את הסיפור על תלמידי החוזה כבר סיפרתי לך?

מיזה המג"ש הזה שמספר כאלה סיפורים מסוכנים, אה?

מאז הוא הגיע רחוק מאוד...

רחוק ועמוק!

יצחק



כבר אמר הרמב"ם שכל יום אפשר לעשות תשובה, ולא צריך לחכות ליום כיפור.

וכן על הדרך הזו בכל דבר. האדם עושה את החוויה ואפילו את המיסטיקה בכוח דמיונו, ובסיוע גירויים חיצוניים שהוא מסוגל ליצור בעצמו, כמו בדוגמא של הר"מ שלך.

ההבדל בין השבת הפרטית לבין השבת הציבורית הוא כשמן. אין אנו רשאים להמציא לעצמנו שבת. אבל השבת הציבורית היא מה שאנו, עם ישראל, עושים ממנה. וזו אכן מטרת הציווי מסיני. אין הדברים סותרים זה את זה, אלא משלימים זה את זה.

וכן על הדרך הזו בכל דבר ודבר.

ברור שחיקוי יכול ליצור דמיון בתחושות. השאלה היא, אם היו "רואים מלאכים" אילו היו עושים דברים שונים .

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

והלא גמרא מפורשת היא "תלמיד חכם נקרא שבת" והסבירו חכמי האמת בסוד אבי"ע,כי מדריגת השב"ק היא בעולם הבריאה וכן תלמוד תורה. אך לדידי גם בעולם העשיה הוכחה מעשית לכך, צא וראה שאברכי הכוללים בבני ברק שובתים ממלאכה כל ימות השבוע

מעניין! לי סיפר אותו ראש ישיבה למדן אותו סיפר, אלא הסיום היה קצת שונה:
אמרו ועשו. פרסו מפה לבנה, לבשו בגדי שבת, אכלו דגים, ושרו בהתלהבות שירי שבת "
- נו ?
- ובכן הם לא הרגישו כמו בשבת קודש רק כמו יום שלישי רגיל.
- מה הם הסיקו מכך?
- אני לא יודע , -היה משיב – תחשוב לבד.

התשובה: אלו ולאו דברי אלוקים חיים (או מתים).
היו כאלו שחשו כמו שבת, שכן תפיסתם היא כשל מיימוני (במחילת מכ"ת), שהכל חוויה ואשליה סובייקטיבית. והיו כאלו שחשו כמו ביום ג' כי הם חשבו ששבת זה משהו מהותי ולא יצירת חוויות.

והלקח הוא שאותו למדן יכול להוציא מכל אחד את מה שיש בו. ניסוי כזה אינו מוסיף מאומה למה שכבר יש באדם, והוא רק יוכיח לו שהוא צודק מאז ומעולם. לשון אחר: זהו ניסוי שיוציא מכל אחד את מה שהוא, ולא יוכיח מאומה על השבת עצמה.

אגב, כפיצוי מה, יש לי הוכחה לטובת גישתו (השגויה) של מורנו המיימוני.
הרי אם אכן ההרגשה בשבת היתה שונה, אזי יש פתרון הלכתי לבעיית מי שהולך במדבר ואיבד את חשבון הימים. יערוך שולחן בכל יום, וכשירגיש ששבת היום יהיה עליו לשמור שבת.
ויש לפלפל בזה טובא, אולם משום מה נראה לי שאולי זו דווקא ראיה נגד מיימוני?...

מעשה באותו ראש ישיבה למדן, שאמר לתלמידו שלא יערוך שולחן באף יום, ויראה מה הוא חש בשבת. לאחר שעשה כן, אמר לו שהוא חש בשבת כמו ב...
אמר לו אותו ראש ישיבה, סימן שאתה כבר מאז ומעולם היית...



מיכי

מיכי היקר

עוררת שאלה יפה ונכבדה. וכמובן צריך לדון בהנחות היסוד שלה.

א. כיצד אנו חשים משהו?
ב. כיצד חשים את השבת?

אני מוכן לוותר על התשובה לשאלה א'. אך אני מבקש לבדוק אם התחושה של השבת היא אכן משהו פסיכולוגי, שנובע מתוך הנחות יסוד מוקדמות, או שהוא משקף חוויה שיש לה מקור סיבתי במציאות.

למה הדבר דומה, למי שחש תחושה מסויימת עקב נטילת תרופה כלשהי, לבין מי שחש מה שחש עקב נטילת פלסבו.

אם אתה טוען שתחושת השבת נובעת ממקור סיבתי כלשהו, אזי הואל נא בטובך, ופרט מהו אותו מקור סיבתי. וכיצד הוא עובד, האם בדומה לשאר תחושותינו.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,
קשה מאד לפרט את אותו מקור סיבתי, אולם למיטב הבנתי (או: תפיסתי) הוא אכן קיים. אם הוא לא היה קיים, לא ניתן היה ליצור חווייה (ראה הודעתי הארוכה על המיתוס והרציונליזציה של המיסטיקה, שם ישנו יסוד דומה מאד).
אני לא מאמין באשליות, ולא בתחושות ללא סיבה. אני מאמין גדול בחוק הסיבתיות, גם אם בדרך כלל הוא מוביל אותנו להכיר ולהאמין ביישויות שאיננו רואים אותן. למעשה, זה עיקר תפקידו. ראה הערותיי באשכול האזוטריקה לגבי יישים תיאורטיים ושדים.
עקרון הסיבתיות הרציונליסטי הוא הגורם (סיבה?) לכל אמונותיי הלא רציונליסטיות (אך רציונליות).
התחליף הוא להאמין בתחושות ובהכרות ובאירועים שלא נגרמים משום סיבה. פשוט קורים, סתם כך. זו לא נראית לי אלטרנטיבה טובה יותר.
לסיכום: הגורם הסיבתי לתחושת השבת הוא...לא אחרת מאשר השבת כשהיא לעצמה (במינוח קאנטיאני). היא הגורמת לתחושה, ובלעדיה אני... חצי בן אדם.


מיכי

לתשומת לב מיימוני,


לאחרונה פורסם ע"י אחד מתלמידי הגרי"דס מבוסטון:

פעם נשאל הרב ע"י תלמידו,רב בקהילה,שאחת מבנות הקהילה

הביעה את רצונה ללבוש ציצית על מנת לחוש בחווית המצווה.

הרב הורה לתלמידו,להעניק לה ציצת פסולה.

לאחר כמה שבועות,הודיעה האשה על החוויות הנפלאות שהיא

חשה בהן.

הרב ביקש מתלמידו להסביר לה בעדינות,שחוויותיה הן אך

דמיון מבחינה תורנית=אובייקטיבית,שהרי לא השתמשה בציצת

כשרה,וכך להוציא ממנה את הרעיון לאט לאט.

כמובן שאפשר להפיק מן הסיפור -עד כמה שהוא מוסמך

ומדויק - לקחים בכיוונים שונים.





תוקן על ידי - ספרן - 27/09/2004 9:53:39

מיכי

אף אני כמוך.

א. השבת היא נתון יסודי ועיקרי בחיי.

ב. אני סבור שנכון הוא לחפש הסבר סיבתי "חיצוני" לכל נתון בחושים שלנו.

ג. אבל בה במידה צריך אדם להיות מוכן לזהות גורמים "פנימיים" לתחושות וחוויות. פסיכולוגיים, אקזיסטצנציאליים. הלא יש גם כאלו. דוגמא לדבר: החלומות.

לפי זה, יש מקום לשאול האם חווית השבת, שהיא מתווכת על ידי הנחות היסוד שלנו לגביה, היא

א. כל כולה יצירה עצמית של התודעה,

או

ב. שהיא גם משקפת השפעה חיצונית, ואז אפשר שהסיבה היא היות יום זה שבת.

כמובן, בשאלות כה מורכבות ועדינות לא ניתן להציע הוכחה מוחלטת. אך אפשר ואפשר לדעתי להציע את המבחן הבא: האם ניתן להציע הסבר מספק (אדקווטי) לתופעה גם על פי הנחות פסיכולוגיות בלבד. אני סבור שכן. וזה לדעתי גם המסר בסיפור של יצחקומר ורבו.

האם זו הוכחה שלשבת אין מקור חיצוני? ודאי שלא. אבל, מבחינה מתודולוגית - ועל פי התער של אוקאם (שאני עצמי מסוייג מאד מהשימוש בו לבירור מציאות, וסבור שאין להשתמש בו אלא רק כאמצעי עזר טכני לשיפור התיאוריות שלנו) - יש בסיס טוב לטענתי שהשבת היא פסיכולוגיה. אללעס איז פסיכולוגיע.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיכי

אתה מדהים אותי כל פעם מחדש בשימוש שלך בעקרון הסיבתיות. התחליף אינו אמונה בכל מיני דברים הנגרמים ללא סיבה , אלא בכך שהסיבה היא בכל מיני מכאניזמים נפשיים .

הטענה היא שאין שום דבר מיוחד ביום השבת חוץ מהעובדה שיהודים קיבלו עליהם את יום השבת כיום מיוחד.ואילו היו מקבלים עליהם יום אחר היו מרגישים אותם דברים ביום ההוא. השאלה איננה קשורה אפילו קשר קלוש לנושא הסיבתיות. השאלה היא מהי הסיבה. וזה בהחלט מובן ומסתבר שאדם יכול להביא עצמו לידי כל ההרגשות שבעולם מתוך אשליות, זה מספיק סבה. האם אתה מכחיש שיש תופעה של אשליות? האם אתה לא יודע שיש אנשים שמרגישים "היי" כתוצאה מסמים פסיכודליים או מכוס יין ישן וטוב? ואם תאמר שגם אז מדובר במשהו אמיתי, אני מניח שלמיימוני אין בעיה אם תחושות השבת יהו אמיתיים כמוהם.