חברים מספרים על ישעיהו לייבוביץ

רציתי להוסיף את קולי הדל למקהלה. דיברתי כמה פעמים עם ליבוביץ ז"ל, ואכן הוא היה עדין סבלני ומסביר פנים.
מצד אחד איני מבין מה ההתעקשות לכנותו נביא. מצד שני מי הם קוראי התנ"ך החושבים שהנביאים (3+12) עיקר עיסוקם היה בחיזוי העתיד? האם מישהו כאן היה משקיע את כספו לפי הנחיותיו של אחד האישים הנזכרים כאן?
באשר לי"ל, אני משער שדעתו לא היתה נוחה משכך קוראים לו. אולי עדיף פילוסוף כמו הפילוסופים היוונים? כמה מהם היו אף פחות פופולריים.. אבל לעניות דעתי הוא היה ראשית ואחרית מורה, בדיוק כמו אחותו, אבל בסיגנון שונה. בכל מקרה אסתכן בניבוי שאילו היה כאן, היה שואב הנאה גדולה מהדיון כאן.

ושוב אנחנו בפיתחה של שנה חדשה
ובטוחים שכבר נגזרה גזירה
שאת תועה והוא טועה
והרחמן, הטוב בעיני יעשה.

רב_צעיר,
לסוגיה חשובה זו שהעלית עלי, כבר קדמני החזון איש, שהרגיש בבעייתיות הענין, וכתב את דבריו הידועים, שכל מה שנידונו האפיקורסים ומפירי ברית הוא בזמן שהיתה השגחתו ית' ידועה וברורה וכו' וכו' ואילו היום הם תינוקות שנשבו ואין בהם אפילו דין אין מורידין ולא מעלין.
בוודאי מכיר אתה את דבריו בזה, ואם לא, לבטח יש כאן חכמים שישמחו לצטט זאת שוב (כי לבטח צוטטו דבריו הקלאסיים בזה).
ואין לי ספק שהחזו"א התאים את דבריו לכל מילה בתנ"ך שעמד לפניו.

זה לא רק החזו"א. כמדומני שכל גדולי ישראל האורטודוקסים בדורות האחרונים, היה התנ"ך נר לרגליהם, ולא כיזבו בו, ואפילו לא עקרו פשוטו, אלא הלכו לאורך פרשנות חז"ל.

דומני שמי שמסתמך על עקירת הפסוק עין תחת עין מפשוטו, ע"י חז"ל שעשו זאת כהלמ"מ, ומשום כך מתיר לעצמו להגדיר מחדש מהי יהדות, ופסוקים שאינם מתאימים לו הוא גוזר וגונז, כפי שעשה מר לייבוביץ המנוח (כגון בענין "חידושו הנפלא" אודות התפילה) -רוב הסיכויים הם שלא יהיה לו המשך שם ושארית.

בכלל, שיטתו של לייבוביץ המנוח היתה קשה מאד לעיכול, ואילו לא היה דורש קיום מצוות ניחא, שאז היו לו תלמידים שחפצים בחיים קלים, אך מששילב זאת עם דרישה חמורה לקיום מצוות, סתם על עצמו את הגולל, ואפילו צאצאיו אינם הולכים בדרכו.

מוציא לאור, האם יורשה לי לשאול כמה מצאצאיו אתה מכיר אישית, ויודע מהי דרכם? ובאותה הזדמנות, האם אתה יודע לכמה מגדולי ישראל שבדורות האחרונים היו ויש צאצאים הרחוקים מדרכם?

מוציא לאור

כתבת שהחזו"א היה נאמן לתנ"ך בפסיקה שלו, האם בתנ"ך לא מסופר לדוגמה ש:

וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. לג וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--אֶל-מֹשֶׁה, וְאֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל, כָּל-הָעֵדָה. לד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ, בַּמִּשְׁמָר: כִּי לֹא פֹרַשׁ, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ. {ס}

לה וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, מוֹת יוּמַת הָאִישׁ; רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל-הָעֵדָה, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. לו וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וַיָּמֹת: כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה (במדבר טו,לב-לו)

וזוהי רק דוגמה אחת מיני רבות. וגם ה"חידוש הנפלא" של החזון אי"ש, דהיינו שכל הדינים הללו שנוגעים לאפיקורסים היו רק בזמן שהייתה השגחה גלויה - הינו תמוה מאוד בלשון המעטה.

ראשית, אין לקביעה זו שום מקור הלכתי. יתר על כן, התינח בתקופת המקרא שבה לכאורה ההשגחה הייתה גלויה, האם בתקופת המשנה והתלמוד הייתה ההשגחה גלויה ? (להזכירך חורבן בית שני, כישלון מרד כוכבא, חורבן ביתר ועוד)

האם בימי הביניים, בתקופת הראשונים, הייתה ההשגחה גלויה ? (להזכירך מסעות הצלב, גזירות השמד, האינקויזיציה וגירוש ספרד)

האם בתקופת האחרונים שחיו לפני החזון אי"ש הייתה ההשגחה גלויה ?

לאור כל זאת, קשה מאוד שלא להגדיר את חידושו של החזון אי"ש כ"הברגה". הברגה חיובית מאוד, אולם בכל זאת - הברגה.

אשר לליבוביץ, אני מסכים איתך שאכן קשה מאוד לחיות לפי השקפת עולמו, וכבר אמרו: "חכמים: הזהרו בדבריכם !". ולית כל מוחא סביל דא. אולם בתקופה שלנו בה ללא-מעט אנשים קשה ,ואף בלתי אפשרי, לחיות על פי הדוגמות הישנות של הדת, ליבוביץ מהווה ללא ספק מורה דרך לנבוכי הזמן.


תוקן על ידי - רב_צעיר - 26/09/2004 17:28:40

אני סבור שהכינוי "נביא" קיבל בגלל הדמות הבודדת ששיוה לעצמו האומרת את האמת הכואבת מול הממסד שכביכול קופא על שמריו.

אלמלא הי' מתבטא בחריפות לא הי' קונה לו מוניטין בקרב חובבי הסנסנציות של העיתונות הכללית ואמרותיו היו מתפרסמות רק לקהל מובחר באוניברסטה. המלה יודיןנאצי היהת יותר חשובה לעיתונות מאשר דעתו על אמונת הרמב"ם

ר"צ

חזור לעמוד הקודם, וראה דברי על כך שהשוו/דימו את ליבוביץ' לנביא, וגם הדגשתי שזה לא מחייב אותי.ואמרתי מה שאמרתי על דרך הדימוי הענווה של ליבוביץ' התבטאה בזה שהיה מודע לגדלותו, ובכל זאת ידע את מגבלותיו האנושיות, ודו"ק היטב

אני דברתי על עיקרון שהנביאים/חכמים כל עניינים הוא לומר את האמת,וזה מה שאמור לעבור כמסר מן ה'תורה'
אבל אתה כהרגלך שמסלף דברי הרמב"ם, ודברי ליבוביץ',וגורם לביזויים פה על ידי אלה ששונאים אותו ממילא, מוסיף להם שמן למדורה,אז מי אני הקטנה שאתלונן שאתה מסלף להבדיל גם את משמעות דברי.
אני מצטרפת לקריאתו/בקשתו של מוישה, חזור ולמד את ספריו של הרמב"ם וליבוביץ' (לא רק לקרוא בריפרוף )

אגב, לי מאוד קל לישם את תורתו של ליבוביץ'- כנראה שרק גסי הרוח וחסרי הרגש מסוגלים לזה.

מוציא לאור

נ"ב

כתבת: "ואין לי ספק שהחזו"א התאים את דבריו לכל מילה בתנ"ך שעמד לפניו. "

אני מניח שזוהי טעות סופר, והתכוונת לכתוב "... לכל מילה בתלמוד שעמד לפניו", שאם לא כן אזי הפכת את החזון אי"ש לקראי.

שיחות על פרשת לך לך/ י.ליבוביץ'

אימי סיפרה לי זאת מילדותה לפני כמאה שנה, לאחר העליה הראשונה של התנועה,אותם עולים ראשונים נקראו אז 'ביל"ויים', והם שבנו את המושבות הראשונות, ואחריהם בעליה השניה באו ה'חלוצים', אולם כעבור שנים אחדות השלטון התורכי בארץ הוציא נגדם פקודת גירוש. סיפרה לי אימי שכאשר הדבר נודע לרב מוהליבר, הוא דיבר על המקרה בפני קהל בית הכנסת ופרץ בבכי ואמר, כי כשם ששרה אימנו גרשה את הגר ובנה ישמעאל מבית אברהם, הגיעה השעה לפרוע את שטר החוב, והתורכים המוסלמים שנחשבו צאצאי בני ישמעאל בגלל דת האיסלם שקיבלו, משיבים לנו מידה כנגד מידה, ומגרשים אותנו מנחלת אבותינו.

פרופ' ישעיהו לייבוביץ על הנבואה:

"... יש לעיין ולדון במשמעות של נבואות העתיד, של מה שנראה בדברי הנביאים כהגדת מה שיקרה. יחזקאל אמר את דבריו לאחר שכבר גלו גם עשרת השבטים וגם יהודה... גם הושע ועמוס, אשר ניבאו על חורבן ממלכת ישראל, מסמיכים לזה נבואה-לעתיד שישראל יחזור. זה לא אירע. ובמקרה זה, גם אי- אפשר לקבל את התפיסה המדרשית של נבואות שלא נתקיימו עד היום - שהן נבואות לאחרית הימים ועתידות להתקיים. עשרת השבטים, ובהם בני יוסף, נמחקו מעל- פני האדמה, כנראה לא בהשמדה פיסית אלא בהשמדה רוחנית מהותית; הם התבוללו כליל בין העמים אשר הוגלו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר במציאות ההיסטורית. כבר בתקופה התלמודית אומר רבי עקיבא, שכמונו הכיר את הנבואות על שיבת עשרת השבטים : "עשרת השבטים אינם עתידים לחזור". הוא ידע שהם אבודים.

לא נתערערה בגלל זה אמונתו בנביאי האמת והצדק, משום שאנחנו מבינים שדבריהם אינם הגדת דברים אשר יקרו, אלא הם הצגת תכלית ומגמה למה שיקרה ולמה שראוי שיקרה, אשר אליו יש לצפות ואליו יש לחתור, גם אם לא ניתנה ערובה שהוא יתגשם... נאמר בתוספות: "אין נביא מתנבא אלא מה שראוי להיות, אם לא יהיה חטא". נביאי השקר בכל הדורות מטיפים לאמונה בוודאות של גאולה שאיננה מותנית בשום דבר; של גאולה - גם אם אין האדם גואל את עצמו מן החטא."

(מתוך "הערות לפרשיות השבוע", עמ' 35-36)

פרופ' אסא כשר , מתוך המבוא לספרו "יהדות ואלילות"

"…. כאן המקום לקדיש מילים של הוקרה לישעיהו ליבוביץ' ז"ל. בין השורות של דבריו מצאתי את השאלה. בתוך השורות מצאתי את תשובתו, ככל שהבנתי אותה. הספר הזה הוא תשובתי שלי, שאולי לא הייתה באה לעולם אלמלי הכרתי את תשובתו שלו. מאמר שלי על אודות היבט לוגי של שיטתו, "פאראדוכס, סימן שאלה", זכה לתגובתו שבה הצביע על "יסוד גדול, המשותף לו ולי בתפיסת הדת היהודית". והוא שורשו של ספר זה וגם כלל ענפיו ומכלול עלוותו.
את תגובתו חתם ליבוביץ' בדבריו היפים של הרמב"ם: "הכוונה הראשונה מן התורה היא להסיר עבודה זרה" (מו"נ חלק שלישי פ"נ) צר לי שלא זכיתי להביא לו את הספר הזה.
ותבורך אשתי ד"ר נעמי כשר. הודות למאור עיניה יכולתי להגיע אל נבכי תפיסת היהדות של ליבוביץ', הודות למאור פניה יכולתי לסלול לי את דרכי בין המהמורות. והודות למאור לבבה יכולתי להוציא את הספר הזה, עכשיו, תחת ידי."