http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/skira.asp?id=160
ואכן, יש שהסתמכו על דבריו אלו של הרמב"ם כדי לקרוא לביטול המנהג לעלות לקבר, אף אם מדובר בקברי אבות או קברי צדיקים10.
זאת ועוד. ראוי להזכיר שלפי ההלכה הקבר אינו מקום הראוי להתפלל בו, והמתפלל בבית הקברות חייב להתרחק לפחות ארבע אמות מן הקבר. וזה לשון הרמב"ם11:
"בתי הקברות אסורין בהנאה. כיצד? אין אוכלין בהן, ואין שותין בהן, ואין עושין בהן מלאכה, ולא קורין בהן, ולא שונין בהן. כללו של דבר - אין ניאותין בהן, ולא נוהגין בהן קלות ראש. לא ילך אדם בתוך ארבע אמות של קבר ותפילין בידו וספר תורה בזרועו, ולא יתפלל שם. וברחוק ארבע אמות - מותר'.
ואולם חכמים אחרים סבורים שכוונת הרמב"ם אחרת. הרדב"ז, רבי דוד בן זמרא (מצרים, המאה הט"ז), למשל, טוען שהרמב"ם מתנגד רק לפתיחת הקבר כמנהגם של עובדי עבודה זרה12, "אבל לפקוד הקברות מבחוץ [בלא לפתוח אותם] אין חשש בזה. וכן נהגו כל ישראל לפקוד את מתיהם ולהשתטח על קבריהם". הריב"ש13, רב יצחק בר ששת ברפת (אלג'יר, המאה הט"ו), מבקש אף הוא להסביר את דברי הרמב"ם באופן שלא יהיו מנוגדים למנהג העלייה לקבר. לדעתו, יש להבין את דברי הרמב"ם בהמשך למה שכתב שם, שאין להקים מבנים לציון קברי צדיקים. ואם בכל זאת הוקם מבנה על קבר הצדיק, "לא יביט אדם לבקר מפני הבנין ההוא, כי אם למעשיהם הטובים יפנה, וזה די להם לזכרון תמיד". הרב שלמה קלוגר, מחכמי ההלכה בדורות האחרונים, יוצא אף הוא כנגד המלעיזים על מנהג העלייה לקבר, וכותב שיסודו בהררי קודש14, בין היתר על מה שנאמר בפרשת שלח. וזה לשונו:
"דמימות עולם היא להתפלל על קברי הצדיקים, ומקרא מלא הוא, "ויבא עד חברון",15 שהלך [כָּלֵב בן יפֻנה] להשתטח על קברי אבות, וברחל "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל"16. ואמרו חז"ל דעל פי הדבור היה, כדי כשילכו בגלות, ילכו על קבר רחל... ולכן ודאי מימות עולם הוא ודאי כן".
תהא אשר תהא כוונת הרמב"ם, רבים מפוסקי זמננו מחייבים את המנהג17 ואחרים מתנגדים לו18.
______________________
10 ראה מ' הילדסהיימר, "קווים לדמותו של רבי עזריאל הילדסהיימר", סיני נד (תשכ"ד), עמ' צד, הע' 166, המספר שרבי עזריאל הילדסהיימר, מייסד בית המדרש לרבנים בברלין, "התנגד בתוקף לקיום 'עליות' לקברים, וכשקיימו הח"ק [=החברה קדישא] בברלין טכס [=טקס] אזכרה על קבר אשתו ביום השנה הראשון, לא השתתף בו". וראה גם י' ליכטנשטיין, "עליה לקבר ותפילה שם – דרישה אל המת?", תחומין כ (תש"ס), עמ' 188, וראה במיוחד שם, עמ' 191, הערות 8, 9.
11 רמב"ם, הלכות אבל, פרק יד, הלכה יג. וכן נפסק גם בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן שסז, סעיף ג: "לא יהלך בבית הקברות או בתוך ד' אמות של מת או של קבר וספר תורה בזרועו ויקרא בו או יתפלל". ומעיר הש"ך: "כתב מהרש"ל דהוא הדין קדיש צריך להרחיק ד' אמות" (שם, ס"ק ג).
12 אם כי לדעת הרדב"ז, הרמב"ם אינו מתנגד למנהג לפקוד את הקבר עד שלושה ימים אחרי הקבורה כדי לבדוק שמי שקבור שם אכן מת. ראה מסכת שמחות, פרק ח, הלכה א.
13 שו"ת הריב"ש, סימן תכא.
14 בשו"ת טוב טעם ודעת, חלק ב, מהדורא תליתאה, סימן רז.
15 במדבר יג, כב. ומפרש רש"י: "כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות".
16 דברי יעקב אבינו (בראשית מח, ז).
17 ראה למשל שו"ת אפרקסתא דעניא, חלק ג, יורה דעה, סימן רל. וראוי לציין כי בתשובה זו, הרב דוד שפרבר, מגדולי רבני רומניה בדור הקודם (תרל"ה [1875] - תשכ"ב [1962]), מעיד שמנהג העלייה לקבר התרופף ברבות השנים, אבל הוא מיצר על כך. וראה שו"ת ציץ אליעזר, חלק יז ,סימן מג (מובא בספר "פני ברוך", עמ' תסח).
18 ראה: דברי הרב י"ד סולבייצ'יק, האומר: "הגר"א מווילנה; ר' יוסף בר, איש בריסק; ר' חיים בנו; ר' משה בנו; ר' אליהו, איש פרוז'ינא - לא ביקרו מעולם בבתי קברות ולא השתטחו על קברי אבות" (איש ההלכה, ירושלים תשל"ט, עמ' 40). וראה גם הרב צבי שכטר, נפש הרב, ירושלים תשנ"ד, עמ' רנד. ומעניין שכך נקט גם האר"י ז"ל, כפי שמובא להלן, ליד ציון הערה 21, בתשובתו של הרב משה פיינשטיין. מנהג העלייה לקבר גם אינו מוזכר בספרו של הרב יוסף קאפח, הליכות תימן, העוסק במנהגיהם של יהודי צנעא ובנותיה.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 18/09/2016 08:46:23
 |
|
|
