|
|
| נשלח ב-23/8/2018 10:30 |
 |
| |
תלמיד
התנ"ך מדבר בצורה הכי ברורה שאמונה צריכה להיות מבוססת.
אפילו משה מבקש מה' תעודת זהות:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱ', הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱ' אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. ??????
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2018 10:56 |
|
| |
ויאמר אל'... מפלצת הספגטי וכו'.
כי מה משנה השם.
המשמעות לאהיה וכו' היא לא עליו אלא רק על מעשיו כלפינו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2019 08:00 |
|
| |
סילופים על קצה המזלג 1. מי שעובד מיראה עובד ע"ז (גודמן). ליבוביץ שונה ומשלש וחוזר כי עבודה מיראה ולא מאהבה הינה לגיטימית ביהדות 2. המאפיין של היהדות הוא המצוות – נכון. שהמצוות אין מאחוריהן מאומה והן סתם הכרעה רצונית, אלטרנטיבה להכרעה לשחק שח – הבל. ומצד שני על נבכי אמונותו האישית, במקום שהיא פוסקת מלהיות שיקול לוגי - סירב לדבר "זה לא עניינך,
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2019 08:31 |
|
| |
ת'ט,
לפיסקה השלישית - ר' ב'מחקרים ועיונים' של ידידו אליעזר גולדמן שמבהיר שי'ל דיבר כמעט תמיד רק מההיבט הציבורי של הדת היהודית. שכן רק באופן כזה הדיון היה על בסיס אמפירי. בשתי הפיסקאות האחרות הנך כמובן צודק, לדעתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2019 08:32 |
|
| |
מכתב שהוצג בסרטון ומצא חן בעיניי (זעם ייקי מאופק):
תוקן על ידי אברם_העברי ב- 07/01/2019 06:32:09
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2019 09:11 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  |
ויאמר אל'... מפלצת הספגטי וכו'.
כי מה משנה השם.
המשמעות לאהיה וכו' היא לא עליו אלא רק על מעשיו כלפינו
|
|
אבל זה לא נכון...
תוקן על ידי שלישישי ב- 07/01/2019 07:11:59
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2019 09:20 |
|
| |
ספרן
השאלה היא - מפני מה הוא טורח כל כך הרבה לדבר על ההיבט הציבורי של הדת היהודית? בודאי מפני שהוא חושב שיש תוכן וערך בדברים, יש לימוד ומוסר השכל.
ואם כן, הרי נשאל - האם באמונותיו יש תוכן או ערך? אם כן, למה שלא ילמדם גם כן, למען ישכיל העם וירחיב את חכמתו?ואם אין באמונותיו ערך, מדוע הוא מאמין בהם?
ואם תשובתו לשאלה "מדוע הוא מאמין", היא "כי זו חולשתו של בן אנוש" - אם כן לדעתו הדיונים הרבים על האמונה צריכים לעבור מהמישור הפילוספי אל מישורים אחרים לחלוטין של "מה הכי נעים להאמין". ואם יאמר שעדיף למלא את החולשה באמונות עם תוכן רציונלי - הרי חזרנו לכך שעליו ללמד את אמונותיו למען ישכיל העם.
אברם
אם זייפן ורמאי הוא מי שאומר דבר לא נכון - אולי המכתב היה צודק. אבל מי שאומר דבר לא נכון הוא שקרן. רמאי הוא מי שאמר דבר אחד, בזמן שהוא מעוות את המשמעות המשתמעת לרוב בני האדם מדבריו. אני לא מתרשם מזה שהוא לא ביקש להתאים את הדת למדינה או לכל דבר אחר, בזמן שהסיבה לכך היא פשוט שהוא חושב שהדת היא בול עץ מת שלא יכול להתאים לשום דבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2019 16:46 |
|
| |
אליקים
י.ל לא חשב שהוא מאמין ומבצע את ההלכה כי נכנע לחולשת אנוש (כתחליף לשח, יוגה או איסלם)הוא האמין באלוקים מצווה
מדוע לא דיבר על כך - לך תדע נפשו של אבי אבות ה"יקה" (אולי לא במוצא. בוודאי במהות)
תוקן על ידי תלמידטועה ב- 07/01/2019 14:47:09
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2019 00:09 |
|
| |
אבל מניין לך שהוא האמין ב"אלוקים" מצווה? אולי הוא האמין רק במצוות בעלמא, ללא אלוקים? אם הוא לא שיתף באמונתו לגבי אלוקים, וגם נמנע מלהביע כל דעה בנושא, למרות שאדם בעל דעות בשטחים רבים כל כך בודאי יכל להביע דעה גם בתחום התיאולוגיה. ואם הוא נמנע מכך, הרי הוא מונע כל לימוד אמיתי וכל נסיון להעמקה בנושא. זה ממש לא התנהגות שתורמת לריבוי חכמה בעולם. כל אדם - גם ישעיהו ליבוביץ - הוא כמו כל אדם - מדבר בשם "אלוהויות" שונות - בשם "אידאות שונות" - בשם ערך המוסר, שהוא ערך אלוהי אחד. בשם המדע, שהוא אידיאה-ערך אלוהי שני. בשם היהדות. בשם ההגיון. בשם הערכיות. בשם הפסיכולוגיה. בשם הפילוסופיה. בכל תחומים אלו הוא ידע לומר "מה אומרת הפילוסופיה". "מה אומרת היהדות". "מהו מוסר". וכולי. דעתו ש"אמונה" אין מה לומר בעניינה, כמוה כקביעה שהערך היחיד שיש באמונה הוא עשייה. כלומר הוא מאמין בעשייה - גם חסרת טעם, העיקר שתהיה לשם מטרה. שים לב - הוא מעדיף את ה"לשמה" מאשר את הטעם. מבחינתו לעבוד לשם מטרה לא ידועה, הרי המטרה מבחינתו היא רק עצם העשייה, סוג של עקימת שפתיים ומעשה קוף, וזה עדיף מבחינתו מאשר לחשוב על מה שעושים. כלומר הוא בוחר בדת - שתהיה ללא בחירה. אפשר מכאן ועד אחר כך לנסות להבין למה הוא בחר לעשות מצוות. אבל מה שבטוח זה שמעשיו, ככל שהם בגדר "עבודת ה'", אינם עדיפים על תלונתו על עוברי עבירה שהלכו לכותל. הרי אם הם לא עשו מצוה אלא עבירה, אבל הייתה להם אמונה - האם זה לא מקרב אותם אל הא-ל? אל הבורא? ודאי שזה מקרב אותם. אז מה? אז הוא מצא כמה פסוקים בנביאים שמתלוננים על חוטאים שהולכים למקדש. נו, אז מה? הרי אם הכל זה הלכה, האם יש הלכה שאוסרת על חוטא להיכנס לבית המקדש? מאידך, אם הוא דוגל במוסר הנביאים - למה הוא מפרש את חובת קריאת שמע כהלכה טכנית, במקום ללכת למוסר המקראי - "ואהבת את ה' אלוקיך... והיו הדברים האלה... ושיננתם לבניך, ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". זהו המוסר המקראי שהוא כמובן כמובן לאהוב את ה' באהבה ללא גבול. זה המוסר המקראי האמיתי, ואדם חוטא, בפרט תינוק שנשבה, שמגלה אהבה לה' ורוצה לבקר בכותל - האם זה מה שהוא שונא? זה מה שמציק לו? האם בכל חייו הוא ניסה להסביר איזה טעם וערך שיש במצוות? סתם לקרוא לזה במילה "ערך", כאשר המילה ריקה מתוכן מכיוון שהוא לא מסביר על זה כלום מעבר לזה ש"כך הוא החליט" - "גזירה היא מלפניו ומי יהרהר אחריו" -זה ממש לא סמל בעיני לאמונה חזקה. גם תוכי יכול להצהיר כך. בן אנוש לעומת זאת, מצופה ממנו שיסביר דברים בהיגיון או בערכיות
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2019 08:01 |
|
| |
אליקים: "אבל מניין לך שהוא האמין ב"אלוקים" מצווה? אולי הוא האמין רק במצוות בעלמא, ללא אלוקים?" אין למשפט מובן. זה בדיוק כמו אולי האמין רק בלשחק שח. גם זו אמונה בעשיה. ברור שאין לתלות באדם בר דעת גישה מצחיקה כזו. חושבני שהוא סבר שהשיקולים ההגיוניים – שהם אלו הנתונים לדיון וממילא לרשות הרבים - אינן מוכיחים הוכחה "מתמטית" גמורה והדבר נמסר להכרעה, לאמונה, שהיא מישור פנימי אישי בלתי ניתן להגדרה ולכן אין מה לומר בעניינה ( אבל כתב ניתן לחנך איליה). אליקים: "מבחינתו לעבוד לשם מטרה לא ידועה, הרי המטרה מבחינתו היא רק עצם העשייה, סוג של עקימת שפתיים ומעשה קוף, וזה עדיף מבחינתו מאשר לחשוב על מה שעושים וכו' וכו'". היות ואין טעם לעשיית המעשים ללא אמונה במצווה הרי שעשייתם היא היא הבטוי לאמונה באלוקים מצווה. טעמם – לך תרד לדעתו של ה', בלתי אפשרי. אהבת ה' היא מילה חסרת תוכן ללא הקרבה ע"י קיום מצוותיו. אבל מי שמצהיר שהוא מאמין ונוסע לכותל בשבת (או עובר כל מצוות חמורות ונוסע לכותל בחול) אינו מאמין באלוקים מצווה צווי מוחלט ע"י תורה וזו, לדעתו, האמונה. תינוק שנשבה לרמותיו אינו עניין לכאן. אגב – לייבוביץ חשב שהמוסר אינו אלוקי. להיפך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2019 09:13 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: | |
"פשוט שהוא חושב שהדת היא בול עץ מת שלא יכול להתאים לשום דבר"
"סוג של עקימת שפתיים ומעשה קוף"
"גם תוכי יכול להצהיר כך"
|
|
יפה.
זה האמת וזה הנכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2019 14:25 |
|
| |
תלמיד
אמונה בצורך במסגרת היא אמונה מקובלת, וייתכן שישעיהו ליבוביץ ראה בדת פשוט מסגרת נוחה לסידור החיים, יכול להיות אדם מסורתי שמקפיד על הטקסים הדתיים מתוך אמונה, ומנגד אדם שאינו מאמין אבל פשוט, כמו "אותם רבנים שאיבדו את האמונה ונשארו דתיים בגלל שהם אוהבים את הקידוש עם הקיגל ואת השירי שבת והדברי תורה", כך בדיוק יכול להיות אדם שרואה צורך במסגרת חברתית מסודרת, שכוללת כמה טקסים שמבחינתו מהווים סתם משהו מעניין, כמו שבת וחג, או תורם לסדרים החברתיים כמו דיני נשים נזיקין,
הטיעון "זו הכרעה" זו הימנעות מלהסביר איזה ערך יכול להיות באמונה. זה היה יכול להתקבל אם זה נאמר על ידי סתם אדם דתי או חילוני, אבל אדם שמתיימר להסביר כל כך הרבה דברים על הדת והאמונה, אך מתעלם מהשאלה הבסיסית של "האם בכלל יש אלוקים" - זה מתקבל קצת פחות. הטיעון "לך תבין נפשו של ייקה" זו השלכה של השאלה למישור האפיסטמולוגי והפסיכולוגי, אבל לא תורם לשאלה הפילוסופית שזכתה להתעלמות במשנתו של ליבוביץ. כנ"ל הטיעון "לך תרד לדעתו של ה'" זו השלכת שאלת טעמי התורה למישור האפיסטמולוגי, באופן שלא משאיר אותנו עם תובנה זו או אחרת בנושא.
הביטוי "חולשה אנושית" נאמר לפעמים על כל נושא שאדם לא מכריע בו רציונלית, מכיוון שהרציונליות נותנת תחושה של חוזק ושליטה, וכאשר אדם עובר לתחומים שבהם הוא לא יכול להכריע באופן מוכח - אז יש הרואים בזה "חולשה אנושית"., ולזה התכוונתי שאולי זה היה התשובה שהיה נותן, וזה מתאים לאדם כמוהו שמאמין ברציונל יותר מדיי. אני כמובן מאמין באלוקים, ואמונה באלוקים וברבנים גדולים - בעיני אינה חולשה, בדיוק כמו שהסתמכות על דברי פילוסוף גדול או על רציונל אוניברסלי אינם חולשה. ובדיוק כמו שאמונה במוסר ובערכים אינם חולשה. ומכאן גם כן - אם הוא היה מאמין שאלוקים זה מוסריות, אז ניחא, כי לפחות היה מאמין שיש בזה ערך. אבל זה בדיוק מה שאני אומר - הוא האמין שאלוקים לא מסתדר עם המוסריות. והוא היה שמח להסביר על הערך של המוסריות, ומשום מה גם שמר את מצוות האלוקים שלדעתו לא מתאימות למוסר. והוא גם נמנע מלהסביר את גישתו המוזרה לנושא. גישה מוזרה מאוד - להאמין בערך של המוסר, ולשמור תורה שהוא מאמין שסותרת למוסר. זה מתאים רק למי שמחנך להתעלם מכל מחשבה אודות מחנכים או מורי דרך. כאילו אין בנמצא דוגמא אישית והתבונה האנושית מצטמצמת לפקולטה למדעי הפילוסופיה, וחלילה שתצא אל החיים ותקיף את חיינו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2019 19:39 |
|
| |
אמונה כסידור חברתי – הוא חזר עד כדי הקאה על הדעה כי אמונה כזו היא ע"ז. הכרעה – השאלה הפילוסופית אינה "חתוכה". נניח והיא 50/50,70/30 או כל צירף אחר שאינו לרעת הדת – האם להיות דתי? זו הכרעה אישית ואינה עניין ציבורי.
|
|
|
|
|
