| נשלח ב-27/9/2004 19:22 |
 |
| |
אמשלום,
כנראה שלא ממש ירדת לסוף דעתי, הייתי צינית באותה המידה כמו ספרן, בטח שמת לב לתשובות הזהות
ועוד דבר, פה בפורום אינני מייצגת את הנשים, אלא את האדם באשר הוא אדם
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 20:44 |
|
| |
אמשלום
קראתי את הסיפור במקור ושם כתוב שהוא התיר לה להתפלל ביחידות בטלית (זה גם די ברור מסברה).
בנוגע לרב סולובייציק עצמו, מן המפורסמות שהוא דווקא תמך מאוד בתלמוד תורה לנשים, והוא היה זה שנתן את השיעור הראשון ב STERN.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 21:11 |
|
| |
חברים,
גם אני שמעתי את הסיפור על הרבי ותלמידיו, אבל (א) שמעתי אותו על ר' שמחה בונם מפשיסחא (לא עקרוני, אני יודע, אבל זה נשמע מתאים הרבה יותר!), ואני שמעתי אותו עם סיום אחר: התלמידים הרגישו אותו דבר, שאלו את הרבי כיצד הוא מסביר זאת, והוא השיב: "האור של קדושת השבת גדול וחזק כל כך - שהוא מאיר אפילו דרך זיוף".
ונאים הדברים למי ש(כנראה) אמרם.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 21:22 |
|
| |
ר"צ,
אם כך, אין כל חשש להלבנת פנים.
איד"ג,
אם איני טועה, כך גם מופיע בספרו של מרטין בובר "אור הגנוז".
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 21:31 |
|
| |
אני שמעתי את הסיפור דווקא על תלמידי בעל נועם אלימלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 22:56 |
|
| |
"האור של קדושת השבת גדול וחזק כל כך - שהוא מאיר אפילו דרך זיוף".
בדברים אלה אני רואה אנלוגיה לדברי המשך חוכמה ב"מדרש איכה" על צלמו של נבוכנצר
כי בגלל העובדה שבעלי הדתות הבדויות הקיפו כזביהם והבליהם בגרעין של אמת אותו לקחו מן התורה, לכן התקיימו כזבים אלה בתודעתם של המוני בני אדם, בדומה לצלמו של נבוכדנצר שנתקיים על זהב כלי הקודש שניטמן בבסיסו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 23:41 |
|
| |
רב צעיר
בנוגע לייחוס מציאות לתחושות מגיות או לגורמים המגיים לתחושות כאלו - דעתי כדעתך, לפסול או לפחות לחשוד.
(איני אומר שאני יודע זאת בוודאות. ראשית, צריך אדם ללמד לשונו לומר שאינו יודע. ושנית, הרי גברא רבא כמסתברא מעיד עלי ועל הקרובים לדעותי שאין בנו מחכמת הסוד. ואף גברא רבא מתון בהרבה כמיכי מצטרף לדעה זו. אך מה אעשה שכך נראה לי ואדם אנוס הוא אצל מסקנותיו השכליות).
ספרן
ראיתי קצת מאוחר מדי את הסיפור היפה שלך.
במקופיא (=במבט ראשון), הסיפור שלך הוא כמו הסיפור של יצחקומר. בשניהם, מוכח ההבט הסובייקטיבי בתחושות העילאיות שאנו מייחסים למצוות.
אמנם הסיפור סתום הרבה. גם בגלל שהובאו כאן בינתים גרסאות רבות לסיפור. וגם בגלל שכבר אמשלום הצביעה על כך שלא ברור מה היתה מטרת הרב והאם לא הושגה המטרה במחיר של פגיעה אישית.
למשל, אני יכול לשער מדבריך שסיפור כזה יכול היה להתרחש רק באופן אישי, לא ברשות הרבים של בית הכנסת.
אף יש להוסיף לסדרת סיפורים אלו את הסיפור המפורסם על הקמיע של הנודע ביהודה.
וזה עיקר הסיפור: מעשה באשה אחת שהיתה מתלוננת על מחלה מסויימת, או שהיא נרדפת מרוחות, כבר שכחתי. וביקשה מהנודע ביהודה קמיע.
לפי הסיפור, הכין לה קמיע, ואמר לה לענוד אותו על צווארה זמן מסויים, כחודש או משלוש חודשים. ואז לפתוח את הקמיע. ואם יתברר שהנייר חזר להיות ריק, סימן שהכל עבר.
וכן הווה.
אף שמעתי סיפור על אחד ממקובלי זמננו שנתן לאשה קמיע משלו. והאשה, שהיתה סובלת ממכאובים ותחלואים ששום רופא לא הצליח להסביר, חזרה לפתע לבריאותה והפסיקה להתלונן.
ויבוא זה וילמד על זה. 
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 09:04 |
|
| |
אמשלום:
הסיפור הוא סיפור מפורסם. אם היה הלבנת פנים או לא אני לא יודע. אבל ממש לא משנה לי. הדעה שכל דבר נדחה מפני הלבנת פנים לא מקובלת עלי בכלל. אם אדם מתנהג בצורה מסויימת שלא נכונה, אז מותר ללמד אותו לקח. ואם זה על מחיר של הלבנת פנים, אז ככה ילמד יותר טוב לפעם הבא.
הדת, החיים, והחברה אינם רשותו הפרטי של כל אחד ואחד, אלא זה רכוש משותף. אם אדם רוצה ומתעקש לשנות דברים בסיסיים אז אולי הוא צודק, ואולי לא. יהיה מה שיהיה, עצם זה שהוא לוקח חלק בשיח ההוא פירושו שהוא מוכן לשלם את המחיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 11:28 |
|
| |
כמה הערות בנוגע לסיפור:
קראתי אותו במקור (יכול להיות שהוא מופיע בספר "נפש הרב", אבל אינני זוכר כרגע), ועד כמה שאני זוכר שם היה כתוב במפורש שהיא רצתה להתפלל כך ביחידות. מלבד זאת ברור שהדבר מסתבר מאוד מצד הסברה.
שנית, מן הראוי לציין כי הרב סולובייציק תמך מאוד בלימוד תורה לנשים, והוא היה הראשון שהעביר שיעור גמרא ב Stern.
בנוגע לקיום מצוות עשה שהזמן גרמן, הרי שדעתו נובעת מהשקפתו הכללית לגבי ההלכה היהודית כפי שהיא מופיע למשל בספרו "איש ההלכה". אגב, יש לציין כי בכך השקפתו דומה מאוד לדעת ליבוביץ' בנושא זה ממש, היינו שאין שום משמעות לקיום מצוות אלה על ידי הנשים.
אכן, בנוגע למעמד האשה בהלכה בכלל יש מחלוקת ביניהן, מפני שליבוביץ' סבר שיש לעדכן הלכות אלה.
|
|
|
|
|
