עלילות ג' ביום השקר\אמת הגדול

מעיישה שהיה

בימי חלדי נדדתי והונדדתי מישיבה לישיבה היכן שפגשתי מגוון נרחב של אנשים מענינים.

באחד התחנות האחרונות שלי במסע הישיבות שלי פגשתי את ג. בנו של אחד הרמי'ם. הנ''ל היווה את גירסתה האמריקאית המושלמת של דמות השבבניק הישראלי הלא היא הדרופ אאוט (הכינוי המקצועי) או דה ONE זאז יענט אוף דה דרך (הכינוי העממי) עם מספר תוספות חשובות אשר קבלו את השראתם מתרבות ההיפ הופ.

ג. נשלח בצעירותו לישיבה למצויינים היכן שהוא היה אמור ללכת בדרכיו של אחיו הבוגרים, מהיכן שהוא נזרק בבושת פנים לאחר זמן קצר. מאז התנהלו חייו של ג' בטיסה מהירה במדרון לעבר התחתית. את רוב ימיו בילה בעישון ובתיאורים מדוייקים על חיי העושר הזוהר הצפויים לו כפרקליט צמרת בוול סטריט. אלא שהבחור לא היה מסוגל לשבת ולסיים את לימודי התיכון, וע''כ נאלץ להסתפק בעבודות דחק של מלצרות, נער שליח, נהג הובלות, וכן.... משגיח כשרות.

בעוד שלאחרים יש חיים כפולים, לג' היו חיים מרובעים. ביום עובד דחק, בלילה בליין במועדונים מפוקפקים של אדומי צוואר דרומים, בשבת ובאירועים משפחתיים בחור ישיבה מהוגן חובש מגבעת וחולצה לבנה תקנית, ובחלומותיו פרקליט צמרת המקיים ישיבות בחדרים ספוני עץ מהגוני המשקיפים על סנטרל פארק.

את מעט אושרו מצא ג' בשתיה, עישון טבק וחומרים אחרים, ובחיזור אחרי בנות המעמד הלבן הנמוך המכונים בארה''ב ווייט טראש.

על מעלליו למדתי במפגש חזיתי עמו באחד העיקולים של טיסתו במדרון התלול של חייו. ג' עבד באותה עת כנער שליח במשרדי. יום אחד האידיוט הלך לבלות ברובע החלונות האדומים של עירנו, היכן שהוא שלם בכרטיס האשראי של הוריו. לאחר שהוא קלט שהוריו יעמדו על טיב חיי הלילה שלו מעיון חטוף בסטיטמנט, פנה ג' לעזרה מעמיתי שפנה להנהלת המוסד המפוקפק שהסכים לאחר שידולים, הפצרות, ואיומים מרומזים לבטל את הטרנזקציה תמורת תשלום מזומנים.

בקיצור המעיישה, לא קבלתי את הרושם שמדובר באחד מל'ו צדיקי הדור.

באחד מימי הכיפור, החנטריש התמקם בסמוך למקומי בבית המדרש. בתחילה די שמחתי על שכני לתפילה, שכן היה די צפוף ואני צפיתי שג' יעדר במרבית התפילה אם לשם פטפוט בחוץ או לשם אכילה ועישון (והוא לא היה היחיד מבין בני הרמי'ם שזכו להשתייך לקטוגרית המעשנים בשבת - אם כי אחד הקפיד שלא לעשן מוצרי טבק מדין ונשמרתם אלא מוצרים לא מעובדים מהטבע).

טו מייק א סטורי שורט

ג' לא הגשים את הציפיות ועמד לצידי במשך כל יום הכיפורים

הוא גם לא התפלל

הוא פשט רעד מבכי בלתי פוסק שהרעיד את כל גופו. הוא היה לבן כשלג ומכוסה בזיעה שהרטיבה לחלוטין את חולצתו ונטפה מפניו.

אני שהייתי שקוע בקריאת ספרו של פרופ' יעקב כץ על הלכה וקבלה חשתי כשייגעץ האולטימטיבי לצידו של בעל התשובה הטרי.

לא יכלתי להתחמק מהמחשבה שאוכל לספר לילדי כי אני הייתי לצידו של הרב.... עת חל בו המהפך. כמו כן, חלפו לנגד עיני כל אגדות העם על הקנטוניסט, גנרל, אינקויזיטור, כומר, מומר, פרופסור, זמר וכו', שבא ביום הכיפורים לבית הכנסת חזר בתשובה שלמה, פתח את ארון הקודש בנעילה ומת בטהרה - בעוד שהרב מכריז כי הוא חפץ במחיצתו בבי'ד של מעלה.

סופו של דבר, ג' חזר למעלליו הרעים בהם הוא ממשיך עד עצם היום הזה (אם כי שמעתי שהוא התבסס כלכלית בעקבות עסקאות מפוקפקות).


אני אישית מאמין שהוא חזר בתשובה שלמה באותו יום הכיפורים. יתכן שהוא ממשיך עדיין לחזור בתשובה כל יום כיפורים.

יום השקר הגדול של ג' ???? אולי???

אני נוטה לומר יום האמת היחיד של ג'.

----------

בשולי המאמר אוסיף כי האמת של ג' כפי שהונחלה על ידי הוריו היא גדולה שהוא אינה יכול להתמודד עמה ישירות.

גישת משפחתו היא שכל אחד, ובמיוחד בעל כשרון כמוהו, יכול להיות ר' חיים מבריסק הבא. אין מקום לבינוניות בורגנית של בעלי בתים!!!

ג' אינו יכול לצקת את האמת הגדולה של ההורים שלו אל תבנית חייו המוגבלת.

חוץ מיום כיפורים

שכן הדרך היחידה שהוא יכול להתייחס לאמת של הוריו הוא בבכיה על העדרה

הטרגדיה שלו היא שהשקר של הוריו עצב את תפיסת האמת הגרנדיוזית והבלתי מושגת שלו

אבל.... וכאן אני מבקש מהמזרוחניקעס, רפורמים, קונסרביטיבים וכ' להתרכז ולהקשיב, הוא יתחתן יום אחד עם בחורה מרקע בעיתי וישלח את ילדיו לחינוך תורני. כאשר זה יקרה, החרדיות הממסדית תטפח על בטנה בשביעות רצון, שכן הסוף הטוב מוכיח את פעולתה היעילה של המערכת.

וזוהי תמצית החרדיות: אין מקום להמרה של סולם ערכים, אם כי בהחלט יש מקום רחב לדשדוש הנמשך לכל החיים בתחתיתו תוך הכרה מלאה בקיומם של שלבים עליונים. ליחיד מדובר בטרגדיה, לציבור זה מעניק תחושת ביטחון ויציבות עת יהום הסער התרבותי.

---

לך אל נינווה

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 24/09/2004 12:07:34

גם אותי הסיפור בהחלט ריגש .

מה שכן לא נראה לי שזה קשור לשאלת מה עדיף , חרדי או אופציה אחרת.

גם בחברה הישגית חילונית (או דתל"מית או אחרת) יש הורים שיכניסו את בניהם למיטת הסדום, של השאיפות הגרנדיוזיות שלהם, והתוצאות ...
עצוב , ולא ממש קשור לשאלת השיוך החברתי.
(אם כי אני בהחלט מסכים עם איקה, שמבחינה אידאית עקרונית חברה חרדית/דתית אמורה ליצג משהו מעבר לנורמות שקיימות בעולם... אבל זה מבחינה אידאית עקרונית. [הלכה למעשה אני לא בטוח אם לדון את המקרה ברותחין מוצדק ו/או מוסיף הרבה קידוש ה' בעולם])

אוי גיוועלד!!!

אני כתבתי על פסיכולוגייע ואתם גררתם אותי לסוציולוגייע


אכן הסיפור ארע בשוליים השפויים והנעלמים של החברה החרדית.

הוריו של ג' אשר צרבו על בשרו את אתוס הגאון הבריסקאי נחשבים לחריגים לפי כל קנה מידה חרדי ישראלי. האמור נכון גם לגבי החוג החברתי הקרוב שלהם. הם אינם שוללים את אופציית הבעל בית וכיום אף מעודדים את בנם לבחור באופציה הנ''ל.

רוב תלמידיו הקרובים של האב נמנים על קטוגורית הבעל בית חרדי הקובע עיתים לתורה כסדרם. ג' ראה בביתו מדענים, בעלי מקצועות חופשיים, מרצים באוניברסיטה, ואמנים שנכנסו ויצאו בביתו. כך שדמות בעה''ב החרדי אינה זרה לו.

הוריו אינם שוללים קטגורית את תוצרי התרבות המערבית הגבוהה וצורכים באופן מבוקר אומנות, ספרות, מוזיקה קלסית, ופילוסופיה.

כמו כן, תפיסת עולמו של אביו מורכבת ורב מימדית ואינה ניתנת להשוואה עם תפיסת עולמו הצרה להחריד והחד מימדית של החרדי הישראלי המצוי.

להבדיל מנער חרדי ישראלי מצוי, ג' לא שמע מהוריו ממוריו הטפות המשפילות את מעמד בעלי הבתים – קרי חבריהם ושכניהם. ג' ואחיו נשלחו לישיבה תיכונית חרדית, אשר העניקה להם את הכלים לבחור באופציית הבעל בית.

(למרות האמור, אביו של ג' וחוגו הקרוב נוטשים בהדרגה את מקומם בשוליים השפויים של הציבור החרדי, באופן לא מודע מאמצים את הסמלים והאתוסים המוקרנים מבני-ברק ולייקווד רבתי, ומתקדמים בצעדי ענק לעבר הקונצנזוס החרדי. המעיין המעמיק בשורשי המגמה הנ''ל, יסיק ללא ספק כי כל פטפוטי ההבל על סופה של החרדיות הקיצונית מבוססים על אי הבנה בסיסית של תופעת החרדיות – לעיונכם חוקרי מכוני פלורסהיימר וואן ליר).

אמו אמרה לי פעמים מספר: ''אני לא מבינה מדוע ג' מתנהג כפי שהוא מתנהג??? הרי אמרנו לו כל הזמן שהוא לא חייב ללמוד בישיבה וכי הוא יכול ללמוד באוניברסיטה לו יחפוץ בכך''.

על כן לא ניתן להסביר את מקרהו של ג' באמירה סתמית על גורלה הבלתי נמנע של בועת החרדיות הסגורה.

לענ''ד מדובר בבעיה משפחתית של יחסי בן – הורים לקויים שהחריפה בהקשר החברתי.

נתחיל בהקשר החברתי:

למרות פתיחותו היחסית של חוג הוריו, השימוש בשפה ובסמלים החרדים גרמו ליבוא האתוס החרדי הישראלי. אלא שהנסיבות החברתיות, פוליטיות, כלכליות, וגיאוגרפיות בארה''ב מכתיבים קליטה ופרשנות יחודית (ומעוותת חלקית לשיטת שומרי פח השמן ההשקפתי) ועל כן אין סכנה למיזוגו בעתיד הנראה לעין של החוג הנ''ל עם החוגים הסרים למרותם של הרב אפרתי ושו''ת.

בקרב החוג הקרוב ביותר של הוריו – קרי חוג הרמי'ם ורבנים המשרתים את ציבור החרדים האקדמאי – מסתמנת בשנים האחרונות מגמה מדאיגה של העדר חוט שדרה אידיאולוגי המבדילם מגרסת החרדיות הישראלית.

רוב (אם כי לא רובם המוחלט) של חברי חוגם החברתי של הוריו מחנכים את ילדיהם לזנוח את אופצית הבעל בית החרדי. בעוד שתלמידיהם לומדים באוניברסיטה, את השידוכים הם יחפשו בחממות לייקווד והסביבה. הוריו של ג' לא שללו את אופציית הבעל הבית אבל הבהירו באופן בלתי משתמע לשני פנים מה היא העידית ומהי הזיבורית.

החוג החברתי הנ''ל אינו דפוק במידה שהוא מעמיד את בריסק ולייקווד כדרך היחידה המסורה מסיני. אבל הוא בהחלט רואה בבריסק\לייקווד אצולה שילדיו בעלי הדם הכחול ראויים להשתייך אליה.

(וכרובם המוחלט של המפקידים את גורלם לחסדי החרדיות הממוסדת, כמו רבים מאושיות פורומינו הקדוש, לא היה להם מושג קלוש על מהותה).

ג' המוכשר יכול היה תיאורטית לאכלס את שורות החברה העידית, והוריו הבהירו את ציפיותיהם השכם והערב במשך ילדותו באלף ואחד אופנים. הוא תמיד שמע את אמו מרכלת עם חברותיה על הבן של השכנים שלא התקבל לבריסק, על האחות הגדולה שנשואה עם הלמדן בלייקווד, ועל האח הנמנה על חשובי הלמדנים בישיבת בריסק ואשר גבירי פלטבוש מתנפצים על חלונו כזכרי עש בקיץ בתקוה לשדכו עם בתם. אף אחד לא אמר לו ''אתה חייב להיות כאחיך'', אבל השיח שאפיין את סביבתו קבע בבירור את מיקומה של העלית המשייטת בין ישיבת בריסק, ישיבת לייקווד, ישיבת ריוורדייל, וישיבת פילדלפיה בסולם החברתי. אופציית הבעלי בתים שמורה לתלמידים המסכנים של אבא ולהמונים הנבערים, אבל לא לך ג' בנו של הרב ז' ובן לאצולה הישיבתית.

לא קשה לתאר את מה שחלף בראשו ג' ברכבת שהובילה אותו מהקדנציה הקצרה שלו בישיבה למצויינים אל ביתו – היכן שהוא היה אמור להצטרף לישיבה של אביו. את מבטי הרחמים הצורבים של השכנה הרבנית מנדלקורן והרב הוניגקוועטשער שראוהו אותו גורר את המזודה הגדולה לעבר ביתו ''בסתם צהרים באמצע הזמן'' הוא לא ישכח לעולם (בניהם שגם נשלחו לישיבת המצויינים דיווחו להם בפרוטרוט).

על האפקט הנפשי השוחק של השתיקות הארוכות בשולחן השבת, ועל אנחותיו של אבא, ודמעותיה של אמא בעת התפילה על בנים תלמידי חכמים לא אכתוב. הרי צריך להשאיר משהו לדמיון שלכם.... ואם קשה למימוני, אבקש לעזור לו.

אלא שמצבו של ג' לא דמה למצבו של חרדים רבים ומאפיין את המתרחש בחוגים רבים.

שכן להוריו הייתה את האופצייה לשלוח אותו לישיבה חרדית המחנכת בעלי בתים ורבנים עם ריח של בעלי בתים (שזהו בגדר ע''ז בשיתוף – ועיין בדברי החזו''א על המזרחי). יתר על כן, הוריו יכלו לשלוח אותו לישיבה למצויינים תוך הבהרה שאינה משתמעת לשני פנים לפיה זו היא רק אופציה, וכי כל אפשרות אחרת לגיטימית במידה שווה ולא תחשב לכשלון. כמו כן הוריו היוו חלק אינטגרלי ואף תרמו ליצירת המרקם החברתי הצפוף שהגדיר את ג' ככשלון ביום ששב מהישיבה למצויינים.

במו אוזניי ראיתי את אמו תליט''א בתפקיד הרבנית מנדלקורן מתארת את כשלונם החינוכי של השכנים שבנם חזר מהישיבה למצויינים והצטרף לישיבת אביו בכדי ללמוד מקצוע (הנ''ל בחור צדיק, יר''ש, בעל מידות, נשוא ואב\בעל למופת, וקובע עיתים לתורה – שגם הוריו האידיוטים מגדירים ככשלון). אבל חלק שולי ומבוטל מחוגם החברתי של הוריהם הצליח להחדיר לילדיו את האידיאל של שומר תורה ומצוות באשר הוא בעל בית או אברך כולל. כך שתרומתם האישית של הוריו לתהליך רבה מאשר התנאים החברתים שגרמו לטרגדיה.

ההקשר המשפחתי:

ראשית נראה שבביתו של ג' אהבה הייתה מותנית בהישגים.

הציפיות נאמרו, נלחשו, נחרטו על הקירות, זעקו בחלומות, השתקפו בדמעותיה של אמא, ובחיוכיו הנדירים של אבא שהאיר את פניו רק לשמע וורט טוב ועדיף חידוש למדני, בשמחות המשפחה, בצביטות החיבה של הדודים, במבטיהם המסתודדים של הדודות, וברכילות השכנות.

תהיה ההצדקה לאידיאל החברתי אשר תהיה, דווקא בתנאים אלו נחוצה עמידה בלתי מתפשרת מצד ההורים לצידו של הבן תוך הבהרה שהוא אינו כשלון וכי אהבת הוריו אינה מותנית בהישיגיו. ותהליך ההבהרה הזו אינה מתחילה כאשר הבן נזרק מהישיבה אלא כאשר הוא נולד.

הבהרות הוריו שהוא לא חייב ללמוד בישיבה למצויינים באו מאוחר מדי....

ההבהרות הנ''ל עדיין אינן מוחקות את עקבות הציפיות שנכוו בבשרו, ואת אפקט המצורעות החברתי.

אגב: המרת אידיאל הגאון הבריסקאי באידיאל הפרקליט העשיר לא הועילה במאומה ורק מוכיחה ששורש הבעיה נעוצה בדימוייו העצמי של הבן המותנה בהישג חברתי.

להבדיל מגישת צ'וטונג שבוטאה באשכול הפתיחות והסגירות, איני תולה את כשלון הבן בחברתו אלא בהוריו. הוריו אולי אינם מהויים אשמים במובן הקרימינלי, אך מהוים את הסיבה העקיפה למצבו של ג'.

בעיות ישנם בכל חברה, אבל התפקיד של ההורים הוא לשמש כבלמי זעזועים רגשיים ולהגן על ילדם מפני החברה בה בחרו לגדל את ילדיהם. ואם קשה להם, אזי שיולידו פחות ילדים!!!

הסיפור הטרגדי אינו אופייני רק לציבור החרדי אבל עיגונו בהקשר החרדי מבליט היבטים מסויימים

בסופו של דבר ההיבט החרדי העיקרי של הפרשה הוא הפתרון ולא הבעיה היכולה להתקיים בכל חברה.

......למעט שני נקודות:

1) האידיאל הרוחני הדפוק של הוריו הוכתב על ידי הציבור החרדי. גם לנערי פנימיות העילית בחברה הסנובית ביותר בניו אינגלנד, ישנם מספר אפשריות מימוש רבים מאשר האפשריות המועדפות של עורך דין בוגר הרווארד ובנקאי השקעות (וראו מה יצא מגורג' דבליו).

2) הוריו של ג' השתייכו לגירסה מעודנת ושפויה של החרדיות, ולמרות זאת הם בחרו להגביל את מרחב התימרון שלהם באמצם בשני ידים אלמנטים מיותרים מהתרבות החרדית הקיצונית. החברה החרדית בהחלט מגבילה את אוטונומית ההורים. מצד אחד, היא חוסכת מאמצים רבים בחומותיה הגבוהות, ומצד שני היא לא מותירה מקום רב להתערבות ההורים כאשר נחיצותה קריטית.


אני מסכים עם אישציפור שהסיפור הוא לא רלוונטי למסקנת כדאיות ההצטרפות לציבור החרדי.

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 26/09/2004 14:55:05