| נשלח ב-23/9/2004 20:56 |
 |
| |
חקירה בדין "כפרות"
יש לחקור אם הכפרה נהיית ע"י כוונת האדם ועל פי זה לבד, והיינו שאם מתכוון להתכפר ע"י התרנגול מתכפר, או שזהו עניין שחל על התרנגול. נפקא מינה כשאדם ראה אחר שלקח תרנגול ומייד אמר זו כפרתי, אולי זה בכלל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2004 21:34 |
|
| |
מה חל בדיוק על התרנגול? קדושת דמים? קדושת הגוף?
ובכלל, מנלן דאמירת 'זו כפרתי' לחודא מהניא, והא מחוסר הנפה על ראשו?
ועוד נראה לומר דבמשיכא תליא מילתא, ובעי משיכה לשם כפרות, ומשיכא דחבריה לא מהני לדידיה.
תוקן על ידי - שלויימלע - 23/09/2004 22:03:05
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2004 21:37 |
|
| |
למרות הנוסח הנאמר עיקר הכפרה הוא ע"י פדיון הכפרה לצדקה או לסעודת מצוה וממילא זה שייך רק בשלו. דא"ג מדי דברי, אמנם המקור למנהג כפרות עם תרנגול בעלות השחר יסודו בכתבי האר"י ז"ל אך כבר הובא ברש"י על הש"ס שנהגו כן עם עציץ ולא כדעת הטועים שיש בזה ח"ו משום דרכי האמורי ר"ל.
|
|
|
|
|
