.
ירוחם, חוששני שההסקה הלוגית שלך מדברי, לוקה.
אמרתי שאינני יודע מי מחבר הפיוט, אתה מסיק מכך שאני יודע מי איננו מחברו.
ואני, דייקתי בדברי. אינני יודע מי חיברו, ואינני יודע לומר כי רבי אמנון ממגנצא, לא היה זה שחיברו.
הנחתך כי אם במחזור שלך כתוב שרבי אמנון ממגנצא הוא המחבר, אזי כך הוא.
האם בדקת עוד כמה מחזורים, ביניהם גם מחזורים עתיקים ומהימנים? הבדקת – למשל – מה כותב הרוו"ה ?
מונחים לפני ברגע זה שני מחזורים. האחד, עבר במשפחתי דורות רבים, נדפס בוילנא בדפוס ראזענקראנץ, השני יצא לאור בירושלים.
הראשון, תחת הפיוט, מספר לנו ביידיש מעשה מר' אמנון, הפותח במלים מעשה עס איז גישען אמעשה מיט אגרוסן צדיק רבי אמנון זצ"ל".
פרט לפיוט "ונתנה תוקף", אף מחבר של שום פיוט, לא מוזכר.
השני, שפירשו גולדשמידט, מבאר היטב כל פיוט ופיוט, ומציין לצד כל פיוט את שם מחברו – במידה וזה ידוע. גולדשמידט, אינו מציין שם מחבר לפיוט "ונתנה תוקף".
אני מבין שמבחינתך, א-מעשה ביידיש תחת הפיוט, הוא אמת מוצקה, ואילו על גולדשמידט אינך סומך. לגיטימי. אני סובר אחרת ממך, ודומני שיש לי אילנות גבוהים להתלות בם.
============================
גם בכלל שקבעת, אני על משמרתי אעמודה. דומני שגם החידה הקלה שהבאתי מראה זאת. שני הפיוטים של רבי דוד חסין, אינם כל כך זהים. אם תמצא דמיון ביניהם – זה רק לאחר שאתה יודע כי יד אחת כתבתם.
האם באמת כל בר בי רב דחד יומא שיש לו חבר שעושה דוקטורט בספרות משווה, יכול לקבוע לפי סגנון הפיוט מי לא כתבו? יכול לבטל בהבל פה את השערתו של בר סמכא?
הנה עבורך מקרה היסטורי:
שולוחוב, קיבל פרס נובל על יצירת המופת שכתב "הדון השקט". הוא פרסם עוד סיפורים וספרים, אך אף אחד מהם לא הגיע לרמה של הדון השקט.
האם שולוחוב חיבר בעצמו את ספרו המונומטלי? חיפוש בגוגל בסוגיה זו מומלץ.
במסגרת שעשועי זיהוי הסגנון, הנה מובאים שני קטעים נוספים. האם הם של אותו הפייטן? מאותה התקופה?
הראשון:
מי יבוא עד תכונתך, בהגביהך למעלה מגלגל השכל כסא הכבוד
אשר שם נווה החביון וההוד
ושם הסוד והיסוד
ועדיו יגיע השכל ויעמוד.
והשני:
הבורא גלגלי שחקים
כראי מוצק חזקים
ועליהם כסא הכבוד
וחביון ההוד
- ושם נוה השרפים והתרשישים
והנשמות אשר לאל משבחים ומקדישים
ובתי הנפש והלחשים –
ושם יסוד כל סוד
ועדיו יגיע שכל כל משכיל ויעמוד.
