בעלה בעיר פילגש

ראה שו"ת יעב"ץ ח"ב סימן ט"ו, בדין הפילגש.

היעב"ץ מדבר שם בדין פילגש, ואף ממליץ שכל צדיק יהיה לו פילגש, אבל עד כמה שאני זוכר אינו דן שם בהיתר בעלה בעיר.

לצ'אוט


בציוני לתשובת היעב"ץ עניתי על שאלתך, אך מחמת קוצר הזמן שעמד לרשותי לא הרחבתי בתשובתי, עכשיו שזמני לפני ארחיב.

מעיון בהלכת "בעלה בעיר" ניתן להבין שהעובדה שבעלה בעיר, אינו מתיר יחוד, מפני שהוא מונע "הרמטית" עשיית מעשים אסורים, אלא שהיא עובדה הגורמת להלך מחשבה של "פחד" אצל *אנשים נורמליים*, הגורם למניעת עשיית מעשים אסורים, פחד זה די בו כדי להתיר את היחוד.

אך פחד זה לא ימנע את עשיית המעשים האסורים ממי שלא פוחד לעשותו, או ממי שלא איכפת לו אם ייתפס בעשייתו, והוא דומה להלכת ה"מירתת" המכשירה מאכלים, מאחר ובתנאים ה"הם", פוחד אדם נורמלילעשות את המעשה האסור, אולם עדיין אין זה אומר שלא ייתכן שיהיו מקרים שאנשים לא יעשו את המעשה האסור.

בקיצור. אנו לא חוששים שהאשה או האיש יעשו את המעשה האסור אם ייגרם להם נזק.

ולכן ציינתי לשו"ת היעב"ץ, הטוען שכדי שפילגש תהיה מותרת לאיש, עליה לשמור על דיני הטהרה, ועל האיש ליחדה לו, לספק את צרכיה ולדאוג לה למגורים, ולא מאן דהוי לפעם אחת, ולכן חשבתי, שאשה כזו אימת "בעלה" עליה והוא משמרה.

כדברי מצאתי בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה סימן כ"ה, שנשאל אם מותר להתייחד עם אשה החיה עם גבר ללא קידושין, (שבהגדרת החוק היא "ידועה בציבור"), והוא טוען שמותר להתייחד עם אשה שכזו, מפני שאימת "בעלה" עליה.

אך הר"א וולדינברג, בשו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן מ - קונ' איסורי יחוד פרק יז, חולק עליו, וסובר שבזוג שחי ביחד ללא קידושין, לא אמרינן את הדין של "בעלה בעיר".

והרי דבריו:

"ט) אולם זה נלפענ"ד ברור דבאיש המייחד לו אשה בביתו וגרים יחד בלא חו"ק =חופה וקידושין= מטעמא דבהפקירא ניחא להו לחיות שלא כדת משה וישראל דאסור לאשה יחידה ליכנס לביתו של זה להתייחד עמו אע"ג דהאשה עמו וכן אסור לאיש ליכנס לביתם ולהתיחד עמה אפי' כשהאיש שיחדה /שיחד/ אותה לו נמצא בעיר, ואולי גם לא אפילו כשהוא נמצא בבית אתה, להסוברים דבאחד כשר ואחד פריץ דאסור, דהיא לא אשתו והוא לא בעלה ולא חל עליהם כלל דינא אשתו משמרתו, ודבעלה בעיר, הוא לא פוחד משמירתה, והיא אין אימתו מוטלת עליה, ואדרבא פריצי וזילא אהדדי, וכל אחד יחפה על משנהו בידעו שביד משנהו להפרד ממנו בכל רגע באין אומר השב אם ירגיזהו ויפריע לו מלמלאות תאות יצרו ואיהו בקרי ואיהי בבוציני. והוא גם הוא בעמוד והוצא קאי שלא להוסיף להתייחד עם פנויה ולחיות אתה שלא כדת של תורה, עיין אה"ע סי' כ"ו, ודלא כדהעלה בזה בספר ישכיל עבדי ח"ה חאה"ע סי' כ"ב ע"ש. [ועיין בשו"ת עין יצחק חאה"ע בתשו' בנו הגר"צ ז"ל סי' ע"ז אות ח' שרו"ל לענין משודכת והחתן והוריה עמה בבית דמהני גם כשהמה בעיר ואפי' אליבא דרש"י מכיון שיראה משלשה אנשים עיי"ש ויש להאריך בזה, אבל בפריץ המייחד לו אשה כנ"ל בודאי לא שייכא זה כמובן]".

אולם גם לדברי הציץ אליעזר, האיסור הוא מחמת שהם עושים דבר אסור, אך מחמת שבשאלתך שאלת, מה יהיה במקרה של היתר, ייתכן שגם הוא יודה, שהיחוד עמה מותר.







תוקן על ידי - נישטאיך - 22/09/2004 11:27:59

גם אני הקטן חשבתי שמותר להתיחד אתה מטעמיה דמר. ומדברי הציץ אליעזר אין סתירה, דשאני התם שאפשר להם לינשא ביחד כדמו"י ובכל זאת לא עבדי הכי, אמרינן דזילי אהדדי. אבל הכא דהאיש נשוי ואין באפשרותו לישאנה, הדר דינא דאימתו עליה, ומותרת בייחוד כשבעלה בעיר.
והנלענ"ד כתבתי.

אין ספק שצדקת, אולם דברי הציץ אליעזר קצת לא מובנים אצלי, מפני שהוא תולה את ה"שמירה" בנישואין ולא בפחדה של האשה, וכפי שהבין זאת הישכיל עבדי.

אין הוא תולה השמירה בנישואין, אלא ס"ל דכיון שאינם נישאים זה לזה, זה מראה על מהות הקשר שהוא קשר קל ואינו הדוק, וממילא ליכא פחד.