנוכחי מחייב). במקרה הטוב יותר, ניתן יהיה להגמיש את שעת החלפת המשמרות לפי הלוח.

ושוב, תודה על ההבהרה.

עד כמה שאני מבין, יסוד הדיון הוא אם ניתן לבנות תיכנון משמרות כזה שישתנה לפי זמני שקיעת החמה וצאת הכוכבים, ועם זה יהלום סדר יום רגיל שכולל גם עובדים מסוג אחר, כמו אנשי מעבדה.

למרות שיש שני צדדים בכל דיון, אני נוטה לעמדה שניתן למצוא פתרון מערכתי. זאת כיון שהמדינה תחזור בתשובה וגם פקידי האוצר, כהערת גם וגם.

אבל עדיין נותרה פתוחה הבעיה האחרת שעליה ניסיתי להצביע. מה עם אותם מקרים רבים שבהם נזקקים לחילול שבת שלא על ידי אנשי המערכת - כגון נהגי אמבולנסים - אלא גורמים חיצוניים.

האם גם שם נתיר את השיבה הביתה מכוח "התירו סופו משום תחילתו"? כלומר, שבלא היתר זה לא יסייעו בהצלה?

אני סבור שניתן להצביע כאן על שלוש רמות של בעיות, ושל היתרים הנדרשים:

א. עובדים קבועים במשמרות. כאמור כאן, ניתן לפתור את הבעיה על ידי רצון טוב וגמישות. (כולל הוספת תקנים, אנו מדברים על מדינה שלעתיד לבוא).

ב. עובדים מחוץ למקום הראשי, כגון נהגי אמבולנס ומתקני קוי מתח גבוה שנפלו. הללו רשאים לצאת ולבוא מפני שזקוקים להם במקומם הראשון. אך היתר זה פחות ברור.

ג. מתנדבים מזדמנים, כגון האיש המסיע את היולדת. האם יותר לו לשוב לביתו בתוך השבת, על ידי עצמו בנהיגה?

כאמור, יש כאן סיבה גדולה להתיר, משום "להתיר סופו מפני תחילתו", שאם לא נתיר לו לשוב, לא יבוא להציל.

יתכן שהבעיה האחרונה אינה בחשבון הסוגיות, שכן הסברה נותנת להתיר, אלא בחשבון האמירה, שכן האומר מסכן עצמו מפני שזה דבר חריג מדי.

ואולי יש לחכות עם ההיתר עד שהמדינה תחזור בתשובה?

לפי מה ששמעתי, הרב של "הצלה" בבני ברק מתיר למתנדבים שיצאו בנסיעה בשבת לטפל בבעיות רפואיות גם לשוב בנסיעה לביתם. ומסתבר שהוא הטעם שכתבתי כאן. ואני מקווה שלא הבאתי נזק בכך שפירסמתי את הדבר.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו