|
|
| נשלח ב-9/9/2008 20:00 |
 |
| |
בעל
מעניין שהגמ' אומרת שאסור להתפלל אחרוי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללין, מלבד במצבים מסויימים ואחד מהם - שהעובר שם מניח תפילין. נשאלת השאלה - מה עניין תפילין לכאן? הרי באותו זמן היו מניחים תפילין כל היום. התשובה שאני נותן - היא גופה - תפילין אז זה כמו כיפה היום, אם את הולך ליד בית כנסת ולא נכנס, אבל חובש כיפה/מניח תפילין - מבינים שבודאי התפללת כבר. אבל אם אתה הולך ללא כיפה/תפילין - מבינים שהתפילה איננה נוגעת לך, ולכן אינך חושש להתהלך לך ולטייל באזור בית הכנסת מבלי להתפלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2008 18:59 |
|
| |
סמל הינו בעל חשיבותץ רבה.
אבל כיסוי הראש אינו סמל, בשום מקום במקורות לא הוצג ככזה, ואילו "היורש" של כיסוי הראש, היינו הכיפה, אכן הפכה בימינו לסמל.
בעצם זהו סמל חדש של תקופתנו המודרנית על כל יתרונותיה וחסרונותיה.
אם נעשה מאזן "רווח והפסד" של הכיפה (לא כיסוי הראש"!) נראה לי שהמאזן יהיה שלילי (אבל זה גם תלוי בהנחות היסוד של הבוחן)
הכיפה אינה בעיני "כיסוי ראש רק שהוא מעוצב מודרנית", הכיפה היא משהו אחר לגמרי "שירש" ולא בצדק את כיסוי הראש שתמיד התייחסו אליו כמנהג, מעולם לא היה בו שום סמליות דתית, יש בו סגולה ליראת שמים (כנאמר בגמרא) ומי שאינו חובשו לא נחשב כמי שהתפקר ואף לא כמי שאינו ירא שמים.
הכיפה תורמת לכיתתיות, לפירוד בין חלקי העם, לשיוך דתי גם אם חובשה הינו "דתי" רק מסיבות חברתיות, מעולם לא היה צורך בה אלא בדורנו המודרני וכנראה בהשפעת התרבות המערבית הכללית.
ובנוגע לדברי הרב נריה, נראה לי שכוונתו היתה מתוך התייחסות למצב נתון בו הכיפה הינה סמל דתי מובהק ולכן מי שמסירה, כאומר אני מסיר מעלי את עול תורה ומצוות.
אין לי ספק שזו כוונתו של הרב נריה בדבריו שהובאו לעיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2008 01:40 |
|
| |
כמות המגרעות בחבישת כיפה היתה אמורה לעורר מישהו מתרדמתו.
אז לא רק שלא מתעוררים- מגדילים לעשות וקובעים שהנוהג הזה חשוב מהנחת תפילין.
ראשית יש איסור חמור להתייחס לכיפה כאל מצווה מדאורייתא, ותפילין זה מדאורייתא, וכפי שאותו הרב היה אמור ללמוד מרבי אליעזר- ההיררכיה אמורה להיות ברורה.
רוב הציבור שמנסה לשמור מצוות כושל בנקודה זו.
כמה שאדם ינסה להתחמק- כל אדם חושב או סקרן יגיע לשאלה- "אם כיסוי ראש כל כך חשוב- למה זה לא נכנס לתורה הכתובה?"
ואין תשובה.
קארו החליט שצריך- אז צריך.
מחר הרב <____> יחליט שממחר צריך ללכת על רגל אחת- אז ממחר צריך ללכת על רגל אחת.
לדרוש הסברים? אם עד עכשיו כל ההסברים מעורפלים- אין שום סיבה לחשוב שמשהו הולך להשתנות.
הרי מהגמרא ניתן להבין שבזמנם הנוהג הזה היה מקובל רק אצל תלמידי חכמים (וגם זה לא בטוח)
עיניין נוסף- הכיפה מרמזת על משהו עמוק וחמור הרבה יותר.
היא מרמזת על התפיסה לפיה חיי האדם לא שייכים לאותו האדם, ולכן מה שהוא עושה איתם אינו בבעלותו.
אני באופן אישי חושב שהתפיסה הזו היא מרושעת לחלוטין, ואני מתנגד לה בכל נפשי ובכל מאודי.
בשם התפיסה המוגבלת של אותם אנשים את המצוות וטעמן הם מרשים לעצמם להיכנס לחייהם של אנשים אחרים.
מאחר שאין עקרונות ברורים, ואין הגבלות וגדרים נהירים אין פלא שנוצרים מצבים בהם הרב אליאור <לדוגמא> מחליט להתעלל בילדים במטרה "לחנך" אותם.
הקשר בין אלוהים ולבין האדם הוא עיניינו הפרטי.
מה גם שלכל אדם יש עליות ומורדות.
אדם שעושה חשבון נפש אמיתי חייב את החופש מה"גאונות" של השכן שצופה מהצד ונותן לו הוראות או הערות או מבטים שאינם רלוונטיים לחשבון נפש אמיתי.
מעשים שאינם נובעים מבחירה של האדם- אין להם שום משמעות.
וזה פועל לשני הכיוונים- מישהו ממכם היה שמח להעניש עבריין שכפו עליו?
אני באופן אישי מקפיד לא לחבוש כיפה כאקט דתי. בשעה שאני מניח תפילין אני שם אותה רק משום האפשרות שיתכן שאני טועה, למרות שכל הסיבות מראות שאני צודק, ומדובר על עבירה.
ואם בכל זאת יש עיניין ב"זיהוי חברתי"- אז בשביל זה יש את מצוות הציצית.
אני באופן אישי הייתי שמח להמשיך ללבוש ציצית, אלמלא כל החוכמולוגים שחייבים לציין בפני את חוסר הכבוד למנהגי אבותי (והם טועים גם בזה)
אכן, יתכן שכל החילונים הם שיקוץ אחד גדול, ואם נולדתי חילוני אז אני שרוף, אבל האמת שזה לא כל כך משנה לי. כמובן שטענה כזו חושפת חוסר הבנה שגם ככה נפוץ לגבי מושג הבחירה החופשית, אבל זו עוד תחנת רוח שכמעט בילתי אפשרי להלחם בה בעזרת היגיון וחשיבה.
לסיכום- לדעתי עדיף ראש בלי כיפה מאשר כיפה בלי ראש.
שבוע טוב לכולם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2008 03:31 |
|
| |
אפיק בנגב
אף שלא לגמרי ירדתי לסוף דעתך בעיקר המסר שאתה רוצה להעביר, דבר אחד הבנתי והוא שאתה רואה שכיפה=כיסוי ראש, וכיסוי ראש=כיפה.
אני טוען שכיפה אינה = כיסוי ראש, וכיסוי ראש אינו =כיפה
ועובדה היא שיש כיפות קטנות שבקושי רב מכסות שתי שערות וזה בסדר.
האם הן מכסות את הראש??
מלבד יתר הטענות שהבאתי ושאפשר להביא שכיפה אינה=כיסוי ראש ויש בה הרבה חוסר, מה שאין בכיסוי ראש "אמיתי".
אין לי שום התנגדות לכיסוי ראש בחיובים והגדרים המקוריים שלו, מה שאינו נכון לגבי הכיפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2008 09:12 |
|
| |
אפיק
על אפינו ועל חמתנו היהדות היא גם השתייכות חברתית.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 14/09/2008 9:11:56
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2008 00:01 |
|
| |
שמניךטובים,
איפה ראית בתורה בכתב שיש עיניין בכיסוי ראש?
האם יתכן שדבר כל כך חשוב לא אמור היה להכנס לחמישה חומשי התורה, כאשר התורה הכתובה חוזרת ומדגישה את האיסור של בל תוסיף, כאשר רשום מפורשות- "על הדברים האלה"?
בעל,
תרשה לי להניח ש"השתייכות חברתית" אינה חוק טבע כמו גרויטציה או כוח אלקטרומגנטי, ושאת היהדות אף אחד לא באמת מבין (למרות שיש כמה ניחושים לא רעים).
אם כך, תרשה לי לנסות לפרק את המושג הזה.
"חברה" זה אוסף של בני אדם.
רוב בני האדם מעדיפים לחיות בחברת אנשים אחרים מסיבות כאלו ואחרות (לצורך העיניין אפשר להתייחס למשהו מסויים- לצורך המיני שדוחף בני אדם להתחבר אחד לשני)
"השתייכות" זה משהו מנטלי.
השאלה הנשאלת היא מה גורם לך לרצות להשתייך ולהרגיש שייך לקבוצת בני אדם מסויימת.
לדוגמא- איזה עיניין יש לאדם להשתייך לחברה מסיבה גזעית בלבד?
רק לאדם גיזען שלא באמת מאמין בבחירה חופשית של בני אדם, ז"א שזהו אדם שמתכחש לעצמו.
כמה יהודים משתייכים ל"עם היהודי" מהסיבה העצובה הזו?
המון.
וגם שומרי המצוות לוקים בנקודה הזו תחת שם הכיסוי "נשמה יתרה".
אותה גברת בשינוי אדרת.
אם תחזור לראיה רחבה- תראה שבסופו של דבר רק תוכן מנטלי יכול להוות בסיס נכון להשתייכות חברתית, או לכל היקשרות בין בני אדם.
אני באופן אישי מעדיף לחיות בחברת בני אדם שמכירים בכך שחייו של אדם שייכים לו. כל השאר זה קישוט.
ואם תשאל אותי מדוע- התשובה פשוטה- אני רוצה שאנשים יכבדו את הרצון שלי, ויתנו לי לחפש את הייעוד שלי ואת הדרך הכי טובה בה אוכל להגשים אותו.
וזה משום שהמעשים שלי נטענים במשמעות רק כאשר הם נעשים מבחירה שלי ולא כתוצאה מ"אילוצי מערכת" (כשהאמת היא שאלו גחמות שרירותיות של אנשים תועבי שליטה על אנשים אחרים.)
וכשם שאני רוצה בכך, כך אשמח אם האנשים שסביבי יחיו את חייהם באמת ולא בכאילו, רק מתוך נורמות חברתיות ו"מה יגידו השכנים?" ו"איך אני אחתן את הבת?" וכ"ו.
אתה יכול לטעון כאן שיש עיניין של שמירה והעברת המסר מסיני.
אני טוען שזה בסיס דיי רעוע ל"שייכות חברתית".
זה רעוע משום שלא ברור מה הוא בדיוק ה"מסר" הזה, מה עומד מאחוריו, ובפועל אתה יכול לפרש את התורה באלף ואחת צורות שונות וסותרות.
ומה היה יכול להבטיח פרשנות נכונה?
רק עקרונות ברורים, עיקביים, ומפורשים שהבסיס שלהם ברור וידוע ומובן לכל בר דעת.
ואת זה, עד כמה שאני מכיר- אין.
ואם אין- אז תן לי לחפש את העקרונות בעצמי.
אל תסרס אותי בגלל שהתורה שבעל פה מסורסת.
אשמח לנסות להמשיך ולנמק נקודות לא ברורות.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 03:04 |
|
| |
נדמה לי שראיתי פעם בגמרא (אולי חולין) שיש חילוק בין עובר עברות בפרהסיא לבין מי שעובר עבירות בצנעה לגבי הגדרת מומר. הווי אומר שיש בהחלט מרכיב "חברתי" בהגדרת היהודי ובהגדרת של מי יצא מהיהדות (מומר).
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 09:08 |
|
| |
לא ראיתי שהגמרא הזאת הופיעה באשכול:
ומדרבי נחמן בר יצחק נמי אין מזל לישראל דאימיה דרבי נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי בריך גנבא הוה לא שבקתיה גלויי רישיה אמרה ליה כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא אלמיה יצריה סליק פסקיה לקיבורא בשיניה:
כמו הרבה דברים אחרים מה ש"הומצא" או נוסד למטרה מצומצמת הפך במהלך הדורות למשהו מחייב וכללי.
לגופו של נושא נודע לי מבני ביתי על בחורים עם ציציות בחוץ וללא כיפה. זאת עדיין איננה אופנה אך בהחלט תופעה.
גם אני מייחס הרבה יותר חשיבות לאמונה בה', יושר אישי, הקפדה על בין אדם לחברו (גזל, לשה"ר, גמ"ח וכד'), שייכות לכלל ישראל והקפדה על שו"ע "און חומרות" (ללא חומרות, כלשון רבי נחמן כבר לפני 200 שנה!), מאשר להופעה החיצונית כולל עצם חבישת הכיפה ובוודאי גודלה, וההשתייכות החברתית.
יש משהו בנוער שלא גדל בחברה החרדית שמאפשר לו יותר בקלות לא להזדהות קהילתית אבל להיות שייך ומחובר לה' ולתורה.
תוקן על ידי מרכא_כפולה ב- 26/02/2009 9:05:53
מנפלאות הפארק ששעת התיקון קודמת לשעת כתיבת ההודעה המקורית....
תוקן על ידי מרכא_כפולה ב- 26/02/2009 9:06:54
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 16:09 |
|
| |
יצחק יונתן מיקד נכון את אמירתו של איש שלום, שהוא מעדיף את המוסריות על קיום מצוות מעשיות. זו אמירתו וכך יש להתייחס אליה.
אבל מדוע הוא לא צודק?
לתפיסת הרמב"ם, שכל המצוות נועדו ליישר את הדעות ואחר כך גם את המידות, אזי מטרה ללא אמצעי עדיפה על אמצעי ללא מטרה. לא כך?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 16:20 |
|
| |
ולפי הכוזרי זה בדיוק להיפך.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 17:02 |
|
| |
ימי,
לדעת הרמב"ם אי אפשר להשיג את המטרה ללא האמצעי - לתפיסת הרמב"ם תלמוד תורה מביא לידי המעשה שבקיומו ותוך כדי עשייתו מידת האדם מתיישרת מאליה, והאמצעי הופך להיות המטרה -
וכמו שכותב הרמב"ם במו"נ חלק שלישי פנ"א: "ודע שכל מעשה העבודות הללו כקריאת התורה והתפילה ועשיית שאר המצוות אין תכליתן אלא שתוכשר בהתעסקות במצוותיו יתעלה מלעסוק בענייני העולם, כאילו התעסקת בו יתעלה ולא בזולתו" -
תוקן על ידי נאחז_בקש ב- 01/03/2009 16:59:08
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 18:40 |
|
| |
איפה ראית שאי אפשר בלי זה?
הרמב"ם בהחלט חשב, שפילוסופי יוון השיגו את זה בלי מצוות מעשיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 19:01 |
|
| |
אם אפשר בלי המצוות המעשיות אז לשם מה הטיל הקב"ה עלינו מצוות מעשיות ? היה מחייב אותנו בתלמוד תורה עיוני - וחסל !
הנה מקור אחד מיני רבים שמטרת המצוות המעשיות היא להביא לתכונות הנפש מה שנקרא המידות המוסריות.
"וזה, שהתורה לא אסרה מה שאסרה, ולא צוותה מה שצוותה, אלא מפני הסיבה הזאת. רצוני לומר: כדי שנתרחק מן הצד האחד יותר על דרך ההרגל. שכן איסור "המאכלות האסורים" כולם, ואיסור הביאות האסורות, והאזהרה מן הקדשה, וחיוב כתובה וקידושין, ועם כל זה לא תהיה מותרת תמיד, אלא תיאסר בעתות הנידה והלידה, ועם זה סייגו חכמינו למעט התשמיש, והזהירו מזה ביום, כמו שבארנו בסנהדרין - הנה לא צווה אלוהים אלא כדי שנתרחק מקצה "רוב התאווה" ריחוק רב, ונצא מעט מן המיצוע אל צד "העדר הרגשת ההנאה", עד שתתיישב בנפשותינו תכונת הזהירות.
וכן כל מה שבתורה: כנתינת המעשרות והלקט והשכחה והפיאה, והפרט והעוללות, ודין שמיטה ויובל, והצדקה "די מחסורו", הרי כל זה קרוב ליהירות, כדי שנתרחק מקצה הנחיתות רחוק רב, ונתקרב לקצה היהירות עד שתתיישב בנו השועות (=הנדיבות).
ובזאת הבחינה תבחן רוב המצוות ותמצאן כולם מסמלות כוחות הנפש, כגון הפסקת הנקימה וגאולת הדם. באומרו:
|
לא תקום ולא תטור (ויקרא י"ט, י"ח);
עזוב תעזוב (שמות כ"ג, ה');
הקם תקים עמו (דברים כ"ב, ד'),
|
כדי שייחלש כוח הכעס והרגזנות.
|
|
וכן השב תשיבם (דברים כ"ב, א')
|
|
וכן: מפני שיבה תקום והדרת פני זקן (ויקרא י"ט, ל"ב),
כבד את אביך ואת אמך (שמות כ', י"ב).
לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (דברים י"ז, י"א),
|
כדי שתסור תכונת העזות ותגיע תכונת הבושת.
והרחיק גם מן הקצה האחרון. רצוני לומר, הביישנות, ואמר: |
|
הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא י"ט, י"ז);
לא תגורו מפני איש" (דברים א', י"ז),
|
כדי שתסור הביישנות גם כן ונשאר בדרך האמצעי"
(רמב"ם, שמונה פרקים פ"ד) |
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 19:04 |
|
| |
נאחז
תודה על העזרה, בדיוק למקורות אלו כיוונתי.
ועתה, היות שזוהי מטרת המצוות, האם עדיף אמצעי ללא מטרה?
מדוע נצטווינו? משום שזה מגדיל את הסיכוי להיותנו מוסריים ובעלי דעות ישרות. זה לא אומר שאי אפשר בלי זה וזה ודאי לא אומר שאי אפשר לשמור מצוות ולהשאר מושחת וטועה.
וחזרנו לשאלה, מה עדיף?
|
|
|
|
|
